השבועות האחרונים היו עמוסים בידיעות הכנה לאירוויזיון, תגבור כוחות ביטחון, איסור על הנפת דגלי פלסטין בארנה, וניסיון למחוק מעל הבמה במאלמו כל זכר למלחמה שבין ישראל לעזה. אבל אירועי הימים האחרונים, שריקות הבוז, ההפגנות וכמובן אריק סעדה העבירו לנו שיעור מקוצר וחשוב: לפעמים האדם מתכנן תוכניות, וקולות מחאה יורקים לו בפרצוף.
לכן, כמו יהודים טובים, ראוי להתכונן גם למקרים כאלו. מחאות על הבמה, הפרעות במהלך הנאמברים, ואפילו (חס וחלילה טפו טפו טפו) פריצות לבמה - הם לא דברים שזרים לתחרות הזמר הגדולה בעולם. על כן, זה בדיוק הזמן להיזכר בפעמים שזה קרה, איך התמודדו עם זה, האם רחמי הצופים שיפרו את מצבם של הנציגים המבואסים בניקוד - והאם זה באמת יכול לעזור לגולן לזכות לניקוד גבוה כמו שמנבאים אתרי ההימורים מאז חצי הגמר?
בריטניה 2018: "זה שלי, אני אסיים את השיר הזה"
לא צריך ללכת רחוק בדפי ההיסטוריה. מספיק לחזור לתחרות בליסבון ב-2018, רגע לפני שנטע שלנו קטפה את הפסלון הנכסף. סורי, נציגת בריטניה, עלתה לבמה עם שירה Storm וכמיטב המסורת הבריטית, השיר ששובץ תשיעי במופע היה מה שמכונה בעגת החובבים "שיר שירותים" - כזה שאפשר לקחת בו לרגע הפסקה מהמשדר הארוך. הוא היה מדורג בהימורים בתחתית הטבלה באזור המקום ה-25, וצפוי להישכח עד סוף המשדר. אבל אז פרץ אדם לבמה, לקח מסורי את המיקרופון, וצעק: "כל הנאצים של התקשורת הבריטית, אנחנו דורשים חירות!".
סורי, שנראתה מבולבלת ומבוהלת לרגע קצר, הפכה בשנייה לדיווה בלתי נשכחת, המשיכה לנוע ולמחוא כף לצלילי שירה, לקחה את המיקרופון מחדש וחזרה לשיר (אם יורשה לי - גם לשיר הרבה יותר טוב מאיך ששרה לפני כן). הקהל ההמום הריע, התפעל ועד סוף המשדר סורי כבר זינקה לעשירייה הראשונה בטבלאות ההימורים.
למרבה הצער, אלו היו רק הימורים - ובפועל בריטניה סיימה במקום ה-24 בלבד (שלישי מהסוף). חשוב לזכור שבשיטת האירוויזיון, ניקוד השופטים (קרי 50 אחוז מכלל התוצאות) נקבע ערב לפני המשדר הטלוויזיוני במה שמכונה "חזרת שופטים", ולכן קשה לאירוע חד-פעמי על הבמה להפוך את היוצרות לחלוטין.
לפי חוקי התחרות, סורי קיבלה את האפשרות לעלות לבמה ולבצע את שירה פעם נוספת בסוף הערב, אך החליטה לוותר על ההזדמנות. בראיונות אחר כך סיפרה שהפורץ הותיר על גופה חבלות, והוסיפה בריאיון ל-This Morning: "לא היה זמן להרגיש פחד, הוא פתאום היה שם והמאבטחים הגיעו אליו במהירות. הוא לקח את המיקרופון רק לכמה שניות, אבל השיר עדיין נמשך, זמרי הליווי עדיין שרו והקהל עדיין שר. ראיתי את המיקרופון על הרצפה והבנתי, 'טוב, זה שלי. אני אסיים את השיר הזה'".
ספרד 2010: ממגרש הכדורגל אל במת האירוויזיון
אם אתם חובבי כדורגל, ובייחוד כדורגל ספרדי, קיים סיכוי סביר שהשם ג'ימי ג'אמפ יצלצל לכם מוכר. בגמר המונדיאל ב-2010 למשל, פאביו קנבארו, קפטן נבחרת איטליה שזכתה ארבע שנים לפני כן, עלה למגרש עם הגביע בידו והותיר אותו במגרש ללא השגחה. ג'ימי ג'אמפ החליט לזנק על המומנטום, רץ כל הדרך לעבר הגביע, ניסה להלביש עליו את כובע הגרב האדום שלו ולחטוף אותו. הוא כמובן נכשל.
זו הייתה רק תקרית אחת מבין כמה שהתרחשו במגרשי הספורט, תקרית מוכרת נוספת שלו קרתה בגמר יורו 2004 בין יוון לפורטוגל. אך באותה שנה שפרץ לגמר המונדיאל, החליט ג'ימי ג'אמפ להרחיב את הרזומה גם מחוץ למגרשי הספורט, וקפץ לביקור קליל על הבמה באוסלו בעת ביצועו של השיר הספרדי - שהיה שני בסדר ההופעות (ואתם בטח כבר שמעתם על קללת השיר השני).
