לפני שנים רבות, בעשור שבין 2001 ל-2010, התקיים בקומה השנייה בבניין קשת שבתל אביב יקום מקביל. האנשים שעבדו שם לא נכנעו בפני טבלאות רייטינג, לא שמעו על קבוצות מיקוד או על מסעודה משדרות. האנשים המוזרים האלה - רובם אנדרדוגים עם הומור שוליים חסר גבולות - פשוט ישבו וחשבו על דרכים חדשות והזויות להצחיק את עצמם, ובזה, למרבה השערוריה, הסתכמה העבודה שלהם! בלב ליבה של הזכיינית שמקריבה בכל בוקר עז קטנה על מזבח שיקול הדעת והתכנון המוקפד, פעלה מחתרת פרועה שפנתה אל המגזר החמקמק שנקרא "צעירים". מאחר והאינטרנט אינו מסגיר אף שריד מהתכנים שייצר הערוץ, אין אלא לקבוע שמדובר באגדה חסרת בסיס או בחלום קולקטיבי נעים שחלמנו יחד, עד שהתעוררנו אל חיינו הבוגרים והמשמימים.
השנה היא שנת 2000. חברת הכבלים ו-yes, חברת הטלוויזיה בלווין שעלתה לאוויר כמה דקות קודם לכן, מחליטות במקביל להעלות כל אחת ערוץ שיפנה לבני נוער. למכרז שמוציאה חברת הכבלים (שאז עדיין פוצלה לשלוש חברות אזוריות) ניגשת גם זכיינית ערוץ 2, קשת.
זמן קצר קודם לכן הגיעה שעתו של הלייט-נייט לזרוח, וקשת פרסמה מכרז לרצועה הלילית שלה בערוץ. ממבחר הרעיונות שהביא המכרז לפתחה היא בחרה שתי תוכניות: "יחסים מסוכנים" בהנחיית דנה מודן, שבמסגרתה ישבה מודן עם טובי סלבריטאינו ודיברה איתם על סקס ויחסים, ו"חלומות בהקיציס", שהביאו לצופים את טל פרידמן עם פיצול אישיות אינסופי ואיל קיציס בתפקיד העוגן קר הרוח. שתיהן זכו להצלחה בקרב קהל צעיר וההחלטה לגשת למכרז של חברת הכבלים הייתה המשך טבעי של אותה רצועה. מעבר לרווח הכספי שיניב הערוץ לקשת כיצרנית תוכן, היא תכננה להשתמש בו כמדגרה לניסוי וטיפוח כשרונות צעירים, לפני ומאחורי הקלעים, עד שיבשילו לעבור ללול של הגדולים, הפריים-טיים של ערוץ 2.
קשת זכתה במכרז של HOT ואחרי כמה מהמורות רגולציה, ערוץ הצעירים של HOT עלה לאוויר. על הניהול הופקד שי אביבי, שגם ניהל את רצועת הלייט-נייט של הזכיינית, בעוד שמולי שגב, אז בן הזוג של דנה מודן, שגם ערך את "יחסים מסוכנים", מונה לתפקיד העורך הראשי, לצד אירית אמבר, שכיהנה כמפיקת הערוץ בחמש השנים הראשונות. שרון קנטור, אחת מאושיות הערוץ שבהמשך גם נמנתה על צוות המגישים, הציעה את השם "ביפ" - על שום הביפ המצנזר, שם שמבטיח שתחתיו רוחשים תכנים חתרניים ופרועים.
תחקיר שערכו אנשי ביפ כדי לפלח את קהל היעד החמקמק העלה מספר נקודות: הצעירים לא מעוניינים בשידורי אקטואליה ובגדול לנוער די נשבר מחדשות, לפחות בפורמט הרציני שלהן. כנ"ל סרטי תעודה. הם חיים בקצב מהיר, מה שמוציא מהתמונה אופרות סבון או תוכניות אירוח, אבל הם בהחלט מעוניינים בקומדיות פרועות ולא מתקתקות, אקשן, מוזיקה וטכנולוגיה. לגבי הפיגורות שיובילו את הערוץ, אין להם עניין בתואמי ירון לונדון או להבדיל, סנדי בר. "אנחנו חושבים שמה שהכי חשוב לדור הזה זה אינטגריטי (יושרה, ס"ש)", אמר שגב בריאיון ההשקה של הערוץ ל"ידיעות אחרונות". "בניגוד לטלוויזיה שהם מקבלים עכשיו, שהולכת על בטוח ולא לוקחת סיכונים, אנחנו מנסים לעשות את הטלוויזיה שאנחנו, כבני אותה שכבת גיל, נרצה לראות. במחקרים שעשינו דיברנו על מושגים כמו נועזות, לא לדפוק חשבון לאף אחד ושחיטת פרות קדושות".
