"הכול התחיל ברימון. תחילת שנות האלפיים, למדתי שם מוזיקה, שזה בכלל פוקס גדול כי נרשמתי רק לסמסטר אחד, לסתום חור עד שאתחיל את התואר באוניברסיטה. החיים שלי היו מכוונים לתחום הריאלי. המורה שלי במגמה הטכנולוגית מבית ירח, אהוד לס, אמר שאני צריכה ללמוד הנדסת אלקטרוניקה. הקשבתי, רק שהיה לי קצת זמן לחכות ואמא המליצה שאעשה קורס ברימון, ולא רציתי לעזוב".
דלתות מסתובבות.
"למדתי תזמור אצל אילן מוכיח והלחנה אצל יהודה עדר. לא היה לי דירוג מספיק גבוה באודישנים כדי לשיר. בשנה השנייה כבר קיבלתי את הדירוג הכי גבוה, וזה גרם לי להבין שהמערכת לפעמים צריכה ללמוד אותנו ולא אנחנו אותה. זה נורא מתאים לשיר 'לשם'. למרות שהצטיינתי, סבלתי מדיסלקציה ודיסגרפיה, הפרעות למידה לא מאובחנות. תמיד גם הרגשתי שונה מהחברה היחסית סגורה של בני המושבים והקיבוצים בעמק הירדן. קראתי שירה ומחזות, חנוך לוין, עמיחי והגעתי לאוסקר ווילד שמשפט שלו תפס אותי: 'תהיו עצמכם, כל היתר תפוסים'. זה בעצם 'לעולם לא אהיה כמותם' שכתבתי בשיר".
מה קרה עם השיר?
"כלום. הקלטתי סקיצה על קסטה, הלכתי לכל חברת תקליטים אפשרית, לכל במה פתוחה, סוחבת קלידים במדרגות. שברתי את עצמי, אבל זה פשוט לא קרה. יום אחד אני ברימון, בשירותים, ושומעת בתא לידי מישהי שרה בטלפון ומדגימה - לחברה, או לאמא - כמה היא הייתה גרועה, ומביאה את השירה הכי טובה ששמעתי בחיים. יצאנו מהשירותים, שתינו שוטפות ידיים. אמרתי למירי, אני חותמת על זה שתהיי הכי גדולה שיש ואני כותבת שירים, אז קחי איזה שיר שלי שאת רוצה".
מה היא אמרה?
"נכנסנו לחדר עם פסנתר והתחלתי להשמיע לה שירים, וככה הכרתי את מירי מסיקה. היא לא הסכימה לוותר על השירים גם כשאמרו לה בחברת התקליטים לזרוק אותם. 'לשם' הוא שיר הגרעין של החיבור שלנו, הנבדלות, המרחק ששומר עלייך לא לתת לסביבה להשפיע על מי שאת, להיות עצמך כשכל היתר תפוסות".
עוד סיפורים מאחורי השירים:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ולמה איש לא יתקרב? ולימדת אותי שתיקה? משפטים כאלה יכולים להגיע מעולמות של אלימות.
"הרבה נפגעות תקיפה מינית מזדהות עם השורה 'לשם איש לא יתקרב', עם 'לימדת אותי שתיקה'. לא יודעת מה עברתי בתור ילדה שלקח אותי לזה. אני כותבת אינטואיטיבית. את 'אם אלה החיים' כתבתי בגיל 16 ולא ידעתי מה זה חיים. זה הכוח של השיר הזה, שיש בו איזה סוד. הסתרה. גם המשפט 'גם אם תאמר שאתה אוהב' אומר שאיש לא יכול להגיע אלייך, שאת לא יכולה לאהוב במאה אחוז. מכיר חלון שמוחשך ככה שלא רואים אותך, ואתה רואה אחרים מבפנים? גם אני למדתי לשמור תמיד מרחק קטן של ביטחון, שטח שבו אני לא במאה אחוז שייכת לאף בן אדם, לאף עבודה. למדתי את זה עכשיו יותר מתמיד כשהתפוצצתי עם כל מה שקרה לי. טסתי לקנדה והעליתי הצגה והדברים הכי קרו לי והצלחתי כמו שלא הצלחתי מעולם. ובגלל שנתתי את המאה אחוז ולא שמרתי את המרחק שאיש לא יתקרב אליו, חטפתי בסוף בעיה רפואית והייתי ממש במצב לא טוב פיזי. זה קשור, זה לחץ. זה עומס".
ברור.
