את עמוד הפייסבוק של סער הדר מעטרת תמונה של חמישה ילדים בני 12, לבושים בחולצות זהות עם הכיתוב "שטח פרטי", וכולם משיקים כוס פלסטיק עם מים (יש לקוות) ומחייכים אל המצלמה. להקת "שטח פרטי" הייתה פרי אהבתם של שעמום ואהבה למוזיקה, והיא החלה יום בהיר אחד, כשהדר והחבר הטוב שלו, יהונתן טופז, ישבו בבית חסרי מעש. "זה היה רגע מאוד ילדי", הוא משחזר, "ישבנו אני ותתן (יהונתן) משועממים. אני מנגן על גיטרה והוא על פסנתר אז אמרנו, 'בואו נכתוב שיר', וכתבנו. אני לא אעלה אותו כי הוא היה מאוד בוסרי אבל היה שיר, ואז מה עושים עכשיו? צריך להקה שתבצע. אז שני ילדים בכיתה ו' מחפשים מי מסביבם מנגן. אספנו כמה אנשים ושבוע אחרי הייתה לנו להקה. אז צריך לעשות... חזרה? דבר אחד הוביל לשני, כתבנו עוד שירים והתחלנו להופיע".
להופיע? בכיתה ו'? עוד לא התחלף לכם הקול.
"תקשיבי, זה השלב שאני חושב ששרתי בו הכי טוב! היה שם משהו, שרתי מאוד גבוה כמו אדם לוין, כמו ברונו מארס, אנשים שאני אוהב. ואז בגיל 14 השתנה לי הקול והבנתי שאני צריך לשנות את החומרים".
איפה הופעתם, למען השם?
"בבית ספר, לשכבה. היה סטודיו בשם 'מיתרים' שלמדו בו כל מיני הרכבים ועשינו שם חזרות, אז הופענו שם כל הזמן. לא בברים וכאלה, זה הגיע קצת יותר מאוחר. היה את קונספט הקליפ בר-מצווה, כלהקה אמרנו שאנחנו לא עושים את הדודה רוקדת לשירו של עידן רייכל, אנחנו נלך על משהו קצת אחר, ועשינו קליפים ללהקה. אז יצא שיש לנו ארבעה קליפים בחוץ, כי כל אחד בתורו ניצל את הכסף שהוא קיבל בבר מצווה כמשאב אמנותי. הכול נשאר מאוד רגוע. היה דיבור עלינו אבל ההורים מאוד שמרו עלינו כלהקה של ילדים, לא דחפו את זה לשום מקום מסחרי. נתנו לנו להתפתח כמו שני נערים".
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
"שטח פרטי" המשיכה לייצר מוזיקה במשך כמה שנים, זכתה בתחרות להקות צעירות והופיעה במקומות כמו מועדון "זאפה" ו"פלורנטין", עד שכשהיו בני 16 קרה להם מה שקורה כמעט לכל להקה וההרכב התפרק.
רבתם על בחורות?
"במישור הזה היינו דווקא בסדר, אבל רבנו מי ישיר איזה שיר. היו כמה זמרים והבנו שהתחלנו במקום מסוים וארבע שנים אחרי לכל אחד יש מה להגיד, אז הפרדנו כוחות. מאז המשכתי לבד ותפסתי מסלול אחר, שזה לעשות לעצמי את הדברים. לקבוע לעצמי הופעות, להפיק".
הדר, 23, ישוב בחדר שלו, בבית המשפחה, כשמאחוריו, על מדף, מוצגים לראווה כמה תקליטי ויניל של האמנים האהובים עליו. השבוע יצא האי פי הראשון שלו כאמן סולו, בסוף השבוע הוא יעלה לראשונה על הבמה עם חומרים אישיים שלו וקאברים, וברחבי הרשת תוכלו למצוא גם את הקליפ שנקרא "בדירה שלי", ומכיל את ארבעת שירי האי פי, "אולי בא לך", "בואי נישאר", "מדמיין אותה" ו"אצלי היום", שהדר כתב, הלחין, הפיק ומבצע. כולם עוסקים בדרכם הנערית ביחסים רומנטיים, מה שבעיתוני נוער נהגו לכנות "בינו לבינה", רועים איפשהו בשדות האר נ' בי המהבילים והפופיים.