בחלון הראווה של ביפ זרחו איל קיציס וטל פרידמן עם טלנובלה יומית המתרחשת במפעל נקניקים בשם "לגעת באוכל", ו"הקו החם של דנה מודן" לייעוץ בנושא מערכות יחסים כושלות. בהמשך הומרה האחרונה ב"דאבל דייט", בה חבר למודן הקומיקאי רועי לוי (האיש שהצליח לייצר קאצ'פרייז מצירוף המילים "מה נשמע?"), ושניהם בטשו בזוגות שיצאו לדייט מול המצלמות. כמה חודשים מאוחר יותר הצטרפה גם "החטא ועונשו" של קיציס ופרידמן, שהפעם קיבל על עצמו את התפקיד המחייב של אלוהים.
שתי התוכניות הפכו לקאלט עוד בחייהן, כשהן מתקבלות בחום על ידי מבקרים מתפייטים ("החטא ועונשו" היא "סאטירה שנונה על חולשות אנוש!", "'דאבל דייט' היא סך כל חלומותיה הפרועים של הטלוויזיה!"). "החטא ועונשו" אפילו זכתה להצלחה רגעית בניכר, כפי שמעיד כעת שגב בריאיון ל-ynet. "אז עוד לא נמכרו הרבה פורמטים לחו"ל אבל סוני קנו את הפורמט הזה", הוא נזכר, "והאגדה מספרת שכמה ימים לפני יריד הטלוויזיה ב'מיפ', המנכ"ל של סוני ראה שמדובר בשעשועון שמישהו משחק בו את אלוהים, התחרפן והם תלשו את העמוד הזה מכל הקטלוגים ובטלו את העסקה".
בצד השני של מירוץ החימוש, בערוץ YTV של yes, העדיפו לשחוט קצת פחות פרות ובחרו בקו קצת יותר שמרני, או כמו שהגדירה את זה המפיקה טמירה ירדני, שהייתה אחראית על הערוץ, "אנחנו שואפים להיות הגלי צה"ל של הטלוויזיה". השמות שהוצבו בפרונט שלהם כללו את גיל ססובר, מיכל ינאי, יעל בר זוהר וליאון רוזנברג.
"הגישה שלנו היא שילוב של ציניות עם יושר", הכריז אז שגב בריאיון ההשקה, "עושים על צעירים המון מניפולציות, מפרסמים מנסים לדבר בשפה שלהם ולקלוע לדברים שמעניינים אותם, אבל הצעירים עולים על זה, וכשזה בא ממקום חנפני שנועד לעשות כסף הם בורחים. ביפ ינסה לקלוע גבוה יותר", הוא התנבא, "גם אם בהתחלה יהיו אנשים שלא יבינו את זה". כמובן שגם חזון גדול מתחיל בגישושים קטנים. שגב אומנם מעיד שכבר אז אביבי והוא תפסו את הקומדיה כעוגן הערוץ, אבל ביפ, שעדיין הוגדר כ"ערוץ הצעירים", דשדש דרך שלל קונספציות שכללו מלבד סדרות הרכש גם תכנים מקוריים, כמו תכנית היפ-הופ (ברצועת הלייט נייט היומית, "ביפ שואו") שהגישו קוואמי ולירון תאני, מצעד מוזיקה יומי בהנחיית איריס אברמוביץ', רצועה יומית של שי גולדשטיין ודרור רפאל, שהגישו אז תוכנית יומית ברדיו, ותוכנית אלטרנטיבית-אקטיביסטית שהגישו לסירוגין שרון קנטור ודן תורן.