"זה התחיל לפני שנתיים ונמשך עד לפני חצי שנה. הגעתי לרמה שבה אני מושבתת, לא יכולה לזוז. רק שכבתי על הגב. הייתה לי בעיה מאוד מסובכת וקשה, Cerebrospinal Fluid Leak - שזה דלף של נוזל שדרתי. אני מקדישה חלק גדול מהזמן שלי עכשיו לעזור לאנשים שסובלים מזה. הטיפ הכי גדול זה פשוט לעצור כשקשה".
בדיעבד מה היית צריכה לעשות?
"אני חושבת שהייתי צריכה להאט עם הסימן הראשון. אבל אנשים מסוגי תמיד מחכים, ועד שאני לא אזוקה לכיסא, אני ממשיכה לעבוד. יש סימנים. בן אדם הולך, אופס מחליק, אומר אני קצת מבולבל. עולה לאופניים, נתקע בעמוד ולא מקבל את הרמז, נכנס לאוטו עף מצוק. יש רמזים כל הזמן מהנשמה ומהגוף שלך. תאט, תשנה כיוון".
הכול עבר?
"כן. אבל זה יכול לחזור. זה יכול להתפרץ עוד פעם".
"'נובמבר' היה להיט משוגע, לא האמנתי שזה קורה, הסינגל הראשון שכתבתי מושמע ברדיו. אני זוכרת שהלכתי לקיוסק, ופתאום המוכר מזמזם אותו. מתוקף הלב הרחב של מירי והחברות הקרובה שלנו, הצטוותי אליה, והיינו שני שמות שהולכים יחד. פתאום גם אני קיבלתי איזה גובה שאיפשר לחברות התקליטים שאמרו לי לא, להתקשר שוב ולהגיד, 'שומעת אולי את מחפשת חברת תקליטים?' ואז קיבלתי חוזה בהד ארצי, אחרי שכולם הציעו".
מי הבחור מ''נובמבר''?
"עופר פלד, בן הזוג שלי כשהייתי ברימון, מוזיקאי אדיר. הוא מנגן עם מירי היום. זה היה שיר פרידה כיפי, לא היו שם משקעים. וכמו שהיינו אחד, אנחנו בנפרד".
ירדו עלייך אז שאת כותבת כפילויות. "בלונים בלונים בתקרה". "עננים עננים בעיניי".
"היו יותר במקור. יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום בלעדיך. היו לדעתי חמישה 'ועוד יום' ומירי קיצצה לי שניים. כן, אהבתי חזרות. הרגשתי צורך להדגיש".
"אסף דרעי שניהל אותי, למרות שלא הייתה אז שום קריירה לנהל, סיפר לי שהראל סקעת מ'כוכב נולד' מחפש שירים. אני באה מתיאטרון. שם למדתי לייצר נרטיב לדמות. ראיתי שסקעת, אחד הזמרים הכי טובים שיצא לי לעבוד איתם, שר את 'שלכת' וגם ב'הנני כאן' שלו היה משהו שנסיונרי. רציתי לשים לו את הצבע שמבדיל אותו מכולם. ואז הלכתי לפסנתר והכול יצא בשניות".
כתבת לסקעת: "הייתי אחר אם הייתי יודע". התכתבת עם חייו האישיים והבחירות שלו עוד לפני שחלק עם התקשורת.
"כתבתי את המילים לפני שבכלל פגשתי אותו. אני זוכרת שהייתה לו אז חברה ואיכשהו ראיתי שליבו הטוב רוצה לתת לה את כל מה שהיא רוצה. אולי הבנתי משהו בתת-מודע. בשיר הבחור אומר: אני לא מצטער על מי שאני, אלא על זה שאני לא יכול להיות מי שאת רוצה".
אז הטקסט הזה לא מושפע מהזוגיות שלך.
"80 אחוז מהשירים שלי זה על בחור שזרק אותי. הפעם זה מישהו שבפועל בכלל התחתן, אבל אצלי הוא ממשיך לסבול ולא מתאושש מהפרידה שלנו".
זה היה שיר חופה פופולרי.
"הייתי בשוק שהכי הרבה אנשים התחתנו עם השיר הזה בישראל. זה שיר פרידה. פשוט לא הקשיבו למילים".
"שיר שיש בו את כל הדנ"א שלי. אני הזמרת שיצאה עם סינגל בכורה על גבר שבא לסטוץ, אז מה אתם מופתעים מ'לילה 1 באפריל?' מפתיע אותי שהופתעו. ברימון הייתי באובססיה על איתי, שהוא גבר מהמם ויוצר מחונן, והיינו בזוגיות וגרנו יחד שלוש שנים. הוא אומנם עשה הכול כדי לרמוז לי שזה לא יקרה - אבל אני אוהבת להשיג את מה שאני רוצה. כתבתי את השיר אחרי הלילה הראשון. בדייט הראשון. בדירה שלי".
