במבט לאחור, הקורונה עשתה טוב לריקי גל. חוץ מלחכות כמו כולם שהיא כבר תעבור מן העולם, גל ניצלה את השעות הארוכות בבית כדי להתחיל לצייר, ובעיקר התכוננה לזינוק המחודש בהופעות וביצירה. "הדור שלי למוד קרבות", היא אומרת בראיון ל-ynet, "עברנו אינתיפאדות ומלחמות שבגללן בוטלו לנו הופעות, אז אנחנו כבר מכירים את הדינמיקה של המקום הזה, וכנראה שיש לנו יותר סבלנות ויכולת לקבל את הדברים מתוך ניסיון החיים שלנו", היא אומרת בחיוך.
לבמה היא כבר הספיקה לחזור, ולדבריה זו הייתה חוויה אדירה. לא רק לה, אלא גם עבור הקהל שמאוד התגעגע. עכשיו יש גם שיר חדש – "עד שהגעת" (המושמע כאן בבכורה), אותו כתבה על בן זוגה הנוכחי, דניאל שוהם, שגם מככב בקליפ שלו. "כתבתי כמה שירים לפני כשנתיים לקראת החתונה שלנו, כסוג של מתנה לכבודו", אומרת גל, "השירים עוד לא הולחנו אז, והקראתי אותם במקום טקס החתונה הדתי המסורתי".
השירים האלו שכבו קצת במגירה, אך ברגע שגל שיתפה פעולה עם חברי מוניקה סקס בקאבר ל"תחנה סופית" של פורטיסחרוף במסגרת פרויקט "צו השעה" - היה ברור לה שהם לא יישארו שם עוד הרבה זמן. "התחברתי במיוחד לשחר אבן צור, מתופף הלהקה, שאמר לי שהוא גדל על השירים שלי. היות וכבר נוצר הקשר, הראיתי לו את הטקסטים שכתבתי והוא מיד נדלק על השיר הזה והלחין אותו תוך יום אחד". אבן צור העניק לשיר שלו ושל גל טיפול מקיף – הוא גם ניגן בשיר, הפיק אותו ויצר את הקליפ.
השיר החדש זורק קצת את המאזין לימי הרוק של גל במחצית השנייה של שנות ה-80, אז פרצה בגדול. יש בו, חוץ מסלונית מדויקת ואנרגטית, גם תופים רועמים וסולו גיטרה מתפתל – לא בדיוק החומרים שמרכיבים את הפלייליסט של תחנות הרדיו בשנים האחרונות. "הרוק ישאר לעולם", ממהרת גל להרגיע את המודאגים, "עוד כשעשיתי את 'בני בום' בשיא תקופת הדיסקו כבר שאלו אם אני לא חושבת שהרוק מת. וכבר אז אמרתי למי ששאל שעכשיו בדיוק מתחיל הגל הבא שלו. רוקנרול זו שפה מאוד בסיסית של אנשים צעירים, שנותנת להם דרור לביטוי התחושות והחיים שלהם, ובעצם של כולנו. היום לוקחים את הרוק ומשלבים בו מוזיקה אלקטרונית, והמוזיקה כבר מאוד מעורבלת וממוקססת, אבל הבסיס שלה נשאר, והוא מתחיל בשפה חופשית שמערבבת את העברית הספרותית עם השפה היותר יומיומית".
את אוהבת את מה שאת שומעת היום ברדיו?
"באופן כללי כן. יש לנו זמרים וזמרות נהדרים. מהטקסטים אני פחות מתלהבת, אבל גם שם אני מוצאת פה ושם הברקות. הדברים היום אולי בנויים עם מלודיה פחות מסודרת והזמרים יותר מדברים ופחות שרים, אבל יש כאן אומץ לעשות דברים מעניינים. אני הולכת עם העולם כי אין משהו אחר. אתה תמיד יכול לסגור את עצמך בחדר ולשמוע מוזיקה קלאסית או ג'אז, שזה נהדר, אבל צריך לפתוח את האוזניים למה שקורה עכשיו בחוץ, וגם עליי זה משפיע. אני מאוד אוהבת את השפה המאוד משוחררת מכל החוקיות הספרותית, ויש בזה משהו מלא המצאה. אני שומעת משפטים ומשתגעת, ואומרת 'איך לא חשבנו על זה קודם'. זה התחיל אצלי עוד ב'סע לאט' של אריק איינשטיין והמשיך אחרי זה עם תיסלם, החברים של נטאשה, אתניקס ומוניקה סקס וממשיך עד היום".
