חנות הספרים "שייקספיר אנד קומפני" היא המקום שעליו חולמים ספרנים וחובבי ספרים כבר למעלה ממאה שנים. דמיינו את חנות הספרים המושלמת, ותוסיפו לה פסנתר עתיק, היסטוריה מפוארת וחתול אורח. כל מי שביקר אי פעם בפלא הפריזאי הזה זכה להיות עד לתופעה יוצאת דופן - אתה שוקע בכורסה וממש יכול לראות ולשמוע אותם מתרועעים מולך: ארנסט המינגוויי מקניט את פ.סקוט פיצג'רלד, גרטרוד שטיין מתווכחת עם ט"ס אליוט ועם האמן מאן ריי, ג'יימס ג'ויס מעשן בצד לבדו - וביניהם קרני האור חושפות את האבק הפורח באוויר. מחליפים רעיונות על כתיבה, המלצות לביסטרו או פרומז'רי ורכילות קלה על אדית פיאף ופבלו פיקאסו. אחר כך אתה יוצא שוב אל אור השמש, מסתנוור מהעיר ומניחוחות הקרואסון, מולך ניצבת קתדרלת הנוטרדאם - וגם היא לא בדיוק עוזרת לך למקם את עצמך בזמן. "שייקספיר אנד קומפני" עוטפת אותך במילים ובהיסטוריה, ומשכיחה ממך את הכאן והעכשיו.
4 צפייה בגלריה
פסנתר, חתול וערימות של ספרים. "שייקספיר אנד קומפני"
(צילום: Kiran Ridley, GettyImages)
חובבי ספרות מכל רחבי העולם נוהרים מזה עשורים למוסד האלמותי הזה - ועל כן, לבבות רבים כל כך מאיימים להיסדק עכשיו, עם הדיווחים על כך שהחנות מתמודדת עם אתגרים כספיים שלא בטוח שתוכל לצלוח. הסיבה, כמובן, היא נגיף הקורונה. בשגרה, "שייקספיר אנד קומפני" דווקא משגשגת. מזה מספר שנים משתרך תור ארוך מחוץ לחנות הוותיקה, תור של מקומיים ותיירים כאחד, הממתינים לרגע הפתיחה. ברגע שהסרט האדום מוסט הם מזדחלים פנימה, נבלעים בין המדפים, עמוסי הספרים הישנים והחדשים. מי שזהו ביקורו הראשון בחנות מתקשה לעמוד בפיתוי ולא לרכוש את תיק הבד המפורסם של המקום. סביר להניח שרק מהמזכרת הנחשקת הזו - שאנשים לובשים על כתפם כמעין אות השתייכות סודי לכת פרנקופילית או ביבליופילית - החנות גלגלה סכומי עתק. כעת, כאמור, גם בכך לא די.
זה לא כל כך נעים לראות חנות ספרים סגורה
בחנות מספרים כי מאז חודש מרץ, אז החלה להתפשט מגפת הקורונה ברחבי העולם, ההכנסות ממכירות צנחו בכמעט שמונים אחוזים. היתרון הגדול של "שייקספיר אנד קומפני" על חנויות אחרות היה נעוץ בהיותה אתר של עלייה לרגל. לא ממש סטימצקי, אלא יותר קרוב לכותל של משוררים גותיים וצעירים אקזיסטנציאליסטיים. עכשיו, כשהזרם הבלתי פוסק של מבקרים לפריז נבלם לפתע - החנות שוממת אפילו יותר מבית העלמין הקרוב, פר לשז. גם המקום לתקווה הולך ומצטמצם: בחודש שעבר החליט הנשיא עמנואל מקרון להטיל סגר נוסף כדי לבלום את הזינוק בתחלואה במדינה, ובעקבותיו נסגרו עסקים "בלתי חיוניים", ואזרחים שיוצאים מבתיהם נדרשים לשאת מסמך שמצדיק זאת. בינתיים, במדינה האירופית עוד מתמודדים עם עשרות אלפי חולים בכל יממה.
במייל שנשלח ללקוחות כתבו אנשי "שייקספיר אנד קומפני": "כמו עסקים עצמאיים רבים, גם אנו נאבקים ומנסים למצוא דרכים לעבור את התקופה הזו, בעודנו ממשיכים לפעול במצב של הפסד". למייל הזה צורפה גם בקשה מנומסת: "נהיה אסירי תודה במיוחד אם תזמינו ספרים מהאתר שלנו, אם יש לכם עניין בכך". הקריאה הזו מופנית לא לדוברי צרפתית בלבד, כמובן, אלא לכל דוברי האנגלית באשר הם, שכן מאז ומתמיד התמקדה החנות במכירת ספרים באנגלית. אנשי החנות אף אמרו לתקשורת כי בחודשים האחרונים הם גמרו את כל חסכונותיהם, וקיבלו עזרה מממשלת צרפת - אך הם עדיין מצויים בחובות מסוימים, ובהם שכר הדירה עבור החנות. גם בית הקפה הסמוך של החנות עומד סגור ברוב הזמן שחלף מאז מרץ.
