גורי אלפי, אסי כהן והבמאי והשותף שלהם ליצירת "שידורי המהפכה", שחר ברלוביץ', הם כנראה האנשים היחידים בארץ שיצרו פרודיה על טלוויזיה מסחרית עוד לפני שיצרו טלוויזיה מסחרית סטנדרטית. למרות - ואולי בגלל - חוסר הניסיון שלהם, הם הצליחו לתקוע יתד של נונסנס בהיסטוריה של ההומור הישראלי, וכל זה עם עונה אחת קצרצרה בת שמונה פרקים, מחברת ענקית מלאה ברעיונות למערכונים והתכונה הכי חשובה להומוריסטנים באשר הם - רצון אינסופי להצחיק את עצמם. כמעט 20 שנה אחרי, כשכל אחד מהם כבר מזמן מזוהה עם פרויקטים אחרים, הצופים שלהם עדיין ממלמלים "מחר יהיה חם ומגניב" ומזמרים את "פקח אני פורק סחורה".
11 צפייה בגלריה
ממחברת מלאה ברעיונות - למסך הטלוויזיה. אסי וגורי מתוך "שידורי המהפכה"
(צילום מסך, רשת)
בשנת 2000 היו גורי אלפי ואסי כהן, AKA "אסי וגורי", על המסלול לחיים הטובים. באמצע שנות ה-20 לחייהם הייתה להם הופעת נונסנס שרצה על הבמות, פינה במופע הבידור המרכזי של הערוץ השני - "רק בישראל", בתור דוד ותקווה, וכאמור גם מחברת עמוסה בבדיחות שלא כל כך התאימו למופע אבל נכתבו בכל זאת, למקרה שמישהו יציע להם לעשות תוכנית טלוויזיה. האינטרנט עוד היה בחיתוליו, יוטיוב נוצרה רק חמש שנים מאוחר יותר, סלולריים חכמים עוד היו בגדר פנטזיה ומערכונים מצולמים עשית רק אם מישהו נתן לך מצלמה, עורך וזמן מסך. כן, כל זה קרה ממש מזמן, ילדים.
רצה הגורל ומישהו אכן הציע לאסי וגורי מצלמה וזמן מסך פוטנציאלי. ערוץ 10 נערך לעלייה לאוויר כמתחרה של ערוץ 2, לאחר ששתי זכייניות זכו במכרז - ישראל 10 ושידורי עדן. יואב צפיר, אז מנהל תוכן בשידורי עדן, נפגש עם הצמד כדי שיציגו לו את הרעיון שלהם לתוכנית טלוויזיה עבור לוח השידורים החדש. הרעיון שלהם היה פשוט להפליא: "לתוכנית קראנו 'המופע של אסי וגורי' והיא הייתה תוכנית מערכונים", מספר אלפי בריאיון ל-ynet. "בתור מעריצים של מונטי פייתון ו'הקרקס המעופף' לא חשבנו שצריך פורמט, רק שזה יהיה אנחנו ונעשה מה שאנחנו רוצים. עד כדי כך היינו נאיבים".
11 צפייה בגלריה
"אמרנו שזה יהיה אנחנו - ונעשה מה שנאחנו רוצים". מתוך "שידורי המהפכה"
(צילום מסך, רשת)
צפיר דווקא אהב את החומרים, וביקש מהשניים שיעטפו את זה בקונספט שיוכל למכור הלאה. אלפי וכהן הקדישו לעניין אחר צהריים אחד, עברו על הבדיחות השונות, הבחינו שרובן עוסקות באופן פרודי בטלוויזיה או בתרבות הפופ והגיעו למסקנה: פורמט של "ערוץ טלוויזיה" לתוכנית יאפשר להם לדחוס יחד כל מיני סוגי תכנים, גם אם אין ביניהם שום קשר ישיר. "דוד ותקווה? סיטקום. פרודיה על מוצרים? פרסומת. רעיונות קטנים שלא התפתחו? פרומואים", משחזר אלפי. "לא באמת עניין אותנו לעשות משהו על טלוויזיה, זאת לא הייתה נקודת המוצא, זה היה כסת"ח. עניינו אותנו המערכונים עצמם". שעה מאוחר יותר הם כבר שלחו לצפיר עמוד קצר שסיכם את הרעיון. הוא היה מרוצה, כולם החזיקו אצבעות ואז שידורי עדן יצאה מהמירוץ בעקבות כשל טכני. כהן ואלפי נשארו עם פורמטם בידם, והחליטו לבקר אצל הכוהנת הגדולה של הטלוויזיה שכבר הכירו מ"רק בישראל": שידורי קשת.