"אני גדלתי על רד הוט, הביטלס, נירוונה, גאנז אנד רוזס", הוא מסביר, "הייתי ילד בן 13 שמנגן על גיטרה. ככל שהתפתחתי התחלתי להאזין למיינסטרים כמשהו שאני לא מתנשא מעליו כי 'אלו לא הגיטרות של סלאש', אלא קורה פה משהו מעניין שאני גם אוהב. אז באזור גיל 15-14 ניסיתי להבין מה אני אוהב בזה, והתחלתי לשמוע יותר פופ והיפ הופ. ובאי פי שלי יש פופ ולכל שיר יש תפקיד גיטרה מובהק, שמוביל גם אם הוא קצת מסומפל או עבר איזו מודולציה, היה לי רצון להוציא מוזיקה שהיא מצד אחד גיטרות ומצד שני רלוונטית להיום ונוגעת לפופ שאני אוהב מהשנים האחרונות".
ההתגלגלות של הדר לנישת המפיק נולדה יותר מכורח מאשר כוונה. הוא החל לכתוב חומרים אישיים ולבצע אותם אבל הבין שהוא חייב להיות נוכח גם במדיה כדי שאנשים יוכלו להיחשף אליו. "אין מפיק? תקנה מחשב ותלמד להפיק", הוא מסיק, "אתה המפיק עכשיו. ככה זה התגלגל ולמדתי הרבה דברים מתוך חוסר. היה לי רצון להוציא ולהתקדם, וכשהבנתי שאין אף אחד אמרתי כנראה שזה אני".
למה אין אף אחד? חסרים מפיקים?
"בתחושה שלי אני במרוץ ומנסה להוציא כבר המון שנים. כשרק קניתי את המחשב הראשון היה לי די קשה למצוא מפיק. נפגשתי עם אנשים ולא מצאתי מישהו שיעשה את מה שאני רוצה, שיהיה מחויב לפרויקט שלי כמוני. היה לי ויז'ן בראש, הקלטתי איזה 30 שירים שזה רק אני וגיטרה, שלחתי להמון אנשים והצעתי להם להצטרף. רציתי משהו שיהיה כמו מארון 5 של פעם. ניסיתי ליצור הרכב. אז עבדתי במלצרות של כיתה י"ב, אני לא יכול לקחת אולפן ולהביא נגנים; אני יכול, אם אני אחסוך מספיק, לקנות מחשב. זה מה שיש".
היום גם לא צריך יותר מזה.
"נכון. אני מודה שהחוסר בא בטיימינג טוב מבחינת התפתחות טכנולוגית. ברגע שקניתי מחשב והתחלתי להקליט לבד, ועבדתי עם חברים טובים שלימדו אותי דבר או שניים, גיליתי שאני יכול לעשות המון. אחר כך למדתי קורס של מיקס מאסטרינג ונהיה לי ארגז כלים שאפשר לי להיות המפיק שאני רוצה".
איך אתה מגדיר את סגנון ההפקה שלך?
"אני חושב שאני מפיק בצורה מאוד היפ-הופית, כי יש משהו ב-Bedroom producer (מפיק שעובד מהחדר השינה שלו כביטוי לעבודה שלא באולפן, ס"ש), זה כמעט ז'אנר. כשאני חשבתי על הפקה מאוד אהבתי את הקונספט של לשכפל ולסמפל, סטייט אוף מיינד שמאוד דיבר אליי, לבשל דברים יחד".
מי בארץ אתה אוהב?
"אני חושב שבארץ יש מוזיקה מעולה, ואני גם שואף להיות אמן בארץ. יש כאלה ששרים באנגלית וחושבים חו"ל ואני חושב שיש פה משהו שמעניין אותי מאוד לעבוד עליו. בהיפ-הופ יש את כהן, נונו מביאה בשורה פופית שאני חושב שלא הייתה פה. מרגי הוא חבר יקר וכל מה שהוא עושה מדהים. עדן חסון ואושר כהן, שפתאום נהיה במזרחי קטע של אמנים שכותבים ומלחינים ומבצעים. לא חסר".