איך נגמר אותו לילה?
"התעוררתי, איתי הלך, השאיר לי את הדיסק שלו שנקרא 'בנות' וכתב 'פלס את אחלה. אז מה אם אין לזה עתיד'. התיישבתי על הפסנתר וכתבתי את השיר, פשוט לא ידעתי מה לעשות עם מה שהרגשתי. התאהבתי בו חזק, למרות שהכתובת הייתה על הדיסק. ואז בחברת התקליטים החליטו להוציא את השיר והייתי צריכה לצלם קליפ. רציתי את נועם טור שישחק את איתי".
"נועם בדיוק היה אחרי 'הישרדות' וכל הבנות התעלפו ממנו וחשבתי שהוא יכול להיכנס לדמות של איתי בקליפ. התקשרתי אליו ואחותו ענתה וניפנפה אותי. אז פניתי לתלמיד שלי לפיתוח קול, בחור בשם אנחל בונני. בעצם הקפדתי בכל קליפ שיכולתי להיות במצב השתרעות, על מיטה, עם בן, מה רע לי?"
הו.
"נועם בדיוק היה אחרי 'הישרדות' וכל הבנות התעלפו ממנו וחשבתי שהוא יכול להיכנס לדמות של איתי. התקשרתי אליו הביתה, אחותו ענתה לי ואמרה שנועם לא עושה קליפים, ניפנפה אותי. ואז פניתי לתלמיד שלי לפיתוח קול, בחור בשם אנחל בונני. הקפדתי בכל קליפ שיכולתי להיות במצב השתרעות עם בן ונורא נהניתי. אז בקליפ של 'איתי' אני על המיטה עם אנחל ומה רע לי?"
מה איתי אמר על השיר? בזמנו צוטט שהשיר עשה לו עוול גדול.
"מעניין לשמוע מה הוא חושב עכשיו. אז הוא היה חבר ופרגן לשיר. אני מניחה שזה לא היה לו כיף. בהופעות אני מקפידה לומר שהוא אחלה בן אדם ופשוט לא התאמנו. אם הייתי יכולה לא להזכיר את השמות הייתי עושה את זה, אבל השם כבר תקוע חזק בשיר. בכל אופן לקבל דחייה זה קשה".
כמובן.
"מה שהכי הטריף אותי בו זה שהוא היה מין קאובוי, ממש מוכשר, אבל עבד נגד ההצלחה. ואני השתגעתי כי תמיד חתרתי למיינסטרים. בסוף גנבתי קסטה שלו עם 'מאמי' ונתתי למירי שהקליטה וזה נהיה להיט. אז מתוך הקשר של איתי פרל ושלי, נולד לנו ילד למירי".
"פעם היו בגלגלצ רשימות של איי ליסט ובי ליסט. איי ליסט זה שאין סיכוי לברוח מהשיר ובבי ליסט משמיעים אותך לפעמים. 'אם אלה החיים' עבר בי ליסט ולא היה לו קליפ. הוא גם נכתב כשהייתי בת 16".
לכתוב טקסט כזה בגיל 16, קצת מדאיג אולי.
"לא היה אז אייפון וכשהייתי מחכה לאמא באוטו כשהיא קנתה דגים, לא היה לי מה לעשות. גם לא לקרוא, כי האותיות קפצו לי בגלל הדיסלקציה. בדיוק באותו יום חבר זרק אותי, האקס המיתולוגי נדב. הודיע לי שהוא והחברה הכי טובה שלי לא באמת עושים שיעורים בחשבון יחד, אלא הם זוג. הם המשיכו יחד עוד שבע שנים. כשהם נפרדו, הכרתי לנדב את אשתו הנוכחית, ואני אוהבת אותו נורא. אבל הייתי אז בת 16, שבורת לב, באוטו של אמא. קיבלתי בשורה נוראית. אפילו לחברה הכי טובה לא יכולתי להתקשר. לא חושבת שהבנתי בדיוק, אבל אהבה זה כוח נורא-נורא חזק. סבתא של נועם בת 103 ושמה ליפסטיק כשמגיע השכן. כלומר יש משהו נורא חזק שמפעיל אותנו, שהוא מעבר לגיל ולזמן - ואלה החיים עצמם. על זה השיר".
"לפני הכול: בקליפ של 'שמעון השכן', שבו אני ברומן עם בובה, אני יורדת למטה כי הוא מת. ואז עובר שכן חתיך, ואני מסובבת את הראש אחורה. זה איתי".