במשרדי קשת ישב אבי ניר, אז משנה למנכ"ל ואחראי תוכן בחברה, והביט בחומרים. "אבי ניר הוא אדם רציני, הוא נתן לנו הרבה כבוד ואמר שזה דורש פיתוח", נזכר אלפי. "ומה שאנחנו שמענו, כי היינו מאוד יהירים ולהוטים, היה 'זה הולך לקחת עוד מלא זמן' - ואנחנו הרגשנו שהזמן דוחק. לא יודע למה, אולי כי היינו בני 23, אבל אמרנו 'לא, אנחנו רוצים עכשיו'. הוא אמר 'עכשיו לא בשל', אמרנו 'לא לא, עכשיו'. אז הלכנו לרשת והם אמרו 'תעשו פיילוט'". אלפי וכהן לא היו צריכים יותר "עכשיו" מזה - האור הירוק ניתן ו"שידורי המהפכה", שם זמני שאיש לא ביקש מהם לשנות, יצאה לדרך במסגרת בית ההפקות של יואב גרוס.
"היה לזה את כל החן שבעולם, אבל אפס טכניקה"
בפועל, לא אלפי ולא כהן הגיעו עם מושג בנוגע לאופן בו מופקת ומנוהלת תוכנית מערכונים. השניים אומנם השתתפו ב"רק בישראל", אבל עם חומרים שכתבו עבורם אחרים, ללא מעורבות בהפקה. הם לא הגיעו מרקע של לימודי קולנוע, תקשורת או משחק וגם "דומינו", תוכנית המערכונים בהשתתפותם ששודרה בחינוכית, הייתה לא יותר מבמה מצולמת. "לאף אחד שם לא הייתה דיסציפלינה של כתיבה", מודה אלפי. "במאי המצלמות, קובי חביה, היה מבקש לכתוב את המערכון כדי שיהיה לו בקונטרול, אז היינו אומרים לו בגדול מה הולך לקרות - מי נכנס, מי יוצא. זה היה מאוד ילדותי והיה לזה את כל החן שבעולם, אבל אפס טכניקה".
בהיעדר הידע הבסיסי שמצריכה הקמת מערכת (גיוס כותבים, במאי וניהול הפקה) אסי וגורי עשו את מה שהם ידעו לעשות - כלומר הכול, ולבד. לטובת הפיילוט גויס יונתן גורפינקל, "המוכשר מאוד, שהגיע מבית עם דיסציפלינה מאוד ברורה של מה זה קולנוע ומצלמה (בנו של הצלם דוד גורפינקל, ס"ש), ופתאום באים שני הפישרים האלה ואומרים לו מה לעשות". בלית ברירה כמעט נפגשו כהן ואלפי עם כמה כותבים פוטנציאליים, בהם גלעד כהנא. "זה היה מן 'אם יש לכם רעיון או משהו תביאו, אבל... אנחנו נעשה את זה", מספר אלפי. "לא תקשרנו יותר מדי, אז בסוף לא היו לנו ממש כותבים לתוכנית. גורפינקל עשה פיילוט מאוד יפה שאנחנו מאוד אוהבים, אבל לא מצחיק מספיק לטעמנו. ידענו שזה לא יעבוד, ובסוף היה לנו פיילוט אחר".
הפיילוט הוגש לרשת, שהעבירה אותו לקבוצות מיקוד כדי לדעת אם התוכנית הנועזת, שמגחכת על הערוץ שבו היא משודרת, עשויה לקסום לקהל היעד. משתתפי הקבוצה, בלשון המעטה, לא חיבבו אותה. בצעד תמוה, רשת העבירה את תוצאות קבוצת המיקוד כמו שהן לאסי וגורי, שקראו את הסיכום וניסו לעכל את הביקורות. "קטלו לנו את הצורה", הוא משחזר, "אם כי חזרו שם על כמה דברים שהצחיקו אותנו מאוד. אחד מהם היה שאם במקומנו היו שמים את אלי ומריאנו - זה היה מצחיק. כלומר בגדול, ההמלצה שקבוצות המיקוד נתנו לרשת לגבי התוכנית שלנו הייתה 'תעשו תוכנית עם אלי ומריאנו'. זה מצחיק כי באותה תקופה אורנה לנדאו, שהייתה מבקרת טלוויזיה ב'ידיעות', כל הזמן התבלבלה בינינו לבינם".
