2022 הייתה מלאה בציוני דרך היסטוריים להיפ-הופ הישראלי; אלבום המופת של טונה "מזרח פרוע" יחד עם הלהיטים "היי בייב" והגרסה החיה ל"סהרה" עם יסמין מועלם מההופעה שלו בלייב פארק הפכו אותו למוזיקאי הלוהט ביותר בישראל ברגע זה, ומופע "כל הקופה" באוגוסט האחרון איגד את כל השמות הבולטים של הסצנה המקומית בז'אנר ומילא את היכל מנורה מקצה לקצה. אבל עוד לפני שני אלה, בינואר 2022 רביד פלוטניק הביא את המופע שלו למנורה מול 8,000 אנשים. חותמת שמסמנת את מקומו בתעשיית המוזיקה בישראל.
רביד פלוטניק וקרולינה מבצעים את "כפרה שלי", מבצע עם הפרויקט של רביבו את "קנדריק"
ההופעה הזאת לא הגיעה יש מאין - זו שיאה של דרך ארוכה שפלוטניק סולל עוד מימיו כנצ'י נצ', בצניעות ובאמונה, בדרך ללב המיינסטרים. ואמש (שבת) הוא עשה זאת שוב, מול קהל גדול יותר. עדות לדרך הארוכה פגשנו בתחילת ההופעה, כשעל המסכים הענקיים הוקרן סרטון מרגש שצולם ב-2014, כשבו הוא מספר על החלום להופיע במה שנקרא אז היכל נוקיה. מאז פלוטניק הפך בטבעיות מאמן שמופיע בפני קהל יחסית מצומצם למוזיקאי כל-ישראלי שיוצר שעטנז של רוק-פופ-רגאיי-סול-היפ-הופ-ים-תיכוני, שואב השראה אדירה מברי סחרוף ומבני הדודים אהוד ואביתר בנאי. זאת דרך מעוררת השראה. החלום של כל מוזיקאי הוא להישאר נאמן לעצמו ועדיין להצליח כבוש קהל רחב, ולכן זה לא הפתיע לראות כמות נכבדת של מוזיקאים ואנשים מתעשיית המוזיקה בקהל, כחלק מאלפי האנשים שפקדו אמש את היכל מנורה, שנבנה במיוחד להופעת 360 מעלות עם במה מרובעת במרכז ההיכל, כשהקהל מקיף את הבמה מכל צדדיה. קהל מגוון וצעיר ברובו, נערים ונערות שבאו בחבורות, לצידם גם בני 20-30 ופה ושם גם הורים עם ילדים. חלקם נאמנים למוזיקאי מזה שנים ארוכות ומחכים לשמוע את החומרים הישנים, ואחרים מתחברים דווקא לצד המוזיקלי החדש יותר.
לא כולם בהכרח התחברו למופע הפתיחה של הראפר המוכשר וייב איש (אור שושנה), שביצע מספר שירים בהם גם את השיר החשוב "ג'ולי" שעוסק בבחורה צעירה שעוברת התעללות בבית. הבחירה בראפר הצעיר לא מובנת מאליה. הוא עדיין לא מוכר לקהל הרחב, וזה מעיד על האופי של פלוטניק - יוצר נטול אגו שזוכר מאיפה הוא הגיע ומפרגן מאוד לאחרים בתעשייה. הצניעות ניכרת גם בהופעה החיצונית שלו - חולצה שחורה חלקה, ג'ינס שחור, סניקרס לבנות, מגבת שחורה בכיס האחורי (א-לה שלמה ארצי). אפס פוזה, שונה מאוד ממוזיקאים אחרים שמופיעים על הבמה הזאת.
הציפיות היו גדולות לקראת ההופעה. האנרגיות המתפרצות של פלוטניק כבר מילאו לאורך השנים את הבארבי (והיו גדולות על הבמה התל אביבית בכמה וכמה מידות), וגם בהמשך כשהופיע בשוני ובקיסריה, העוצמות הורגשו והוא ידע לטרוף כל במה. אתמול הסיפור היה קצת אחר. פלוטניק למד לווסת את האנרגיה שלו ולהפוך אותה מכוחנית למכשפת וסוחפת. ההופעה הייתה בנויה בצורה הדרגתית יחסית, כך שפלוטניק כבר לא מתחיל בפול פאוור כמו פעם, אלא פותח באופן רגוע יחסית ובשירים שמחים יותר, כמו למשל בביצוע ל"איידשע ראסטה מאן" הגרובי שגורם לקהל העצום להזיז ידיים מצד לצד. אם בעבר הוא היה משתולל על הבמה ובא להטריף את הקהל מתחילת הערב ועד סופו, היום הוא מתון יותר, בוגר ורגיש, ובמרבית ההופעה בקושי לוחץ על הגז. הוא כן זז על הבמה ושולט בקהל, אבל הוא כבר לא צריך לשלהב אותם - הקהל בא משולהב מהבית. במהלך המופע הוא הרבה לדבר איתם, קורץ לאנשים ומקריא את השלטים שהכינו לכבודו. פלוטניק משוחח עם הקהל בגובה העיניים וכצפוי, כל אינטראקציה איתו מתקבלת בהתלהבות רבה.