יופי של רפרור לעולמך הפנימי.
"נכון, רציתי לעשות משהו עם בובה כי כתבתי אז מוזיקה לתוכנית בישול של ילדים, 'בייבי שף', משהו שנמכר בכל העולם אבל לא ראיתי ממנו שקל, כי הייתי פישרית בחוזים. לא רציתי לשים פנים אמיתיות, גם כי הייתה רגישות סביב השיר. שמעון היה השכן שלי בדירה ברחוב צבי שפירא 17 בתל-אביב. הוא גר בדירה מספר 1 ואני בדירה מספר 3. הוא בעצם היה השכן היחיד הנחמד שלי, שתמיד היה מבקש ממני לנגן, כשכולם הזמינו לי משטרה בצהריים, אבל פחדתי כי היה לו מראה כזה שלימדו אותי שצריך לפחד ממנו.
"יום אחד אני רואה שלט 'מודיעים בצער על מותו של שכננו היקר שמעון'. בלי שם משפחה. עליתי למעלה והבחור שגר שם סיפר שמצאו את שמעון בפתח של בית החולים אחרי שהרגיש לא טוב. כאב לי הלב, גם ככה הייתי ביום של רחמים עצמיים. החצאית הייתה קצרה מדי ולא שמתי צ'ק לחתונה, ופתאום השלט הזה. כל השיר מדבר על הפער הזה בין כמה אני עסוקה בעצמי, ובינתיים האיש הכי מתוק בבניין או אפילו בתל-אביב, פשוט מת בודד".
היו תגובות מהמשפחה?
"אחרי שהשיר יצא, אחותו של שמעון נורא נפגעה ולקחתי את זה מאוד קשה. כי מי יודע איפה אני גרה ויש מלא דירה מספר אחת וזה שיר שנכתב בתמימות. כשאני שרה את זה בהופעות אני מקפידה לומר שזה לעילוי נשמתו של שמעון הצדיק".
"כשאיתי נפרד ממני בפעם האחרונה, נזרקתי מהבית שלו ישר לאודישנים של המחזמר 'הלהקה'. היו שם רמי קלינשטיין, ענת גוב, ושרתי את 'אילו ציפורים', כשאני בוכה. שאלו אותי למה ואמרתי שחבר שלי זרק אותי בדיוק כששיפצתי את האמבטיה וכבר לא נתקלח שם. באותה תקופה אף אחד לא הכיר אותי עדיין. לדעתי התקבלתי כי קניתי אותם עם הסיפור של הפרידה. ואז יוצא 'איתי'. פתאום אני צומחת תוך כדי שההצגה רצה וכבר לא זו שההפקה סוחבת על הגב כי היא לא מפורסמת, לצד שירי מימון, אדיר מילר, מוקי, אמיר פיי גוטמן. שמות גדולים. בחזרות אני ומוקי התקרבנו, ואני זוכרת שיום אחד ישבנו לשיחה בקפה ליד הבימה. שאלתי, מה אתה חושב על המוזיקה שלי? והוא אמר לי, 'כל השירים אותו דבר, רק על אהבה, מה עם כל השאר'".
נתן לך משפט מכאיב וחזק.
"חזרתי לדירה שלי, והקאתי את השיר. מה שנועל כאן הוא העובדה שאני לוקחת אחריות על עצמי, לא מאשימה אף אחד בכישלונות שלי".
מה מוקי אמר עליו?
"הכנתי לו דיסק וכתבתי על הסינגל 'תודה. לא הייתי כותבת את השיר אלמלא אתה, חבר שלי, היית אומר לי מה שאתה חושב'. אגב, הוא לא קיבל את זה אף פעם. לא יצא לי לראות אותו אחרי שהשיר יצא, והחיים המשיכו".
זו תקופה שבה הרגו אותך בביקורות. קראו לכן בלעג המסיקות, אפילו "ארץ נהדרת" עשתה דמות סאטירית שלך.
"השיחה עם מוקי הגיעה על רקע הביקורות הקשות ותסמונת האלבום השני. אמרתי לו, אני צריכה להקליט ורועדות לי הרגליים. למה שונאים אותי ככה? ואז הוא ענה וזה בדיוק השיר שהיה חסר באלבום השני. הטקסט פונה לכל מי שבא לצמצם אותנו כי זה מפריע לו בנוף. גם השפה העיתונאית כלפיי הייתה אכזרית. היום אף אחד לא יכתוב על פפראצי שלי: 'לבושה לפוסיקט'. יש כאן זמרת יוצרת עם גיטרה על הגב והמכנסיים שלה יותר קצרים אולי ממה שהייתם רוצים, וזה מה שאתם כותבים? אבל בסוף השנאה לא גורמת לך לכתוב, אלא האהבה של מוקי".