"אני מאוד גאה ואוהב את אבא שלי. יש לנו קשר שגורם לי להרגיש בנוח לגבי זה. בסוף אני אצטרך להחליט כמה מקום אני נותן לזה"
מלבד התקליטים על המדף מאחוריו, ניצב בחדר של הדר, גם אם ברוחו בלבד, ההקשר המשפחתי שלו. הוליווד נסערת בשנים האחרונות משיח ה"נפו בייביז" (קיצור של 'תינוקות נפוטיזם') - צאצאים של סלבריטאים שמוצאים את דרכם בקלות אל תעשיית הבידור או סתם אל עמודי הרכילות במגזינים, פשוט כי הם הבנים והבנות של. המקרה של הדר יותר צנוע אבל עדיין נוכח - אבא שלו הוא צביקה הדר, כוכב הבידור שעשה את כל הדרך מז'וז'ו חלסטרה אל "לצבי יש בעיה" ובדרך עבר דרך אולמות הסטנדאפ, סדרות כמו "שמש" ו"בלו נטלי" וכמובן, תוכנית הריאליטי "כוכב נולד", שכשמה כן היא, ילדה כוכבים.
קצת אחרי שהעונה הראשונה של "כוכב נולד" חרכה את טבלאות הרייטינג, כשסער היה בן תשע, נפרד הדר מאשתו הראשונה, אימו של סער (ואחיותיו שלי ושיר), ובהמשך נישא לליאת. אל שני הילדים של ליאת מנישואים קודמים הצטרפו שני ילדים משותפים, כך ששבט הצאצאים של הדר מונה שבעה ילדים סך הכול. "אני חי עם אמא שלי" הוא מסביר, "אבל אני עדיין במשמורת משותפת, יומיים שם יומיים פה. בבית הזה יש לי את האולפן אז אני יותר מחויב, אבל אני גם שם מדי פעם. וכולנו בקשר טוב".
אתה תוהה עד כמה הייחוס המשפחתי שלך ידחוף את העניין הזה?
"באיזה מובן?"
6 צפייה בגלריה
"אני מוזיקאי, וגם אם לא היית מראיינת אותי עכשיו, הייתי מוציא את השירים והיו אומרים, 'הא, הנה הבן של צביקה'". צביקה הדר
(צילום: ענת מוסברג)
נגיד שמישהי בגלגלצ שמה שיר ואומרת "ועכשיו לשיר החדש של הבן של צביקה הדר..."
"או שנגיד עכשיו מישהי מ-ynet עושה איתי ריאיון ואומרת 'הבן של צביקה הדר'...?", הוא מגחך, "אני תמיד הרגשתי שאני מסתובב עם ג'וקר בכיס, קלף משוגע. לפעמים הוא יכול להשלים לך את הסריה בול ולפעמים תניח אותו בטיימינג הלא נכון, והלך המשחק. אני לא מתבייש, באמת. אני מאוד גאה ואוהב את אבא שלי ואני מרגיש שזה הדדי. יש לנו קשר שגורם לי להרגיש בנוח לגבי זה. בסוף אני אצטרך לעשות את ההחלטה כמה אני נותן לזה מקום.
"אני מוזיקאי, וגם אם לא היית מראיינת אותי עכשיו, הייתי מוציא את השירים והיו אומרים, 'הא, הנה הבן של צביקה'. אנשים בחוץ יחשבו תמיד מה שהם רוצים, השליטה שלי בזה היא לא כל כך גדולה כמו שהייתי רוצה להאמין, ואני מבין שיש כוח ושאיתו באה גם אחריות. אז אנחנו מדברים ואת מתעניינת ב-EP החדש שלי למרות שלא עשיתי כלום שיצא או עשה רעש בעשור האחרון, ואני אנצל את זה כדי לספר לך איך אני חווה את זה, ומקווה שמי שיקרא את זה יסתקרן ויראה את הקליפ וישמע אותי בספוטיפיי".
אבא שלך נתן לך טיפים או עצות?
