מוניקה בלוצ'י נכנסת ללובי של מלון פריזאי אינטימי ושקט הממוקם בליבו של רובע סן ז'רמן האלגנטי. היא לבושה בשחור, שיערה קצר מהרגיל ופניה קבורים במעילה. כשאנחנו נפגשות היא מחייכת חיוך יפה, כזה שנוגע בעיניים, ומציעה שנשב לשיחה בפינה שקטה בלובי. שם, היא אומרת בקול רך, לא יפריעו לנו.
לאחר שהתמקמנו והזמנו תה מהמלצר המחויך שהתקשה להסתיר את התרגשותו (בלוצ'י הזמינה תה בארומה מעושנת) אנו מתפנות לשוחח על "עכביש ברשת", הסרט החדש בכיכובה שעלה אתמול (ה') לאקרנים, שביים ערן ריקליס ("שליחותו של הממונה על יחסי אנוש", "הכלה הסורית") וכתבו גידי מרון ועמנואל נקש. בלוצ'י היא לא השחקנית הבינלאומית היחידה בסרט, קופרודוקציה ישראלית, בלגית, הולנדית ופורטוגלית, ולצדה מככב גם סר בן קינגסלי ("רשימת שינדלר") בתפקיד הראשי, בתור סוכן מוסד מיתולוגי.
"עכביש ברשת" - טריילר
מדובר במותחן ריגול שמתרחש בבלגיה, במרכזו אברהם אדרת (קינגסלי), סוכן מוסד מיתולוגי, שמנסה להוכיח שהוא עוד רלוונטי לארגון היוקרתי. ראש המוסד (איציק כהן) אינו סבור כך, והוא מצוות אליו את הסוכן הצעיר דניאל (איתי טיראן) שיעזור לו, אבל בעיקר שישמור עליו. ביחד הם מנסים להגיע לדוקטור אנג'לה קרולי (בלוצ'י) שמהווה מקור למידע רגיש ונפיץ הנוגע למזרח התיכון.
מה גרם לשחקנית המוערכת, שנחשבת בעיני רבים כאחת הנשים הסקסיות בעולם, להשתתף בסרט על סוכן מוסד מזדקן? לדברי בלוצ'י זה היה שילוב של כמה גורמים. "אהבתי שהיא אישה בשיא שלה, שהיא בשלה וחכמה ועם זאת מסתורית. היא רופאה ומדענית ויש לה צד הומניטרי מאוד חזק. לא הריגול משך אותי, אלא הצד האנושי של הסיפור כי הוא מעניק את העומק והשבריריות לעלילה ולדמויות".
בנוסף היא מסבירה שקינגסלי היווה משקל כבד להחלטתה לקחת חלק בסרט, אבל גם העבודה עם הבמאי הישראלי הפורה. "רציתי לעבוד עם בן אבל מעל הכל היה את ערן ריקליס שאני מאוד אוהבת את העבודה שלו. את 'הכלה הסורית' ו'עץ הלימון' הכרתי עוד לפני שפגשתי את ערן, שניהם סרטים יוצאי דופן, כאלה שיישארו לנצח. אני מכנה אותם סרטים הכרחיים. אני אוהבת את הרגישות שהוא מראה באופן שהוא מספר את הסיפור, הוא אדם מאוד עדין ומתחשב שתמיד מנסה למצוא פתרונות לדברים, ואני אוהבת את הדרך בה הוא מציג דמויות נשיות. כל השילוב הזה הפך את הפרויקט למעניין בעיני ופרויקט ששווה להיות חלק ממנו".
ואיך הייתה העבודה עם איתי טיראן?
"נהניתי מאוד לעבוד איתו. אני חושבת שהוא שחקן מצוין ומוכשר. הוא מחזיק מסך ושולט במשחק שלו בצורה נהדרת".
מ"מלנה" הקסום ו"בלתי הפיך" השנוי במחלוקת, דרך "המטריקס" (2 ו-3), "הפסיון של ישו" ועד ל"ספקטר", בו גילמה את לוצ'יה סקיארה, נערת הבונד הראשונה שמבוגרת מג'יימס, ניתן לראות שבלוצ'י בוחרת בקפידה את הסרטים שלה. "תמיד הייתי סקרנית לגבי ז'אנרים שונים של קולנוע", היא אומרת, "אני נהנית לבחון דברים חדשים ותרבויות שונות".
