לפני שלושים שנה שאלו רמי פורטיס וברי סחרוף כמה שירים אפשר לכתוב על אמריקה. התשובה הקצרה היא המון. תשובה קצת יותר מפורטת ניתן להרכיב באמצעות מאות רשימות ופלייליסטים. אפשר ללכת לפי סדר כרונולוגי, למיין לפי ז'אנרים, עשורים, או לחלק למגדרים, אבל אף רשימה לא תוכל להקיף באמת את השאלה התהומית הזו של פורטיסחרוף.
לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית בחרנו 10 שירים שמייצגים את אמריקה - הרצינית, השטותית, החלומית וזו שיש עוד הרבה מה לתקן בה.
Born in the USA, ברוס ספרינגסטין, 1984
זה לא השיר הכי גדול של ברוס ספרינגסטין. הוא אפילו לא הכי טוב באלבום רב-המכר שהוא הוביל ב-1984, אבל ל-Born in the USA יש איזה כוח שנשאר טרי גם כשמקשיבים לו בפעם המיליון. לא סתם רונלד רייגן (שאפילו לא טרח להקשיב למילים שלו) רצה להשתמש בשיר לקמפיין הבחירות שלו לנשיאות. גם בלהיט הכי מצליח שלו, הלב הענק של ספרינגסטין היה במקום הנכון - עם האנשים הקטנים שהמדינה הגדולה לא סופרת.
America, סיימון וגרפונקל, 1968
הקריירות של פול סיימון וארט גרפונקל קיבלו דחיפה עצומה בעקבות "הבוגר", הסרט האייקוני מ-1967 שחשף לעולם עוד יהודי מוכשר - דסטין הופמן. America שלהם, שיצא כשנה אחרי והוביל את אלבומם האדיר Bookends, זכה לסצנה קולנועית יפה לא פחות בראשית המילניום בסרט "כמעט מפורסמים": האם השמרנית והמגוננת (פרנסס מקדורמנד) מצביעה על עטיפת האלבום של הצמד ומרצה בפני בתה (זואי דשנל) על הסכנה שבהאזנה לשירי רוק. כמה דקות לאחר מכן הבת עוזבת את הבית והצלילים היפים של הצמד מתנגנים ברקע, כשהם שרים על החלום האמריקני ושברו.
Kids in America, קים ויילד, 1981
קלידי אייטיז קשים, בס דופק ותופים שלא מרפים. קשה שלא להעלות חיוך (שברבות השנים נוסף לו גם איזה גיחוך קל) כששומעים את Kids in America של קים ויילד. הזמרת שמאחוריו דווקא נולדה באנגליה והשיר זכה להצלחה גדולה בעיקר ביבשת הישנה. לארץ הפסים והכוכבים הוא הגיע רק שנה לאחר מכן, נכנס למצעד אך לא הצליח לטפס מעל למקום ה-25. בכל פעם שוויילד ניסתה להחיות את הקריירה שלה היא חזרה לקלאסיקת הסינת'-פופ הזאת. אפשר להבין למה.
Fight the Power, פאבליק אנמי, 1989
אמריקה בסוף האייטיז, או לפחות זו שהתגוררה בפרברים הלבנים, האזינה ללהקות של גברים עם שיער ארוך ומכנסיים צמודים מדי. בשכונות הקשות בערים הגדולות שמעו את ההרכב פאבליק אנמי, אז הכוח העולה בראפ. שנה לאחר שהוציאו את אלבומם המהפכני It Takes A Nation of Millions To Hold Us Back הם כתבו את השיר הזה, שספייק לי שילב בסרטו "עשה את הדבר הנכון". מי שצפה בסרטונים מההפגנות לזכר ג'ורג' פלויד מהחודשים האחרונים מבין עד כמה השיר הזה נותר רלוונטי.
Empire State of Mind, ג'יי זי ואלישיה קיז, 2009
אין הרבה קשר בין הראפ הזועם של פאבליק אנמי מסוף האייטיז לאורח החיים הראוותני של ג'יי זי. בשנים האחרונות הוא מוזכר בעיקר כחצי הפחות מוצלח של ביונסה, אך בעשור הראשון של האלף השלישי הוא היה ראפר סופר יצירתי ששינה את חוקי הז'אנר והפך לפסקול של אמריקנים רבים, בלי כל קשר לצבע עורם. ב-Empire State of Mind, מפגש הפסגה שלו עם אלישיה קיז, הוא הוכיח שדווקא כשהוא כותב בלדה מרגשת לעיר שלו ניו-יורק, הוא בשיאו.