בכירי רשת התכנסו כדי לדון בעתיד התוכנית. בחדר הישיבות ישבו מנכ"ל רשת בזמנו יוחנן צנגן, מנהלי השיווק והתוכן וגם גורי ואסי. "למי מיועדת התוכנית?", הקשה צנגן. "מי קהל היעד שלה?". "אנחנו", ענו שניהם. "אוקיי", המשיך צנגן, "בני עשרים ומשהו מחתך סוציו-אקונומי גבוה...", "לא לא", הם קטעו אותו, "לא כמונו. אנחנו, אסי וגורי. אנחנו אמורים ליהנות מזה וזה מה שחשוב. אנחנו צריכים לשבת אחר כך בבית ולהיות מבסוטים מהתוכנית. כל השאר לא מעניין אותנו". צנגן השתתק לרגע ואז צחק. "הוא אמר 'יודעים מה? בואו ננסה. מקסימום נוריד את זה'. וזה יכול היה לקרות רק ברשת", מחדד אלפי, "כי הם יותר חיפשו את עצמם על המסך. קשת כבר היו מאוד מלוטשים והגיעו עם המון ציפיות וכובד ראש".
"יגאל בשן הגיע רק כדי לשיר על הרולר, סתם כי הכרנו ואותו הוא היה נחמד"
החוצפה הנאיבית שלהם השתלמה. רשת החליטה לשבץ את "שידורי המהפכה" בלוח השידורים החדש שלה ביום שישי, מיד לאחר תוכנית הפריים טיים החדשה שהנחה עוד טאלנט צעיר ונרגש מחבורת "דומינו", אדיר מילר. תוכנית האירוח "ערב אדיר" החליפה את "רק בישראל" של קשת במשבצת השידור המשפחתית של שישי בערב, ו"שידורי המהפכה" הייתה אמורה לקבץ אליה את הקהל שיישאר ער, בתקווה שיגלה עניין בנונסנס חדשני. "הקיץ היא תקופה אידיאלית לתת הזדמנות לפנים חדשות", הכריז צנגן לעיתונות, "אבל אם נצטרך, נעלה לשידור תוכניות עם ניסים משעל ויאיר לפיד שיגיבו על אירועי היום".
לטובת צילומי העונה הראשונה (ובדיעבד גם היחידה) של התוכנית גויס במאי הטלוויזיה שחר ברלוביץ'. השלושה מצאו מיד שפה משותפת, ולא במקרה - גם ברלוביץ' הגיע ל"שידורי המהפכה" חסר כל ניסיון בתוכניות מערכונים או בטלוויזיה מסחרית בפריים טיים, אבל עם רקורד של בימוי פרסומות, קליפים וקצת חומרים של ערוץ הילדים. באופן מוזר, דווקא הניסיון הספציפי הזה, שהתפרש על פני מגוון סגנונות, היה בדיוק מה שאסי וגורי היו צריכים כדי לחקות אריזה של ערוץ טלוויזיה בפרקים בני חצי שעה. "לא הכרתי אותם קודם אבל מבחינתי זאת הייתה אהבה ממבט ראשון", נזכר ברלוביץ' בשיחתנו. "התרשמתי שהם מאוד עדינים ואפילו צנועים וביישנים בדרכם, בהתחשב בטאלנטים שעבדתי איתם עד אז. אנשים מאוד רגילים במובן החיובי של המילה. אנשי עבודה, היו מעט מאוד מניירות של כוכבות סביבם. זה היה בתולי עבור שלושתנו ובעצם המצאנו את שיטת העבודה יחד. מסיבה לא ברורה גם קיבלנו עצמאות גדולה מצד רשת. נתנו לנו הרבה חופש, אולי כי ירשו אותנו מערוץ אחר, אולי כי לא האמינו בזה מלכתחילה, או כי היו להם דברים יותר חשובים".
