השבוע יגיע לאקרנים בישראל "היט מן", סרטו החדש של הבמאי המוערך ריצ'רד לינקלייטר ("לפני הזריחה", "התבגרות"), על אודות בחור חנון שמלמד בקולג' ובמקביל נוהג לצאת למשימות חיסול. אומנם מדובר בקומדיה מטורפת, אבל קשה שלא להתעלם מהצד הקצת טראגי שבה: אחרי שנים של עבודה על הסרט, בסוף דווקא הבחור שעל בסיס חייו נכתב התסריט, גארי ג'ונסון, לא זכה לראות את התוצאה הסופית.
"הוא מת ממש לפני שהתחלנו לצלם", מספר לינקלייטר בפגישתנו בוונציה. "גארי שירת במלחמה בוייטנאם ולהרבה מהחבר'ה שיצאו משם יש בגוף את הכימיקל אייג'נט אורנג' (שם הקוד לחומר מנשיר וקוטל צמחים, ששימש את צבא ארצות-הברית במטרה למנוע מהוויטקונג מקומות מחסה ומזון - א"ק). לגארי היה פיברוסיס ריאתי או משהו כזה כתוצאה מהכימיקל הזה, והוא מת צעיר יחסית. גארי היה בחור גדול, אבל כשחלה הוא שקל 38 קילו, והמוות שלו קרה מהר מאוד".
יצא לך לפגוש אותו?
"לא. דיברנו רק בטלפון לאורך כמה שנים. בשלב מסוים, הפקת הסרט לא התרוממה, אז עייפתי מלאכזב אותו והפסקתי ליצור קשר. לגארי לא היה אכפת באמת. הוא היה אדיש. בסוף הסרט כתבתי עליו: 'הבחור הכי צ׳יל שיש', וזה מי שגארי היה מבחינתי".
הרעיון להביא למסך את סיפורו של ג'ונסון הגיע בכלל מהשחקן גלן פאוול, שכיכב בין היתר בסרט "אהבה בשחקים: מאווריק". השנה, בגיל 35, הפך פאוול לסמל סקס ולאחד הכוכבים הכי מנצנצים ורותחים בפלנטה ההוליוודית. במדורי הרכילות הוא כיכב בזכות טענות לרומן עם סידני סוויני, חברתו ללהיט המפתיע "רק לא אתה", ובמקביל דווח שהוא נצפה בדייט עם נועה כוכבא, מלכת היופי לשעבר של ישראל. אבל מסתבר שפאוול הוא הרבה יותר מרווק מבוקש בעל גוף מחוטב לתפארת ופנים מושלמות. לפאוול יש גם שאיפות אמנותיות, וכדי להגיע אליהן הוא יזם את "היט מן", שהוצג בשנה האחרונה בשורה של פסטיבלים נחשבים (סאנדנס, ונציה, ניו יורק).
זהו לא שיתוף הפעולה הראשון של פאוול עם לינקלייטר. "אני מכיר את גלן מאז שהוא היה נער, כשעשה תפקיד קטן בסרטי 'פאסט פוד'", שחזר לינקלייטר. "כעבור כמה שנים, כשכבר הפך לגלן פאוול, ליהקתי אותו לקומדיית הקולג' שלי – 'כולם רוצים את זה'. מאוד התרשמתי מאיך שהוא התבגר. אמרתי לו: 'וואו, שיט, אתה חכם, מצחיק, שובה'. תהיתי מתי הוא הספיק לעבור כזה מהפך. הוא נהיה כל כך מצחיק, מיוחד. כל מי שהיה בסביבתו ידע ללא ספק שהוא כוכב, השאלה הייתה רק מתי העולם יכיר בזה. הוא יודע לשתף פעולה בצורה נהדרת וכמובן שהוא מוכשר מאוד".
מהחברות הזאת, כאמור, נולד "היט מן". "גלן התקשר אליי בזמן הקורונה, וסיפר שהוא קרא מאמר מ-2001 על ג'ונסון. אמרתי לו שגם אני קראתי ושאני אפילו חבר של כותב המאמר, סקיפ הולנדסוורת', וכך פשוט התגלגלנו לשיחה".
