בעוד ימים ספורים תיכנס מירי רגב בפעם האחרונה ללשכתה במשרד התרבות, תארוז את חפציה האישיים, תיפרד מהצוות המקצועי ותגיד שלום למשרד שבראשו עמדה בחמש השנים האחרונות. רגע לפני, כשהיא תסתכל על עצמה במראה לפני יציאתה לצלמים שיתעדו את האירוע המכונן, היא יכולה לומר לעצמה: "עשיתי את זה". רגב הייתה שרת התרבות המשפיעה והחשובה ביותר בתולדות המדינה.
מירי רגב לא צדיקה. היא עשתה המון טעויות, היו לה התבטאויות נוראיות ולפעמים היא יצאה למאבקים שקשה היה להבין אותם, אבל היא הצליחה לשנות היכן שאף אחד לפניה אפילו לא ניסה. קראו לה "בהמה", "פרחה" ו"טיפשה". פרשנים דאגו להזכיר את שם משפחת נעוריה ועיר הולדתה בדרום כמעין הערת אגב, מתקשים להבין כיצד האישה הזו אהודה בכלל. עליה הם אומרים "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה", תוך צילומים שלה מחובקת עם פעילי הליכוד הנחותים הצועקים "היידה ביבי ושרה". "געוואלד, תראו מזה הברברים האלה שהשתלטו לנו, יפי הבלורית והתואר, על המדינה". רחמנות על גילה אלמגור וחבריה לתיאטרון ולקולנוע שמחליפים בזום הגיגים על צ'כוב ונאלצו בחמש השנים האחרונות לספוג את האישה האיומה הזו. איזו אנחת רווחה הם בוודאי פולטים. סוף-סוף הם נפטרו מהצרה הזו מהימין. מתגעגעים ללימור לבנת שידועה הייתה בנימוסי השולחן המוקפדים שלה. אוי לצביעות.
אז הצרה הזו, האישה שטענו עליה שהרסה את מוסד התרבות בישראל, היא אותה אחת שמדי יום עצמאות פקחה לציבור ענק בישראל את העיניים. כשהרצל ביטון, מארי נחמיאס וריינה אביטבול עלו להדליק משואה, אנשים בבתים בכו. לא ממניין שנות המדינה, אלא מההבנה עד כמה הודרנו לאורך כל השנים מהאירוע שהתיימר להיות לאומי. רגב גרמה לנו להבין איזו גזענות הייתה פה כל השנים, כשכמו בכל שלטון תעמולה טוב - רובנו בכלל לא ידענו.
אז היא הזיזה את הגבינה, ואולי לפעמים עשתה זאת בצורה בוטה מדי, אבל היא שינתה: הגדלת תקציב התרבות בעשרות אחוזים, ייזום פסטיבלים רבים ובראשם "כתר המזרח", פעילות בחינם לציבור בחודשי אוגוסט בפריפריה, הקצאת משאבים למוסדות תרבות מחוץ לתל אביב, מתן מעמד לאומי לתזמורת האנדלוסית וגם הצליחה להזיז מתפקידם בעלי תפקידים ששלטו כאן שנים כחונטה סגורה על הקרנות הציבוריות ומוסדות התרבות.
מירי רגב לא רצתה את תפקיד שרת התרבות אבל נדמה שהתפקיד בחר בה. היא התגלמות שלטון הימין וכמו שהציבור מחולק למחנה "היידה ביבי" מול "רק לא ביבי" כך דמותה של רגב והיחס אליה. כנראה רק כך משנים פה תודעה ומעצבים מציאות מחדש. במרוקאית אומרים על אישה כמוה "מכוחה", ויודעים מה? כנראה היינו צריכים מכוחה כזו שתבוא אחרי 70 שנה ותהפוך שולחן.
ב"ארץ נהדרת" נהנו לחקות את רגב. זוהי הרי משאבת רייטינג לראות קוף יורד מהעצים, כמו שדאגו לשטוף לנו את המוח כל שבוע מחדש כבר כמה שנים. אז בנימה אישית, לפני ארבע שנים, בזכות מחאה שלה, קראו לי להצטרף כחבר ועדת הפלייליסט של גלגלצ. כיהנתי שם שנה ובזמן הזה הכרתי את רגב ושוחחנו פעמים ספורות. הדבר הראשון שלא הצלחתי להבין הוא איך אישה שהייתה אליי כל כך אדיבה, והפלא ופלא אפילו מקסימה, סובלת, בפער בלתי נתפס, מתדמית תקשורתית כל כך מכוערת ואכזרית. בואו נגיד ככה - בסוף גם בגלגלצ היא אפילו הצליחה. אז אל תיתנו לה קרדיט, תמשיכו לזלזל בה, אבל רגב הצליחה לעשות היסטוריה במשרד קטן, לגרום לנו להבין כמה הוא חשוב ולראשונה לדבר ולדרוש תרבות. וזאת, כנראה ומעל הכול, הצלחתה הגדולה ביותר.
