השם מאקוטו שינקאי אומר לא מעט לחובבי אנימה, אך למרבה הצער, הרבה פחות לאלו המסתפקים רק באנימציה שעולה על מסכי בתי הקולנוע בישראל. שינקאי בן ה-50 הוא במאי האנימה הבולט בדורו, ומי שלא מעט מבקרים מערביים ממהרים להכתיר כ"יורש של הייאו מיאזאקי". למרות שהצפייה ב"הטירה בשמיים" (1986) של מיאזאקי הייתה חווית ילדות מכוננת עבור שינקאי, הוא יוצר שעומד בכבוד בפני עצמו.
סוזומה - טריילר
(באדיבות פורום פילם)
אפשר ומעניין להשוות בין השניים, אבל יש ביניהם שוני מהותי מבחינה אסתטית ותמאטית. למעט סרט אחד של שינקאי (Children Who Chase Lost Voices מ-2011), שנראה כפסטיש של אולפני ג'יבלי, שאר עבודותיו נושאות חותם מאוד ספציפי מבחינה טכנולוגית (שימוש בכלי אנימציית מחשב), וויזואלית (יחס בין אדם ומרחב) ותמאטית (עיסוק בקשרים נפרמים ובזיכרון של קשרים).
לביקורות קולנוע נוספות:
את הפיצ'ר הראשון שלו, The Place Promised in Our Early Days, שינקאי ביים לפני 19 שנה, ומאז היו לו עוד שני סרטים באורך בינוני (45-65 דק) ושלושה פיצ'רים. המוערך והמצליח ביותר הוא "השם שלך" מ-2016, סרט האנימה הרווחי אי פעם, עם הכנסות גלובליות של 355 מיליון דולר, שעקפו את ה-286 מיליון שהכניס "המסע המופלא" (2001) של מיאזאקי. אם נהיה קטנוניים ונשקלל את ערכי האינפלציה, הסרט של מיאזאקי עדיין רווחי יותר, אבל הדבר לא משנה את היותו של שינקאי במאי שזוכה להצלחה משמעותית, המשקפת את העניין והאהדה לסרטיו.
3 צפייה בגלריה
העיצוב של הטבע ושל המרחב העירוני הוא לא פחות ממרהיב. מתוך "סוזומה"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
משמח לראות את סרטו החדש "סוזומה" (Suzume) על המסך הגדול - פורמט שעושה צדק עם יופיו הוויזואלי. אם מיאזאקי מתמקד בעיקר בדמויות של ילדות עד ראשית גיל ההתבגרות, בסרטיו של שינקאי גיל הגיבורים והגיבורות עולה בכמה שנים ומתקרב לשלהי גיל ההתבגרות. גיל מתאים יותר לעיסוק בטלטלה הרגשית של אהבות ראשונות, ובתחושת הבדידות הנואשת של אדם צעיר ובודד.
את העולם שבו פועלות הדמויות הצעירות הוא מעצב כבבואה לתחושות אלו, בין אם הן חיוביות או שליליות. הוא מעבד את הסביבה האנושית - בניינים, רחובות, חנויות – כולם מועתקים במדויק מהמציאות ומומרים לאנימציה. לראות את טוקיו בסרט של שינקאי, זה לחוות גרסת מציאות אלטרנטיבית לפרטי-פרטיה הממשיים.
את הדיוק הזה משלים שינקאי בנוכחות שהוא מעניק לטבע. הדמויות שלו מוצבות לא אחת ממרחקים המאפשרים לגודל והיופי של הטבע, כמו גם לנוכחותו הסמלית, להיות מאוד מורגשים. השמיים הוורדרדים-כחלחלים האופייניים לסרטיו נושאים כמיהה והבטחה לגאולה רגשית. הוא מלכד היבטים שונים ולכאורה קוטביים באסתטיקה של הקולנוע היפני: רגעים המזכירים את התעכבותו של יאסוז'ירו אוזו, המינימליסט הטרנסצנדנטלי של הקולנוע היפני, על חפצים וחללים ריקים. מצד שני יש בסרטיו של שינקאי גם גודש וויזואלי ואמוציונלי בעיבוד של פרטי פרטים, של אור וצבע בטבע המונפש.
3 צפייה בגלריה
ניסיון להנכיח עולם קדם מודרני וערכים מסורתיים. מתוך "סוזומה"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
הטבע זוכה להעצמה גם במישור הפנטזיה כמרכיב חשוב בעלילה, וכגורם מחולל שמעצב את הקשרים בין הדמויות. Weathering with You (2019), סרטו הקודם של שינקאי, עסק בקשר בין נער שבורח לטוקיו, ונערה שיש לה יכולת להביא איתה את הגשם. אלמנט שמניע את העלילה, אך גם מייצר דימוי סמלי רב עוצמה לרגשותיה של הנערה, לתנועה בין סכנת חורבן לאפשרות השגת גאולה המתממשת בחיים עצמאיים. בסרט זה, ובמידה רבה עוד יותר ב"סוזומה", העוצמה של הטבע הלא מרוסן נקשרת לטראומה המתמשכת של רעידות אדמה ביפן. החל מזו שהייתה בקאנטו ב-1923 (120-140 אלף הרוגים), ובעיקר זו של טוהוקו מ-2011 (כ-16 אלף הרוגים).