להמיס מריחואנה בחמאה - בטלוויזיה הישראלית
החופש הגדול עשה את שלו והחודשים הראשונים ניפקו לביפ לא מעט שערוריות, כיאה לערוץ שאפשר להגדיר אותו כ"לייט-נייט כל היום". חודש אחרי העלייה לאוויר כבר הוגשו תלונות - שהעיתונות חגגה עליהן, כמובן - על תוכנית הבישול הלילית של שרון קנטור, במסגרת רצועת "ביפ שואו". קנטור התלוותה לשף במדים של שוטר צבאי, שהדריך את הצופים איך להמיס מריחואנה בחמאה, שתשמש אותם בהמשך למאכלים כמו "חביתת ירק ממסטלת או ספגטי בטעם חשיש". קנטור דיווחה ש"במקרים כאלה נהוג לומר 'אל תנסו את זה בבית', אבל הפעם לא בא לי להגיד". בהמשך התוכנית נערכה תחרות גלגולי ג'וינטים שהסעירה גם היא את הצופים המודאגים. תגובת הערוץ הייתה שמדובר בפארודיה ולא בהמלצה לצעירים להשתמש בסמים. או בקצרה: אוקיי, בומר.
עוד לא התקררה החמאה הממסטלת וזעם חדש התעורר כשקבוצה אנרכיסטית בשם "המרכז לתקשורת עצמאית" הגיעה לכנסת ישראל והטיחה עוגת קצפת בפניו של שר התקשורת דאז - היום כבוד הנשיא - רובי ריבלין, כמחאה על מעבר שידורי הטלוויזיה בכבלים משיטת הזכיונות לשיטת הרישיונות. ספק אם הצופים הצעירים של ביפ הבינו את משמעות המחאה, אבל צוות צילום של הערוץ שהוזמן לתעד את האירוע נענה בעליצות, וזכה לנזיפה מהמבוגרים האחראים במועצת הכבלים והלווין. טענות נוספות הושמעו גם לגבי בחירות שעשתה מחלקת הרכש של הערוץ, שלצד סדרות כמו "הדיילי שואו" ו"סאות' פארק" ייבאה גם את תוכנית הריאליטי "אי הפיתויים", שבה זוגות נלקחים לאי בודד, מופרדים ונחשפים לפיתויים מצד גברים ונשים אחרים, שמשדלים אותם לבגוד בבני זוגם החוקיים. בתגובה, הערוץ שינה את טווח הגילאים הרשמי של צופיו ל-18 ומעלה. הבעיה נפתרה.
12 צפייה בגלריה
זכו לנזיפה מהמבוגרים האחראים. רובי ריבלין, רגע אחרי העוגה בפרצוף
(צילום מסך, ערוץ ביפ)
לאחר כמה חודשים של ניסיונות, מובילי הערוץ הבינו שנכון יותר יהיה להתמקד בפילוח תוכן על פני פילוח של קהל היעד. ערוץ קומדי סנטרל, שלימים יהיה זה שיחליף את ערוץ ביפ עבור מנויי הכבלים, היה המודל הרשמי - ומתיחת הפנים הכריזה על ביפ כעל "ערוץ הצחוק". בחסות המיתוג החדש עלו בין היתר "המופע של פיני הגדול", עם גיל קופטש בתפקיד פיני הגמד הזכרי, השוביניסט, הקיצוני והחרמן, שמגיש תוכנית טוק-שואו כשהוא מוקף בבחורות ("בעיקר עליזה ואביבה, שהדרכונים שלהן אצלי"), ומקפסל בתוכו את כל מה שרע בישראליות, ו"אלי נגד העולם", עם אלי פיניש שמתחרה בזירת היאבקות מול סלב קומי בדו-קרב אלתורים. לא מעט מהתכנים מצאו את עצמם בהמשך בשידורי קשת בערוץ 2, לרוב בשעות הקטנות של הלילה.
