אם אתם מתעניינים באמנות, ואפילו אם לא ממש, סביר להניח ששמעתם שהאמנית היפנית יאיוי קוסמה עומדת להציג בישראל. היוצרת הרב-תחומית בת ה-92 היא בין האמניות המפורסמות והנערצות ביותר בעולם, והשפעתה חורגת מעולם האמנות, מבלי להתנצל ומבלי להתבלבל, ופורצת אל התרבות הכללית ואל המרחב האינטרנטי. מלבד היותה אמנית וסופרת אקטיביסטית עטורת פרסים, שיצירותיה נמכרות בשוק במיליוני דולרים, היא גם הוכתרה כאמנית המתויגת ביותר ברשתות החברתיות אי פעם, והעניין בה צבר תאוצה עם התחזקות האינטרנט. כיום היא נחשבת גם לאייקון אופנה בלתי מעורער, שמשתף פעולה גם עם מותגי-על שונים כמו לואי ויטון.
ואכן, התערוכות שלה מושכות את כל מי שיש לו עיניים, פחות או יותר, וכך מתקבצים להם יחדיו תחת קורת גג אחת דודה שלכם, אנשי האמנות האליטיסטיים ביותר וגם הקהל הצעיר שקובע מה מגניב ושנוהר בהמוניו לצפות בפלא הפסיכדלי. נאמר זאת כך: כשאתם מגיעים לתערוכה במוזיאון תל אביב, וכדאי מאוד להגיע, מומלץ לבוא עם טלפון מרוקן מתמונות. כך תיווכחו איך סגנון העבודה האובססיבי של קוסמה גורם לכם להיכנס לאובססיה חמורה של צילום תמונות לאינסטוש.
כדרך קבע משתרכים בכניסה לתערוכות של קוסמה ברחבי העולם תורים ארוכים, וכנראה שגם מוזיאון תל אביב, שחונך בימים אלה תערוכת ענק של מבחר יצירותיה מכל אורך הקריירה, צפוי לחוות עומס דומה. הכרטיסים לתערוכותיה אוזלים לרוב תוך שעות בודדות, או מקריסים לחלוטין את הקופות, תופעה שכבר זכתה לכינוי "קוסמה מאניה" - וגם אצלנו, נמכרו 40 אלף כרטיסים בתוך 48 שעות. אפשר בהחלט להניח שהתזמון שבו התערוכה מגיעה - כשעולם התרבות עוד מנומנם בשל הקורונה ויש מיעוט של אטרקציות משמעותיות מחו"ל - תורם אף הוא לבאזז.
הרטרוספקטיבה של קוסמה, שקיבלנו אליה הצצה מוקדמת, מתפרסת על פני 3,000 מטרים רבועים, שני אגפים ושישה חללים במוזיאון תל אביב לאמנות. היא כוללת 250 עבודות שהושאלו מכ-30 מוסדות אמנות מרחבי העולם, כולל ארבעה "חדרי אינסוף", שמהווים אטרקציה בכל תערוכה של האמנית, לצד יצירות חדשות. המשא ומתן על קיום התערוכה במוזיאון ארך שנים, ונעשה מול הסטודיו והגלריות שמייצגים את האמנית - וגם היא עצמה, לדברי צוות האוצרות, הייתה מעורה ומעורבת בכל פרט ופרט. בשל העלויות היקרות, התערוכה נערכה בשיתוף עם מוזיאון מרטין גרופיוס באו בברלין, שעשה שימוש בחלק מן העבודות שמוצגות בתל אביב תחת אוצרות וארגון אחרים. התערוכה מקיפה את עשייתה של האמנית ב-80 השנים האחרונות, בחלוקה לשנים המוקדמות והמאוחרות, מילדותה ועד לשנה האחרונה.