"כאמא לשתי בנות, חשוב לי שהזמן שאני מקדישה לעבודה יהיה שווה את הזמן שאני רחוקה מהבנות שלי. לרוב הנשים בגילי יש ילדים גדולים יותר", אומרת בלוצ'י בת החמישים וחמש. "עבורי זה אחרת, הבנות שלי בנות 15 ו-9 ואני משתדלת להקדיש להן את כל הזמן שאני יכולה. אני עובדת בצורה מדודה ואוהבת לקחת הפסקות בין פרויקטים. אני עושה סרטים, סדרות לטלוויזיה ועכשיו גם התנסיתי בפעם הראשונה בתאטרון. זו הייתה חוויה חדשה ומדהימה, משהו כל כך ישיר וגם דרך נוספת לחקור את העבודה שלי ולגלות צדדים חדשים בי".
לבלוצ'י שתי בנות ממערכת היחסים ארוכת השנים עם השחקן ונסן קאסל ("ברבור שחור"). השניים נפגשו על סט הסרט "הדירה" ב-1999 ונשאו כעבור שלוש שנים. במהלך תקופת היכרותם הם שיתפו פעולה בשמונה סרטים, בהם "בלתי הפיך". 14 שנים ביחד הספיקו לשניים, וב-2013 הם הודיעו על הפרדת כוחות ידידותית. בלוצ'י לא אוהבת להרחיב בדיבור על בעלה לשעבר, שבינתיים נישא מחדש לדוגמנית ברזילאית בת 22 והשניים חובקים תינוקת טרייה.
"הבאתי את בנותיי בגיל מאוחר יחסית, את הבת הראשונה שלי ילדתי בגיל 40 ואת השנייה בגיל 45. למזלי, לא היו לי בעיות להיכנס להריון, בהריון עצמו או בלידה. לא מיהרתי עם האימהות כי רציתי לעבוד, לטייל ולפתח קריירה באופן חופשי בלי ששום דבר יעצור אותי. בשלב מסוים הרגשתי שאני רוצה וצריכה להיות אמא. אני יודעת שהייתי בת מזל, לכן הריון מאוחר זו לא עצה שאתן לאף אחת, אבל לכל אישה יש את הדרך שלה ואת הסיפור שלה. הסיפור שלי הוא שאני איטית והקצב שלי הוא שונה, גם בקריירה וגם בפן האישי. זה לא מושלם אבל עובד בשבילי".
"לפני כמה ימים", היא משתפת, "דיברתי עם הבנות שלי ואמרתי שאני מוכנה להפסיק לעבוד אם הן מרגישות שאני לא שם ושהן צריכות יותר זמן איתי. בתגובה הן אמרו שאני חייבת להמשיך, שהן אוהבות שאני עובדת מדי פעם, הן מאוד תומכות. אני עסוקה אבל אני נהנית לקחת את הזמן לעצמי כאישה, כאמא".
בלוצ'י התחילה את קריירת הדוגמנות שלה בגיל 13 באיטליה, ארץ מוצאה, אחרי שאחד מחברי המשפחה, צלם במקצועו, ביקש לצלם אותה. היא המשיכה להצטלם להפקות אופנה שמימנו את לימודיה בבית הספר ולאחר מכן באוניברסיטה. עם השנים היא הפכה לאחת הדוגמנית המבוקשות בעולם והיא עבדה עם בתי האופנה היוקרתיים ביותר, כמו דיור ודולצ'ה וגבאנה. ב-1990 היא לוהקה לתפקידה הראשון בסרט "חיים עם ילדים" של הבמאי האיטלקי דינו ריסי שראה את תמונתה במגזין והתלהב.
איך היה עבורך המעבר בין דוגמנות למשחק?
"משחק תמיד היה המטרה עבורי, החלום. הייתי אחת מתוך אלפי דוגמניות שרצו להפוך לשחקניות. היה לי מזל שהצלחתי ועבדתי עם המון במאים ממדינות ומתרבויות שונות. כשעשיתי את המעבר מדוגמנות למשחק, היה לי קשה לשכנע אותם שאני באמת טובה, גם כשכבר קיבלתי הזדמנויות. זה היה האתגר הכי גדול שלי. לכן ניסיתי לקחת תפקידים קצת אחרים. כשאת יפה ואת עושה תפקיד חזק כמו ב'בלתי הפיך' יגידו עליך שאת אמיצה, אבל לא יגידו שאת טובה. עכשיו כשאני מבוגרת יותר אז כבר אומרים שאני טובה".
