כולנו מכירים את המפגשים המשפחתיים האלה לרגל ראש השנה, סדר פסח, חתונה או ברית מילה. עם השירים, הברכות, הגפילטע פיש או החריימה והשאלות החטטניות של הקרובים. אז במה את עובדת? כמה את מרוויחה? נו, יש לך כבר מישהו?
גם אמה זליגמן מכירה את החוויות האלה כאישה צעירה בקהילה היהודית בטורונטו. בהשראתן יצרה את הדרמה הקומית "שבעה בייבי" שמתרחשת אחרי הלוויה בבית המשפחה האבלה. אבל במקום קינה על המת, העלילה מתרכזת בשאיפות לחיים ובדרך לממש אותן, אפילו תחת הלחץ מצד בני משפחה שמרנים וחסרי רגישות לחלומות, התהיות הקיומיות והתשוקות המיניות של בני הדור הצעיר. "רציתי לכתוב משהו שהרגשתי שאני מכירה ומבינה, ובשבילי זה משפחות יהודיות והדרך שבה הן מתנהלות, מתוך מודעות לכל הפרטים הקטנים והקטנוניים, שכילד אתה לא שם לב אליהם", אומרת זליגמן בריאיון.
"שבעה בייבי": הסרט הקצר (2018) - טריילר
עלילת "שבעה בייבי" מתרכזת בצעירה אמריקנית יהודיה בשם דניאל שמנסה לפלס לעצמה דרך עצמאית בחייה מתוך הבלבול וחוסר האונים בחייה. היא לא באמת עובדת, ולא באמת לומדת. היא תלויה כלכלית בהוריה. מערכת היחסים המשמעותית היחידה שלה הייתה עם אישה והגבר שאיתו היא חולקת קשר מיני מתגלה כנשוי. כשהיא מתייצבת בהזמנת אמא ואבא לסעודה אחרי לוויה של מכר כלשהו (אנחנו לא יודעים מי המנוח, וזה לא משנה), דניאל מוצאת את עצמה נחנקת מלחץ חברתי של בני משפחה וקרובים חטטנים. מנגד, מתחת לפני השטח מתחוללת דרמה במפגשים ארעיים מביכים ומשעשעים עם המאהב שצץ במפתיע עם אשתו ובתו התינוקת, וגם עם החברה שלה לשעבר שעדיין מעוניינת בה.
בתפקיד הראשי מככבת הקומיקאית רייצ'ל סינוט, שעמדה לצדה של הבמאית כשיצרה את הסרט הקצר "שבעה בייבי" עליו מבוססת הגרסה הארוכה, ושהוצג בפסטיבל סאות' ביי סאות'ווסט באוסטין טקסס (SXSW) לפני שנתיים.
הסרט "שבעה בייבי" היה אמורה לחזור לאוסטין השנה, אבל בעקבות ביטול SXSW על רקע התפשטות הקורונה, הבכורה העולמית נערכה בחודש יוני במתכונת דרייב-אין בפסטיבל לייטהאוס בלונג ביץ' איילנד שבניו ג'רזי (שכותב שורות אלה הוא מנהלו). מאז נכלל הסרט בפסטיבל טורונטו ובמספר אירועים אחרים, ועתה הוא מגיע לפסטיבל הקולנוע היהודי בסינמטק ירושלים שנפתח היום (ה') במתכונת דיגיטלית. "עשיתי סרט קצר בשנה האחרונה ללימודי והייתי פחות או יותר באותו הגיל של הגיבורה דניאל. באותו הזמן הרגשתי ממש חוסר ביטחון ועצבנות בנוגע לעתיד שלי. בד בבד הרגשתי שאני מספיק מרוחקת מהקהילה היהודית שלי כדי שיתאפשר לי לכתוב עליה", נזכרת זליגמן.
כביסקסואלית מוצהרת, זליגמן מודה כי העניין של זהות מינית בתוך תא הלחץ האינטימי והמאוד קלאוסטרופובי של המשפחה היהודית, הוא הגרעין של הסיפור שמתגלה באופן מלא הומור. "רציתי לשלב את זה בתוך סיפור אוניברסלי ובשבילי זה נגע במיניות, התבגרות וחוסר הביטחון וההכרה בערך של עצמך כאישה צעירה. הטמעתי את הסיפור הזה בתוך משפחה יהודית מכיוון שאלה דמויות שאני יכולה לכתוב, אולי הדמויות היחידות שאני מסוגלת לכתוב בשלב הזה של חיי עם המטען האישי שלי", היא מסבירה, ומספרת שבניגוד לחיוכים הרבים שצצים בקהל הרחב, התגובות של בני המשפחה היו יותר צוננות: "זו לא הייתה חוויה נעימה במיוחד עבור משפחתי. הוריי תומכים בי בכל מקרה, אבל כשהראיתי את הסרט לקרובי המשפחה שלי, הם אמרו שהיה להם קשה לצפות כי הם זיהו כמה בני משפחה בתוך הדמויות. ואכן, הסרט לא משקף רק אותי ואת הוריי, אלא משרטט דיוקן של המשפחה שלי".
