איברהים טטליסס, מלך טורקיה בפי מעריציו הרבים, כבר בן 70, משותק בחלק מפלג גופו השמאלי אחרי שלפני 11 שנים נפצע קשה בניסיון התנקשות בחייו, אבל אין לו שום כוונה להפסיק לשיר בשנים הקרובות. יום לפני שנפגשנו בטורקיה, באחד מבתיו, הוא חזר מהופעה בארצות-הברית, ובסוף החודש הבא יגיע לישראל לשתי הופעות בבריכת הסולטן. "יש לי קריירה שנמשכת כבר חמישים שנה, ואני אשמח אם היא תימשך עוד חמישים שנה", הוא אומר ופתאום שובר חיוך נדיר את ארשת פניו הרצינית. "היחיד שיודע מתי הכל ייפסק זה אלוהים. הוא גם זה שהציל אותי ממוות כשניסו להרוג אותי, וכשהוא יגיד לי די איברהים, עשית את שלך, הגיע הזמן שלך לפרוש בכבוד — אני אבין שהגיע הזמן שלי להפסיק לשיר.
עוד כתבות למנויים:
"אלוהים הוא גם זה שקבע את מסלול החיים שלי", הוא אומר. "גדלתי במערה בעיר אורפה עם עוד שבעה אחים. את פתח המערה סגרנו עם שטיח כדי שהחיות לא ייכנסו. היה לי רק חמור אחד שעליו רכבתי, ועכשיו יש לי מטוס פרטי שבו אני טס ברחבי העולם. כילד כשרציתי לראות סרט נאלצתי להתפלח לבית הקולנוע היחיד שהיה בעיר משום שלא היה לי כסף לכרטיס, ועכשיו אני איש עשיר שלא חסר לו כלום. כשנעשיתי עשיר קניתי את המקום כדי להרוס את הקולנוע ולהקים שם בית ספר כדי שילדים אחרים, בניגוד אליי, ילמדו. אני הרי כמעט חסר השכלה. בסוף בנו שם מרכז מסחרי, כדי לדאוג לעבודה לתושבים".
בכניסה לדירתו של טטליסס באיזמיר, אחת מרבות שהוא מחזיק, מתבקשים האורחים לחלוץ את נעליהם. אחד מאנשי הצוות שלו מסמן לנו לשבת ומגיש תה בספלונים קטנים עד שהמארח יתפנה אלינו. "רגע, רגע", אומר לנו טטליסס בעברית, להראות שלא שכח את מה שלמד בביקורים הקודמים בארץ, ושעוד מעט יצטרף אלינו.
הוא נולד למשפחה ענייה בעיר אורפה שבמזרח טורקיה. אביו מת עוד לפני שמלאו לו ארבע, ואיברהים נאלץ לסייע לפרנסת המשפחה כמו אחיו ואחיותיו. אחרי שצפה בילדותו בהופעה של הזמר אילמאז גונאי החליט שחלומו הגדול הוא להיות זמר כמוהו. הוא הופיע תחילה בבתי קפה שכונתיים ובחגיגות מקומיות, ובהמשך בבתי קזינו באדאנה ובאנקרה. בגיל 23 עבר לאיסטנבול, מעבר שסלל בפניו את הדרך להצלחה הגדולה. "שרתי בכל מיני מקומות באורפה", הוא מספר. "יום אחד בעל חברת תקליטים שמע אותי שר, התלהב ולקח אותי לאיסטנבול".
ב־1977 הקליט את "אייאנדה קונדורה" (לשים רגל), האלבום ששינה את חייו. הצלחת האלבום התבטאה לא רק במכירות המכובדות אלא גם בהשפעתו על הקהל, שראה בזמר הצעיר מהמזרח תקווה חדשה, פה נאמן לתחושותיו ולכאביו. הוא שילב בשיריו מוטיבים מוזיקליים מסורתיים ותכנים חברתיים בשירים שמחו נגד עושר, ניצול וכפייה דתית, מה שהעניק לו את הכינוי "קול העם".
