משפיעני הרשת הם כנראה האוכלוסייה בת המזל ביותר בעולם: הם בין היחידים שלא הושפעו כלל ממגפת הקורונה, אם לסמוך על הפוסטים בחשבון האינסטגרם של רבים מהם. הם עדיין מטיילים בעולם ללא מסכה, מתקהלים בקבוצות עם אנשים נהנתנים ונערצים כמוהם, הם לא העלו גרם אחד בסגר והם ממשיכים לקבל מוצרים חינם משלל חברות שרק מתחננות לשתף איתם פעולה. מי לא היה רוצה להיות משפיען? ויותר חשוב, מה צריך לעשות כדי להפוך לאחד כזה? כל זאת ועוד תוכלו ללמוד בדוקו החדש של HBO, "פייק מפורסמים" (משודר ב-HOT, yes וסלקום tv).
ניק בילטון הוא כתב טכנולוגיה ותיק שהחליט לחשוף את אחורי הקלעים של חיי המשפיענים - או אם לדייק, הוא ביקש להוכיח שכמעט כל אחד יכול להפוך למשפיען עם קצת ממון התחלתי, והסביר למה כדאי לאמץ ראייה ביקורתית כלפי האנשים שמוכרים לנו את החיים הטובים דרך האינסטגרם. זה אולי לא מסר שיכה בשוק את הצופים, ובכל זאת, "פייק מפורסמים" מצליח לייצר חווית צפייה משעשעת וקלילה עם תובנות מעוררות מחשבה, שתגרום לכם להסתכל אחרת על תמונות, לייקים, תגובות ומספר עוקבים בפעם הבאה שתיתקלו בתמונה של משפיען בחלוק לבן לוגם שמפניה על רקע בריכה.
"האם אתם רוצים להיות מפורסמים?" היה הבריף היחיד באודישנים שערך בילטון לניסוי הדוקומנטרי שלו. 4,000 צעירים מלוס אנג'לס התייצבו למיונים וניסו לשכנע את הבוחנים למה הם צריכים להיות המשפיען הבא. בילטון בחר מתוכם שלושה - שחקנית מתחילה, מוזיקאי ומעצב אופנה אפרו-אמריקני וגיי צעיר שעובד כעוזר אישי לבוס שמתעמר בו. שלושתם לא ניחנו בכישורים יוצאי דופן אבל לכולם תשוקה אחת בוערת: להתפרסם ולהפוך למשפיעני רשת. למה? סגנון החיים שמגיע עם הטייטל, רווחה כלכלית, רצון להיראות. יו ניים איט. בילטון עושה בשבילם את רוב העבודה – מביים עבורם תמונות לחשבון האינסטגרם שלהם, רוכש עבורם עוקבים, לייקים ותגובות מזויפות וגם מתחזק אותם פסיכולוגית כשצריך. בדרך הוא גם חושף את האינטרסים של כל הנוגעים בדבר - החברות המסחריות, הפלטפורמות האינטרנטיות וכמובן המשפיענים עצמם. לתחזק את מראית העין כדי שכולנו נבלע את הפיתיון.
להתמקדות של "פייק מפורסמים" בתהליך המהפך של הנסיינים שלו מאנשים אנונימיים למשפיעני רשת יש מחיר. המייקאובר שכולל התהליך מצטלם נהדר ועובר מסך בקלות - בילטון ממחיש כמה קל לקנות בוטים, תגובות ולייקים (ואפילו לא מדובר בעבירה על החוק), ואיך מייצרים מראית עין של אורח חיים נהנתני ועשיר (בחלק המוצלח של הסרט בילטון מדגים איך מושב אסלה מצטלם כמו חלון של מטוס, ואיך ב-50 דולר לשעה תוכלו לשכור חלל המדמה מטוס פרטי לצרכי צילום). הוא מוכיח כמה קל להתמכר למלכודת. שניים, ולפעמים אפילו שלושה צדדים, נופלים במלכודת של בילטון: החברות המסחריות שמרעיפות על המשפיענים מוצרים בחינם או משלמות להם תמורת פוסט או סטורי. המפסידים העיקריים הם כמובן אנחנו, העוקבים, שקונים את השקר ואז את המוצר. לפעמים, אגב, המפסידים הם אפילו המשפיענים עצמם - גם כשאתה יודע שחלק ניכר מהעוקבים שלך הם לא יותר מרצף פיקסלים ושחלק מהתגובות מזויפות, אתה עדיין חי בתחושה שאתה נראה, נעקב ונאהב.
בשלב מסוים "פייק מפורסמים" מתחיל לקרטע, במיוחד כששניים מהמשפיענים של בילטון פחות או יותר פועלים נגד הניסוי – כריס, מעצב האופנה, זועם על העובדה שהעוקבים הם פייקים ומוחק את התגובות שבילטון רוכש עבורו, בעוד שהשני, וויילי, נכנס לחרדות בעקבות תגובה שקיבל והופך את החשבון לפרטי - מהלך שמנוגד למטרת הניסוי, שהיא להגיע לכמה שיותר יוזרים. דומיניק, השחקנית, היא היחידה שמתמסרת לניסוי ובאמת מתחילה לקבל ארוחות חינם והצעות לשיתופי פעולה. דומיניק עמדה על סיפו של מקדש המשפיענים - חופשות חינם הכל כלול עם תקציב בזבוזים - אלמלא הגיעה הקורונה וניצחה את הכל. הסרט מסתיים בקול ענות חלושה ומעט מוסרנית, כשדומיניק מביעה את סלידתה מכס המלכות המשחית של המשפיענות ובילטון מביע הערכה למשפיענים אמיתיים, שחולקים את הכישרון האמיתי שלהם עם העולם כדי לגרום לאנשים להרגיש טוב עם עצמם ולא להיפך.
"פייק מפורסמים" לא יעניק לכם הצצה לחיים של משפיענים אמיתיים או להשפעתם על הדור הצעיר הנוכחי. הוא גם לא נוגע בסוגיות עמוקות יותר כמו למה דווקא מעצב האופנה האפרו-אמריקני הוא זה שמתנגד לזיוף או מה עבר על הגיי הצעיר שקיבל תגובה לא הולמת בעקבות הפוסטים שהעלה. נדמה שבילטון לא מעוניין בשיקוף של החיים האלה, אלא בשאלה מה הם שווים אם כל כך קל לזייף אותם. הוא מסתפק בתשובה לשאלה כמה קל לעבוד עלינו, והתשובה היא מאוד. יחד עם זאת, צריך לזכור שתחזוק חשבון משפיענות, אפילו כשהיא מזויפת, הוא הדבר הכי רחוק מטיול בפארק. עד שמגיעים התגמולים יכולים לעבור חודשים ארוכים, וגם אז לא תמיד מדובר בכסף שאפשר לחיות ממנו. האכלת המפלצת, כמו שבילטון מכנה את זה, דורשת הרבה אנרגיה.
ומה הלאה? הדור הבא של המשפיענים יהפוך למתוחכם יותר כדי להטמיע את התוכן השיווקי עמוק יותר. כבר היום חלקם "חושפים" את השיטות של עצמם (צילומי "חופשה בבאלי" באיקאה), מפרסמים תמונות של לפני ואחרי עריכה כדי להפגין כנות או משלבים בחופשיות תכנים אקטיביסטיים לצד תמונות שלהם בביקיני קטנטן. לצפות שהגופים הגדולים ימצאו דרך או רצון להציל אותנו מאוקיאנוס הבוטים שאנחנו חיים בו היא שאיפה לא ריאלית. מה כן? אולי עדיף שכולנו פשוט נלמד לשחות.