אחת הסיבות האפשריות לחופש שקיבלה התוכנית הייתה התקציב האפסי שהושקע בה. צילומי פרק אחד ארכו כיום וחצי בלבד, כשלפחות שלוש תוכניות מתוך השמונה צולמו לפני העלייה לשידור, ביולי 2002. "זו התוכנית הזולה ביותר שעשיתי מימי", קובע אלפי. "היא עלתה כל כך מעט, עם דברים שהבאנו מהבית והמון טובות מאנשים שבאו לשחק עוד לפני שעלינו לשידור, רובם לא ידעו בכלל מה הם עושים. צילמנו עם דני סנדרסון ועברי לידר את הטייק-אוף של קוקו וסטיב לפני שבכלל ידעו מי זה קוקו וסטיב. יגאל בשן הגיע רק כדי לשיר על הרולר של אחת התוכניות, סתם כי הכרנו ואותו הוא היה נחמד. צביקה הדר - אותו הדבר. אף אחד מהם לא קיבל שכר. לא נתנו לנו תקציב ולא שאלנו למה, קיבלנו תוכנית והיינו מאושרים".
ברלוביץ', שהגיע מתקציבים מפנקים יחסית של פרסומות, הבחין קצת יותר מהר שהם בבעיה. "אני זוכר שתוך כדי עבודה הבנתי כמה חסרים לנו משאבים", הוא משחזר. "היום אני יודע שצוות מצריך פי שלושה או ארבעה כותבים, עורכים, מפיקים. אבל לא היה לנו תקציב ולא ידענו שאין לנו תקציב. הייתה בזה תמימות, זה מה שיש ועם זה נסתדר. כולם הופיעו במערכונים - אנשי צוות, אחות של גורי וסבתא של אסי וכמובן כל החברים שלהם מעולם הקומדיה, שגם אם הם קיבלו כסף זה לא היה רווחי משום בחינה. ברוב המקרים זאת הייתה טובה אישית וגם רצון לפרוץ בעצמם. כולם היו רעבים לחשיפה". כיאה למסורת ב"דומינו", גם "שידורי המהפכה" שימשה כצלחת פטרי לכישרונות נוספים. "חברים שלנו התארחו בתוכנית עם החומרים שלהם, כי זאת הייתה האסכולה", מסביר אלפי, "לא תפקדנו כעורכי תוכן או תסריטאים או במאים. זה היה מעין 'ניהול', ניהלנו את זה".
"כבוגר של דינמיקה מקצועית של זוגות אני יודע שיש חלוקת תפקידים, וכל אחד מחזיק בתפקיד גם בשביל השני", מוסיף ברלוביץ'. "אז בדינמיקה ביניהם אסי החזיק בתפקיד של הפרפקציוניסט הלא מרוצה. אני זוכר שלקראת סוף העונה גורי נסע לחו"ל ונשארתי רק עם אסי, והוא רצה לגנוז את הדמות של הימרי ההילר. הוא לא היה מרוצה והיה מאוד קשה לשכנע אותו לשדר את זה כי לא היה את גורי שיאזן את התמונה".
"אני זוכר שאסי היה לא מזוהה בעליל בהתחלה", מספר ברלוביץ'. "כשצילמנו מערכון במוזיאון בראשון לציון הגיע כתב של המקומון והתחיל לראיין אותנו. בשלב מסוים אסי אמר לי 'הוא לא יודע מי אני, תגיד שאתה זה אני והוא לא ישים לב להבדל', וזה מה שקרה. אני וגורי ישבנו להתראיין, רק כדי להמחיש כמה הוא היה אלמוני אז, בחוויה שלו. מצד שני, היכולת שלהם לייצר לעצמם את החומרים הפכה אותם למבצעים הרבה יותר נקיים, פחות תלויים. יש משהו בלהיות כוכב שהופך אותך מאוד תלוי בזה שמישהו יספק לך תסריט, שמישהו יבחר אותך. כשאתה כותב את החומרים של עצמך, זה מאוד משמעותי לך כמבצע".