"אני לא יודע מה זה טיפ. הוא מקשיב לשירים והתייעצתי איתו המון בצילומים של הקליפ, ותמיד הייתה לו דעה ברורה. אבל גם כשאבא שלך מאוד מבין במקצוע שאתה מתעסק בו, זה עצות של אבא. אני לא בטוח שאת פעלת לפי כל העצות שאבא שלך נתן לך, וגם אני לא. רציתי מאוד לשמוע מה יש לו להגיד בנושא כי אני מחזיק ממנו, למרות שאני חייב להגיד שהקריירה המוזיקלית של אבא שלי זה לא משהו שאני לוקח בחשבון כי זה לא התממש כל כך. אני מרגיש מאוד בנוח בהשוואה לבנים של מפורסמים אחרים כי אבא שלי לא זמר במובן הזה שאנשים לא ישמעו אותי ויגידו 'אבא שלו שר יותר טוב'. אפשר להגיד שזה בזכות או בגלל, אבל אי אפשר להגיד שזה כמו".
"ברגע שאתה מתעסק בלהוציא מוזיקה אתה פתאום לא מתעסק במוזיקה בכלל"
כשהדר מדבר על הקריירה המוזיקלית של אבא שלו הוא מתכוון לניסיון הראשון והיחיד של צביקה הדר להוציא יצירה מקורית אל השוק. השנה היא 2010, העונה השמינית של "כוכב נולד" באוויר והדר האב הרגיש שהבשילה אצלו היכולת להיחשף עם חומרים אישיים גם כיוצר ומבצע. אחרי ששחרר סינגל אחד בשם "לך תדע", החליט צביקה הדר לגנוז את שאר האלבום והוא מעולם לא יצא.
"חבל", מסכם סער, "מצד אחד הוא מאוד רצה לעשות מוזיקה, ואבא שלי פסנתרן ממש טוב, אי שם בבאר שבע אמא שלו ממש התעקשה שהוא ילך לקונסרבטוריון והוא ממש השקיע בזה. זה לא עזר לו חברתית אבל הוא פסנתרן נהדר. אבל לצד הרצון להוציא היה משהו בחוויה הזאת שהיה לו מאוד קשה. להיות במשבצת הזאת פתאום, להיות זמר. היו לו הופעה אחת שתיים ואני זוכר שהוא היה מאוד בלחץ מזה. את מדברת עם בן אדם שעשה דבר או שניים בקריירה שלו ופתאום הופעה בפסטיבל הפסנתר זה אירוע שמלחיץ אותו".
איך זה התקבל בתקשורת?
"הסינגל עצמו התקבל לא רע, השמיעו אותו. אבל אני זוכר שהוא סיפר לי על חוויה ספציפית אחת אחרי הופעה, באו אליו כמה כתבים ואמרו לו, 'מה, גם אתה רוצה להיות כוכב נולד'? והוא אמר, 'אז לא הבנתם כלום, אם זה מה שאתם שואלים אותי אחרי הופעה. אתם יודעים באיזה לחץ הייתי? מה עברתי? מה יש באלבום?'. השאלה הזאת גרמה לו להבין שאולי מסתכלים על מה שהוא יוצר קצת אחרת מאיך שהוא היה רוצה שיסתכלו על זה, בגלל הפוזיציה שהוא היה בה".
לקחת מזה משהו?
"הייתי מאוד צעיר, בן עשר. אני זוכר שהוא השמיע לנו את הדיסק ומאוד אהבתי אותו, אבל אני לא חושב שזה מאוד השפיע עליי. אני חושב שלסיפור הזה יש סוף שמח, אולי זה טוב שזה נשאר במקום מאוד תמים. הוא יצר משהו מאוד רגשי ועמוק שהוא מאוד אהב, והוא לא נתן ל(אנשים) בחוץ לקלקל לו את זה. המחיר הוא שזה לא יצא, אבל זה נשמר כמשהו מאוד אישי ושלו, שהוא שמח שהוא עשה".
6 צפייה בגלריה
"כשאתה מתעסק בלהוציא מוזיקה אתה פתאום לא מתעסק במוזיקה בכלל". סער הדר
(צילום: עמית סליקטר)
אחד הדברים שמוזיקאים מציינים בראיונות זה שהמעבר מיצירה למצב של תלות כלכלית ביצירה הוא מאוד בעייתי. כשאתה מתחיל לקוות להתפרנס מהמוזיקה שלך אתה נחשף לצד של השיווק, שיכול להיות מאוד מכוער.