לקחת את יהודית רביץ להפקת האלבום השלישי. זה היה אמור להבטיח סקרנות.
"ואף שיר מהאלבום לא נכנס לגלגלצ. שאלתי מישהו שהיה שם מה הסיפור, והגורם או הגורמת אמרו לי: אנחנו לא 'ארץ נהדרת'. כי היה אז מערכון שהראה שאני נכנסת לישיבת פלייליסט ומעיפים את כולם ומשאירים רק שירים שלי. ברור שזה היה מתסכל, אבל עד היום אני שרה את 'שיר לאסף' מהאלבום הזה בכל הופעה. גם 'רק אלוהים ישפוט אותי' לא עבר אף פלייליסט. לשירים יש חיים משלהם".
"שיר שכתבתי מתרגיל של קבוצה מרימון. היו שם אריק ברמן, איתי, איה כורם, יעל נחשון. הם היו כותבים שירים ונותנים לעצמם תרגילים. למרות שהייתי בת זוג של איתי לא התקבלתי לחבר'ה שלהם, והיה לי מאוד קשה עם זה. יום אחד פתחתי את המחברת של איתי וראיתי את המשימה שהם נתנו לעצמם לאותו שבוע, לכתוב שיר כמישהו אחר. אמרתי לעצמי, אני אהיה אהוד בנאי. עכשיו, אם אהוד יקרא את הכתבה, אני יכולה להבין למה הוא יתפלץ. לא יצא לי שיר עם העומקים האדירים שלו, אלא שיר פופ ים-תיכוני. אגב, עומר אדם אמר לי שזה השיר שלי שהוא הכי אוהב".
"יום הולדת 30, אירגנו לי מסיבה, אבל אז קיבלתי טלפון מ'כוכב נולד' שמחפשים שיר אודישנים. היה דדליין דחוף, אז נשארתי בבית במקום לחגוג וכתבתי. זה בעצם שיר שבו בפעם הראשונה אני אומרת לעצמי, כל הכבוד לך. את תמיד מחכה לקבל את המחמאה מגורם חיצוני, אבל הנה הגעת לגיל 30 ואת מבינה שהאחריות היא עלייך, לאהוב את עצמך ולפרגן לעצמך, לא רק להצטנע ולהקטין, אלא גם להגיד לעצמך היי הגעת, איזה יופי שהגעת. מי היה מאמין".
"מוקי ניסה לעשות אלבום עם יוסלס איי.די ובשיר הזה הייתה לו פנטזיה הזייתית לחטוף אותי, לקשור בתא מטען, להביא אותי לאיזה חדר ושם מתברר שהחבר'ה הצעירים, הרוק הבועט, האנרכיסטים - כל החדר שלהם מלא בפוסטרים שלי. כלומר הם מעריצים חולניים של קרן פלס. אני מאוד אוהבת הומור עצמי. באתי להיחטף שם".
למה לא נתת למוקי באותה הזדמנות את הדיסק האבוד עם "מבול"?
"עד השנה שכחתי מזה. פשוט לא מזמן פרקתי איזה ארגז מפעם".
"זה גם כמובן שיר על מישהו שזרק אותי. עמרי בר, שפשוט לא היה בגיל של להביא ילדים כשאצלי השעון הביולוגי תיקתק ככה שעוד שנייה לא שמעתי כלום, לבד מהתקתוק הזה. הייתי בת 30, בגיל שמתחילים ללדת, אחרי גירושים, ועוד ממישהו מהמם, זו תחושת כישלון אדירה. עמרי היה צעיר יותר אבל אמרתי לו מה אכפת לך, אני רוצה רק את הגנים שלך".
אוהו.
"הוא הזדעזע ובצדק, איזו הורמונלית משוגעת הייתי. לכי לבנק הזרע, מה את רוצה מהילד. נסענו לטיול מדהים בניו-זילנד, מקומות מרהיבים ואני רק בכיתי על הגנים הנפלאים האלה שלא ימשיכו איתי לדור הבא. כשחזרנו נפרדנו. היה לי קשה מאוד, אבל הפעם כתבתי שיר שרק משבח את עמרי. איך הוא מטגן בצל צהוב חצי שרוף ושיש לו נהמות שינה קצובות, כלומר הוא נוחר סבבה ולא מעיר אותך ואת יודעת שהוא חי. וגם יודע לבחור אבוקדו".