הקונספט של ערוץ טלוויזיה אכן חיבק את כל החומרים שהגיעו מהמחברת הגדולה של אסי וגורי. קוקו וסטיב, הזמר המזרחי והקלידן החד-מילתי שלו ("סבבה"), כמו גם דוד ותקווה, הגיעו עוד מ"דומינו". "אהבות ושקרים", הטלנובלה המסעירה של "שידורי המהפכה", הייתה מורכבת מסצנות שקובצו תחת אריזה מלודרמטית א-לה הטלנובלה המצליחה של התקופה, "רמת אביב ג'", ובאותה הזדמנות שאבה גם חלק משחקניה, כמו לירון לב ושירלי שוורצברג, שגילמו פרודיה על הדמויות של עצמם. "זאת הייתה תעשייה מאוד מגוחכת אבל גם מודעת לעצמה", אומר אלפי, "אחת הבדיחות האהובות עליי ב'אהבות ושקרים' הייתה שלירון לב יושבת ליד הבחור שלה, הוא בקומה והיא אומרת 'תזיז את האצבע! בבקשה!', והוא מזיז את האגודל והיא אומרת 'לא את האגודל, את האצבע, אידיוט!' ובוכה ובוכה.
11 צפייה בגלריה
שאבו השראה - וגם כמה שחקנים. לב במערכון "אהבות ושקרים" מתוך "שידורי המהפכה"
(צילום מסך, רשת)
"המערכונים של 'מנהרת הזמן' היו אלה שהכי נהנינו לעשות. חיכינו שנים להזדמנות לעשות טייק-אוף על דאג וטוני (כוכבי סדרת המד"ב מ-1966, ס"ש), כי הם היו שם לאורך כל הילדות שלנו. יש שם כל כך הרבה פוטנציאל לבדיחות מהסוג שמצחיק אותנו. למשל בכל פעם שהם היו נופלים באיזה מקום בזמן אחר הם היו מנקים מעליהם את האבק, אז בפעם השלישית אני מנקה את האבק אבל לדאג אין אבק, אז הוא לוקח חול מהרצפה, שופך על עצמו ואז מנקה אותו".
יחסית לנצנוץ קצר בדברי הימים של הטלוויזיה, "שידורי המהפכה" השאירה אחריה לא מעט שורות זכירות - אחת מהן היא כמובן "מחר יהיה חם ומגניב", התחזית הקבועה של מהדרות החדשות של שניר ושניר, שהוגשה על ידי סבתא של אסי כהן, עליה השלום, והגיעה גם היא כנדוניה של הצמד מ'דומינו', שם היא גילמה את סבתא של גורי. "זה הצחיק אותנו מאוד", נזכר אלפי, "המונוטוניות שלה. זה היה קצת ארז טלי מצידנו, שזה גם בית גידול שהשפיע עלינו".
הכוכב הבלתי מעורער של התוכנית, וזה שגם הביא לצמד קמפיין לחברת ביטוח לאחר שהתוכנית ירדה, היה קוקו, הזמר המזרחי. למרות הנטייה העקרונית של אלפי וכהן להימנע מאקטואליה או אמירה סאטירית חברתית או פוליטית, שירי הנונסנס של קוקו וסטיב דוגמת "את מסננת אותי" היו סאטירה מושלמת על הטקסטים של הפופ המזרחי, ושורות כמו "צא איתי גבר, אחי, גם אני מזרחי", יצרו אבחנות פרודיות עם מודעות עדתית שהיו גורמות לאבישי בן חיים להוריק מקנאה. "הייתה שם רגישות לשימוש של זמר מזרחי בשפה", מחדד ברלוביץ', "'את מסננת אותי' ממש הקדים כמה שירים זהים שיצאו בהמשך. בכלל, הייתה להם הבנה של תהליכים תרבותיים. למשל ההתנהלות של המדיה מול כוכבות - הדמות של פרוספר היה סוג של גיא פינס שלא יודע אנגלית, רותם אבוהב עשתה תוכנית בוקר מופרעת שלקחה את כל מה שמגוחך בז'אנר".
"זה היה הפוך על הפוך", מסכם אלפי, "היו דברים שהתחילו כבדיחה על טלוויזיה, אבל אחרי זה השתמשנו באותם כלים. יצרנו מטבעות לשון בזה שצחקנו על מטבעות לשון. עשינו דברים וולגריים בזה שצחקנו על וולגריה כמו 'משפחת בתחת'. כשירדנו על סיטקומים דלוחים - יצרנו אחד כזה. נהנינו משני הדברים - מזה שהצופים ראו בזה סאטירה ופרודיה וגם כפשוטו".
