לדייב אגרס נמאס ממונופולים
הסופר האמריקני דייב אגרס תמיד היה מהפכן, או לפחות שאף להיות. תמיד ליוותה אותו איזו רוח מרדנית. כבר בספרו האוטוביוגרפי "יצירה קורעת לב של גאוניות מרעישה", שיצא לאור בשנת 2000, הוא בחן צורות ספרותיות שונות ומשונות באופן מעורר פליאה והראה שפוסטמודרניזם יכול להיות גם ברכה, לא רק קללה, ועל הדרך הוא גם יצר שלל פרובוקציות מתוקשרות. מאז הוציא כמה וכמה ספרים שזכו להצלחה פחותה, ונדמה שכעת חזר לו החשק לעשות קצת בלאגן.
הרומן החדש שלו, The Every (בתרגום חופשי: "הכול" או "כל דבר"), יראה אור בסתיו הקרוב בהוצאת מק'סוויניס שייסד ב-1998 - ויוצע למכירה אך ורק בחנויות ספרים עצמאיות. ולא רק זה: הוא ישווק עם 32 כריכות בצבעים שונים, שיפוזרו בין הסניפים השונים באופן רנדומלי. לאחר חודש וחצי, הספר יתפרסם גם בגרסה דיגיטלית ובגרסת שמע, באתר ההוצאה. אבל אם זה תלוי באגרס, לא תוכלו למצוא אותו לעולם באמזון. "אני לא אוהב בריונים. אמזון בועטים חול לפנים של חנויות עצמאיות כבר כמה עשורים", ציטטו אותו ב"ניו יורק טיימס".
בהתאם, הרומן מתחקה אחר אישה שמנסה להפיל מבפנים מונופול ענק בשם The Every, שנוצר משילוב של החנות הווירטואלית הגדולה בעולם והרשת החברתית הגדולה בעולם (ובמילים אחרות: אם אמזון ופייסבוק היו מתאחדות). לדברי אגרס, "אחת התימות של הספר זו העוצמה של המונופולים שמכתיבים את הבחירות שלנו, אז נראה לי שזו הזדמנות טובה להביע קצת התנגדות לאמזון, המונופול ששולט כרגע בעולם הספרים. אז בדקנו כמה מעשי זה להחליט שהמהדורה הראשונה תגיע רק לחנויות ספרים עצמאיות. מסברר שזה מאוד, מאוד קשה". הסיבה: כמעט לכל הוצאה מרכזית בארצות הברית יש הסכמים כאלה ואחרים - ישירים או עקיפים - עם אמזון.
אמנדה אוהל מהוצאת מק'סוויניס נשמעת מחוברת לקרקע. "התרגלנו לאפשר לאלגוריתמים ולמונופולים לקבל החלטות בשבילנו", היא צוטטה בעיתונים, "אנחנו לא הולכים לשבור את כל השיטה, ואנחנו גם לא מנסים לעשות את זה. אבל אם פתחנו דלת שמישהו יכול לצאת דרכה ולגלות מה קורה בחנות הספרים מעבר לפינה, זה ניצחון".
המלצות הקריאה של ביל גייטס
אחרי הגירושים ממלינדה והדיווחים לפיהם ניהל "קשר בלתי הולם" עם עובדת של מיקרוסופט, נדמה שהמוניטין של ביל גייטס נפגע במקצת. אם בעבר נתפס כאיש משפחה חביב - חנון בבית וכוחני במשרד - עכשיו הוא נראה כמו פילנתרופ מעט צבוע וחסר מצפון, שהשתכר מרוב תהילה והון. על דבר אחד איש אינו מערער: מדובר באחד הידענים הגדולים ביותר המסתובבים בינינו. אדם סקרן שמקפיד לקרוא שפע של ספרים כדי להבין את העולם באופן טוב יותר. ועל כן, כשהוא מפרסם את המלצות הקריאה שלו לקיץ - אנחנו מטים אוזן (וכמובן, בשלב הבא מנסים לנתח מיד מה האינטרס שלו).
חמשת הספרים המומלצים נכנסים תחת מטרייה אחת - "מערכת היחסים הסבוכה בין האדם והטבע". בראש הרשימה, שפורסמה בבלוג שלו, הסביר: "אולי זה בגלל שהחיים של כולנו התהפכו בעקבות וירוס, או בשל העובדה שביליתי את החודשים האחרונים בשיחות על מה אפשר לעשות כדי למנוע אסון אקלימי" (בכך התייחס לספר שפרסם בחודש פברואר, תחת הכותרת הזו בדיוק: "איך למנוע אסון אקלימי: הפתרונות שיש לנו ופריצות הדרך שאנחנו צריכים).