נשארתם בקשר?
"קרועה עליו, אחד המוזיקאים הכי טובים במדינה. אגב, ירדו לי המים תוך כדי הקלטות. אמרתי לפילוני, המפיק, תקשיב, יש לך פוף שאתה יכול למכור בהרבה כסף, יש כאן את המי שפיר של הזמרת".
"כתבתי את השיר על נועם. הכרנו בחופשת סקי בסלה רונדה, איטליה, הזמינו לשם מפורסמים. אמרתי לעצמי ששם אכתוב ספר. נועם בא כי הוא אוהב לגלוש, נפגשנו ודי מהר ברחתי לוונציה. הוא נסע אחריי ופגש אותי בכיכר המרכזית. עשה לי הפתעה. והשיר הזה הוא גם על 'קשה לי לשחרר, אני עוד חושבת על מישהו אחר'. וזה עמרי. ואז גם שיחררתי. אני אומרת תמיד לילדים שזה שיר על ההיכרות שלי עם אבא ומקווה שלא יקראו ממש את המילים. השיר לא הצליח, לא עבר שום רדיו ואז בא זמר ב'הכוכב הבא', אלדד כהן, שר את זה. אמרתי לו בשידור בוא אליי מחר. למחרת הוא בא, הקליט, וזה עבר פלייליסט. זו הזדמנות להגיד תודה לכל הזמרים ששרו את השירים שלי".
מה שלום נועם ושלך כזוג?
"מעולה ממש. אנחנו מתבגרים בקטע טוב. זאת אומרת, במערכת יחסים, במיוחד כשיש ילדים, יש משהו שמתבגר יפה. זה לקבל אחד את השני, כי אנחנו בסוף מתפתחים וברור שהנקודה שבה נפגשנו היא לא הנקודה שבה אנחנו עכשיו".
היה לו קשה קצת עם המחזה שלך "לילה 1 באפריל"?
"הוא גם תמיד אמר שזה קשה לו. הוא אדם כן. חייבת להגיד שזה קשה גם לי ויותר קשה ככל שהילדים גדלים ויש שאלות וזה נמצא שם ואני עומדת מאחורי כל יצירה שלי ולא מורידה מיוטיוב וממשיכה לעלות את ההצגה. הדבר הזה אמיתי וזה קשה לו - אבל נועם בחיים לא ביקש להוריד או לשנות. אין מצב כזה. מה תשנה? את האמת, כפי שכתבתי?"
"הייתה לי חולצה שקניתי בשוק יד שנייה בנחלת בנימין בתל-אביב, Only God Can Judge Me. אמרתי שאני רוצה לכתוב שיר כזה. בגלל הביקורות על אישה שמרשה לעצמה להיות חופשייה עם המיניות שלה, לנהל קריירה כשיש לה ילדים, שכותבת ומפיקה לעצמה בעולם גברי. אהובה עוזרי הגיעה לאולפן להקליט ובחיים לא אשכח את הסשן איתה. הייתה לי מפית שאיבדתי, שעליה היא כתבה לי: 'השיר הזה יהיה להיט, חותמת לך, אהובה'. לימים היא הלכה לעולמה ואמרתי לעצמי שעוד לא קרה מה שאהובה הבטיחה".
מתי הרגשת שהוא בכל זאת קורה?
"כשהייתי שופטת ב'הכוכב הבא', ביקשתי שישימו אותו עם הכניסה שלי לבמה. רמז סרקסטי על הפוזיציה שלי שם, כי אני לא מאמינה שמישהו יכול לשפוט באמנות. גם התעקשתי לשיר אותו בהופעות וזה נהיה להיט בלי דחיפה מאף כלי תקשורת, אולי רק אצל דידי הררי. כשמשהו אמיתי, זה מגיע, ועובדה שהנבואה של אהובה עוזרי התגשמה. רגע משמעותי בשבילי בקריירה".
"אני מדברת שם על אמא של נועם, שהתייאשה כשהוא בחר כלה כזאת קשה. 'עכשיו אני ציפור שעפה לאחור, אתה תדגור בקן', שזה מאוד לא קונבנציונלי, אבל מבחינתי זה גבר אידיאלי. ג'וני גולדשטיין הפיק ובקליפ רציתי שנועה קירל תעשה לי ליפסינק, שתגיד 'מי יגיד לי שאני לא קרן פלס'. הרגשתי שגם אותה שמו אז בתוך משבצת והקטינו, למרות שהיא כל כך מוכשרת. היא באה לבד אליי לדירה, בלי רוברטו, בלי אף אחד, הקשיבה לנאום שלי ומהמקום הכי אותנטי ששתינו מגיעות ממנו אמרה לי, 'אני עושה את זה קרן'. והיא קרעה את התחת על קליפ לשיר שלי שהיא לא שרה בו, וזה אומר הכול".