11 צפייה בגלריה
פרודיה עדתית שהייתה גורמת לאבישי בן חיים להוריק מקנאה. קוקו וסטיב מתוך "שידורי המהפכה"
(צילום מסך, רשת)
"הגרף היה: תוכנית ראשונה - נורא ואיום. תוכנית שנייה - אחלה. תוכנית שלישית - קאלט"
"שידורי המהפכה" תפסה לעצמה מקום של כבוד כשבבעלותה מניות בשלל תוכניות סאטירה ונונסנס שהגיעו אחריה, אבל ההתחלה, כמו רוב ההתחלות, לא הייתה קלה. ביקורת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות" ביום למחרת, שכתבה אורנה לנדאו, המחישה את הקושי של חלק מהצופים לעכל את הנונסנס של אסי וגורי. "ערב אדיר זה לא היה", קבעה לנדאו, "לכל היותר ערב חביב...אסי וגורי לא מחפשים הומור, הם מחפשים טיפשות. וכשהם לא מוצאים אותה הם ממציאים אותה", ובהמשך פסקה ש"שידורי המהפכה" היא "התוכנית הגרועה ביותר בכל הזמנים, כולל העתיד". "היא גם הייתה נביאה באותה התקופה", מפטיר אלפי, "הכותרת של הביקורת הייתה 'לגיליוטינה', וזה בתקופה שמה שקובע אם תוכנית טובה או לא זה הביקורת ב'ידיעות'. פסיכי.
"אני זוכר שחיכיתי לעיתון בחמש בבוקר בדירה שלי ברמת גן, ואסי כבר מתקשר אליי כי הוא קרא את זה. הוא מקריא לי ואני חושב שהוא מסתלבט עליי כי זה לא הגיוני. זה היה כל כך מפתיע שהשתתקנו וקבענו בים, ישבנו שם עם דמעות בעיניים ופשוט בהינו. ואמרנו 'אוקיי, ניסינו ונכשלנו'. ציפינו לביקורת אחרת לגמרי כי הגענו מהמחתרת, שם אתה מאוד מחובק, ומשם החיבוק הזה גדל עם 'רק בישראל'. לא הכינו אותנו לזה שיש ציבור שיכול להגיד עלינו דברים נוראיים.
"באותו יום היינו אמורים לצלם מערכון, ונכנסנו לאיזה חניון והחניונאי אמר לנו 'קראתם את מה שההיא כתבה עליכם?', וענינו 'כן' והוא אמר 'וואי וואי וואי'. לשי ודרור הייתה אז תוכנית וגם הם - לא יודע אם בקטע של לפרגן או לצחוק עלינו - דיברו על הביקורת הזאת. גם הם היו המומים מהעוצמות. אני זוכר טלפון ממולי שגב, שלא היינו בקשר אז, והוא אמר 'תקשיב, התוכנית המעולה, אתם מדהימים וזה יהיה פגז. בסוף הכול יתיישב לפי הרייטינג'. והוא צדק. הראייה שלו הייתה הכי מפוכחת ונכונה. פרויקטים שכשלו בביקורות והצליחו ברייטינג המשיכו לעוד ועוד עונות, ובסוף הביקורות התיישרו והודו שהיה משהו שהם פספסו".
פרוספר - מתוך "שידורי המהפכה"
(רשת)
כיאה לסדרה מרוכזת ותמציתית, "שידורי המהפכה" לא הייתה צריכה לחכות עונות שלמות כדי לקבל את החיבוק המיוחל. או כמו שאלפי מנסח את זה, "הגרף היה: תוכנית ראשונה - נורא ואיום. תוכנית שנייה - אחלה. תוכנית שלישית - קאלט. ואני משתמש במילה קאלט שאני לא משתמש בה אף פעם, אבל זה מה שקרה. תוך שלושה שבועות עלינו מהמקום הכי נמוך למקום הכי גבוה. מטבעות לשון, אהבה ברחוב, תקשורת, רייטינג. אני זוכר מסיבה שרשת עשו באילת לכבוד לוח השידורים של הקיץ, ואת יוחנן צנגן מניף אותי על הכתפיים שלו ומתחיל לרקוד איתי. זה היה מטורף".
