כל מאוכזבי העיבודים הטלוויזיוניים לספרים אהובים - בואו, תתקרבו. מי כמוכם יודע שספר מצליח שזוכה לעיבוד מספק למסך הקטן, כזה שמצליח ללכוד את הניואנסים של הסיפור הכתוב ולהעביר אותם לשפה ויזואלית, הוא לא אירוע שכיח. יש הרבה יותר דוגמאות כושלות ממוצלחות לטרנספורמציה הזו, מה שהופך לחגיגה כל עיבוד טלוויזיוני מהזן שמספק רובד נוסף לחוויית קריאה מהנה ולא מחרב אותה (ולפעמים נסתפק גם בזה).
בשש השנים שבהן התמחה ברפואה גינקולוגית בבתי חולים ציבוריים באנגליה, אדם קיי כתב יומן, מעין אוסף של רישומים קצרים. אחרי שש שנים הוא פרש, המקצוע התובעני תבע ממנו קצת יותר ממה שהיה לו לתת. את יומן החוויות שלו כמתמחה הוא פרסם בספר בשם "זה הולך לכאוב", שהפך די מהר לרב מכר. הגישה הקומית-מרירה שלו הפכה את הייאוש של המתמחים, שאנחנו מקבלים לא פעם בתצורתו המזוקקת בעמודי החדשות, לקל יותר לעיכול. קומדיית האבסורד האנושית שרופאים נתקלים בה מדי יום, בעיקר ברפואה הציבורית, ולעומתה כובד המשקל של ההחלטות שלהם, תוזמרו באופן מהנה לקריאה ונוגע ללב. במידה מסוימת הספר הזה וההמשך שלו, "זה הולך לכאוב בחגים", הם הקמפיין הטוב ביותר שמתמחים ברפואה היו יכולים לבקש לעצמם. קיי עצמו, אגב, זנח את הרפואה והפך לסופר ולקומיקאי במשרה מלאה.
ועכשיו מגיע הקטע הטוב: BBC הבריטית ו-AMC האמריקנית העמידו בהפקה משותפת עיבוד בן שבעה פרקים ל"זה הולך לכאוב" (שעולה היום, ה', לצפייה ב-HOT ו-yes), ואני מוכנה להמר שמדובר בעיבוד כמעט מדויק לזה שרץ בוודאי בראשם של קוראי הספר במהלך הקריאה. הסדרה שיצר קיי עצמו שנונה, קצבית ואפילו מבריקה לפרקים. בן ווישו (שמוכר משלל סרטי ג'יימס בונד וגם מ"שערורייה אנגלית למדי", תפקיד שזיכה אותו בפרסי אמי וגלובוס הזהב) ממחיש שהוא הליהוק המושלם לתפקיד, בעודו מחזיק את רובן המוחלט של הסצנות. מדי פעם הוא שובר את הקיר הרביעי, באווירת הסדרה "פליבג", ומספר לצופה בדיוק מה עובר לו בראש - אמצעי אפקטיבי מאוד כשהוא מגיע במינון הנכון. ווישו מצליח לתווך לצופה את הקומדיה והטרגדיה, ובעיקר את העייפות האינסופית וההכרח של המתמחים לוותר על חייהם בשעה שהם מנסים להציל חיים של אנשים אחרים.
במקרה של "זה הולך לכאוב", גם מי שלא קרא את הספר ייהנה מהסדרה. הארייט וולטר ("להרוג את איב"), מישל אוסטין, אלכס ג'נינגס ("שערורייה אנגלית למדי") ורורי פלק ביירן הם רק חלק מהקאסט הבריטי המצוין שמלווה את ווישו, לצד פסקול לא פחות ממושלם. בניגוד לספר, האירוע המכונן, זה שבין היתר גם הביא לקריסתו הנפשית של קיי ולנטישת המקצוע, מתרחש כבר בסוף הפרק הראשון - בחירה תסריטאית הגיונית שבלעדיה הסדרה הייתה הופכת לאוסף אנקדוטות. נכון לעונה הראשונה מדובר בדרמה קצבית, עמוסה בהומור שחור, נוגעת ללב, אפלה לעיתים, מדממת בלי סוף ואפילו חינוכית במידה מסוימת. זוהי בהחלט סדרה שראויה למיקום גבוה ברשימת הצפייה שלכם, ואם יש לכם הורה אחד או שניים שלוחץ עליכם להיות רופאים - תושיבו אותו לידכם על הספה ותודו לי אחר כך.