עד 1992 נאסרו שיריו של טטליסס להשמעה בערוצי התקשורת הרשמיים בטורקיה, אבל אי אפשר היה למנוע את השמעתם בהופעות ובאירועים חברתיים ועממיים. הצלחתו הגדולה — בין השאר גם בזכות תפקידיו כשחקן קולנוע ובעל תוכנית טלוויזיה — הפכה את טטליסס לאימפריית עסקים משגשגת. בבעלותו נמצאים בין השאר תחנת טלוויזיה, חברות הפקה לתקליטים ולקולנוע, בתי מלון, סופרמרקט, מסעדות, חברת אוטובוסים, מועדוני לילה ועסקים נוספים, שמעסיקים אלפי עובדים. ב־1992 קיבל גם תוכנית טלוויזיה, "איבו שואו", על שם כינויו "איבו", בה הוא מארח אחת לשבוע זמר בעל שם, שהפכה לאחת התוכניות הנצפות בטורקיה. הזמרת הישראלית־טורקית לינט כיכבה בה כבר מספר פעמים.
לאורך השנים רכש לעצמו טטליסס, מתומכיו של ארדואן, גם לא מעט אויבים, שראו בו עלה תאנה של השלטון, שמעניק לו תמיכה. גם העובדה שהפך לאיש עסקים מצליח ונרתם לפעילות פוליטית הקימה לו לא מעט מתנגדים. במארס 2011, בשעות הלילה המאוחרות, המתין לו רכב מחוץ לאולפני הטלוויזיה Beyaz Tv מהם שידר את תוכניתו. כשרכבו של טטליסס, בו ישבה גם העוזרת שלו, החל בנסיעה — נפתחה לעברם אש מרכב שבא מולם.
טטליסס נפגע קשה בראשו והובהל לבית החולים באיסטנבול, שם עבר שלושה ניתוחים ומצבו הוגדר כקשה במיוחד. בניתוח שעבר אחרי הפציעה הוציאו הרופאים מראשו ארבעה קליעים של רובה קלצ'ניקוב. רק אחרי שנות שיקום ארוכות, במהלכן עבר לא מעט ניתוחים, חזר להופיע. באותה תקופה נבדקה גם האפשרות שלהתנקשות אחראית המחתרת הכורדית, ה-PKK, שאנשיה ביקשו להעניש את טטליסס, כורדי במוצאו, על החלטתו לרוץ בבחירות בטורקיה מטעם מפלגת AK, "מפלגת הצדק והפיתוח" הטורקית.
איך היה לחזור להופיע אחרי שנים של החלמה מהפציעה הקשה?
"מרגשת מאוד. לא הופעתי במשך שנים עד שהשתקמתי והתגעגעתי לבמה. בהתחלה לא היה לי אומץ לחזור ולשיר. העובדה שאני בכלל שר אחרי פציעה כזאת קשה היא נס מאלוהים. אני לעולם לא אשכח את ההופעה הראשונה אחרי הפציעה, באיסטנבול. לא היה לי אומץ להתחיל לשיר, חששתי, בכל זאת לא הופעתי הרבה זמן, אבל זה היה חזק ממני. כשהתחלתי לשיר לא יכולתי להפסיק".
מיליוני עותקים מ-53 אלבומיו של טטליסס נמכרו בטורקיה, והוא זכה להצלחה גדולה גם בקהילות הטורקיות בגרמניה, אוסטרליה וקפריסין — מקומות שבהם הוא מופיע לעיתים קרובות. גם הקהל בישראל, מאוהביו הגדולים של טטליסס, יודע להעריך זמר שיודע לנחם בכאב, לרגש בדמעה ולהלהיב בשמחה. הוא הופיע בארץ שלוש פעמים — באחת מהן אירח את שרית חדד — ובין שיריו שזכו ללבוש עברי נמצאים הלהיטים "כוכבי מרום" ו"הקלפן" של עופר לוי, "למה לא" ו"הזוהר לארגוב" של איציק קלה ו"תעצרו את העולם" של זהבה בן. גם שלומי שבת ויואב יצחק ביצעו משיריו.