המסלול התלול של התוכנית למעלה אכן היה מהיר. כבר בסוף יולי קבע המבקר רן בן נון ש"שידורי המהפכה" היא "תוכנית המקור הטובה ביותר בקיץ בטלוויזיה הישראלית...בית ספר לטלוויזיה חתרנית, אחרת, מאתגרת, הפוכה ומצחיקה עד דמעות". המושג "תוכן ויראלי" עדיין לא הומצא אבל מערכונים של "שידורי המהפכה" עברו במיילים, ועיתונות האינטרנט צהלה ש"האי מייל הפך לאחרונה לערוץ מחתרתי להעברת סרטוני ומודעות פרסומת...שיריו של קוקו הפכו ללהיט בתאי הדואר האלקטרוני ויצרו אמצעי שיווקי חדש: פרסומות בין חברים".
"אחד הדברים שמאוד אהבתי במה שעשינו היה המודעות המגדרית", אומר ברלוביץ'. "באריזה הזאת של דוגמניות מתערטלות יש לא מעט אסי וגורי מתערטלים. על כל בחורה שתתקלח - גם הם יתקלחו, ואם היא שותה חלב - גם הם שותים חלב. הייתה מודעות לשוביניזם ובדיעבד אני גאה גם על ההומור הפרו-גייז שעשינו. שניר ושניר הם זוג גייז. לפני עשרים שנה דמויות גייז היו ללעג - היה גיי מחמד או דמויות מוקצנות, ודווקא ההומור ההומו-אירוטי שהם הביאו היה יותר בוגר ונועז יחסית, ובטח הקדים את זמנו".
שניר ושניר - מתוך "שידורי המהפכה"
(רשת)
"אחרי שלושה שבועות לא יכולנו להסתובב ברחוב. זה היה מאוד מפחיד"
ההומור של התוכנית פרח מול החלופה העגומה שהציעו תוכניות האקטואליה של התקופה. פיגועים קשים הפכו לעניין יומיומי ואסי וגורי נמנעו במכוון מלייצר סאטירה אקטואלית והעדיפו להשאיר אותה, אם בכלל, בשולי התוכנית. המחאה הבוטה ביותר שהובעה בתוכנית הייתה השיר "די, נמאס מפיגועים" של קוקו. "כמעט ולא הייתה התייחסות למצב הביטחוני. אני זוכר ש'מה קשור', שהתארחו בתוכנית עוד לפני הפריצה שלהם, הצטלמו למערכון בתור חבורת שאהידים שמצלמים וידאו לפני שהם יוצאים לבצע פיגוע", משחזר ברלוביץ', "ובמהדורת החדשות של שניר ושניר דיווחו על פיצוץ עז - ואז התברר שמישהו פוצץ שקית שוקו. היה מערכון קבוע של מהדורת החדשות שלהם, שבה הם תמיד דיווחו שלא קרה היום כלום. זה קצת להגיד 'בואו אלינו לתוכנית, למקום שלא קורה בו שום דבר'. אם הייתה התעסקות בפוליטיקה זה תמיד היה מהכיוון של הנונסנס, ואם הייתה אמירה - היא הייתה מאוד עדינה". "נמנענו מלהגיד דברים שבעוד 20 שנה נראה ולא נבין את ההקשר", גורי מחדד.
11 צפייה בגלריה
"אם הייתה התעסקות בפוליטיקה זה תמיד היה מהכיוון של הנונסנס". שחר ברלוביץ'
(צילום: באדיבות המצולם)
קרוסלת ההצלחה שהסתחררה במהירות הייתה, בדיעבד, מהירה מדי. "לא יודע איך להסביר את זה. אני יודע רק איך זה היה לחיות את זה", מתאר אלפי. "לא הספקנו להתבאס וכבר הפכנו להצלחה. היו שמונה תוכניות עם לקט אחד, וזהו. אחרי שלושה שבועות לא יכולנו להסתובב ברחוב. זה היה מאוד מפחיד. אני מאוד נבהלתי מהכול, זה היה נראה לי יותר מדי ומהר מדי, ורק רציתי לרדת מהרכבת הזאת. רציתי לחזור ללמוד, לחזור לאיזה מקצוע פשוט, להיות רואה חשבון, רק תן לי לא להיות אני לאיזה תקופה". בריאיון מאוחר יותר ל"ידיעות אחרונות" מודה אסי כהן שגם הוא סיים את העונה עם הלשון בחוץ. "העבודה הייתה נורא קשה ואינטנסיבית ומתישה", הוא אומר, "אף פעם לא עשינו תוכנית רק שלנו בפריים טיים וזה כבד וזה אחריות וזה התיש אותנו".