"אם מסתכלים ספציפית על אבא שלי, הוא בא לזה ממקום אחר. כבר הייתה לו עבודה, הוא מאוד הצליח, הוא לא היה זקוק לאישור להצלחה שלו. אני מודה שיש משהו מעניין בזה שברגע שאתה מתעסק בלהוציא מוזיקה אתה פתאום לא מתעסק במוזיקה בכלל, וזה ממש הפתיע אותי, שבוע שלם שאני רק בטלפונים ופגישות וצילומים של הטיקטוק הזה ותיאומים, ורגע, זאת לא ההכשרה שקיבלתי. אני יודע לנגן AM פגז. אין דבר כזה! אבל כל הדברים האלה הם לא העבודה שלי. זה עוד משהו שהגיע עם ההתפתחות הטכנולוגית. אמנים שמפיקים את עצמם ויוצרים לעצמם תוכן ומקדמים את עצמם, כל אחד נהיה לייבל קטן, יש לו תקציב והוא גוף שמנהל המון דברים במקביל שהם הרבה מעבר ללשבת בחדר ולכתוב שיר עם גיטרה".
"את השיר הכי טוב שלי אני אכתוב רק עוד חמש שנים, וזה תקף לגבי כל גיל"
כמו אצל לא מעט יוצרים, הקורונה שהכתה במין האנושי הביאה את הדר אל שולחן השרטוט ונטרלה את הסחות הדעת. "זה התחיל מזה שאתה לא יכול לעשות שום דבר ממה שאתה רגיל. ברוך הבא, אין הופעות, אין כלום. עכשיו תשחק, תורך. תנסה הכי טוב שלך. בהתחלה זה כאפה. הייתי בלהקה צבאית אז, פתאום אני מוצא את עצמי עושה טקסים בזום. מעלים אותך בזום עם גיטרה לשיר שיר של להקה צבאית. על מדים כמובן, מדוגם ומגולח. זורק אותך לגמרי מהחיים שלך למקום הכי לא הגיוני".
את ארבעת שירי האי פי הראשון שלו הוא כתב באחד מבידודי הקורונה, "הייתי תקוע שבועיים חולה בחדר, ואמרתי 'אוקיי, מה אני עושה עכשיו?'. בסוף החלטתי לנסות כל יום לעשות איזה ביט, לכתוב שיר ומתוך זה הגיעו הרבה מהדברים שאחר כך התגבשו למה שאת שומעת. זה בן אדם שכבר חרש את כל הנטפליקס, הזמין את כל המאנצ' שיש לוולט להציע ונשאר ער בשעות הקטנות בשביל הניצוצות הקטנים האלה של ההשראה".
כל השירים הם בקטע של בחור ובחורה.
"נכון, אני בן 23 ואלה הם חיי, אני גר אצל ההורים ועוד אין משכנתה. בסוף המוזיקה שלי מאוד נוגעת ברבדים האלה וגם כמאזין זה מה שאני הכי אוהב לשמוע. זה עולם התוכן שכל אחד מגיע אליו עם איזשהו מטען, ההיסטוריה מוכיחה שזוהי תרבות הפופ והסיפורים האלה הם בסוף מה שהכי תופס אותי ובזה אני רוצה לשתף החוצה. זה הנושא שכותבים עליו פופ ורוק ומזרחי".
הקליפ נפתח בהודעה קולית של דקה וחצי מבחורה לבחור, על זה שהוא עושה לה סוג של גוסטינג. אתה כתבת את זה?
"זאת הקלטה אמיתית. מישהי, חברה קרובה שאני מאוד אוהב, השאירה לי אותה וכשכתבתי את המוזיקה הרגשתי שאני צריך להכניס איזה קטע בהתחלה אז חיפשתי בנייד שלי משהו באורך הנכון, רק כדי למלא מקום ואמרתי לעצמי שאני אבנה סביב זה את המוזיקה ואחר כך נקליט משהו. שלחתי את זה לבמאי והוא אמר, 'זה מושלם, אל תיגע בזה'. ביקשתי ממנה רשות, בהתחלה היא קצת הופתעה אבל אחרי שהיא שמעה את זה היא אמרה 'גו פור איט'".
