כשאנחנו מעוניינים להתרפק על הטלוויזיה הישראלית אנחנו נזכרים בסדרות שעשו את זה בחו"ל. במהלך העשורים האחרונים רשמו היוצרים הישראלים כמה הצלחות לא מבוטלות – ראשונה הייתה "בטיפול" הנהדרת ואחריה סדרות כמו "חטופים", "כבודו", "פלפלים צהובים" ופורמטים כמו "הכספת", "משחקי השף" ואפילו "כוכב נולד", שהצליחה לשכנע את האסקימוסים מעבר לים שהקרח שלה ממש מוצלח.
"חברות – בריטניה" – טריילר
(באדיבות: סלקום TV)
אבל זה לא מקרה שמהרשימה היוקרתית הזאת נעדר הז'אנר אהוב כל כך על הקהל הישראלי, הקומדיה. איכשהו הישראלים, שתמיד הצליחו לייצא את הדרמה קורעת הלב או המותחת שלהם, חווים נתק תקשורתי כשהם מתבקשים לייצא את ההומור הישראלי. "רמזור" ו"השוטר הטוב" הן דוגמאות לסדרות שהצליחו מאוד בארץ אבל כשלו מעבר לים. משהו שם הולך לאיבוד בתרגום, העיבודים לא מצליחים ללכוד את מה שמצחיק כל כך את הישראלי המצוי ולמצוא את המקבילה שלו אצל הגויים – בעיקר האמריקאים או הבריטים. אפשר לשער בזהירות שמקבילה כזאת אולי לא קיימת, בכל זאת, עם סגולה.
אי לכך אפשר להבין את החשש לקראת צפייה בגרסה הבריטית ל"חברות", שעלתה בערוץ 4 הבריטי ו"סלקום TV", מביאה לצופה הישראלי, כדי שנוכל לפתוח את הפנקס ולפצוח בהשוואות. "חברות" הייתה סדרה נהדרת, מה ששלה שלה. במשך ארבע עונות היא ליוותה את ארבע החברות, בגילומן של ליטל שוורץ, לירון ויסמן, לירית בלבן ומגי אזרזר, בתלאותיהן כרווקות וכאמהות בטריטוריה המטרופולינית, כלומר תל אביב. היא הייתה מצחיקה, מהודקת והצליחה לפנות להרבה סוגי קהלים מבלי להעליב אף אחד מהם.
3 צפייה בגלריה
דומות דמיון חיצוני מפתיע למקבילות שלהן בסדרה המקורית. מתוך "חברות - בריטניה"
(באדיבות: סלקום TV)
ב-Hullraisers הבריטית תוכלו לפגוש שלוש נשים - טוני (לאה בראדרהד), שחקנית שהקריירה שלה מדשדשת בלשון המעטה, ובינתיים היא מתמודדת עם השינוי שנכפה עליה מתוקף היותה נשואה ואם לילדה; אחותה, פולה (שינייד מתיוס), אמא לילדים שרק משתוקקת לרגע אחד של מנוחה וראנה (טאג' אטוואל), שוטרת רווקה שהיא גם גיסתה של פולה, שטופת זימה שנוטה להיקלע לדייטים הזויים ומחליפה בחורים כמו שאתם מזפזפים בין ערוצי האולימפיאדה. לפחות הדמויות של טוני (המקבילה של ליטל שוורץ) וראנה (המקבילה של מגי אזרזר) דומות דמיון חיצוני מפתיע למקבילות שלהן בסדרה המקורית.
שלושתן מתגוררות בעיירה פריפריאלית בצפון אנגליה, האל, ומשתייכות למעמד הפועלים - כלומר מתמודדות עם נושאים כמו קשיים כלכליים ואתגרים משפחתיים וחברתיים שהם תוצרי הלוואי של מגורים בעיירה קטנה ונידחת משהו, שלעתים רחוקות, אם בכלל, זוכה לייצוג במדיה הבריטית. שם הסדרה הוא משחק מילים המשלב את שם העיר, Hull, עם הביטוי "Hellraisers" , שמתייחס לאנשים בעלי אופי פרוע ומרדני שעלולים לגרום לצרות.
לזכותן של מי שעיבדו את "חברות" לסדרה האמריקנית יאמר שהן היו מודעות למכשלה העיקרית בבישול של חומרי גלם ישראלים במטרה להתאים אותם לחיך הבריטי. למעט הקווים הכלליים שמאפיינים את הדמויות, Hullraisers לא מנסה לחקות את הסדרה הישראלית אלא יצרה סדרה בריטית לכל דבר – הומור סרקסטי שנע סביב סיטואציות יומיומיות שמזוהות עם מעמד הפועלים בבריטניה – והצמידו אותה להווי הבריטי בעיר קטנה גם במחיר התרחקות מהרעיון המקורי. היא מהירה, שנונה ולמען האמת – ואולי ההיכרות עם גרסת המקור מדברת מגרוני – היא לא רעה ובהחלט מעניקה אפקט דומה לזה של "חברות".
עד כמה היא תישא חן בעיני קהל ישראלי, מעבר להשוואה הראשונית? קשה לדעת, אבל יש בה את אותו הקסם ואותו החן, גם כשהיא צפויה או רפטטיבית (ברוב המקרים טוני מנסה לשחזר את ימיה כרווקה פרועה וראנה נוזלת על בחורים חטובים). זה הספיק לערוץ 4 כדי להעלות שתי עונות (בשנים 2022 ו-2023), ולמרבה הצער שם זה נגמר. אבל מי יודע, אולי סלקום תעשה לזה נטפליקס, ואולי נזכה לראות את "חברות" הישראלי שוב על המסך, במהרה בימינו אמן.