השיחה הפכה בסוף של דבר לקומדיית מתח משעשעת ומהנה. "בגלל הקורונה, יצרנו את הסרט בהתכתבות ובשיחות זום. שלחתי לגלן את מה שכתבתי ולהפך. סתם עבדנו על זה, אך אחד לא הזמין את הפרויקט ולא הייתה לנו שום מחויבות ארגונית. גלן מספר בחסד וחכם להחריד, ולכן כל דבר שהוא יעשה בעתיד לא יפתיע אותי. אני נותן את כל הקרדיט לגלן על זה שהוא דחף אותי מחוץ לתחום הנוחות שלי בעשיית 'היט מן'. אני בחור של עובדות, וגלן הצחיק ושיחרר אותי קצת. זה היה סרט משעמם מאוד אם הוא היה מבוסס רק על הסיפור האמיתי, כי אותו דבר קורה שוב ושוב. אנחנו, לעומת זאת, רצינו לקחת את הצופים להרפתקה. בסוף, זה הפך לרכבת הרים כיפית בדמות סרט".
ועכשיו, גם אנחנו יכולים להצטרף לרכבת ההרים הכיפית הזאת, שבמרכזה שוטר סמוי ומחסל מקצועי כאחד, שיוצא להציל אישה שהוא אוהב. במהלך משימות החיסול, גארי לא מפסיק להחליף דמויות - הוא מתאים את הדמות שהוא עוטה לפי אופי האיש שהוא אמור לחסל. "מה שהכי סיקרן אותי בסיפור שלו, זה שהוא התפרנס מלהיות מי שהוא לא. העובדה שהוא שיחק את כל הדמויות האלה. בטבע שלו, הוא היה מורה טוב, שקט, מדיטטיבי, בודהיסטי, מתחשב, שלימד על יונג ופרויד. ואז הוא יוצא לעולם ומתנהג כאילו הוא רוצח. גארי אומר בסרט: 'הייתי ביישן מכדי להשתתף בהצגות שהעלו בבית הספר'. אז הוא מצא את הקהל שלו בדרך אחרת. אגב, הרבה שחקנים הם ביישנים והם מתחבאים מאחורי הדמויות שהם משחקים. הכול למעשה מסתכם במשחק. כולנו משחקים, לא?".
הסרט גם מדבר על הרעיון שאתה יכול להפוך לגרסה יותר מושכת של עצמך. אתה מאמין ברעיון הזה?
"ובכן, אני חושב שכולם מנסים להיות מושכים, לא? בכל מערכת יחסים אתה מנסה להציג את עצמך באור הכי טוב, להתגנדר, לעשות הכול כדי להוציא מעצמך את הכי טוב. אבל כמה זמן כבר אפשר לתחזק את זה?", הוא אומר ופורץ בצחוק.
6 צפייה בגלריה
לינקלייטר עם כוכבי ''היט מן'', אדריה ארחונה וגלן פאוול
(צילום: Jack Plunkett/Invision/AP)
יש אנשים שטענו ש"היט מן" לא מוסרי, כי הרוצחים לא נענשים. רצית לעשות סרט שזה המסר שלו?
"גארי חומק מעונש אחרי שהוא עשה דברים שבעברו כשוטר, הוא כלא בגינם אנשים אחרים. במאה הנוכחית האמת התהפכה על פיה, הכול הפוך, מוסרי-לא מוסרי, מה זה אומר? אני לא יודע, זו תהייה מאוד לגיטימית. אני רוצה שאנשים יחשבו על זה. הכול אשמתו של דונלד טראמפ", אומר לינקלייטר ופורץ בצחוק. "הסרט אומר די בבירור שאם תצא לרצוח עבור תשלום, אתה תסתכן בעונש מוות בשביל אדם שרק פגשת, ועוד עבור סכום פעוט יחסית של כסף. אני אדם שמאוד מתנגד לעונש מוות - עבדתי על סרט בנושא ויצא לי ללמוד על הרלוונטיות ההיסטורית של עונש המוות. אנחנו חיים בתרבות שמבוססת על חוק וסדר והיא מתפרקת, הדבר הכי נורא שיכול לקרות כתוצאה מכך הוא מעשי לינץ' והוצאות להורג ללא משפט".