למרות הציפיה לעונה שנייה, אסי וגורי החליטו לחתוך מהסדרה ובהמשך גם מהזוגיות המקצועית שלהם. "אהבנו את הקומדיות הבריטיות שלא עשו יותר מעונה אחת", מסביר אלפי, "הייתה בזה אמירה שהם לא מספיקים למסחר את זה ונשארים הכי טובים שיש. מבחינת הצופים היינו משהו רענן אבל תחשבי שבאנו כבר עייפים לסוף הדבר הזה, כי לא השכלנו לבקש עזרה או לבנות מערכת כותבים. היינו צריכים לעבור את הבית ספר של החיים ובמקום זה היינו המורים. אז שנינו קצת חזרנו ללמוד מה זה, כל אחד בדרכו. אנחנו לא יודעים מה היה קורה אם היינו ממשיכים. לעומת זאת מפעל חיים כמו 'ארץ נהדרת', שעושה את אותו הדבר הרבה מאוד שנים - ברור שיש בזה ערך, אני פשוט אף פעם לא הייתי הבנאדם הזה. לא הצלחתי להתמיד במשהו הרבה זמן, ובגלל זה אני לעולם לא אקבל מפעל חיים. אין לי בעיה עם זה. עם כל הקושי, והיה קושי והרבה דמעות, אני שמח שככה החיים התנהלו".
11 צפייה בגלריה
"זה היה נראה לי יותר מדי ומהר מדי, רק רציתי לרדת מהרכבת הזאת". אלפי וכהן
(צילום: שמואל יערי, פנאי פלוס)
"שידורי המהפכה" ירדה, לא לפני שהשאירה לשני היוצרים שלה נדוניה נאה: פרסומים דיווחו על 150 אלף דולר שקיבל הצמד תמורת הובלת קמפיין לחברת ביטוח, בדמויותיהם של קוקו וסטיב. הקמפיין נתפס כבעל דימוי עממי והביא להתמרמרויות בקרב חלק מהמעריצים ולטענות על המתסחרות, עליהן הגיב כהן בריאיון ל"ידיעות": "אין שום פסול בפרסומות, זה חלק מהמקצוע. התוכנית הייתה עסק לא כלכלי עבורנו - השקענו בה הרבה מאוד שעות, היינו שותפים להפקה ולא חסכנו בשום דבר בימי הצילום. אז נכון, צחקנו על הטלוויזיה המסחרית אבל אנחנו גם מופיעים בטלוויזיה המסחרית, ואם יש לי מוצר מצליח אני יכול להחזיר את ההשקעה שלי ולהרוויח. מי שלא עושה פרסומת זה מי שלא מציעים לו. היינו יכולים לעשות הרבה יותר כסף מקוקו, עשינו ממש את המינימום. וברור לנו שהדמות מוצתה. אחרי הקמפיין היא בכלל נדרסה ומתה".
הפרידה של אסי וגורי אומנם הכתה בתדהמה את תעשיית הבידור ומשתמשי הקצה שלה, אבל "שידורי המהפכה" הניחה אבן פינה אחת לפחות לתוכניות סאטירה שעלו בהמשך. "אני חושב שזה היה הדבר הכי קרוב עד אז ל'סאטרדיי נייט לייב'", מסכם ברלוביץ'. "ההצלחה שלהם והקבלה של הומור שצוחק על הטלוויזיה עצמה, זה נתן דחיפה לא קטנה ל'ארץ נהדרת', למשל. מה שאירוני זה שלמרות שזאת התוכנית הראשונה שעשיתי לערוץ מסחרי, מסיבה מסוימת אנשים בתעשייה הניחו שאני מבין בפורמטים האלה. זה הכול היה פרודיה אבל הזמינו אותי לפתח שעשועונים וכאלה, ובדיעבד אני יכול להגיד ש'שידורי המהפכה' עשתה לי קריירה של פיתוח בטלוויזיה".