כדי שיהיה סדר, התערוכה מתחילה באגף הישן, עם יצירות שהולכות אחורה עד לתקופה בה האמנית האיקונית, בעלת תספורת הקארה הנצחית הייתה ילדונת בת חמש. כבר בחלל הראשון ניכרת התפיסה המדויקת ורבת-השכבות של האוצרות: המסע בין החללים מעביר את הצופה בצורה אורגנית מתקופה לתקופה, ומציג היטב כיצד עם השנים חלה ההתפתחות ביצירות של האמנית ואיך נוספות להן שכבות. בהדרגה, קוסמה פולשת למדיומים ולחומרים נוספים, מתרחבת מבחינת סגנונות. סוזן לנדאו, שכיהנה עד לא מזמן כמנכ"לית המוזיאון ושאצרה את התערוכה, מצטטת את קוסמה בנושא: "אני מתחילה לצייר על הבד, וממשיכה הלאה – על הקירות, על הרצפה, על השולחן, ובסופו של דבר – גם על עצמי".
כבר בציורי הילדות של קוסמה - רישומים מעטורים בנקודות - ניתן לראות את ניצני העולם הייחודי שלה ואת הדרך שלה לבטא אותו. תוך שנים בודדות, בשנות ה-50, היא התקדמה לציורי צבע עזי מבע בגוונים עמוקים של בורדו וכחול כהה. לציורים הללו, בצבעי שמן, יש טאץ' סוריאליסטי וחושני, והם מזכירים במעט את עבודותיה של אמנית-כוכבת אחרת שהוצגה במוזיאון תל אביב – לואיז בורז'ואה. עם ההתקדמות בחלל, התערוכה אנו נחשפים לסגנון "רשת האינסוף" שפיתחה קוסמה, ולקיבעון שלה למוטיב ההתפשטות וההתרחבות. היצירות האלה הן תוצר של טכניקה שנקראת אימפסטו - שימוש בצבע סמיך, שמאפשר עבודה בשכבות: תוספת, גריעה, ויצירה של טקסטורה.
קוסמה משתמשת באימפסטו כדי לייצר מעין "כיסים" קטנים, נקודות, פתחים בתוך הצבע. ציורי השמן אפיינו את השהות שלה בניו יורק, שהייתה אז מעוז אמנות בינלאומי. התגשמות חלום, אבל גם חלום בלהות: מדובר היה בסצינה גברית מאד, לבנה מאד, וקוסמה - אמנית יפנית צעירה ואישה, שלא ידעה אפילו אנגלית בזמנו - סוחררה מהחוויה, וגם נפגעה ממנה. היחסים עם המין הגברי היו קשים מלכתחילה עבורה, בשל חוויות משפחתיות מורכבות שעברה, כמו כאשר אמה בקשה ממנה לרגל אחר מאהבותיו של אביה.
החללים הבאים כבר מתחילים להיראות כמו קומה המוכרת מהאינסטגרם. שם מתחילות הצבות החלל המפורסמות שלה, שהופכות את התערוכות שלה לכל כך אטרקטיביות ומלהיבות: מתחילים בעדינות, בשיטוט בין היצירות שבהן היא ממלאה ועוטפת בחומרים רכים אובייקטים שונים, כמו נעלי עקב או קרש גיהוץ, עם טוויסט מעולמה הפנימי. משם והלאה מתחילה לבוא לידי ביטוי הצבעוניות הפסיכדלית והעזה: מיצב עם בובות ראווה צבעוניות באדום, ורוד מג'נטה, סגול ובורדו, מנוקדות ומרושתות ולצדן שולחן אוכל צבעוני ו"שטיח" שעשוי כל כולו מסוגים שונים של פסטות יבשות. משחקי המרקמים מטמטמים ומענגים. אחר כך המבקר עתיד להיתקל בתור הראשון בתערוכה, בכניסה לאחד מחדרי המראות. החדר הראשון מוקדש לפאלוסים: חלל לבן עם נקודות אדומות, שגדוש בשדה של צורות מוארכות מחומרים רכים. הם מנוקדים באדום, מונחים בצפיפות, מתפתלים מן הקרקע, ומבשרים על החדרים שממתינים בהמשך התערוכה - וכן, גם על הצורך להשאיר את הטלפון שלוף לכל אורך הביקור.