ההומור הפרוע של ביפ הלך והתבסס בקרב קהל היעד שלו, והערוץ הפך לאחד המועדפים על מנויי הכבלים. הטאלנטים המובילים בערוץ צברו מוניטין וכשעלה הרעיון להקים את "ארץ נהדרת" קובצו מיטב בניו - קיציס, פרידמן ופיניש בפרונט וחלק מהכותבים - לנבחרת אחת, שבראשה עומד מולי שגב. אהד אשכנזי, היום מנהל פיתוח חו"ל של ענני תקשורת, שימש אז כעורך הטוק-שואו "ערב אדיר". "לרגעים היה נדמה שמולי יכול לערוך את שניהם - את 'ארץ' ואת ערוץ ביפ", נזכר אשכנזי, "אבל אז 'ארץ' הפכה למפלצת ששאבה אותו לגמרי ואני החלפתי אותו. מולי רצה לגדל קומיקאים בחממה וחייבים לתת לו קרדיט על זה. כל מה שקרה אחר כך בביפ קרה לפי הזרקור שהוא האיר. הוא לקח את טל פרידמן לפריים-טיים של ערוץ 2 כשקבוצות מיקוד וסקרים אמרו שזאת התאבדות, אבל לי ולכל מי שבא אחריו זה נתן בוסט של 'יאללה, תמשיכו לגדול'".
לפני שעזב את קומה 2 בבניין, הספיק שגב לקדם שני פרויקטים כמעט הפוכים שמזוהים עד היום עם הערוץ: "האקדמיה לצחוק" ו"מ.ק. 22". "מ.ק. הייתה פרויקט הדגל שלנו באותה תקופה והשקענו בו את רוב הכספים של הערוץ", מספר שגב, "היעד שלי ושל שי אביבי היה להביא את סדרת האנימציה הראשונה בטלוויזיה, והיא באמת הייתה מאוד פופולרית אבל גם מאור יקרה יחסית לשאר ההפקות, באופן חסר פרופורציה. הייתה רק עונה אחת כי זה היה יקר מדי לביפ, ובשביל קשת זה היה כנראה נישתי מדי, וחבל".
"הרצועה": "אחרי שהכלב קרא ללוני הרציקוביץ' להתאבד, אבי ניר ביקש שנרגיע כי זה לא יגמר טוב"
ההשקעה בפרויקט דגל אחד אפיינה גם את אשכנזי, שהחליף כאמור את שגב כעורך הראשי של הערוץ. הבייבי שלו הייתה "הרצועה", הסאטירה היומית שהצליחה גם היא לנפץ את תקרת הזכוכית של ערוץ נישה בכבלים והפכה ללהיט גם מחוץ למעגל של צופי ביפ. אשכנזי עומד גם מאחורי הדוקו ריאליטי המשגע "המאסטרו", שהעניק לצביקה פיק את מקומו הטבעי ו"עולמו של רנו פסקאל", ששיגרה לעולם את התחקירן הצרפתי בגילומו של יובל שגב.
המורשת של שגב נשמרה - קומה 2 בבניין קשת נשארה המובלעת הפראית בלב הזכיינית המחושבת והסולידית. אנשים במסדרונות המשיכו לשחק סטנגה, להתיישב אקראית בישיבות שדנו בתוכניות שמעולם לא צוותו אליהן, לתלות תצלומים מביכים של הטאלנטים על הקירות ובאופן כללי לנסות להצחיק אחד את השני תוך אמביציה אינסופית למתוח את הגבולות. "אנרכיזם היא כבר מילת גנאי היום, אבל היה משהו בקומה הזאת", מחדד בריאיון ל-ynet נדב פרישמן, שהגיע לערוץ כתסריטאי והפך למנהל התוכניות. "בתוך הבניין קפוץ הרייטינג הזה הסתובבו כל מיני טיפוסים. היית רואה בן אדם בלובי למטה והיית יודע שהוא בא לביפ". אשכנזי הקשיב לשיחות וניסה להמר מה יעבוד על המסך. "האג'נדה שלי היתה לייצר זהות לערוץ, שפה חדשה, להעז קצת יותר. זה היה מאוד חשוב שהוא לא יהפוך לעוד ערוץ דאחקות", הוא מסביר.
שארית נוספת מעידן שגב, איתה התבקש אשכנזי להתמודד, הייתה קנס בגובה כמה מיליוני שקלים שהוטל על הערוץ בעקבות תביעה שהגישו נגדו לא אחרים מאשר ניצולי השואה, הבמאי קלוד לנצמן ושמעון סרבניק מעדי משפט אייכמן, "על השימוש הבעייתי - ואני חייב להודות האידיוטי - בקלוד לנצמן וסרטו 'שואה'", מציין אשכנזי. בפרקים של "פיני הגדול" הוצמדו לקטעים מסרטו הקאנוני של לנצמן דיבובים וכתוביות העוסקות בסקס, "בדיחה שחמקה לכולם מתחת לאצבעות והייתה בעיקר מיותרת", הוא מודה. "אני יכול להגן על בדיחות שואה אבל בזאת לא היה הגיון, פה הייתה עצלות, שנובעת מהתדירות הגבוהה של התוכניות וכנראה מטשטוש של הגבולות. זה לא היה בתקופתי, אבל הבדיחה הזאת עלתה לערוץ הרבה מאוד כסף".