מוניקה בלוצ'י, מתוך "עכביש ברשת"
לדעתה הזמנים משתנים עבור נשים בקולנוע. אם בעבר, שחקניות גדולות כמו סופיה לורן, אניטה אקברג ואודרי הפבורן נאלצו להפסיק לשחק כשהגיעו לגיל מסוים, לבלוצ'י ההזדמנויות ממשיכות לזרום. "השינוי מתרחש בעיקר כי נשים יותר מעורבות. נשים כותבות יותר לנשים, מפיקות יותר לנשים, מביימות יותר לנשים", היא אומרת ומוסיפה, "אבל לא רק בתעשייה רואים את השינוי. נשים לוקחות חלק נכבד בכלכלת הבית, יש להן עמדה יותר ברורה, הן משמיעות את קולן. בעקבות זאת גם הגברים משתנים, הם מעורבים בבית ובגידול של הילדים, בחיי המשפחה. מדובר בתהליך ארוך אבל כבר עכשיו רואים את השינוי. נשים כיום פחות כבולות למוסכמות העבר, פחות זקוקות לתמיכה ופחות מוכנות לשאת תפיסה גברית מסוימת. נשים עוברות תהליך של יציאה לעצמאות, לא רק כלכלית אלא נפשית וזה לוקח זמן. בסוף אנחנו נצליח להבין שמה שחשוב זה מי אנחנו ומה אנחנו עושות ולא רק מה היא ההכרה שאנחנו מקבלות מהסביבה".
חלק מההכרה הסביבתית עליה מדברת בלוצ'י היא הצפייה והלחץ על נשים להישאר צעירות יותר. היא עצמה חיה בשלום עם העניין של הגיל ומעידה שהיא לא תומכת בהתערבויות כירורגיות ומזרקים למיניהם. אולי הדבר קל יותר כשאת מוניקה בלוצ'י ונראית נהדר, קרדיט אותו היא נותנת לאקופונקטורה (דיקור סיני), טיפולי פנים ומסג'ים סדירים. "אני יכולה להבין את הלחץ של לשמור על אורח חיים בריא", היא אומרת, "אבל להילחם בזמן זה קרב שבו נפסיד בכל מקרה. אנחנו נלחמות בטחנות רוח. הדבר המעניין והחשוב הוא לעבוד על התפתחות פנימית ולשחרר את העניין של הגיל. מאוד קשה להזדקן ולעשות זאת באלגנטיות, אבל כשזה קורה זה יפהפה. הדבר החשוב הוא להסתכל על הדברים בצורה אחרת ולזכור שככל שאנחנו מתבגרים דברים שנראו לנו מאוד חשובים מרגישים פחות קריטיים. יש דגש על נעורים ויופי אבל זה לא באמת הדבר הכי חשוב וממרומי הגיל זה משהו שמבינים".
תמיד היית סמל ליופי ונשיות. באמת לא הרגשת אף פעם שאת צריכה לעמוד בציפיות?
"תמיד הייתי עם שתי רגליים על הקרקע. שמרתי על כל אותם הדברים שהשאירו אותי מקורקעת ומחוברת למציאות. יש לי את חיי היומיום שלי, את סדר היום שלי, את המשפחה שלי ואני מאמינה בדברים ששומרים לנו על שיווי המשקל ומעניקים לנו כוח בחיים. תמיד היה לי חשוב לשמור על מי שאני באמת. גם כשהייתי דוגמנית, לפני הרבה זמן, לא העמדתי פנים שאני מישהי אחרת ולא ניסיתי להתאים את המראה שלי לתכתיבים התקופתיים של עולם האופנה. לדעתי, אנחנו לא צריכות להיראות אותו דבר. כל אחת יכולה להיראות נהדר לגילה, ברגע שהיא אמיתית עם עצמה. העניין הוא לזכור שכולנו שונים ושונות זה יופי".