סוזומה (נאנוקה הארה) בת ה-17 התייתמה מאמה לפני 12 שנים, ומאז חיה עם הדודה טמאקי (אירי פוקטסו) באי קיושו. הסרט מתחיל בסצנת חלום-זיכרון לא מפוענחת מהיום שבו קרה האסון, דימוי שנושא כמו ב"השם שלך" אלמנטים הקשורים לפרספקטיבה של זמן שעוד יתבררו במהלך העלילה. בעודה מדוושת על אופניה לעבר התיכון, היא נתקלת בצעיר יפה תואר ומסתורי בשם סוטה (הוקוטו מטסמורה) שמחפש מתחם מבנים שנהרס ברעידת אדמה. לשאלתו היא מנחה אותו לכיוון, אבל זמן לא רב אחר כך היא רואה מחלון כיתת הלימוד שלה, ענן תולעת אדום וענקי שעולה לשמיים מהמקום שאליו היא שלחה אותו.
היא תגלה כי סוטה נע ביפן כשברשותו מפתח הסוגר דלתות. כשהדלתות נפתחות יוצאת מתוך מימד אחר מפלצת-תולעת (חסרת זהות וחסרת אישיות), שמתרוממת אל-על ומתפשטת לרחבי השמיים, ואז כשהיא צונחת על האדמה מתחוללת רעידת אדמה בהתאם להיקף ההתפשטות שקדמה לה. את הישות המוזרה הזו בני אדם אחרים מלבד סוטה לא יכולים לראות, ולכן נשאלת השאלה מדוע גם סוזומה יכולה לראותה?
המפגש עם סוטה כולל בתוכו גם מפגש עם קאמי (גילום אלוהי של כוח טבע) בצורת חתול שובב שנקרא דאג'ין (אן יאמנה). בהיותו קאמי, יש לו תפקיד חשוב במניעת בריחת המפלצות, אבל התערבותה של סוזומה משחררת אותו מתפקיד זה, ומייצרת סכנה שאיתה הגיבורים הצעירים יצטרכו להתמודד. דאיג'ין ימשיך להיות נוכחות מתעתעת במהלך הסרט, בעיקר מבחינת כוונותיו. כישוף משנה-צורה שהוא מטיל על סוטה יוביל לרוב הרגעים המשעשעים בסרט.
סוזומה וסוטה ימצאו את עצמם במסע ברחבי יפן, בניסיון לעצור את האסונות שעשויים להתחולל אם הדלתות תיפתחנה. במישור אחד זוהי פנטזיה על מניעת אסונות נוספים, ובמישור אחר הרעיון של דלת אל העבר, אל מישור הוויה אחר, כמרכיב דרמטי וסמלי בניסיון להתמודד עם הטראומה בעברה של הדמות. אך הצלחתו של הסרט היא לא רק בסיפורה של הגיבורה, אלא ביכולת של שינקאי ליצור עולם של בתים שבורים וריקים, סכנות חוזרות של רעידות אדמה, תחושה מתמדת של חיים תלויים על בלימה. הנוכחות של הטראומה הקולקטיבית היפנית המעלה את "סוזומה" מדרגת אנימה רומנטי לגיל ההתבגרות, לסרט עמוק ומרגש יותר.
דמויות קאמי מופיעות בכמה מסרטיו של מיאזאקי ("השכן שלי טוטורו", "המסע המופלא"), כחלק מהתפיסה האנימיסטית בסרטיו, וכחלק מניסיונו להנכיח עולם קדם מודרני וערכים מסורתיים. השימוש של שינקאי בישויות אלו משמש כחלק מהחיבור האלגורי בין תלאות הנפש והטבע. מכיוון אחר, תולעת העשן האדומה, והקשר שלה לאסונות האדירים שפקדו את יפן, מתקיים על הרצף של דימויי אימה מול כוח טכנולוגי וכוח טבע בז'אנרים של הפנטזיה בתרבות היפנית ("גודזילה", "אקירה" וכו'). גם בהיבטים אלו שינקאי הוא יוצר מעניין בסינתזות שהוא מבצע מתוך אלמנטים מוכרים היטב בתרבות הפופולרית היפנית.
מבחינה טכנית יכולותיו של שינקאי רק הולכות ומשתכללות. העיצוב של הטבע ושל המרחב העירוני הוא לא פחות ממרהיב. איכויות אלו המשולבות במסע ברחבי יפן המתקיים בעלילת הסרט יוצרות, הלכה למעשה, מסע מאוד מספק בתוך גרסת שינקאי ליפן. לחובבי סרטיו אין צורך להמליץ, אבל זה סרט שכדאי לכל חובבי האנימציה והאנימה, מראשית גיל ההתבגרות ומעלה, לצפות בו.