בחלל הבא, קוסמה מתחילה להיכנס לתוך יצירותיה ולהתמזג איתן. חלק מהיצירות כוללות וידאו וצילומי סטילס, בהן גם היא עצמה מופיעה. בעבודות אלה, שחלקן לוו במקור בהשמעה בשירים של הביטלס, היא הביעה את רעיונות המרד של התקופה, שקראו לשלום, אחווה ואחדות, ולשחרור מיני. ואז מגיעים לאחד מרגעי השיא הנוספים: "חדר האינסוף" משנת 1966, אליו מציצים מבעד לחלון קטן, המגלה עולם צבעוני ומרהיב ביופיו, של השתקפות נקודות אור צבעוניות, מהפנטות ומרגשות. כמו להביט לתוך קליידוסקופ זוהר.
במעבר לאגף החדש של המוזיאון, תופסת התערוכה תאוצה. החזרה של קוסמה ליפן הייתה קשה וכואבת, והיא גזלה ממנה את יכולת הציור שלה למספר שנים, במהלכן בעיקר כתבה (היא פרסמה כ-20 ספרים בחייה: שירה, רומנים וסיפורים קצרים). עם התגברותה על הנחיתה הקשה ועל מצבה הנפשי המעורער, היא חזרה לצייר, וטוב שכך: בחלק הזה של ניתן לראות כמה מהציורים היפים ביותר בתערוכה, בהם קוסמה פורחת והופכת לאמנית הקאנונית שאנחנו מכירים כיום, עם דלעות, ציורי אקריליק מפעימים ומשטחי צבע עזים לא טרוויאליים, חלקם ממש מהשנים האחרונות. הם נראים כמעט מודפסים, ועדיין ניכרת בהם עדינות אין קץ. עבודות הקולאז', הדיו והגואש צובטות את הלב במקומות עמוקים. דווקא הדלעות הפיזיות, שמוצגות בנפרד הן חלק מאכזב מעט בתערוכה. הן קטנות מאד, לא מפעימות ביחס לשאר היצירות ונעדר מהן הרגש שקיים ביצירות האחרות. עם זאת, חדר המראות עם הדלועים מפצה על הכול, עם חוויה עוטפת ומדהימה, שרק קוסמה יכולה לייצר.
7 צפייה בגלריה
יאיוי קוסאמה
(באדיבות גלריה אוטה לאומנות, ויקטוריה מירו ודייוויד זווירנר, © YAYOI KUSAMA)
ואז, בירידה למדרגות הנעות, נחשף השוס האמיתי של הרטרוספקטיבה: זרועות תמנון מנופחות, עצומות ממדים, מנקודות ומפותלות, שמכניסות את הצופה לעולם אימרסיבי שאפשר ממש לטבוע בתוכו. משם עוברים לחלל שבו ג'ף קונס הוצג בתחילת תקופת הקורונה, ועם כל הכבוד, קוסמה שמה אותו בכיס הקטן. מדובר בחדר מהפנט, שבמרכזו מיצב של 900 כדורי מראות, "גנו של נרקיס", שהוצג בביאנלה בוונציה בשנת 1966, ומסביב ציורים יפים עד כאב מהסדרות "אהבה לעד" ו"נפשי הנצחית" - האחת בשחור לבן והשנייה בצבעים עזים. שתיהן יחד מרכיבות את המכלול הנפשי של האדם, וכדורי המראות, הרומזים על סיפורו של נרקיס (שהתאהב בבבואתו כעונש על יהירותו) משלימים את הסיפור של ההתבוננות העצמית, מבפנים ומבחוץ.
התערוכה מגיעה אל סיומה בחלל "אורו האינסופי לנצח של היקום מאיר את החיפוש אחר האמת", "חדר אינסוף" חדש של האמנית, שנוצר ב-2021 במיוחד עבור התערוכה (וכן, אנחנו נבחן אתכם על השם הזה אחר כך). מדובר ביצירה יפה בצורה כמעט מקוממת, המציעה חוויה של כניסה לתוך מבנה מולקולרי כלשהו, או מסע לכוכב אחר, באמצעות חדר חשוך, מראות ואורות בוהקים בצבעים שונים. העבודה הנפלאה הזו מסכמת תערוכה שמוכרחים לבקר בה. אפילו אם אתם לא חובבי אמנות בדרך כלל, אתם תיהנו.
התערוכה "יאיוי קוסמה: רטרוספקטיבה" תיפתח לקהל בתאריך ב-15.11 ותינעל באפריל 2022.
