לא פחות מעשר שנות תכנון וארבע שנים של שיפוץ יסודי ומקיף באו לסיומם: הבוקר (ד') נפתח לראשונה למבקרים "אנו – מוזיאון העם היהודי", בחלל תצוגה בגודל 7,000 מ"ר במתחם אוניברסיטת תל אביב, אשר הופך אותו באופן רשמי למוזיאון היהדות הגדול ביותר בעולם. למוזיאון, אשר מוכר לקהל הרחב בשמו הקודם "מוזיאון בית התפוצות", נוספו שלוש קומות גדושות וארבעה אגפים חדשים. בחלקו החדש של המוזיאון מוצגים לראווה כ-600 פריטים היסטוריים ונדירים ממדינות ותקופות שונות, לצד יצירות אמנות חדשות ואף חדשניות, אשר מספרים יחד את סיפורו של העם היהודי ושל הזהות היהודית לדורותיה.
"אנחנו המוזיאון היהודי המקיף בעולם, ולמעשה היחיד מבין מאות מוזיאונים יהודיים ברחבי העולם שמקיף את כל הסיפור היהודי", סיפר במעמד פתיחת המוזיאון המנכ"ל דן תדמור. "אנחנו מספרים את כל הסיפור היהודי – גם היסטורית, גם גאוגרפית וגם תרבותית. זו משימה גדולה ואפילו מפחידה, וזו הסיבה שלקח לנו למעלה מעשר שנים לעשות זאת". תדמור מוסיף כי "בית התפוצות נפתח ב-1978 והיה מוזיאון פורץ דרך וחדשני שהיווה מוקד עלייה לרגל לאנשים מהארץ ומהעולם. הוא היה מוזיאון נפלא, אך מוזיאונים סופם להתיישן. מוזיאון הוא אמצעי לספר סיפור, והאמצעים לא מחזיקים לנצח, זו דרכו של עולם. מה שתראו היום זה מוזיאון חדש לחלוטין".
שמו של המוזיאון שונה כחלק ממהלך מיתוג מחדש. השם החדש, "אנו" – נבחר מבין כ-70 שמות. המניע לבחירה נבע מהרצון לייצג בית עבור מגוון הרקעים, האמונות, הדעות והזהויות שמרכיבות את סיפורה של היהדות מאז ועד היום, כמו גם העובדה שהשם "אנו" הוא קל לביטוי בכל השפות. להחלטה שהובילה לשינוי השם "בית התפוצות" קדם מחקר שביצע צוות השיווק של המוזיאון, אשר הוביל להבנה כי המונח "תפוצות" לא מייצג את השיח העכשווי של העולם היהודי, וכי מדובר במונח מרחיק שמוביל לתפיסה ציבורית צרה ומוטעית של תוכן המוזיאון, ואינו מייצג אותו כהלכה.
"כל אומה ראויה למקום אשר מספר את סיפורה ומעניק לאנשיה גאווה במי שהם, במורשתם ובשורשיהם", אומרת אירינה נבזלין, יו"ר דירקטוריון "אנו – מוזיאון העם היהודי" ונשיאת קרן נדב. "זוהי זכות גדולה לקחת חלק בטרנספורמציה של המוסד הזה. המוזיאון ישמש אותנו כמגדלור לזהות ולתרבות היהודית, ולחגיגת ההיסטוריה והעתיד הייחודים שלנו. אנו אסירי תודה על התמיכה העצומה שאפשרה לנו את לידתו מחדש של המוזיאון". התמיכה הכלכלית בחידוש המוזיאון מגיעה להיקף של כ-100 מיליון דולר, רובם כספי המדינה ומקצתם כספי פילנתרופיה. התורמים המשמעותיים לצד המדינה (בסדר יורד) הם אוניברסיטת תל אביב, הקונגרס היהודי העולמי, הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית. המוזיאון פועל מכוחו של חוק בית התפוצות תשס"ו 2005, אשר מגדיר את המקום כמרכז בעל חשיבות לאומית שנועד לשמש את הקהילות היהודיות בארץ ובעולם.