"חנן בן ארי ואני שכנים, גרים באזור עמק חפר. נפגשנו אחרי שכתבתי לו שאהבתי את השירים שלו. באחד המפגשים הוא אמר, תראי, יש לי איזה שיר שאולי את יכולה לעזור לי לסיים. כך קרה 'ויקיפדיה'. הייתה לי הרגשה של איזו זכות יש לי לשלב את עולם התוכן שלי עם זה של היוצר המבריק הזה, שחי בסביבה כל כך שונה משלי - והנה אנחנו כל כך קרובים ודומים".
למרבה האירוניה, את לא יכולה לשיר את זה עם חנן ביחד.
"נכון, אני מכבדת את זה ולא נפגעת. כשלא עושים עליי איקס, אלא אומרים לי, זו דרכי, ככה אני בוחר לחיות - אני לא מרגישה שהסירוב הוא ביטול שלי. זה כל ההבדל בין לדבר לבין ללכת מכות. ב'הכוכב הבא' הוא הקשיב בלייב לזמרות שרות, ואת זה הוא לא היה עושה פעם".
"מאוד נבהלתי. הרגשתי שהרביצו לי בטוקבקים. זה היה תוקפני, כולל איומים פיזיים. אבל נשים נרצחות וקורים דברים מטורללים במדינה, ואני אישה עם כוח. מי שיבוא להופעה שלי, ואני מקווה שמכל הקשת הפוליטית - יידע שממני הוא לא מקבל זיוף על הבמה. אני חייבת לומר את דעתי. אם לא, אני יכולה לקפל את הכיסא וללכת הביתה"
זמן לדבר על המסר שאת העברת. עלית להופעה בדמות של "סיפורה של שפחה", כחלק מהמחאה. איך אומרים? עוררת סערה.
"אם אני עולה לבמה ויש לי בלב משהו, אני חייבת לשים את זה על הבמה. אחרת אני לא אותנטית. אז אם אני מגיעה מהמחאה ורואה את סבתא שלי, בכיסא גלגלים, מתגלגלת לעוד הפגנה, ולי יש תהודה והרבה עוקבים, ולהרגשתי אם אני לא עושה ולו פעולה קטנה של להגיד 'אני גם חושבת כמו סבתא', אני לא מכבדת אותה. לא מכבדת את המקום שהרווחתי, לבוא ובאמת להגיד משהו. אם את לא רוצה לומר כלום, תישארי בבית. אחרי ששרתי את ההמנון בקפלן לא מזמן, אנשים שתומכים ברפורמה ואוהבים אותי, כי יש לי קהל מכל הקשת הפוליטית, נפגעו ממני, גם נשים דתיות הרגישו נבגדות. גם בגלל שעליתי עם הבגד, שאני יכולה להסביר מה הוא אומר בקלות".
בבקשה.
"בלילה קודם קראתי שחוק האיזוק האלקטרוני לא עבר. אני מלווה נפגעות פגיעה מינית. אני גם יודעת מה זה להיות אישה בעולם הזה. עברתי כל דבר שאפשר. ואני גם עובדת עכשיו עם שי המבר, שאני מכירה מגיל 13. לבת המאומצת שלי ושל נועם קוראים נועה, והיא עברה אונס והיום נשואה לאישה, ומדברת על זה חופשי. אז בהופעה ההיא בהאנגר, כשעליתי לבמה, להצגה 'לילה 1 באפריל'. לבשתי את הבגד. לא אמרתי כלום בעצם. והסיבה היא שזה סמל חזק ונשים דתיות בטעות עלולות לחשוב שאני מפנה אצבע מאשימה אליהן וזה לא מה שעשיתי. אני אדם מאמין וגדלתי במשפחה מסורתית, מכירה קידוש בעל פה ויש לי אלוהים ואני מאמינה בו. לבשתי את הבגד כי הייתי חייבת להגיד, זה שהפלתם את חוק האיזוק האלקטרוני זה אחד יותר מדי. הנה, נרצחות עוד ועוד נשים".
והתגובות לא איחרו לבוא, כולל מכתב מחאה מגוש עציון.