אתה פנוי רומנטית?
"אני בזוגיות עשרה חודשים, עם מישהי לא מהתחום שהכרתי במקום שעבדתי בו, ונראה לי שנשאיר את זה ככה".
6 צפייה בגלריה
"אני בן 23 ואלה הם חיי, אני גר אצל ההורים ועוד אין משכנתה. בסוף המוזיקה שלי מאוד נוגעת ברבדים האלה וגם כמאזין זה מה שאני הכי אוהב לשמוע". סער הדר
(צילום: עמית סליקטר)
בא לך לגור לבד קצת?
"אני מודה שברגע שנהיה לי חדר שהוא האולפן שלי, ההורים שלי קנו את זה שאני אשאר בבית הרבה. זה פסיליטי שלא מקבלים בדירת שותפים בדרום תל אביב", הוא צוחק, "אני ממש מושקע אז בינתיים אני פה. אבל גם חברים בגילי, רובם חיים עדיין עם ההורים. אני חושב שההורים שלי רוצים שאני אשאר בבית, הייתי מרגיש אם הם לא היו רוצים".
כשהריאיון הזה יעלה לאוויר האי פי של הדר כבר יהיה בחוץ. אם הוא מתרגש, זה לא ניכר עליו אבל הוא נשבע שזה המצב. "אני מושקע בצורה רגשית ופיזית מאוד, אני אחראי להכול וזה אותו ילד מגיל 12 שישב בחדר עם גיטרה. עכשיו זה הולך לקרות".
מה הולך לקרות?
"אני לא יודע. שאלו אותי מה אתה רוצה שיקרה, מה תגדיר כהצלחה. אני מנסה להיות מאוד זהיר עם זה. אני פשוט רוצה שדברים קצת ישתנו, כל פעם קצת. יש לי הופעה בנמל תל אביב בסוף השבוע. כמעט חמש שנים לא הופעתי עם חומרים שלי. הופעתי המון בלהקה צבאית ולמדתי במה ושטח מלהופיע בחדר אוכל כשאף חייל לא סובל אותך כי לקחו להם את השעת ת"ש בשביל לבוא ולשמוע אותך שר שירים של להקה צבאית, ועד להופיע בפסטיבל יותר בפארק הירקון מול 20 אלף מלש"בים. הלייב אצלי הוא משהו שאני רוצה להביא החוצה לידי ביטוי, בגלל זה אני יוצא להופיע כל כך מהר".
אתה לא מפנטז על פריצה? פלייליסט גלגלצ?
"בפנטזיה מאוד הייתי רוצה, אבל בפרקטיקה של הדבר, כשאני מנסה לא להתאכזב, אני אגדיר כהצלחה אם יהיו מספיק אנשים שאהבו ויבואו להופעה, זאת רק ההתחלה. יש לי עוד ים דברים לעשות. את השיר הכי טוב שלי אני אכתוב רק עוד חמש שנים, וזה תקף לגבי כל גיל. ברור שאני חושש שזה יעבור מתחת לרדאר ולאף אחד לא יהיה אכפת בסוף, אבל אני רוצה להאמין שזה מספיק חשוף, ומספיק מכניס לעולם שגם אם לא יהיו הרבה אנשים, מי שייכנס יצלול".
"כוכב נולד" הייתה המחשה למה קורה לבנאדם שמצליח בן לילה. זה הרתיע אותך?
"אני לא חושב שאני מונע מטראומה או מפחד של מה יכול להיות אם, להפך. אני חושב שהאנשים שהגיעו ל'כוכב נולד' והייתה להם הצלחה מאוד גדולה שהביאה קושי ומשבר, הגיעו למקום הזה עם מעט מאוד כלים להתמודד איתה. אני רוצה להאמין שעברתי מסלול ודרך שגם אם נוחתות עליי המון ציפיות והופעות ועניין סביבי, אני נמצא במקום ומוקף באנשים שיודעים איך לנהל את זה. כשאני אומר שאני רוצה שדברים ישתנו קצת, זה רק כדי שאני לא אצא מהדבר הזה מאוד מאוכזב כשזה לא ישתנה המון".