את חושבת שזה נתפס כמשהו שערורייתי בתוך הקהילה שלך?
"אני לא חושבת שיש משהו שערורייתי בלהיות ביסקסואלית או חד-מינית, אבל במקרה שלי יש תחושה שהקהילה והמשפחה שלי סבורים שאני מתנסה ומשתעשעת במיניות שלי. הם מטאטאים את זה מתחת לשטיח כשהם אומרים שהם מקבלים אותי כל עוד זה לא בא לידי ביטוי פומבי שהייתי עם אישה או שאני רוצה להיות עם אישה".
המפיקה של "שבעה בייבי", ליזי שפירו, מספרת כי גם במשפחה שלה התקבלו תגובות דומות, שהצחיקו אותה. "כשאמא שלי צפתה בסרט היה ברור שהיא הרגישה חוסר נוחות ולטענתה כל הסיפור של הביסקסואליות נראה כאילו דניאל לא באמת מתכוונת לזה". למרות ההססנות, אמא שלי ליזי, שהיא גם חזנית בקהילה יהודית בפלורידה, תרמה מכישרונה להפקה כשסייעה לדייק את הקלטת קריאת הקדיש כפי שהיא מופיעה בסרט. אמא של מפיקה אחרת בצוות יצאה למסע קניות של יודאיקה בניו יורק. בסך הכול, היה מדובר במאמץ קבוצתי של צוות שברובו כלל אנשים ממוצא יהודי. "העובדה שכולנו מגיעים מרקע יהודי עזרה לכולנו להגיע להבנה טובה יותר של הסרט. זה יתרון כשיש לך הבנה עדינה של העולם שבו הסרט מתרחש, וזה ידע שהבאנו מהחיים האישיים שלנו כיהודים. זה הפך את זה לכל כך מיוחד. הפרטים הקטנים כמו למשל כמה לקס לשים בתוך הבייגל, הפכו את הסרט למציאותי מאוד".
העובדה שיוצרי "שבעה בייבי" יהודים מעוררת את השאלה על רקע פוליטיקת הזהויות המקובלת בארצות הברית, על פיה סרטים שעוסקים בדמויות מזוהות אתנית ראוי שיעשו על ידי יוצרים מאותו המוצא - אפריקני, אסיאתי, ולטינו. אבל האם זה המצב גם במקרה של יהודים? "זה מצחיק כי הקהילה היהודית ידועה כמי שמרוכזת בעצמה", אומרת שפירו, "אנחנו בעיקר פונים פנימה ומתעסקים במסורת שלנו, אבל יהודים נמצאים בכל מקום ובמיוחד בתעשיית הקולנוע, וזה חשוב לספר את מגוון הסיפורים והקולות שיש בתוך הקהילה שלנו והחלקים השונים שבתוכה. יש כל כך הרבה צבעים וטעמים בלהיות יהודי, ולכל אחד יש ניסיון חיים אחר. לכן יש ערך בכך שיהודים יספרו את הסיפורים שלהם מנקודות מבט שונות. אמה תמיד דיברה על כך שלמרות שהסביבה וההקשר יהודים, אבל הלחץ החברתי קיים בתרבויות אחרות. זה מקום שאליו אתה רוצה לשאוף".
מה שמפתיע, שדווקא רייצ'ל סינוט שמגלמת את דניאל בכשרון רב אינה יהודיה, וכך גם פולי דרייפר שמגלמת את היידישע מאמא שלה. מנגד, פרד מלמד (שמגלם את האבא ג'ואל) ומולי גורדון (האקסית מאיה) דווקא כן יהודים כשרים, וקשה להאמין שזה גם המקרה של דיאנה אגרון, הבלונדינית הטמירה מ"גלי" שמגלמת את קים, אשתו הגויה של המאהב הנשוי של הגיבורה (דני דה-פרארי). "דיאנה הייתה בדרך חזרה מטיול בישראל כשהיא קיבלה את התסריט", מספרת שפירו, "היא אמרה לנו: 'אני על המטוס בחזרה מישראל ואני קוראת את התסריט עכשיו וכבר ברור לי שזה הסרט הבא שלי'. היה נהדר לעבוד איתה בתפקיד הזה מכיוון שהיא יהודיה, אבל היא הביאה לתפקיד דינמיקה אחרת של מה זה אומר להיות יהודיה שנראית כמו דיאנה. למרות שהיא חלק מהשבט אנשים מתקשים להפנים את זה בגלל המראה שלה".