"שייקספיר אנד קומפני" הוקמה במקור בשנת 1919 על ידי סילביה ביץ' (Beach) - ילידת בולטימור, ארצות הברית, שהיגרה לצרפת ובבגרותה התערתה שם בחיק החברה הגבוהה. ביץ' לוותה לשם כך כספים מאימה, ובשלבים הראשונים החנות תפקדה גם כספרייה, דבר שהיה שכיח בעת ההיא. לאחר שצברה קהל לקוחות קבוע, היא העבירה את המקום סמוך יותר לנהר ולנוטרדאם, ושם נשארה עד שנת 1940, ברחוב אודאון שבגדה השמאלית. בין מלחמות העולם הגיעה החנות לשיא זוהרה, כשפקדו אותה על בסיס קבע הסופרים הגדולים שהגיעו אז לחיות בעיר הגדולה - המינגוויי ושאר הנזכרים בהתחלה, שזכו לכינוי "הדור האבוד". ג'ויס, שעליו נאמר כי השתמש במקום כאילו היה משרדו, כינה את החנות "סטרטפורד על אודיאון", על משקל סטרטפורד על האייבון, עיירת הולדתו של שייקספיר באנגליה.
עד מהרה, הבחירה של ביץ' להתמקד בספרים באנגלית התגלתה כמבריקה מבחינה מסחרית. בעוד דוברי הצרפתית התפזרו בין אינספור החנויות בפריז, כל מי שהגיע מאנגליה או מאמריקה נחת בפתח החנות שלה, וכך נוצרה קהילה מגובשת. ההיצע בחנות בימים ההם שיקף בעיקר את טעמה של הבעלים, שלא שאפה להיות בשום שלב מוכרת בלבד, ובמקביל פעלה גם כמוציאה לאור - ואף הייתה המו"לית של יצירת המופת המודרנית "יוליסס" מאת ג'ויס (1922). ביץ', אגב, גם הייתה לסבית מוצהרת - דבר שהיה מקובל אז באירופה בחוגים מצומצמים בלבד - ובאופן כללי נודעה בהשקפת עולמה הליברלית. בחנות שלה, הקוראים הסקרנים יכלו לשאול את הרומן השנוי במחלוקת "מאהבה של ליידי צ'טרלי" מאת ד.ה. לורנס, שהוחרם בבריטניה ובארצות הברית מכיוון שהוא מתאר בפרוטרוט מערכת יחסים מלאת תשוקה בין אשת אצולה ושומר יערות דלפון.
מהמינגוויי, דרך הכיבוש הנאצי ועד "לפני השקיעה"
ארנסט המינגוויי כתב בהרחבה על החנות בספרו "חגיגה נודדת", שהיום נחשב לאחד הכותרים הנמכרים ביותר בחנות. תמונתה של "שייקספיר אנד קומפני" אף מופיעה על כריכתו. הוא מתאר את יחסיו עם ביץ', את האופן שבו סייעה לו להתקיים כשחי בפריז עם אשתו הראשונה, טאטי - צעיר שרעב להצלחה בדיוק כמו ללחם. "ברחוב הקר ומוכה הרוח, זה היה מקום נהדר וחביב, חמים ועליז, עם תנור גדול בחורף, שולחנות ומדפי ספרים, ספרים חדשים בחלון ותצלומים על הקיר של סופרים מפורסמים - מתים וחיים", כותב המינגוויי בספרו על ימיו בפריז. על ביץ' הוא כותב: "היו לה רגליים יפות והיא הייתה אדיבה, תוססת ומעניינת, ואהבה להתבדח ולרכל. אף אחד שאי פעם הכרתי לא היה נחמד אליי כמוה".
"הייתי ביישן מאוד כשהגעתי לראשונה לחנות, ולא היה לי מספיק כסף כדי להצטרף לספרייה", ממשיך המניגוויי, "היא אמרה לי שאני יכול לשלם את הפיקדון ברגע שיהיה לי כסף, הגישה לי כרטיס ואמרה שאני יכול לקחת כמה ספרים שארצה. לא הייתה לה שום סיבה לבטוח בי. היא לא הכירה אותי והכתובת שנתתי לה, רחוב קרדינל למוין 74, לא הייתה יכולה להיות ענייה יותר. אבל היא הייתה נעימה ומקסימה ומכילה ומאחוריה, לאורך הקירות ועד לחדר האחורי, שהגיע עד לחצר הפנימית של הבניין, עמדו מדפים על גבי מדפים שחשפו את העושר של הספרייה".