ביקורו הראשון בארץ היה באחת התקופות הפחות טובות בחייו. הקריירה שלו הייתה אז בירידה, הוא היה אחרי גירושים כואבים, מסובך בהימורים, ולישראל הגיע - שלא כהרגלו - עם הרכב נגנים קטן. אבל קבלת הפנים החמה לה זכה מהקהל הישראלי סייעה לו, כך אמר, להמריא מחדש. לא פלא שגם להופעות הקרובות בארץ (28 ו־29 ביוני בבריכת הסולטן בירושלים, בליווי תזמורת בת 25 נגנים מטורקיה) הוא מחכה בהתרגשות. "לא חשבתי שיגיע הרגע שאשיר עוד פעם בישראל, אבל זה מה שאלוהים רצה", הוא אומר. "אני יודע כמה הקהל הישראלי אוהב אותי. בכל מקום בעולם שאני מופיע בו, בטח בטורקיה, הרבה ישראלים מגיעים לראות אותי. מרגש אותי שאנשים אוהבים אותי כל כך ושנכנסתי להם עמוק ללב, ואי אפשר להוציא אותי משם. למה הם כל כך אוהבים אותי? הם כנראה מאמינים שאני בנאדם ישר, ששר מהלב, ואני מעניק להם כמויות גדולות של אהבה. לפעמים האהבה היא שמחה ולפעמים עצובה, אבל היא תמיד עמוק מהלב".
מה אתה זוכר משיתופי הפעולה עם שרית חדד ולינט?
"אני אוהב מאוד את שתיהן ואני שמח שהרבה זמרים ישראלים שרים את השירים שלי. לינט זמרת נהדרת ואני אוהב את הקול שלה. אירחתי אותה כבר שלוש פעמים בתוכנית הטלוויזיה שלי. גם שרית מאוד מוכשרת עם קול יפהפה. שמעתי לא מזמן את הזמרת שזכתה אצלכם בתוכנית הריאליטי (ספיר סבן) שרה שירים שלי. אחד מהם, Haydi Soyle, היא ביצעה בגמר ובכיתי מהתרגשות כששמעתי אותו. עכשיו אני אהיה לבד על הבמה. אני לא רוצה לחלוק את האהבה שלי למוזיקה עם זמרים אחרים".
שניים משבעת ילדיו, עידו ודילן, בחרו ללכת בדרכו והוא שמח על כך. "עיד בערבית זה אש, וזה מה שעידו — אש גדולה", הוא אומר. "אני לא מתערב בהחלטות שלהם אלא משאיר את זה להם. לא הפעלתי עליהם שום לחץ לבחור במוזיקה. הבן שלי נסע לארצות־הברית כדי להיות די־ג'יי, וכשהוא חזר פתאום ראיתי שהוא התחיל לשיר. זה היה חזק ממנו. למה שאגיד להם מה לעשות? הבת שלי היא זמרת ג'אז ושרה גם באנגלית. היא מדברת אנגלית כאילו זאת שפת האם שלה. גם עידו מדברת נהדר אנגלית, ואני בקושי יודע מילה שתיים — יס, נו ואוקיי. אם הייתי נולד בארצות־הברית, בטח היו קוראים לי אברהם סוויט וויס, כי טטליסס פירושו קול מתוק".
איך מחזיקים קריירה מצליחה כזאת במשך כמעט 50 שנה?
"זה לא רק בגלל שזה מה שאלוהים אמר לי לעשות. כנראה אני גם מוכשר, אחרת לא הייתי מצליח כל כך הרבה שנים. התחלתי לשיר בגיל 17־18 ומאז אני לא מפסיק. אני גם לא מסוגל להפסיק. זה הגורל שלי — לשיר ולשמח אחרים".
מה אתה חושב על יחסי ישראל-טורקיה?
"אני לא מבין גדול בפוליטיקה", הוא מתחמק מלהשיב, כפי שכבר הזהירו אותי קודם, "אבל אני שמח שבתקופה האחרונה היחסים בין המדינות מאוד טובים. אינשאללה, הלוואי שהם יהיו טובים כל הזמן".
מה היית שמח לעשות כשתגיע לכאן הפעם?
"בביקור הקודם שלי בתל-אביב אכלתי שיפודים נהדרים ואני מתגעגע לטעם שלהם. טעם כזה לא מצאתי אפילו באיסטנבול. יאללה, בוא נלך לשם בביקור הקרוב".