ואלה חמשת הספרים, שטרם תורגמו לעברית אבל תוכלו לקרוא בשפת המקור אם חשוב לכם ליישר קו עם אחד האנשים החזקים בעולם: "תחת שמיים לבנים: טבעו של העתיד" מאת זוכת פוליצר אליזבת קולברט, שסוקרת את הטכנולוגיות שעשויות לסייע לנו להציל את עצמנו מחורבן אקולוגי; "הארץ המובטחת" מאת נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה, שלא ממש עוסק באקלים באופן ישיר, ונותן תחושה שגייטס קצת מפנטז על הבית הלבן בעצמו; "כיבוי אורות: גאווה, אשליה וההתרסקות של ג'נרל אלקטריק" מאת תומאס גריטה וטד מאן, שהצליח לחדש אפילו לגייטס וגרם לו להגיע לתובנות חדשות בנוגע לעולם העסקי (לדוגמה, כשמנסים רק "להגדיל את המספרים", עלולים ליצור בעיות אחרות בדרך); ספר הפרוזה The Overstory מאת ריצ'רד פאוורס, שזכה בפרס פוליצר בשנת 2019 ושמקבץ תשעה סיפורים על יחסיהם של אנשים ועצים ("הספר הזה גרם לי לרצות ללמוד עוד על עצים", כותב גייטס בפשטות). ואחרון חביב, הספר "הגנה אלגנטית: המחקר המדעי החדש ויוצא הדופן על המערכת החיסונית" מאת זוכה פוליצר מאט ריקטל, שאומנם נכתב לפני מגפת הקורונה - אך מסייע להבין כיצד ולמה התרחשה, דרך סיפוריהם של ארבעה אנשים אמיתיים.
זלדה שלא הכרתם והשיחה בין עמיחי ורביקוביץ
הגיליון החדש של כתב העת "הו!" הוא ללא ספק משהו לכתוב עליו הביתה (בהנחה שבבית אוהבים שירה). מבחינת הנפח שלו, מדובר בספר לכל דבר ועניין - ובאחד מסקרן במיוחד. הוא כולל 36 "שירים נשכחים" של זלדה, שראו אור בעיתונים וכתבי עת ישנים אך לא פורסמו בספרי השירה שלה; פרסום ראשון של שיריו הגרמניים של המשורר אברהם בן-יצחק, הזכור לכולנו כמושא אהבתה הנכזבת של לאה גולדברג, בתרגום לעברית; תמלול של שיחה שנערכה בין דליה רביקוביץ ויהודה עמיחי עם סטודנטים באוניברסיטה העברית ב-1976; שירים חדשים של אהרון לוין, בנו של חנוך לוין; שיחה בין 12 משוררות ומשוררים ילידי שנות ה-90 ("דור המילניאלז") על השפה העברית ועל מקומה של השירה בתרבות העכשווית - ושירים חדשים מאת 70 משוררות ומשוררים עכשוויים.
החדר הזז של חיים הזז
חדר העבודה של חיים הזז, חתן פרס ישראל לספרות, הועתק מדירתו ברחוב חובבי ציון שבירושלים למרכז משכנות שאננים, יחד עם שולחן הכתיבה שלו, הספרייה ושלל חפצים נוספים. החדר נתרם על ידי אלמנתו של הזז, אביבה, שהלכה לעולמה ב-2019. היא הופקדה על עזבונו הספרותי, התקינה את הכתבים שהודפסו לאחר פטירתו ב-1973 ופעלה במשך השנים לשימור והפצת מורשתו. בחדר המקורי התארחו לאורך השנים אנשי תרבות, אמנות ואקדמיה בולטים - מהגדולים ביותר שידעה מדינת ישראל, והוא כלל כ-12 אלף כרכים. המיזם נעשה בשיתוף פעולה של הקרן לירושלים, יד למורשת חיים הזז ומשכנות שאננים.
