אבדה לעולם התרבות: השחקן חיים טופול, המזוהה עם התפקיד הראשי ב"סאלח שבתי" והתפקיד של טוביה החולב במחזמר "כנר על הגג", הלך לעולמו בגיל 87 הלילה (בין רביעי לחמישי). טופול, שאובחן לפני מספר שנים עם מחלת האלצהיימר, נפטר בביתו שבתל אביב בחיק משפחתו. במרוצת השנים, טופול כיכב בעשרות סרטים והיה מועמד לפרסי האוסקר והטוני, וכמו כן, זכה בשני פרסי גלובוס הזהב. בשנת 2015 זכה טופול בפרס ישראל, ומלבד עבודתו כשחקן וזמר הוא גם היה סופר, משורר וצייר. מחר (ו') יוצב ארונו בתיאטרון הקאמרי ובצהריים תתקיים לווייתו בקיבוץ קבוצת שילר.
בהספד שפרסם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כתב: "רעייתי שרה ואני, ככל אזרחי ישראל, נפרדים היום בכאב עמוק מיקירנו חיים טופול - אהוב הקהל שהיה מגדולי אמניה של מדינת ישראל. הוא היה מגדולי אוהביה של ארץ ישראל, ועם ישראל החזיר לו אהבה. טופול היה אמן רבגוני, בעל כריזמה ואנרגיות כבירות. הוא ייצג בגאון את ישראל בעולם וזכה להכרה בינלאומית שמעטים שזכו לה. כל מחזה או סרט קולנוע בהשתתפותו סיפקו חוויה יוצאת דופן. החיוך הרחב שלו, קולו החם וחוש ההומור הייחודי הפכו אותו לדמות עממית שכבשה את לב העם.
"לטופול היה לב ענק", המשיך נתניהו, "הוא תמך תמיכה נלהבת בצדקת דרכה של ישראל, והאמין בלהט בחזון הציוני. את דעותיו אלו ביטא בריש גלי, בכל רחבי העולם. בד בבד טופול סייע לילדים חולים ולבעלי צרכים מיוחדים, מתוך רצון עז לתרום לחוסנה של החברה הישראלית. הייתה לי הזכות להעניק לטופול את פרס ישראל לפני שמונה שנים ואמרתי לו עד כמה כולנו גאים בו. בין אם שיחק את סאלח שבתי, טוביה החולב או מילוס קולומבו לצידו של ג'יימס בונד - טופול נותר צנוע ואוהב אדם. לדאבון הלב, הכנר על הגג איננו עוד איתנו. מיתרי הכינור פקעו. מגילת חייו של טופול נחתמה, אבל אני יודע בביטחון מלא שתרומתו לתרבות הישראלית תוסיף להתקיים לדורות".
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ספד: "מכנר על הגג ועד לגג העולם, חיים טופול שהלך מאיתנו היה מאמני הבמה הישראליים הבולטים, שחקן מחונן אשר כבש במות רבות בארץ ומעבר לים, מילא בנוכחותו את מסכי הקולנוע ובעיקר נכנס עמוק לליבנו. במהלך עשרות שנות הקריירה המפוארת שלו ייצג אותנו טופול בכבוד רב. הוא עוטר בפרסים רבים על כישרונו ויצירתו, אך בפרס החשוב מכל זכינו אנחנו, שצחקנו ודמענו איתו בעשרות הדמויות שגילם. כעדות חיה למעורבותו החברתית ולרגישותו, מהווה המיזם שהוביל, כפר נהר הירדן, למען ילדים חולים ומוגבלים ובני משפחותיהם. זכיתי להכירו מקרוב בעת הקמתו של הכפר הייחודי, ולהיחשף לעשייתו גם מחוץ לאור הזרקורים. טופול היה מענקי התרבות הישראלית והוא יחסר לנו מאוד. תנחומים למשפחתו היקרה וכל אוהביו. יהי זכרו ברוך".