Rockin' in the Free World, ניל יאנג, 1989
ניל יאנג, כמו לא מעט מוזיקאים שזרחו בסבנטיז, די הלך לאיבוד בעשור העוקב. רגע לפני שהוא הסתיים, הוא חזר בענק באלבום Freedom. הלהיט שדחף אותו היה Rockin' in the Free World, שנחשב עד היום לאחד השיאים בכל הופעה שלו. יאנג, קנדי שקיבל אזרחות אמריקנית רק השנה, תקף כמעט כל נשיא רפובליקני מאז שחצה את הגבול דרומה באמצע הסיקסטיז. כשטראמפ החליט להשתמש בהמנון הרוק הזה כדי לשלהב את ההמונים בעצרות שלו - יאנג רתח, ובצדק.
American Idiot, גרין דיי, 2004
גרין דיי פרצו בגדול ב-1994, אבל שיאם האמנותי נרשם עשר שנים לאחר מכן, כשהוציאו את אופרת הפאנק-רוק American Idiot. בילי ג'ו ארמסטרונג וחבריו יצרו את דמותו של ג'ימי, מתבגר כל-אמריקני שמתאהב בפאנקיסטית והופך גם לכזה בעקבותיה. הלהיט העצום שהוביל את האלבום זיכה אותם בשלל פרסים, התניע מחדש את הקריירה שלהם, ואפילו הפך בהמשך למחזמר. השיר יצא כנגד שטיפת המוח של התקשורת וקידש את האינדיבידואליזם והמחשבה החופשית. זה לא מנע מעשרות אלפים לשאוג אותו בפה אחד בכל הופעה של הלהקה.
Living in America, ג'יימס בראון, 1985
האייטיז לא היו בדיוק העשור הכי מוצלח עבור ג'יימס בראון. אבל לפחות בשיר הזה סנדק הפאנק הוכיח שהוא מסוגל להתאים את עצמו לשינויי הזמן. Living in America שכיכב בפסקול "רוקי 4" (בו הופיע בראון), היה תרגום מוצלח לאנרגיות שהוא ייצר בשיאו (חטיבת כלי נשיפה עשירה ובס שאי אפשר להישאר אדיש אליו), עם קלידים טיפוסיים לתקופה והגיטרה הנפלאה של סטיבי ריי וון. עבור לא מעט ילדים שגדלו בעשור ההוא - בראון הוא בעיקר השיר הזה.
This is America, צ'יילדיש גמבינו, 2018
גוף מתפתל בריקוד, מכונית שרופה, מרדף משטרתי וצרור יריות מטווח אפס שבו מחסל הזמר גם את הגיטריסט וגם את המקהלה הכנסייתית שמלווה אותו. שנתיים וחצי אחרי ש-This is America של צ'יילדיש גמבינו (דונלד גלובר) יצא ושבר את הרשת, עדיין אי אפשר להתיק את המבט כשצופים בקליפ המרהיב והמפחיד הזה. גלובר, שעוסק בענייני זהות וגזע לאורך כל הקריירה שלו, יצא כנגד היחס של אמריקה לקהילה השחורה. השיר הפך ללהיט ולאחד מסימני הזמן. המצב, לצערנו, לא השתנה.
Party in the U.S.A, מיילי סיירוס, 2009
"הידיים שלי מורמות למעלה / הן מנגנות את השיר / אני יודעת שאני אהיה בסדר / כן, זו מסיבה בארצות-הברית" שרה מיילי סיירוס של 2009. לבוב דילן היה כנראה יוצא טקסט אחר אם היה נדרש לתאר מסיבה אמריקנית, אך הלהיט הזה נותר חביב גם 11 שנים אחרי צאתו - הישג נאה לפופ קליל. Party in the U.S.A היה הרגע שבו הילדה שהתגלה ב"האנה מונטנה" הפכה לכוכבת פופ שצריכה להתחרות בבריטני ספירס, קייטי פרי וליידי גאגא. מאז היא לא עצרה ועקפה אותן בריבוע.