הידעת שלצד הסרט שלך מוצגים בפסטיבל ונציה עוד שלושה סרטים על רוצחים שכירים/מתנקשים?
"כן, זה קצת מוזר. יש הרבה רוצחים שכירים בעולם, אבל אני רוצה להאמין שהסרט שלי מפרק קצת את הקונספט של 'המתנקש'. מתנקשים הם דמויות נהדרות בסיפורים. מה מושך אותנו בהם? בראש שלנו יש את הפנטזיה ש'אם מישהו מתעסק איתי, אני יכול להרוג אותו. כלומר, אני לא רוצה להרוג אותו בעצמי, אבל אני יכול להזמין את מותו'".
אתה רצית להרוג פעם מישהו?
"אני? אה… לא, אבל… רגע, לא, אני לוקח את האמירה הזו חזרה. אני בתעשיית הקולנוע, אז כמובן שרציתי להרוג פעם מישהו...", אומר לינקלייטר ושוב פורץ בצחוק. "לא, לא, אני פציפיסט לגמרי. לעולם לא הייתי יוצא למלחמה, אז לא הייתי עושה משהו כמו רצח במציאות. אבל לכולנו יש את הפוטנציאל לעשות את זה. יש לי ילדים ואם מישהו יעשה להם משהו - אתה לא יודע איזה אינסטינקטים אולי חבויים בך. יש לי טסטוסטרון, אז סביר שאני יכול להרוג מישהו".
6 צפייה בגלריה
''מתנקשים הם דמויות נהדרות בסיפורים''. מתוך ''היט מן''
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
במקור ג'ונסון פעל ביוסטון, טקסס, עיר בה לינקלייטר נולד, חי ויוצר. בכל-זאת, לינקלייטר בחר להעתיק את העלילה לניו-אורלינס. "חלק מהשיקול היה, כמובן, כלכלי, כי היו תמריצים שהציעה מדינת לואיזיאנה. כיוצרי קולנוע, כולנו נוודים. אתה הולך לאיפה שהכי הגיוני שתצלם סרט ואני בסדר עם זה. מה גם שניו-אורלינס דומה מאוד ליוסטון, הן ממוקמות על אותו הקו ולכן שתיהן ערים דרומיות ומאוד לחות. שתיהן גם מלאות בטיפוסים משוגעים.
"האנשים בניו-אורלינס מדהימים. יש בה המון חיים והיא מוסיפה אופי לסרט שלי, אבל יש בה גם פן של פורענות, שלא עומד בקנה מידה אחד עם הקסם שלה. משהו דפוק מתחת לפני השטח. יום אחד הגענו לסט ונאמר לנו: 'טוב שבאתם רק עכשיו. היה רצח במורד הרחוב והאמבולנסים יהיו כאן עד אחר הצהריים'".
לינקלייטר (63) הוא אחד היוצרים הכי מגוונים ומעוטרים (111 פרסים) בקולנוע האמריקני העצמאי העכשווי – ב-35 שנות קריירה הוא יצר טרילוגיה רומנטית אהובה ("לפני הזריחה", "לפני השקיעה", "לפני חצות" עם אית'ן הוק וז'ולי דלפי), סרטי אנימציה ("סורק אפלה", "אפולו ½10: הרפתקה בעידן החלל" שגם בו פאוול הגיח), קומדיות ("רוק בבית הספר" עם ג'ק בלאק, שהרוויח 135 מיליון דולר) ועוד.
"אני תמיד מנסה לעשות משהו שונה ממה שעשיתי קודם. חשוב שיהיה לי תחום עניין חדש, או לנסות להשיג משהו חדש, לאתגר את עצמי", אומר לינקלייטר. "אני אוהב קומדיות וב'רוק בבית הספר' נהניתי לאמן, או לנסות לפתח, את השריר הקומי וגם לביים דברים גדולים, כמו קונצרט רוק עם הרבה אנשים".