לא מעט אמנים ותיקים מתלוננים שלא משמיעים את השירים החדשים שלהם ברדיו, איך זה מרגיש לך?
"אני מבינה שזה המצב. כבר עברתי את כל השלבים האלו של הצלחה מאוד גדולה בתחום ההשמעות, וגם פחות הצלחה עם דברים חדשים יותר שהוצאתי כי ברדיו העדיפו את החומרים הישנים. אבל זה בסדר גמור מבחינתי. אני בהחלט מבינה את מדיניות ההשמעות היום ואת שיקולי הרייטינג של התחנות, ואני כבר פחות מתלוננת".
גם אם ברדיו פחות משמיעים, גל בהחלט יכולה להתנחם בבמה, עם הופעות שכבר חזרו ובאלו שתיכף יתקיימו, כמו למשל בזאפה הרצליה ב-15 במאי ובמועדון הגריי ביהוד ב-29 במאי. לדבריה, ההופעות שלה בשנים האחרונות הרבה יותר טובות מאלו שערכה בשנות ה-80 וה-90, שנחשבות לשיא הצלחתה המסחרית. "הוותק והניסיון העצומים שווים זהב", היא אומרת. "בניגוד לעבר, אני מספרת היום יותר סיפורים בהופעות וגם השירה שלי קצת השתנתה עם השנים והיא הרבה יותר בוגרת. אבל בעיקר אלו האנרגיות שלי שהן הרבה יותר טובות, וגם התקשורת שלי עם הקהל הרבה יותר טובה מאשר בעבר. היכולת להתבגר לתוך המקצוע הזה לאורך שנים הופכת אותך למאסטר, ואתה יודע מה אתה עושה ואתה מכיר את הקהל ואת המנטליות שלך ושלו. יש כאלו שנשברים באמצע או בתחילת הקריירה שלהם, ויש כאלו שרק מקבלים יותר כוח לאורך הדרך".
לאורך אותה דרך ארוכה, שהתחילה עוד בלהקת חיל הים לצד שלמה ארצי ורבקה זוהר, גל שיתפה פעולה עם לא מעט יוצרים, ובהם בני נגרי, יהודה פוליקר, דניאל סלומון ועכשיו שחר אבן צור. אך השותף המשמעותי ביותר שלה היה ונותר מתי כספי, שהלחין והפיק לה שלושה אלבומים. באמצע שנות ה-90, כשגל רצתה לעבוד איתו והוא לא היה בארץ, היא טסה אליו עד ללוס אנג'לס. האלבום שהשניים יצרו יחד היה אחת הסיבות שהחזירו את כספי לארץ מהגלות הראשונה שלו. כרגע אין לגל שום תוכנית לטוס לאיטליה כדי להחזיר לכאן את כספי, שעזב את ישראל במהלך הקורונה לטובת ארץ המגף. "לדעתי מתי רק לקח לו מין חופשה שכזו, ואני בטוחה שהוא יחזור להופעות ולגור כאן", היא מרגיעה.
במהלך השנים גל לקחה לא מעט הפסקות מהמוזיקה לטובת התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה. רשימה חלקית בהחלט כוללת בין היתר את "אל תקרא לי שחור", "בני בום", "גטו", "עלובי החיים", "אוויטה" ו"שיקגו". כעת היא מתחילה חזרות ל"עוד חוזר הניגון" , מחזה חדש על חייו ושיריו של נתן אלתרמן. לדבריה, הדילוג הזה בין אומנויות הבמה לא פגע בקריירת המוזיקה שלה. "עשיתי עד היום עשרה אלבומים ואם יהיה עוד אחד אני ממש אשמח, בטח אם יהיו עוד שניים. תמיד עשיתי את מה שהטבע קרא לי לעשות. בכל פעם שהציעו לי דברים שנראו לי מעניינים ומאתגרים - עשיתי אותם, וזה נכון גם עכשיו".