התביעה, כך נדמה, לא ריפתה את ידיהם של הבחורים הטובים - והבחורות הטובות, אם כי המעטות יותר - שעבדו בביפ. "הרצועה", שהרשתה לעצמה להצליף בגדולי האומה ומנהיגיה נולדה בעקבות "לחץ מאוד גדול שהיה עליי מכיוון HOT לעשות רצועה", צוחק אשכנזי. "ב-HOT מאוד האמינו שכל ערוץ צריך רצועות יומיות כמו יצפאן וגיא פינס, שזה משהו שלא היה אז לערוצים מסחריים. הם רצו הרגלי צפייה. אנחנו קראנו לתוכנית בהתחלה 'המערבולת', ועד היום אפשר לראות שבגרפיקה על המסך בשלב הקרדיטים הכל נראה כמו מערבולת. משהו בשם הזה לא נשמע טוב אז עברנו ל'תוכנית מגירה' והוספנו המון מגירות לתפאורה של האולפן, אבל אז גילינו שהייתה תוכנית בשם 'תוכנית מגירה' באחת המלחמות - אז ירדנו מזה. ממש שבוע לפני העלייה קראנו לזה פשוט 'הרצועה', כי HOT רצו רצועה, למרות שעד היום אנשים חושבים שקראנו לה ככה בגלל הכלב המדבר".
על הכתיבה של הסאטירה היומית הופקד עוזי וייל ("החמישיה הקאמרית") וקדמו לה חודשים של כתיבה ובדיקת דמויות מול ארסנל השחקנים, שהורכב מחיילים ותיקים וחדשים כמו נתי קלוגר, אורי גוטליב, דוד קיגלר, יעל בן דב ושגיב פרידמן, שגילם דמות שנקראה בפשטות "כלב". בהמשך יצטרפו גם יובל סמו, דביר בנדק וליאור אשכנזי. "ליאור לא לוהק אז בכלל לשום דבר קומי אבל ביימתי אותו בתיאטרון וידעתי שהוא מצחיק", נזכר אשכנזי. "מעיין בלום היה בכלל כותב, מעין עוזר של עוזי וייל, הוא היה מקריא דמויות אז אמרנו לו 'בוא תעשה אותן'. רק דבר אחד ידעתי שאני רוצה - כלב מדבר. כי כשהתבייתנו על טל ברמן בתור מנחה הבנתי שהסייד-קיק צריך להיות יותר מסתם ליצן קומיקאי שישב לידו. ארז טל לקח את אורנה בנאי שגילמה את לימור כסייד-קיק, אז גם הרעיון הזה כבר לא הספיק כדי לחדש באמת. אז הלכנו על הכלב המדבר.
"הוא די הציל אותנו הכלב הזה, כי בהתחלה הוא משך את כל הפוקוס. הוא יצר הרבה באזז. כש'הרצועה' התחילה לתפוס, 'הארץ' עשו עלינו כתבה ענקית, בעיקר סביב הכלב. היה צריך לצלם אותו אבל זה היה ממש סיוט להיות בפנים, זאת הייתה חליפה כבדה וחמה, אז צילמנו איזה עוזר הפקה שישב בתוך הכלב, כי למה להביא את שגיב? לא רואים אותו. הכתבה עלתה והייתה נורא יפה ואז הכתב גילה באיזה קלוז-אפ על הדמות של הכלב בתוכנית שלשגיב יש עיניים ירוקות ושלכלב בכתבה יש עיניים כחולות. 'הארץ' החרימו אותנו כמעט שנה שלמה בגלל זה.