6 צפייה בגלריה
שניות טלוויזיוניות בלתי נשכחות. פריצה לבמה בביצוע של ספרד באירוויזיון 2010
(צילום מסך: מתוך BBC ONE)
דניאל דיחס שר אז את שירו החמוד Algo pequeñito ("משהו קטנטן"), בליווי רקדנים חמודים לא פחות לבושים בבגדי בובות. החבורה רקדה יחד כמו במשחק ילדים, עד שלפתע בחור לבוש שחורים וכובע גרב אדום כמובן - התגנב לבמה והתמקם לידם לפזז איתם.
שניות ארוכות בילה מיסטר ג'אמפ על הבמה, ייתכן שלאבטחה המבולבלת לקח רגע להבין מה קורה. דיחס המשיך לשיר, הם המשיכו לרקוד - ואנחנו זכינו לכמה שניות טלוויזיוניות בלתי נשכחות. בשונה מהנציגה הבריטית, הספרדים דווקא נענו להצעה לבצע את השיר מחדש, וזו הייתה הפעם השנייה בתולדות התחרות ששיר בוצע פעמיים. הפעם הראשונה הייתה ב-1958, כשהאיטלקים נתבקשו לבצע את שירם Nel blu dipinto di blu (המוכר כ-Volare) מחדש, משום שצוותי השיפוט לא הצליחו לשמוע אותו בפעם הראשונה. ב-1958 איטליה סיימו את הערב במקום השלישי עם אחד מלהיטי האירוויזיון הגדולים של כל הזמנים, וב-2010 ספרד סיימו במקום ה-15, וג'ימי ג'אמפ בתחנת המשטרה המקומית.
שוויץ 1964: "להחרים את פרנקו וסלזאר"
למרות שני המקרים הקודמים, חשוב להודות שפריצות לבמת האירוויזיון הן ממש לא דבר שבשגרה. הפעם הקודמת שאירע דבר כזה הייתה אי-אז בסיקסטיז. אדם שהיה מצויד בשלט מחאה שעליו כתוב "להחרים את פרנקו וסלזאר", פרץ אל הבמה ופונה ממנה תוך זמן קצר. מצופי הטלוויזיה הוסתר המתרחש, והמצלמות הופנו באופן מיידי אל לוח התוצאות.
פרנקו וסלאזר הם כמובן פרנסיסקו פרנקו ואנטוניו דה אוליביירה סלזאר, שהשליטו משטרים דיקטטוריים בספרד ובפורטוגל. זו הייתה השנה הראשונה של פורטוגל באירוויזיון, ומלבד האירוע שקרה על הבמה, נאלצה המשלחת והפקת המופע להתמודד גם עם איומי פצצות והפגנות.
6 צפייה בגלריה
אנטוניו דה אוליביירה סלזאר, רודן פרנסיסקו פרנקו
(צילום: AP 1962 \ ASSOCIATED PRESS, AFP)
בסופו של דבר הערב עבר בשלום, אם כמובן מתעלמים מכך שאין אף תיעוד בווידאו של אותה תחרות בשל שריפה שהתרחשה כמה שנים לאחר מכן באולפני רשות השידור הדנית. ספרד אגב סיימה את הערב עם נקודה אחת, ופורטוגל - לראשונה בתולדות התחרות שציינה אז תשע שנים לקיומה - סיימה אותו עם אפס נקודות.
סגולה לניצחון?
לורין, נציגת שבדיה ב-2012 וב-2023, היא השנייה אי-פעם באירוויזיון לזכות פעמיים (אחרי מר אירוויזיון, ג'וני לוגן, מאירלנד) - אז מה שעובד לה טוב גם לנו, לא?
בקדם האירוויזיון השבדי בשנה שעברה, הידוע בשם "המלודיפסטיבלן" ושאיכותו וההשקעה בו הפכו אותו לאחת הסיבות העיקריות לכך ששבדיה היא מעצמת האירוויזיון הגדולה ביותר, עלתה הזמרת על הבמה לבצע את הנאמבר שלה - Tattoo. כמקובל בפורמט, היא ביצעה אותו בדיוק באופן שבו בוצע בתחרות שאנחנו ראינו בטלוויזיה. מלבד גודל הקופסה שבה הופיעה, שנאלץ להשתנות מסיבות טכניות של שינוע, היה אלמנט אחד נוסף שלורין השאירה בקדם ולא לקחה איתה לאירוויזיון עצמו - המפגין שפרץ לבמה ללא כל התראה מוקדמת.
לפני שהאבטחה תפסה אותו, רץ האדם מסביב לבמה, אוחז בבאנר למען איכות הסביבה. אחרי האירוע הודתה לורין שהיא בכלל חשבה שיש איזושהי בעיה טכנית, ולקח לה זמן להבין שמדובר במפגין. אולי זה כי היה כל כך חשוך, וגם היא וגם הצופים מעולם לא זכו להצליח לקרוא מה היה כתוב לו על השלט.