רגע לפני הקורונה עלה הסרט "מאמי" שבו שיחקת, ומיד ירד. הקהל די החמיץ אותו.
"הפרמיירה של הסרט התקיימה בדיוק ביום שבו החליטו על הסגר הראשון. לילה לפני עוד צפינו בהקרנה חגיגית בקולנוע וידענו שהוא יוצא בעיתוי מאוד בעייתי, אבל אני חושבת שהסרט יזכה לגלים חדשים והדברים יחזרו לעצמם. אני מאוד אוהבת קולנוע, אבל אני לא בדיוק חושבת שזה הדבר שאני הכי טובה בו. מצד שני, כשפונים אליי ויש משהו מעניין - אני מתגייסת. מאוד נהניתי מהעבודה ב'מאמי' בזכות האנשים והעבודה עם דודו טסה, ואפילו הייתי מועמדת לפרס כשחקנית משנה".
יש לגל לא מעט להיטים ושירים אייקוניים, ביניהם "ילד אסור, ילד מותר", "מערבה מכאן", "מה זאת אהבה" ו"יש לי חולשה לרקדנים", אך אם צריך להצביע על השיר שהכי מזוהה איתה, הבחירה תהיה כנראה ב"נערת רוק" שהלחין מתי כספי למילותיו של יצחק לאור, שעומד שוב בלב סערה אחרי שהאתר "המקום הכי חם בגיהנום" פירסם לאחרונה עדויות חדשות של נשים רבות שטענו כי לאור הטריד אותן מינית. על אף ההאשמות, גל מודה כי היא לא מתכוונת להחרים את השיר המכונן. "אני לא חושבת שאפסיק לשיר את 'נערת רוק'. תאר לך שהיו שורפים עכשיו את הספרים של עמוס עוז. בן אדם חי את חייו והוא גם יוצר, ואני מפרידה ביו הדברים. ליצירה יש כוח עצום ויש בה משהו טהור, ואולי דרך השירים אפשר לגלות את הפגיעות והחולשות של האדם, אבל אי אפשר לחבר אותה למעשים שלו. השירים הם כבר לא רק של מי שכתב או שר אותם – הם של הקהל, שגדל עליהם והם חלק מההווי שלו".
ורגע לפני גיל 71, את עדיין אותה נערת רוק שהיית? מאיפה את שואבת את האנרגיות שלך?
"אני לא בן אדם שיושב על התחת ומחכה שדברים יקרו. אני דואגת לעצמי, אני רוקדת, עושה ספורט ורוכבת על אופניים. אלו לא דברים שאתה חושב עליהם, הם פשוט מתקיימים מהאנרגיות שלך. כשמתבגרים אין כוח להזדקן, וכשאתה פעיל אין שום ערך לגיל - יש ערך רק לאנרגיות הפנימיות ולכוחות שלך".
אפרופו גיל, זה לא מכעיס שעדיין שופטים נשים לפי המראה שלהן, כמו למשל הסערה שקמה סביב הבוטוקוס של מרגול בטקס הדלקת המשואות?
"אלו הבלים ועוולות, אבל אנשים מדברים וזה חלק מהחיים, אני לא שם".
ומה דעתך על מה שקורה במדינה בשנים האחרונות?
"אני אדם מאוד חיובי, אז מתוך השנים שאני חיה פה הכרתי כאן ישראלים כל כך נפלאים וטובים וחכמים ויש לי אמונה שבסוף החוכמה והטוב הזה ינצחו. למרות שיש עכשיו תחושה של משבר כפול – גם בגלל הקורונה וגם בגלל הקונפליקטים הפוליטיים – בסופו של דבר משהו יתאזן, כך אני מאמינה ומקווה".