"הצטערתי לשמוע על פטירתו של חיים טופול, חתן פרס ישראל על מפעל חיים, מענקי עולם התרבות שלנו", כתב שר התרבות, מיקי זוהר, "חיים ז"ל היטיב לשחק, ודמויות שגילם נכנסו ללבבות של כולנו. סאלח שבתי וטוביה החולב, והחיים שהפיח בדמויות - מבטאים את דברי ימיו של העם שלנו לאורך הדורות ויחקקו לנצח בזיכרונותינו".
ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, כתב גם הוא דברי פרידה: "חיים טופול, חתן פרס ישראל, איש רוח ותרבות. טוביה מ'כנר על הגג' ו'סאלח שבתי' האגדי, שלימד אותנו אהבת תרבות ואהבת הארץ, הלך לעולמו. דמותו וחיוכו ימשיכו ללוות את התרבות הישראלית, מורשתו עשירת השפה והמוזיקה תישאר לנצח חלק מנכסי הישראליות. שולח ניחומים לגליה ולכל המשפחה. יהי זכרו ברוך".
טופול נולד בספטמבר 1935 בשכונת פלורנטין שבתל אביב. את צעדיו הראשונים בעולם המשחק החל בצבא כששירת בלהקת הנח"ל, שם גם פגש את אשתו לעתיד גליה, והציג לראשונה את דמותו של סאלח שבתי בשורת מערכונים שכתב אפרים קישון. עם שחרורו מצה"ל הקים ביחד עם אורי זוהר ועוד יוצאי הלהקה הצבאית את להקת הבידור "בצל ירוק", שהמשיכה להעלות מערכונים ברחבי הארץ, בהם גם כאלו שעסקו בדמותו של סאלח שבתי.
טופול היה ממקימי תיאטרון חיפה ב-1960 ביחד עם הבמאי המנוח יוסף מילוא, והשתתף בשורה של הפקות מטעם התיאטרון. תפקידו הקולנועי הראשון היה בסרט "איי לייק מייק" של פיטר פריי שיצא בשנת 1960. בהמשך קריין את הסרט התיעודי "עץ או פלסטיין" (1962) והשתתף בסרט "אלדורדו" (1963) של מנחם גולן, שם כיכב לצד גילה אלמגור.
באותה תקופה טופול וקישון החליטו לעבד את המערכונים של סאלח שבתי לסרט עלילתי באורך מלא, זאת למרות שלקישון לא היה ניסיון קודם בבימוי. הסרט יצא ב-1964 ומיד זכה להצלחה כבירה. עד היום נחשב הסרט לאחד האהובים והרווחיים ביותר שנעשו בישראל. במרכזו עמד סאלח, עולה מעדות המזרח, שחי במעברה עם משפחתו, מתקשה להשתלב בחברה הישראלית ונאלץ להילחם בממסד האשכנזי הגזעני. "סאלח שבתי" נשלח לייצג את ישראל באוסקר והיה הסרט הישראלי הראשון שהיה מועמד לפרס. בנוסף זכה הסרט בשני פרסי גלובוס הזהב - פרס תגלית השנה שהלך לטופול ופרס הסרט הזר הטוב ביותר. ברבות השנים נשמעה ביקורת נגד הסרט ונגד הייצוג של המזרחים בו, כמו גם נגד העובדה שטופול האשכנזי גילם את דמות המזרחי הנחשל.
בעקבות ההצלחה טופול כיכב בסרט דובר-האנגלית הראשון שלו, "הטל צל ענק" (1966) לצידו של קירק דאגלס. שנה אחרי הוא עבר ללונדון כדי לגלם את תפקידו השני הגדול ביותר, טוביה החולב במחזמר "כנר על הגג", שעלה על הבמות בווסט אנד. המחזמר נחל הצלחה רבה וחמש שנים אחרי לוהק טופול לגרסה הקולנועית שלו, בבימויו של האמריקני נורמן ג'ואיסון. על תפקיד זה טופול זכה בגלובוס הזהב בקטגוריית המשחק במיוזיקל/קומדיה, ואף היה מועמד לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר באותה השנה. בין לבין הוא גם כיכב בתפקיד הראשי בסרט נוסף של קישון, "ארבינקא" (1967).