מה גורם לך להמשיך לעשת סרטים בקצב מרשים?
"כשאני עושה סרט, אני מרגיש קתרזיס מסוים. כאילו הצלחתי לגרש מעליי משהו שהתמודדתי מולו. למה אתה יוצא למסע? כי אתה רוצה את החוויה. אתה לא יודע בדיוק איזו, אבל אתה מרגיש את הצורך לטייל. זה דומה לעשיית סרט - אני לא יודע איך זה יילך, אבל אני מרגיש את הצורך לנסות ולקבל את החוויה הזו. ולי תמיד היו חוויות טובות. אני לא מתחרט על אף סרט שעשיתי. אני גם באמת פשוט בר-מזל שאני יכול לעשות קולנוע. זו תמיד חוויה מאששת-חיים. לא משנה מה נושא הסרט שעליו אני עובד".
יש משהו בכל הסרטים שלך שהוא קצת סנטימנטלי. אתה מסכים עם הקביעה?
"סנטימנטלי? אני לא מרגיש סנטימנטלי. לפעמים אני מרגיש מלא תקווה, רומנטי ואופטימי. אני רומנטיקן של פעם".
אגב, בגלל הסרט שלך "פאסט פוד", על פי רב המכר "אומת המזון המהיר" של אריק שלוסר, הרבה אנשים הפכו לצמחונים וטבעוניים.
"אחרי שקראתי את הספר של אריק, אמרתי: 'אני לא רוצה לתמוך בתעשייה הזאת'. מבחינת רבים, 'פאסט פוד', היה סרט די דוחה. אף אחד לא רצה ללכת לראות מאיפה הבשר שלו מגיע. אני הרגשתי כאילו אני צלם מלחמה, או משהו כמו 'גיליתי רצח-עם וצילמתי אותו'. אתה עד למשהו שיש לך מעורבות רגשית בו, אבל אין לך את הכוח הנדרש להפסיק אותו, וכל מה שנותר לך זה לשים עליו את הזרקור. אז אני שמח שהיה לסרט את אפקט חזק. אנחנו צריכים יותר סרטים כאלה".
אחד הפרויקטים הכי מוכרים ומעוטרים של לינקלייטר הוא "התבגרות" עם אית'ן הוק (השחקן הכמעט קבוע שלו) ופטרישיה ארקט. הסרט צולם במשך 12 שנה (!) ועקב אחר התבגרות של ילד מטקסס, מגיל 6 ועד כניסתו לקולג'. "התבגרות" זכה בשלושה פרסי "גלובוס הזהב" (סרט דרמה מצטיין, הבמאי הטוב ביותר ושחקנית המשנה – ארקט), היה מועמד ל-6 פרסי אוסקר (גרף רק אחד – ארקט), ולינקלייטר אף הוכתר בפרס הבמאי המצטיין בפסטיבל ברלין.
עכשיו לינקלייטר מעורב בפרויקט דומה, שגם אותו הוא מתכוון לצלם במהלך שנים אחדות - Merrily We Roll Along, על מלחין מוכשר מברודווי (פול מסקל), שנוטש את התיאטרון ואת חבריו לטובת הפקת סרטים בהוליווד. "כשעשיתי את 'התבגרות', זה היה פרויקט חשאי, לאורך כל שנות העבודה עליו. לעומת זאת, הפרויקט החדש כבר יותר ידוע. הוא מבוסס על מחזמר של סטיבן סונדהיים והוא מתרחש בין 1957 ל-1976. הפרויקט הזה שונה מאוד מ'התבגרות', למרות שגם כאן מדובר בצילומים שמתפרסים על תקופת זמן ארוכה. המוזיקה כבר כתובה וכבר יש לי מבנה, אני פשוט מנסה לגרום למחזמר הזה לעבוד כסרט. אני לא יודע איך זה ייצא. בינתיים זה כיף. זה ככל הנראה יהיה הפרויקט האחרון שלי, כי אני אהיה ממש זקן כשאסיים אותו".
