היום (א'), תשודר בביצוע בכורה עולמי היצירה "כנורות מהשואה: התווים שקמו לתחייה" בפייסבוק העירוני של פתח תקווה וזה של בית טרזין בגבעת חיים. היצירה אכן קמה לתחייה מדפי תווים מקוריים של תזמורת אושוויץ, שקיבלה את פני הבאים לשערי מחנה הריכוז וההשמדה, ניגנה כשהאסירים נשלחו למותם והנעימה את זמנם של הסוהרים הגרמנים.
מתוך הקונצרט
(צילום ועריכה: אסף קליין, רואים את הקולות)
סיפור הקונצרט מתחיל בפגישה מקרית בין הכנר והמורה, אייל שילוח, לבין מיכל אשר, מנהלת המרכז העירוני להנצחת השואה בהיכל התרבות בפתח תקווה. שילוח, המלמד ומרכז את כיתות האמן הבינלאומיות "היסטוריה, מוזיקה וזיכרון" בחסות בית טרזין שבגבעת חיים, וכן מרכז את הוראת כלי הקשת בקונסרבטוריון העירוני של פתח תקווה, הגיע להיכל התרבות המקומי על מנת לתאם מופע של משתתפי כיתות האמן, ביניהם תלמידים מהעיר. שילוח ואשר תיאמו תאריך לאביב האחרון, אבל הקורונה, כידוע, ניצחה את התרבות והמופע המתוכנן לא התקיים. ניסיון שני היה לקיים את הקונצרט בסוכות, אך גם הוא לא התקיים מאותה הסיבה. "במהלך הפגישה בינינו", מספר שילוח, "מיכל שלפה שקית חומה ובתוכה צילומים של תווים. היא הניחה לי את החבילה מול העיניים וסיפרה לי שאלו תווים של תזמורת הכנרים של אושוויץ". שילוח, בעצמו בן לניצולת שואה, מספר כי לא הבין בהתחלה מול מה הוא מתבונן. אשר הסבירה לו כי התווים המקוריים נמצאים במרכז יהדות ווהלין בגבעתיים, וכעת היא רוצה לדאוג לביצוע היצירות. "זיהיתי שאלו תווים לכינור, והיו שם יותר מ-150 עמודים", הוא מוסיף, "אז החלטתי לפנות לחברי, המלחין יורי ברנר, שמלמד גם הוא בכיתות האמן של בית טרזין, שיראה איך אפשר ליצור יצירה לתזמורת כלי קשת מן התווים האלה".
"מה שקיבלתי מאייל", מספר ברנר, "היו תווים של סוג של נעימות, דברים מוכרים יותר ומוכרים פחות. לא לקחתי את הכל, כי היו המון דפים. בחלק נשארו גם כותרות שמות היצירות, ובאחרים רק תווים. אלה היו בעיקר יצירות פופולריות באוסטריה וגרמניה של הרייך השלישי". מתוך עיקרון, ברנר הודיע לשילוח כי הוא לא עומד להתעסק עם "הלהיטים הגרמניים", לדבריו, כיוון שלא רצה להנציח את טעמם המוזיקלי של הסוהרים במחנה. "אני חושב שזה לא קרה באופן מודע", הוא מרחיב, "אבל אחרי שסיננתי ובחרתי מה נכניס לקונצרט, הסתבר לי שאלה היו בעיקר קטעים של המלחין אברהם גולדפדן, מחבר אופרטות ביידיש שפעל בסוף המאה ה-19. אלה שבו את ליבי כי גם זיהיתי כמה מן המנגינות. בין היתר, היה שם הלחן המוכר 'ראזשינקעס מיט מאנדלען' ('צימוקים ושקדים'). מתוכם ערכתי יצירה להרכב כלי קשת (כינורות, ויולות, צ'לות וקונטרבס) ופסנתר - מחרוזת נעימות של כעשר דקות עם הרכב קטן, ברוח הנחיות התו הסגול. בהתחלה חשבתי שאולי נזדקק למנצח, אבל בסופו של דבר זה עבד יפה מאד גם ללא מנצח, ואני ניגנתי בפסנתר".
ברנר מספר כי מעמד קבלת התווים היה מרגש עבורו בצורה בלתי רגילה. "כתב היד היה ממש מעולה. רואים שמי שכתב אותו היה מוזיקאי שידע את המלאכה. כמובן שאנחנו לא יודעים מי כתב, אבל אלו לא סתם קשקושים. בשבילי, זו היתה חוויה אמוציונלית כי הכתב הזכיר לי את כתב היד של סבא שלי, שהיה חצוצרן בצבא האדום".
במעמד הקלטת הקונצרט נכח גם מוטי מלאכי, האחראי להבאת התווים מפולין. מלאכי, בעברו מנהל בית ספר ומי שהיה מופקד במשרד החינוך על משלחות הנוער שיצאו לפולין, מספר שהוא נסע פעמים רבות למחנות והיה מופקד גם על סדר היום של הצעירים. "עבד אתי בקביעות נהג ושמו אנדז'יי", הוא אומר. "ויום אחד, לפני כ-22 שנה, הוא פנה אליי ואמר כי יש אישה המתגוררת בכפר רוסקו (Rozkochow) שליד בירקנאו, שמחזיקה מעטפות עם מכתבים של יהודים מאושוויץ שמעולם לא נשלחו ליקיריהם. אמרתי לאנדז'יי שיביא לי את המכתבים, גם אם זה כרוך בתשלום. כעבור יום הוא חזר ואמר שהיא התנצלה, אבל הם כבר לא נמצאים בחזקתה, אלא נלקחו על ידי מישהו אחר, אבל נתנה לו בתמורה תיק קרטון מלא בדפים. פתחתי אותו, והסתבר שאלו היו התווים". מלאכי מספר כי באחת המשלחות שהוביל היה מוזיקאי שהציץ בתווים ואמר לו כי מדובר במנגינות יהודיות וכאשר חזר לארץ, חבר מוזיקאי אחר אמר לו כי לדעתו התווים מתאימים לתזמורת אושוויץ.
המעגל נסגר כשמלאכי ליווה קבוצת מוזיקאים סלוניקאים לאושוויץ, אז הציג להם את התווים. אחד מהם, אדם בשם ז'ק סטרומה, שניגן כינור ראשון בתזמורת אושוויץ, ענה לו בהתרגשות כי תיק התווים שהוא מחזיק ביד היה שלו. "צילמתי את הדפים כמה פעמים ומסרתי לו עותק", אומר מלאכי, "ואת הדפים המקוריים מסרתי לשלוחה של 'יד ושם' במרכז יהדות ווהלין בגבעתיים, שבראשו עמד אז משה הוך, מוזיקולוג שחקר את המוזיקה בשואה". לפני שלוש שנים מלאכי יצא לפנסיה ואת עותק התווים שהיה לו בבית העביר למיכל אשר. "אמרתי לה שאני רוצה לתת לה את הדבר האותנטי הזה שהגיע משם, וברגע שתוכל, שתמצא את הדרך להציג לעולם את התווים האלו. הרגע הזה הגיע".