עם כל כך הרבה דגשים על התרבות וחיי המשפחה בקהילה היהודית, עולה חשש כי הסרט יהיה פחות נגיש לצופים ממוצא אחר, אולם זליגמן טוענת כי התגובות היו נלהבות מקהל מגוון. "מעולם לא הייתי מודאגת בנוגע לנגישות של הסרט כי התרכזתי בדברים שהכי הטרידו אותי כנערה צעירה בקהילה שלי ובשבילי זה הרגיש כמו מפגש עם שמרנות והציפייה ממך שתעבדי בעבודה רגילה", אומרת זליגמן, "לא הרגשתי שאני נשפטת לחומרה, אבל התעקשתי ללכת בכיוון שונה מהמקובל. זו הרגשה של צעירים רבים שגדלו במשפחות מסורתיות ודתיות, ובמקרה שלי חשתי שהמיניות שלי לא התקבלה בקהילה שלי. ההורים שלי אוהבים אותי ומקבלים אותי, אבל זה לא משהו שהייתי יכולה להיות גלויה לגמרי בנוגע אליו. הייתי תקועה בקהילה שבה אנשים סביבי גרמו לי לחששות וחוסר ביטחון בזמנו".
למרות הטון הקומי של הסרט, יש מי שיכול לקבל רושם שלילי לגבי הקהילה היהודית כקבוצה של שמרנים, טרחנים ולא סובלניים.
"הסוגיה הזאת לא עלתה ואני לא יודעת אם יש תגובה כזאת. אני מקווה שלא. מה שכן שמתי לב זה שאחרי הסרט הקצר, צופים שאינם יהודים אמרו לי שזה מזכיר להם את המשפחות האיטלקיות, האיריות או ההודיות שלהם או מתרבויות אחרות. זה עודד אותי שזה לא מצומצם רק לקהילה היהודית. אני חושבת שיהודים לפעמים חושבים לעצמם שמשפחות יהודיות הן נוירוטיות במיוחד, או שהן קולניות יותר מאחרים. זה נכון, אבל גם תרבויות אחרות חושבות זאת על עצמן. לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו יחידי סגולה אבל אני חושבת שזה יותר אוניברסלי. אני מקווה שהסרט לא יעשה רושם שלילי לגבי יהודים. אבל אי אפשר לדעת אף פעם".
לצד החיבור היהודי, יש בסרט זיקה ברורה לנשיות על המסך וגם בצוות מאחורי המצלמה. זה לא מקרה, כפי שמודה המפיקה שפירו: "אני מנסה להביא עוד ועוד קולות נשיים. מצד אחד זה נעשה בכוונת תחילה ומצד שני זה קרה במקרה מכיוון שהסיפורים הנשיים קוסמים לי יותר כי אני בעצמי אישה. בינתיים לעבוד עם קולנועניות הייתה חוויה מצוינת בשבילי, ובהפקה הזאת היה לזה חלק משמעותי במיוחד. הרגשנו כמו משפחה מוזרה של אמניות נשיות. זה חיבר את הצוות הזה". זליגמן מצדה נזכרת שעלתה שאלה בנוגע לאחידות המגדרית של הסרט. "אחת המפיקות ציינה שאנחנו צריכים יותר ניצבים גברים בסרט כי יש לנו יותר מדי דמויות נשיות, אבל אז חשבתי לעצמי שרוב הדמויות הנשיות המבוגרות שקיבלו משקל בסרט נלקחו מתוך חוויות חיי. אלו ודמויות שאני מכירה והנשים האלה הן מי שנשארו איתי, כך שזה קרה באופן לא מודע".
אחרי שישלים את סבב הפסטיבלים (ביניהם פסטיבלים יהודיים בארצות הברית וכן פסטיבלים גאים במדינה), "שבעה בייבי" צפוי לצאת להפצה - ככל הנראה לצפייה ביתית. במציאות הנוכחית, מאז ביטול SXSW, שפירו וזליגמן נאלצות בדרך כלל להסתפק לרוב בהקרנות מקוונות באירועים כאלה ואחרים. "מבחינתי 2020 היא שנה אבודה, אבל בסופו של דבר הסרטים יוצאים, אולי במתכונת הישנה הזאת של אנשים שרואים טלוויזיה בבית. רק קצת חבל לי שאמה לא זכתה לחוות את החוויה של פסטיבלים ובכורות ובמקום זה היה כלואה בבית הוריה", אומרת שפירו שנכחה בבכורה העולמית על מסך הדרייב-אין הגדול בפסטיבל לייטהאוס. תענוג שלא עלה בידי זליגמן שנותרה בסגר בטורונטו.
"כן, אני הייתי אמורה להיות בבכורה בניו ג'רזי, זה מבאס. אני מנסה להישאר חיובית, ואני חושבת שאיכשהו יש דברים חיוביים לא צפויים שיוצאים מהמצב הזה, ולמרות הכול אנשים מודעים לסרט. בינתיים זה תקופה מוזרה להיות יצירתית בה. כל מה שאתה עושה, אתה משחק בנדמה לי, כי אתה לא יודע מה יקרה ומתי תוכל לצלם. אני מתחילה לפתח סדרה שמתחברת ל'שבעה בייבי", אולי עם אותה הגיבורה. זה העיסוק העיקרי כרגע, ואני ממשיכה בשיתוף הפעולה עם רייצ'ל. אנחנו גם כותבות קומדיה ביחד ומקוות שיבוא יום ונוכל לצלם אותה. בינתיים כל מה שאפשר זה לחשבות על רעיונות ולפצח אותם לקראת השיבה לפעילות".