ההצלחה של "כנר על הגג" פתחה לטופול פתח לקריירה בינלאומית. הוא כיכב בסרט "גלילאו" (1975), בו גילם את המדען גלילאו גליליי, ובסרט המד"ב הקאמפי "פלאש גורדון" (1980), שבו גילם את המדען שנרתם לעזרתו של הגיבור. בנוסף השתתף בסרט ה-12 בסדרת ג'יימס בונד, "לעינייך בלבד" (1981) לצד רוג'ר מור. השניים הפכו לחברים טובים ונהגו לבקר אחד את השני לאורך השנים. עוד כיכב בכמה הפקות בריטיות, כמו המיני-סדרות "רוחות מלחמה" (1983) ו"מלחמה וזיכרון" (1989), שתיהן על פי כתביו של הרמן ווק.
כשחזר לישראל הגיש טופול את התוכנית "חיים יסדר" (1993) בערוץ 2, שבמהלכה הגשים את חלומות הצופים. הסרט הישראלי האחרון שבו השתתף היה "רומן בהמשכים" (1985), שם שיחק לצד אשתו גליה ובתו עדי. בסוף שנות ה-90 הוא חזר לדמותו של טוביה החולב בהפקה הישראלית של "כנר על הגג", ובאותה תקופה גם שיחק בתיאטרון גשר, בהצגה "השטן במוסקבה".
מלבד עבודתו כשחקן, טופול גם עבד בדיבוב. בין היתר העניק את קולו לבגירה ב"ספר הג'ונגל" ולהאגריד בשני סרטי "הארי פוטר" הראשונים. הוא הוציא לאור שני ספרים, הראשון אוטוביוגרפיה על חייו בשם "חיים מספר על טופול", וספר נוסף שיצא לאור באנגליה, "אוצר ההומור היהודי". בנוסף היה ידוע בפעילותו ההומניטרית, והקים את "כפר נהר הירדן" - כפר נופש לילדים עם מחלות חשוכות-מרפא. טופול גם היה אחד היזמים של עמותת וראייטי, העוזרת לילדים ולבני נוער בעלי צרכים מיוחדים.
בשנת 2015 קיבל את פרס ישראל על מפעל חיים. למשמע ההודעה אמר בצניעות אז ל-ynet: "אני לא מופתע אבל אני שמח. כל שנה אני שולח שתי המלצות של אנשים שראויים לפרס, וכשהודיעו לי הרגשתי לא בנוח כי אני חושב שמגיע להם יותר. אני לא חושב לוותר על הפרס, אבל יש אנשים שמגיע להם יותר. שני הדברים שהכי חשובים לי בחיי הם הקמת וראייטי ישראל לפני חמישים שנה וכפר נהר הירדן".
לפני מספר שנים כאמור אובחן טופול באלצהיימר. "הרבה זמן הוא חיפה על זה בהצלחה", סיפר בנו עומר בריאיון ל"ידיעות אחרונות". "אבא הוא מקצוען פר-אקסלנס ושחקן נפלא, שפיתח כל מיני טכניקות להסתיר את הבעיות שהחלו לצוץ. כשהוא זכה בפרס ישראל, האלצהיימר שלו עוד היה במצב התחלתי. הוא דיבר נהדר בטקס, וגם באירועים אחרים, ואף אחד לא הרגיש בזה. בהתחלה גם אני התכחשתי למצב, אמרתי שהכול שטויות. שזה רק בגלל הגיל. אבל בשנים האחרונות כבר היה בלתי אפשרי להתעלם מהמחלה. גם האנשים הקרובים בחבר המנהלים של עמותת כפר נהר הירדן הבחינו בשינוי, ומתוך כבוד גדול אליו לא אמרו לו דבר. כשקלטתי שיש באמת בעיה, הפכתי לגיבוי שלו. פשוט הלכתי איתו לכל מקום".
טופול הותיר אחריו את אשתו גליה טופול ושלושה ילדים.