בשנות ה-30 של המאה הקודמת, עם פרוץ המשבר הכלכלי הבינלאומי, סבלה החנות מהפסדים כבדים. אבל אז, כמו היום, רבים התגייסו להצלתה. לבסוף, הפלישה הנאצית הכניעה אותה, וב-1941 נסגרו שערי החנות. ביץ' נאלצה להצפין את הספרים במקום מסתור, זמן קצר לפני שנעצרה על ידי הנאצים. גם לאחר שהמלחמה הוכרעה, ביץ' לא חזרה לעולם הספרים, והתמקדה בכתיבת ספרי זיכרונות על פריז ועל חייה.
אבל החנות זכתה בכל זאת לגלגול נוסף, עוד בימי חייה של ביץ'. בשנת 1951 אמריקאי בשם ג'ורג' וויטמן פתח בפריז חנות בשם "מיסטרל", שזכתה לפופולריות רבה. ב-1958, בעודם נהנים מארוחת ערב צרפתית ודשנה, ביץ' הודיעה לידידה וויטמן כי תעניק לו את השם הנחשק של החנות. כשהלכה לעולמה ב-1962, הורישה לו ביץ' גם את הספרייה שלה. וויטמן קיים את צוואתה והחליף את השלט בחזית. שנים לאחר מכן קרא לבתו סילביה, על שם המייסדת המקורית, ודף חדש נפתח בהיסטוריה של חנות הספרים המיתולוגית.
הפעם פקדו את "שייקספיר אנד קומפני" בני דור חדש, הביטניקים והסופרים שהזדהו עם התנועות לזכויות אזרח: ג'יימס בולדווין, אלן גינסברג, וויליאם בורוז, לורנס דארל, הנרי מילר ואחרים. שוב, המקום הפך למוקד הבלתי מעורער של הבוהמה האירופית. הם היו מגיעים למקום כדי להתעדכן בסחורה הספרותית הלוהטת מרחבי העולם, לחלק זה לזה עצות (או עקיצות) ולקיים דיונים על ענייני השעה. לפופולריות הרבה של החנות אז סייעה המדיניות הנדיבה של הבעלים החדש, שהזמין את האורחים אף להישאר לישון במקום - ולפי דיווחים שונים, למעלה מ-40 אלף אכן עשו זאת לאורך השנים. הוא עצמו כינה את המקום "אוטופיה סוציאליסטית שמסתווה לחנות ספרים".
בעשורים שחלפו מאז, "שייקספיר אנד קו" שינתה רק מעט את אופייה. מעסק מצליח אך קהילתי היא הפכה לאייקון פריזאי, שמאיים להתחרות אפילו באייפל. היא החלה למכור מרצ'נדייז, וזכתה לאינספור אזכורים תרבותיים. אחד המוכרים שבהם הוא סצנת הפתיחה בסרט "לפני השקיעה" של ריצ'רד לינקלייטר מ-2004. הלוקיישן הכי רומנטי שאפשר לעלות על הדעת באחד הסרטים הכי רומנטיים שנעשו. כעת ניתן למצוא בשתי הקומות של החנות ספרים מכל התקופות - ומתורגמים משלל שפות. מעבר לכך, גם נערכים בה באופן תדיר אירועים ספרותיים שונים. או שלפחות כך היה עד לימי הקורונה.
מאז מותו של ג'ורג' וויטמן ב-2011, בגיל 98, בתו סילביה קיבלה את החנות לידיה. ונדמה שכיום, איש כמעט אינו זוכר ש"שייקספיר אנד קומפני" שבבעלות סילביה וויטמן נמצאת במיקום שונה מהחנות שהייתה בבעלות סילביה ביץ'. וגם בקרב מי שזוכר, נראה שאיש אינו מוטרד מכך. להפך: בסופו של דבר, אנשי ספר יודעים כי מעטים הם הדברים החזקים יותר מכותרת וסיפור. לסופרים ותיירים כאחד נעים להאמין כי הם שוהים באותו מקום היסטורי, שפקדו השכם והערב הסופרים הגדולים ביותר של המערב במאה ה-20, וטיפחו בו את חלומותיהם.
אך האם תצליח החנות לשרוד? אחרי ששרדה את המשבר הכלכלי של שנות ה-30, את הכיבוש הנאצי, את הפיכתה של פריז לעיר קוסמופוליטית, את עלייתה של ענקית המכירות אמזון, את המשבר הכלכלי של 2008 ואת הולדת הספר הדיגיטלי - ניתן רק לקוות שהחנות החמימה, עם החתול והפסנתר והספרים הישנים, תשרוד גם את מגפת הקורונה. ואולי היא אף תצא ממנה מחוזקת, עם עוד צלקת קטנה של גבורה, וסיפור קטן לאוסף.