ברגע שכותבי "הרצועה" הבינו שדמות של כלב יכולה למעשה לומר הכל, הם לא הפסיקו לבדוק את הגבולות. "הוא אמר דברים נוראיים הכלב הזה", מודה אשכנזי. "הוא שנא תימנים ואיחל למנהלים של מכבי תל אביב מוות, הוא הילל מחבלים. הוא הטריד מינית ועשה דברים איומים, ועדיין היה הכי פופולרי בתוכנית, לפחות בהתחלה, עד שבשלב מסוים הוא קצת הגזים. פעם אחת אבי ניר (אז מנכ"ל התוכן של קשת, ס"ש) קרא לי למשרד והחמיא לי מאוד על התוכנית. אבי הוא איש מאוד רציני ואני זוכר אותו צוחק ממש מ'הרצועה', זה עשה אותי גאה כאילו אני אמדאוס והצלחתי להצחיק את הקיסר. אבל הוא גם הצביע על כמה דברים שקשורים בכלב וביקש שאני ארגיע שם, כי זה לא יגמר טוב. זה היה אחרי שהכלב קידם קמפיין שקרא ללוני הרציקוביץ' ממכבי תל אביב להתאבד. באותה תקופה ניסינו לצלם אייטם במגרש של מכבי תל אביב והאוהדים הבריחו אותנו משם בקללות, אז הבנו שזה כבר לא בדיחה קטנה במרתף ושצריך להשתלט על זה".
טל ברמן, שהנחה את "הרצועה" בשתי העונות הראשונות הנחה במקביל גם תכנית בשם "חדשות המדע", "וזה בסופו של דבר מה שמנע ממנו להמשיך איתנו", מסביר אשכנזי. "אנחנו היינו כל כך דבילים לעומתו שהיינו צריכים אותו בתור מבוגר אחראי, אבל הוא לא יכול היה להיות גם הליצן וגם הפרופסור. הוא עשה עבודה מצוינת בשיגור החללית עד שהיא התנתקה מחללית האם, וכשחצינו את האטמוספירה הוא עשה החלפת משמרות עם אורי גוטליב, ואז הרצועה באמת פרצה".
"בהקרנת הבכורה של 'המאסטרו' צביקה זעם. אחרי שעתיים-שלוש הוא עדיין שטף את העורכת"
אחרי 99 תוכניות בהנחיית ברמן החלה תקופת חפיפה בינו לבין אורי גוטליב, שעד אז גילם בתוכנית דמויות כמו הארי, הנסיך השיכור שהרבה להקיא, ועופר נבאחו, האמרגן שהפיק את המחזמר "אחים בדם", מחזמר על ההתנתקות או "רבין על הקרח", שעסק ברצח רבין. "גוטליב עשה דמויות כל כך טובות שחששנו לאבד אותו כשחקן", נזכר אשכנזי, "אבל יום אחד הוא הנחה את התוכנית בדמות של נבאחו, והכל נפל למקום".
מתחת להומור המשתלח של "הרצועה" הסתתרה הוצאה כספית לא מבוטלת, "וזה עוד בתקציבים שבזמנו נראו לי נמוכים אבל יחסית למה שקורה היום מדובר בחגיגה", מחדד יובל נתן, מי שהחליף את אשכנזי בניהול הערוץ כמה שנים מאוחר יותר, והיום מנהל את ערוץ טדי. "בסך הכל ביפ היה דיל עסקי טוב עבור קשת". קצב הצילומים של "הרצועה", תוכנית שחלקה המכריע מתוסרט, עמד של שלוש-ארבע תוכניות בשבוע, קצב גבוה לכל הדעות, והיא גילחה 90 אחוזים מתקציב הערוץ, אבל בתמורה הביאה באזז עצום וגרפה את אהבת הצופים והמבקרים.
"המאסטרו", לעומת זאת, זרחה לא פחות מ"הרצועה", אם כי בז'אנר אחר. צביקה פיק, ללא ספק אישיות בסדר גודל שמדינת ישראל מתקשה להכיל, קיבל יותר מפעם אחת הצעה מהערוץ לעמוד במרכזה של סדרת דוקו על חייו, א-לה "משפחת אוסבורן" של MTV, "אבל תמיד זה התפוצץ מולו על משהו", משחזר אשכנזי, "כי גם הוא פחד מהחשיפה הזאת. לא עשו בארץ דברים כאלה אז ברור שהיו לו חששות".