מאות פלאשים נדלקו ברגע שהאקורד הראשון של "כל הזמן הזה" התחיל, והקהל הצטרף בשירה בקול גדול. שש שנים עברו מאז שהשיר הזה יצא והוא עדיין מרגיש טרי ואהוב מאוד. לאחר מכן עלה לבמה שי צברי. הקול הענק, הרך והחם שלו פילח את ההיכל. הם ישבו זה מול זה על הבמה וביצעו יחד את "חסידה צחורה", השיר שפלוטניק כתב לאימו שהלכה לעולמה כשהיה בן 12. השיר נוגן בעיבוד מינימליסטי, כשהגיטרה החשמלית של ניר דנן "מסלסלת", פלוטניק שר את הבתים, וצברי לקח את הפזמון. "התשאי ברכתי לאמי" מתבסס כמובן על השיר של צלילי העוד מ-1975. מדובר באחד הרגעים המרגשים בהופעה ובקהל נצפו לא מעט עיניים דומעות. רגע מרגש נוסף נרשם כשהראפר הקדיש לאחותו הגדולה את שיר התפילה "שלווה בארמונותיך" מתוך אלבומו האחרון "תוך כדי תנועה".
פלוטניק ביצע את "גברת טיקטוק", גם הוא מאותו האלבום, ולאחר מכן דיבר על תקופת הרווקות הארוכה שהגיעה לסופה לאחרונה - הודות לזוגיות החדשה שלו, לקול שמחת הקהל. את האהבה בחייו הוא חגג בביצוע של "נענע" שנכתב על הכמיהה שלו לזוגיות. לקראת סוף השיר קרולינה הצטרפה לבמה, כשהראפר הציג אותה כמנטורית עבורו. בתחילת הביצוע של "כפרה שלי" קרולינה הפיקה מפיה סאונד יפהפה שנשמע כמו חצוצרה לקול התלהבות הקהל. השירה החד-פעמית שלה והלוק המיוחד, שכולל משקפיים ומטפחת על הראש, משווים לה מעמד של דיווה. פלוטניק חלק לה כבוד נוסף כשהשניים ביצעו את קלאסיקת הסול "So Far/להיות", מהימים שהמוזיקאית הייתה כשליש מהבנות נחמה. הביצוע פוגע בול במאזינים שנהנים, שרים ומזיזים את הגוף.
נוסף לשי צברי וקרולינה עלו עוד אורחים רבים על הבמה. הראפר פלד הצטרף לפלוטניק בשיר "ערב טוב טרוריסטים", ואת שיר הסולו שלו "אלפים", אחד מלהיטי ההיפ-הופ האהובים של השנים האחרונות. חצי שעה לסיום פלוטניק שאל את הקהל אם "אפשר להתחיל את ההופעה?" - ופתח מבערים כשהפרויקט של רביבו הצטרפו אליו לביצוע המשותף המצוין של "קנדריק", שרק לאחרונה הוקלט וזכה לקליפ. לרגע ההופעה קיבלה זווית ים-תיכונית והקהל רקד בהתלהבות. הרצף המשיך עם "מלך הראפ של המזרח התיכון" (יחד עם הראפר אורטגה שמציג כישורי ראפ מרשימים), "סמוראי" ו"כלב מי שלא אוהב אותך". פלוטניק שלח את הקהל הביתה מלא באנרגיות לשבוע החדש, כשהוא מזכיר לכולם שיש לו כריזמה בימתית נדירה ששייכת למנהיגים רוחניים.
לאורך כל הערב בלטה הכרת התודה של המוזיקאי לצוות שמלווה אותו. אם בדרך כלל אמנים מודים בקצרה להרכב ולצוות בסוף ההופעה, כאן המצב שונה. כל אחד מהנגנים שאיתו מקבל רגע אישי ומיוחד מול כל הקהל במהלך הערב המוזיקלי. את ניר דנן הגיטריסט הוא נישק מספר פעמים כהכרת תודה, את ישי סוויסה הקלידן הוא הזמין לרקוד לקצב התופים וקולות העידוד מהקהל, ליהי אשל הבסיסטית הוזמנה למרכז הבמה לנגן בזמן שפלוטניק משוחח עם אבא שלה שבקהל, והשיא מגיע עם אלעד נדב המתופף, שעליו נכתב הלהיט הנושא את שמו. מחזה נדיר נוסף התרחש כשהוא הזמין לבמה את הצוות הטכני שמלווה אותו ומודה להם כשהקהל מוחא כפיים.
ענווה, אמונה בתהליך, אנרגיה נכונה וחכמה, רגישות גדולה, בגרות, אהבה אדירה למוזיקה ועבודה קשה - כל המרכיבים האלה עברו בישול ארוך ויצרו את תצוגת התכלית המוזיקלית המרשימה שהתרחשה אתמול. אחרי מופע כזה התחושה היא שאפילו היכל מנורה קטן על רביד פלוטניק. השלב הבא זה פארק הירקון. צעד שידרוש ממנו הרבה אומץ, אבל הוא מסוגל. אולי אם הוא ילך יד ביד עם טונה נזכה לראות אותם יחד על הבמה הגדולה בארץ כבר בקיץ הקרוב.