לכבוד המאורע, יתקיימו במקום סיור מודרך (יום שלישי, 22 ביוני, בשעה 17:00 ו-17:20) והמופע "חדר משלו" (בשעה 18:00). בערב, שייערך בתשלום, ישתתפו מוני מושונוב, רוני סומק, נתן סלור (נכדו של נתן אלתרמן), מיכה סלקטר ואולה שור-סלקטר, רז שמואלי וד"ר גיל וייסבלאי. לפי מארגני האירוע, "המופע ישרטט את דמותו המיוחדת של הזז באמצעות קטעי קריאה מתוך ספריו, שירים המתכתבים עם יצירתו, טקסטים גנוזים שמעולם לא פורסמו והקלטות נדירות בקולו".
הספריות שיעוררו בכם השראה (וקנאה עזה)
למקרה שפספסתם: לכבוד שבוע הספר, מדור העיצוב והאדריכלות של ynet ליקט כמה מחנויות הספרים והספריות המיוחדות בעולם, מיפן ועד הולנד. תוכלו למצוא שם בין היתר חנות ספרים שנפתחה בתוך כנסייה, ספרייה ענקית מבטון שמדמה צורה של ענן וספרייה שנבנתה לפני 600 שנה.
מה קרא סער בזמן נאום נתניהו?
השבוע הושבעה ממשלה חדשה בישראל. בזמן נאומו התוקפני של יושב ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, ידידו-יריבו גדעון סער ממפלגת "תקווה חדשה" נלכד בעדשת המצלמה עם ספר מסתורי. פוליטיקאים אוהבים לעשות את זה: להצטלם כשהם קוראים כדי לשדר תחכום או לחלופין, אדישות למה שמתרחש על הפודיום. ברשתות החברתיות החלו כולם לתהות: מה בעצם קורא שר המשפטים הנכנס? אולי את "מקום תחת השמש" של נתניהו או "איך לנצח מגפה" של נפתלי בנט? אולי את ספרי הזיכרונות של בן גוריון, רבין או בגין? "חוכמת המנהיגות" של רובין שארמה? "הנסיך" של מקיאוולי? "מישהו לרוץ איתו", במחווה ללפיד ובנט? והיו גם כאלה שהציעו שמדובר בכלל בתסריט של העונה הבאה של "המפקדת". בסופו של דבר גם העיתונאים נכנסו לתמונה, יצאו למסע בירורים קצר וחזרו עם תשובה מאכזבת למדי: מדובר בתקנון הכנסת המעודכן. אולי אין ממש מקום לספרות יפה בבית הנבחרים.
קוראים על חשבון הברון
הנה חדשות קטנות, שוליות לכל הדעות, אך חביבות בהחלט: המקרה הבא נרשם בעיר יארם בצפון יורקשייר, אנגליה. חובב ספרים פלוני הגיע לחנות הספרים ווטרסטון, רכש כמה כותרים ובסוף הביקור החליט להשאיר בקופה 100 ליש"ט (כ-450 שקלים) שיחולקו בין רוכשים עתידיים, שהצוות ייבחר בעצמו. יש אנשים נדיבים באמצע הדרך.
בחדשות המקומיות דיווחו על האירוע בחגיגיות, כאילו המלכה בכבודה ובעצמה קפצה לביקור והשאירה בדלפק את הכתר שלה. סוזי הנטון, אחת המוכרות, אמרה ל-BBC שהיא ושאר אנשי הצוות כמעט "נחנקו מרוב הפתעה", והוסיפה שכל מה שידוע על התורם הנדיב והמסתורי זה תחום עיסוקו: תעשיית הנפט. הוא סיפר לה שביקורו בעיר מתארך בשל עיכוב בטיסה ושהוא רואה בכך סימן שעליו "לעשות משהו חיובי למען הקהילה המקומית". לדבריה, התרומה הכספית "האירה את יומה", אך היא הייתה מקבלת באהבה גם מחוות צנועות יותר, כמו חיוך או מילה טובה.
ובכן, הטור "אוזני חמור" אינו נושא בגאון את דגל החמדנות, ובכל זאת יש מקום להעיר: עם משרה בתחום כל כך רווחי ומשגשג (ומזהם, תשאלו את ביל גייטס!) - אולי אפשר היה להשאיר טיפה יותר? נניח, מאתיים ליש"ט? שלוש מאות, אם ממש להתחצף? ואולי בכלל מדובר בכשל בתרגום - ומחירי הספרים בבריטניה נמוכים באופן כזה שמאפשר לרכוש יותר מארבעה-חמישה ספרים בשטר של מאה? כך או כך - כן ירבו אירועים חביבים כאלה, שמשמחים קוראים אקראיים ומסייעים לכותבי טורים להיפרד עם חיוך.