בדומה לסיפורה של לורין, גם נטע ברזילי שלנו, זוכת אירוויזיון 2018, נאלצה להתמודד עם הפגנות במופע הקשור לתחרות. ב-2019, רגע לפני שהאירוויזיון הגיע לתל אביב, מפגינים התפרצו לאירוע בחצי גמר הקדם-אירוויזיון בצרפת בזמן שברזילי עלתה לבצע את Toy. ארבעת האנשים שניסו לעלות לבמה נשאו שלט עליו היה כתוב "לא לאירוויזיון בישראל", והם פונו מהמקום בזריזות, וכמעט ללא הפרעה לשידור החי.
6 צפייה בגלריה
"כמה אנשים שבאים להפיץ חושך ולא לדבר על מוזיקה ואהבה לא יפריעו לי בערב כזה". נטע ברזילי באירוויזיון 2018
(צילום: רויטרס)
"אני אחרי ערב כל כך מדהים, עם אנרגיות מדהימות ומחבקות מהקהל הצרפתי. כמה אנשים שבאים להפיץ חושך ולא לדבר על מוזיקה ואהבה לא יפריעו לי בערב כזה", אמרה אז, "תודה על החיבוק החם והענק שקבלתי הערב".
הקהל לא רגוע
כמו שכבר הבנו בחצי הגמר, יש דבר אחד ששום חוק או הנחיה בעולם לא יוכלו למנוע - קריאות בוז. עדן גולן אומנם כבר עמדה בזה בגבורה מעוררת השתאות, והוכיחה שהיא קורצה מהחומר שממנו נולדות דיוות אמיתיות, אבל בכל זאת, אולי יעודד אותה לשמוע שהיא ממש לא הראשונה.
כשעוסקים באירוויזיון חשוב לזכור דבר חשוב, המתמודדים הם נציגי המדינות - ולא נציגי הממשלות. ועדיין, בטח בכל הנוגע לרוסיה - לרוב הקהל מתקשה לעשות את ההפרדה. כמובן שהמרחק בין רוסיה וישראל הוא של שנות אור, ובכל זאת, היחס של קהל האירוויזיון לעיתים נראה קצת דומה.
רוסיה סיימה את דרכה באירוויזיון 2021, אחרי שנים שהיה ברור לכולם שהיא לא רצויה על הבמה הזאת. זה היה ברור כשהיא לא עלתה לגמר ב-2017 וב-2018, זה כמובן היה ברור כשאוקראינה ניצחה ב-2016 עם שיר שעוסק בפלישה לאי-קרים, ולמעשה זה כבר היה לחלוטין ברור ב-2014 וב-2015 כשקריאות בוז רמות מילאו את הארנה.
6 צפייה בגלריה
קריאות בוז ומקום שני. פולינה גאגארינה, נציגת רוסיה באירוויזיון 2015
(צילום: Nigel Treblin/Getty Images)
ב-2014, עת הוכרז שהאחיות טולמצ'בי העפילו לגמר קשה היה לפספס את כעסו של הקהל - זאת כמובן בעיקר כמחאה על מעורבותה של רוסיה במשבר באוקראינה, ועמדתה הקשה של המדינה לגבי זכויות להט"ב. כקונטרה מובהקת, באותה שנה ניצחה קונצ'יטה וורסט, הדראג קווין האוסטרית.
מחשש שזה יקרה שוב שנה לאחר מכן, ההפקה של האירוויזיון באוסטריה התקינה טכנולוגיה שאמורה לסנן קריאות בוז, כשגם חשוב לזכור שמראש מה ששומעים חזק באולם - לא בהכרח שומעים חזק בבית. בכל זאת ההחלטה הזו השתלמה כשבכל פעם שקיבלה רוסיה נקודה - הקהל הביע את זעמו, ובכל זאת פולינה גאגארינה, עם שירה המצוין והמרגש A Million Voices, סיימה את התחרות במקום השני.
כמובן שקריאות בוז הן לא נחלתן של פוליטיקה בלבד, כי לפעמים הקהל פשוט ממש לא אוהב מישהו - כך, לדוגמה, ב-2003 רוסיה שלחו את הצמד ט.א.ט.ו. עם השיר Ne ver', ne boysia. על אף שכבר התרגלנו לשילוב בין רוסיה לפוליטיקת אירוויזיון, השתיים זכו לקריאות בוז דווקא כי זלזלו במופע, התנהגו לדעת הקהל כמו דיוות ועדיין הגיעו למקום השלישי. כנראה שגם להם נתקע בראש All the Things She Said.
מקרה דומה קרה לאיסלנד ב-2006, כשהנציגה סילביה נייט התנהגה באופן בעייתי לאנשים סביבה. נייט הייתה למעשה דמות אלטר-אגו של אוגוסטה אווה אלנסדוטיר, שהייתה ידועה בנרקיסיזם וחשיבות עצמית גבוהה - מה שהוביל אותה להירשם בדפי ההיסטוריה כמי שאמרה על נציגת שבדיה קרולה שהיא עלתה לגמר רק כי היא שכבה עם בכיר בהפקה, וכמובן קראה למארגני התחרות אז "יוונים מזדיינים". מיותר לציין שאת האורות של במת הגמר היא כבר לא ראתה.