בין החידושים המשמעותיים להם זכה המוזיאון נמנה אוסף פריטים ויצירות גדול ומרשים מאוד, ומלבד חללי התצוגה עצמם, כולל שני מחסנים בעלי קירור ובקרת טמפרטורה. עבודות האמנות של המוזיאון חלקן נאספו וחלקן נוצרו במיוחד עבורו, והן כוללות יצירות של יוצרים מהארץ ומהעולם, בהם דיאן ארבוס, אלפרד שטיגליץ, אנדרה קרטס, כריסטיאן בולטנסקי, דור גז, רן סלווין, יוסי ברגר ועוד. בין המוצגים ניתן למצוא לא פחות מ-50 סרטים מרהיבים וגם אסופה של מוצגי מקור נדירים, ביניהם הצווארון הרקום מגלימת שופטת בית המשפט העליון האמריקני רות ביידר גינסבורג, התסריט המקורי של "2001: אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק, הגיטרות של לאונרד כהן וג'ין סימונס, כתב הזכויות שניתן על ידי נפוליאון השלישי לאברהם בן טולילה ממנהיגי הקהילה היהודית באלג'יר ועוד.
אופן ההצגה של הפריטים הוא חדשני, מרענן ומפתיע, וכולל גם למעלה מ-20 מיצגים אינטראקטיביים חכמים, המאפשרים לקהל לקחת חלק אקטיבי במסע. המבקר יכול למשל "לבשל" מנות ממטבחים יהודים מרחבי העולם עם שפים מפורסמים, ליצור שירים חדשים בעזרת קטעים של מוזיקאים יהודים מז'אנרים שונים, לגלות לאילו מפורסמים יהודים הוא קשור גנטית באמצעות שיתוף פעולה עם האפליקציה Geni.Com, לדפדף בין שמות, ציטוטים, שירים ומקומות.
"בבאלאנס שבין חיים ומוות, בחרנו בחיים", מספרת אוצרת המוזיאון, ד"ר אורית שחם-גובר, ומנמקת בכך מספר בחירות לא שגרתיות שביצעו, כמו ההחלטה לצמצם את ההתייחסות לשואה במוזיאון לחדר אחד צנוע ממדים. לשני צידיו, בכניסה וביציאה, צמודים חללים המתארים את העושר התרבותי שקדם למלחמה, ואת האובדן שעליו ניסו לגשר שורדי המלחמה אחריה בעלייתם לארץ. גם הבחירה באזכור הנשים בתערוכות מעניינת, ולא מתחמקת או מתנצלת על היעדרותן של הנשים מדפי ההיסטוריה – אלא מציעה את הנרטיבים ששרדו, לצד סיפורים מייצגים של נשים ויצירות, לעתים ללא שם ושיוך, שמדגישות את נוכחותן הנפקדת. גם הבחירה להציג את כל אגפי היהדות כשלובים זה בזה כבר בכניסה למוזיאון - משפחות מעורבות, חילונים, חרדים, גייז ועוד – היא בחירה אוצרותית מעניינת, אמיצה ועכשווית, ולדברי שחם-גובר, היא "יודעת שלא כולם אוהבים את זה, כבר חטפתי על זה".
"ציפינו ליום הזה במשך עשר שנים", היא מוסיפה. "זה היה מסע אינטלקטואלי ורגשי, שהקיף כמעט כל דיסציפלינה תרבותית, אמנותית וטכנולוגית, ואנו נרגשים להציג את הסיפור של העם היהודי בשלמותו, מהעבר ועד היום". "מעולם לא היה חשוב יותר להבליט את מה שקושר אותנו יחד כעם: ההיסטוריה שלנו, התרבות, הערכים ותחושת השייכות", מסכם תדמור. "המוזיאון החדש שלנו מייצג את מה שניתן להשיג דרך סבלנות, התמדה ותשוקה. מהיסטוריה עשירה הטמונה במיצגים ייחודיים, לחוויות אינטראקטיביות - 'אנו' הוא פסיפס של הזהות היהודית המגוונת".
