אחת הסוגיות שתעסיק חוקרי טלוויזיה בעתיד תהיה "איך השפיעה נורמת הבינג' על בחירת הפרויקטים של גופי השידור". השאלה הזאת רלוונטית בעיקר בהקשר של דרמות מתח - היכולת לצרוך בשלוק אחד עונה שלמה, מבלי לדחות את הסיפוק שנלווה לחשיפת טוויסט או פתרון התעלומה, מביאה מן הסתם לא מעט צופים לחצר של חברות סטרימינג. בהתאמה, הולך ותופס תאוצה פורמט המיני-סדרה, שמעודד את תאוות הבינג' של משתמשי הקצה. מספר פרקים לא גדול שנע לרוב בין ארבעה לשישה, כל אחד מהם בן 45 דקות בממוצע - מבנה שמאפשר צלילה לרצף של עלילה מבלי למשכן את כל שעות הפנאי שלך, לצורך העניין. אם תרצו לבלוע בלי ללעוס, בחלק מהפלטפורמות - כמו זו של נטפליקס, למשל - קיימת אופציית פאסט פורוורד, ידידתו הטובה ביותר של הצופה.
"מאחורי עיניה" – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
אבל מה אמור צופה ממוצע לעשות אם סוף הסדרה שהוא השקיע בה את מיטב שעותיו משאיר אותו מאוכזב וחסר מנוחה? "מאחורי עיניה", מיני סדרת המתח הבריטית שעלתה אתמול (ד') בנטפליקס היא מקרה בוחן מסקרן מההיבט הזה. הפרקים הראשונים שלה, גם אם מעט איטיים, מייצרים סיפור מסגרת מפתה וחכם: משולש רומנטי מלא בסודות, שלכל אחת מהצלעות שלו יש מה להסתיר ובהתאמה - גם מה להפסיד. המשחק כובש, הצילום יפהפה, המבטאים מקסימים והבימוי חכם. אלא שסוף הסיפור, אותו מרכיב קריטי שאמור לחבר את כל הקצוות יחד כדי שהקתרזיס ייצא לפועל, בועט בדלי ומטיל צל כבד על כל החוויה. מילא זה שהוא שובר לב ואפל, אבל העובדה שהוא כאילו נלקח מז'אנר אחר ואין לו הקשר הגיוני לסדרה שהתמסרנו אליה לזמן מה, משאירה את הצופה עם תחושת WTF מתסכלת.
"מאחורי עיניה" מבוססת על ספר מ-2017 של שרה פינבורו באותו השם (Behind Her Eyes) - חוליה נוספת בשרשרת אינסופית של ספרים שהפכו לסדרות ("ברידג'רטון", "שקרים קטנים גדולים" ו"גמביט המלכה" הן רק כמה דוגמאות). העלילה עוקבת אחר לואיז (סימונה בראון, "המתופפת הקטנה"), אם חד הורית שמתאהבת בבוס שלה, דיוויד (טום בייטמן הסקוטי, "רצח באוריינט אקספרס") ומנהלת איתו רומן. דיוויד, מצידו, נשוי לאדל (איב יוסון, "הניק"), אישה מהפנטת ומעורערת, אבל מערכת היחסים שלהם רעועה בעקבות אירוע שנשאר מסתורי עד סוף הסדרה. ברקע לכל זה מתקיימים הרבדים הסמי-פנטסטיים, בצורת ביעותי הלילה של חלק מהדמויות והנחמה שהן מוצאות בדמות חלימה מודעת. האחרונה מאפשרת להם לשלוט בחלומות שלהם אבל בדיעבד גם מאפשרת התרחשויות קצת פחות חיוביות.
3 צפייה בגלריה
חוליה נוספת בשרשרת אינסופית של ספרים שהפכו לסדרות. "מאחורי עיניה"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
כל הדמויות קלות יחסית לחיבוב - אדל של יוסון קצת פחות, אבל עדיין משוחקת היטב - הישג אמיתי כשברור שאף אחת מהן אינה מושלמת ושכל אחת מהן מביאה איתה איזו נטייה מניפולטיבית מעוררת הסתייגות. היחסים בין הדמויות נבנים באופן אמין והדרגתי, דבר שמנחה את הצופה להאמין שההסבר שיגיע בסוף ישפוך אור על אירועי העבר ויניח את כל החלקים במקום. אלא שלמסיבה הזאת מתפרץ פתרון מאוד לא צפוי, כזה ששום דרך לא הובילה אליו. מבלי לספיילר יתר על המידה, אפשר לומר שלא מדובר בקלוז'ר שחושף את הקלפים ומעניק משמעות לאירועים קודמים, אלא בהצנחה שמקורה בעצלות תסריטאית. קצת כמו לאכול ארוחה בת שש מנות ולגלות שאתם עדיין רעבים. אך למזלכם, הבופה של נטפליקס פתוח 24/7 ואם יש לכם כמה שעות פנויות - תוכלו בקלות להמשיך מיד לארוחה הבאה, בתקווה שהיא תהיה מעט טובה יותר מוקדמתה.