בסופו של דבר הושג הסכם והצילומים החלו, אבל האיש ששכלל את הפאסון לדרגת אמנות לא התכוון לעשות לאנשים מביפ חיים קלים. "אני זוכר שביום הצילומים הראשון חיכינו לצביקה ושירה בבית שלהם שירדו לאכול", נזכר אשכנזי. "נדחסנו במחסן שהיה הקונטרול כי לא רצינו שירגישו מצולמים, ואני חיכיתי לשוט הזה שבעיני היה אמור להיות 'המאסטרו' - צביקה פיק ושירה יורדים בפיג'מות עם שיער סתור כמו שאנשים רגילים אוכלים בבוקר. חשבתי שזה יהיה מצחיק. אחרי עיכוב גדול הם ירדו, הוא עם חליפה מנומרת והיא עם איפור ונעלי עקב, ולשנייה אחת התעצבנתי כי הם לא התמסרו, זה לא היה ריאליטי אמיתי. אבל אז הבנו שזה פי אלף יותר מצחיק.
השם "המאסטרו" ניתן לסדרה בעקבות ריאיון שפיק עשה בחו"ל, בו הסביר על ההבדל בין היחס שהוא מקבל בארץ לכבוד שהוא זוכה לו מעבר לים. המיתוג מצא חן בעיניי פיק עד כדי כך שהוא אימץ אותו והתחיל לכנות את עצמו בשם המאסטרו, החל מנייר המכתבים שלו ועד לכינוי שהטמיע בתוכניות ריאליטי שבהן השתתף כשופט. הסדרה, אגב, מצאה קצת פחות חן בעיניי פיק החרד לתדמיתו - והוא מיהר להתלונן בפני העיתונאים שמדובר בהגחכה של חייו. "אני זוכר שבהקרנת הבכורה הוא זעם", מבליע אשכנזי חיוך, "הוא תפס את העורכת סיגל לשיחת נזיפה בסוף ההקרנה, זה היה בקולנוע גת בתל אביב. אני הלכתי לחגוג עם החבר'ה של הערוץ באיזו מסעדה ושעתיים-שלוש אחרי זה חזרתי לחניון להוציא את האוטו, והוא עדיין עמד שם ושטף אותה.
"זה בסדר, סיגל ידעה איך לעבוד איתו. פעם היא עשתה לו מלכודת יפה - צביקה מאוד קינא בשלמה ארצי, אם כי מעולם הוא לא הודה בזה. באחד הימים לקחנו אותו לקנות מערכת סאונד חדשה לאוטו הנוצץ שלו, ודאגנו שכל הקלטות והדיסקים בתחנת ההשמעה יהיו של שלמה ארצי. המוכר אמר לו 'תשמע את זה' ושם שיר של שלמה ארצי. 'תשמע עכשיו ככה', עוד שלמה ארצי. ואני זוכר את צביקה עם חיוך קטן בצד מבין שעשו לו תרגיל ומקבל החלטה לשחק את המשחק, שואל את המוכר 'יש לך גם מוזיקה טובה?', ונותן לנו בדיוק את מה שרצינו. עד היום, אחרי הרבה שעות עם צביקה, אני לא יודע אם אנחנו הפלנו אותו בפח או אם הוא היה יותר חכם מכולנו. זה מצב של Win-Win כי בכל מקרה הוא יוצא אחר".
מה החידוש ש"הרצועה" ו"המאסטרו" הביאו מבחינתך?
"אני חושב שבשני המקרים היה ניפוץ של פוזה ושל חשיבות עצמית. 'הרצועה' תקפה המון דברים פומפוזיים בישראליות. הריאליטי היה בעידן הזהב שלו והרשינו לעצמנו לפוצץ את זה. עשינו צחוק מהאחות הגדולה, מערוץ 2. זה דבר אמריקני כזה, שתוכניות הלילה תמיד צוחקות על הערוץ שהן משדרות בו, ובארץ לא היה את זה לפנינו באמת.
"צביקה פיק היה טווס כזה ואנחנו הראינו איך זה נראה כשחוזרים הביתה וצריך להוריד את הנוצות. פיק הוא לא אלטון ג'ון. הוא לא חוזר לאחוזה של מליונים אלא לרמת השרון, כמו שהמודחים של 'האח הגדול' יחזרו לאלמוניות שלהם בעוד כמה דקות. אז לרגע אחד בלילה היה מותר להוריד את המסיכות ולהתפלש בישראליות, כי זאת הישראליות של הדבר".