"בגדול הופעתי עכשיו בגוש עציון ופגשתי נשים מדהימות, שהסבירו לי שהתגובות המאיימות זה רק קומץ. אבל היה לי מאוד קשה. אני אדם מאוד לא רדיקלי בטבע שלי. מכילה. היה לי הלם להיות פעם ראשונה שנויה במחלוקת".
חששת באמת?
"מאוד נבהלתי. הרגשתי שהרביצו לי בטוקבקים. זה היה מאוד תוקפני, מה שעברתי. היו גם איומים פיזיים, איחולים איומים, זה היה שווה את המחיר. כואב לי תמיד כשאני מכאיבה. אבל נשים נרצחות ואני אישה שיש לה כוח וקורים דברים מטורללים במדינה. כל אחד שיבוא להופעה שלי, ואני מקווה שמכל הקשת הפוליטית - יידע שממני הוא לא מקבל זיוף על הבמה. קיבלתי פרס אקו"ם כמלחינה ואם אני רוצה להיות ראויה למקום הזה, אני חייבת לומר את דעתי. אם לא, אני יכולה לקפל את הכיסא וללכת הביתה. ואז גם נזכרתי באביב גפן".
רוצים שינוי?
"מירי תמיד אומרת שאנחנו דומים ולמרות שאני לא מסכימה עם הרבה ממה שהוא אומר, אבל עם השנים הבנתי למה היא מתכוונת. כשהוא צרח 'רוצים שינוי', ברחתי בטרמפים לראות אותו בליל אהבה בצמח והשארתי להורים פתק שאשא בעונש כי אני חייבת לראות את האמן שמדבר אליי. בסוף אמנים חייבים להשמיע קול".
"בדיוק הפסקתי לעבוד עם המנהל שלי אסף, ויצאתי לדרך עצמאית. לא כי הייתה לי טענה אליו, אלא כי הייתי צריכה לחפש את עצמי. וזה השלב שבו נוצר 'שקופים'. ללא חוקים. חיפשתי לעשות דואט ומישהו שיופיע איתי. זיו קורן אמר לי ששמע מישהו מוכשר מנגן גיטרה, רון בוחניק. ונפגשנו והיה קליק והקלטנו את השיר. שלחתי לגלעד שמואלי, שהפיק ומאז הוא המפיק הקבוע שלי. זה שיר שמתכתב עם המקום הזה של עד כמה לדבר ואם צריכים לדבר והמחיר שגובה 'לילה 1 באפריל' ממני ומהסביבה שלי ובסוף זה מגיע לאותה נקודה. אפשר לא לדבר, אבל אם כבר לדבר, עדיף אמת. כנות היא כוח-על. 'שקופים' זה גם האלבום הכי מצליח שלי. זמרת צעירה שמוציאה את 'איתי', כמה שלא תצליח היא לא ברוחב של מישהי שעשתה דרך. הקהל שלי הוכפל, ההופעות שולשו, לראשונה עשיתי היכל התרבות וקיסריה לבד בלי אירוחים וב-13 ביולי, גם עוד קיסריה. וזה בגלל שדיברתי אמת. ההצלחה עשויה מאמת, כן, גם הקמפיינים (פלס היא פרזנטורית של אופטיקנה)".
"שפטתי בעונה של 'הכוכב הבא' שבה רביב כנר הגיע. הוא נכנס עם הקעקועים ושאלתי מה זה, והוא סיפר שלזכר שני חבריו שאיבד בצוק איתן וזה שרף לי את הלב ופרצתי בבכי שאי-אפשר היה לעצור אותו והיה צריך לעצור את הצילומים. ואז הוא שר והלב שלי נדבק אליו. הדבר השני שאני זוכרת זה שהיה דיון סוער אצל השופטים ורביב לא עלה לחצי גמר. הייתי מאוד נסערת. חשבתי שהוא משהו מיוחד ושאין לנו כזה. אחרי התוכנית הלכתי במסדרון אליו ואמרתי לו בוא, נגמרה התוכנית, אני רוצה להיפגש איתך. ואז הוא סיפר לי על עצמו ופתחתי מחברת קטנה שאני כותבת בה ופשוט כתבתי את המילה 'רסיסים' כי זה הרגיש כמו זיכרון שמתנפץ וכל הזמן חוזר ודוקר אותך. 'רסיסים' השיק שיתוף פעולה שהניב המון פירות, של רביב ושלי. שמתי לראשונה כובע של מנהלת אמנותית. רביב הביא שם את הקול של הרבה מאוד חיילות וחיילים שהצבא הולך איתם הרבה אחרי הצבא".
"השיר נכתב בתקופת 'מחוברים'. הסכמתי להצטלם לתוכנית אחרי שנים של סירובים, כי הייתי מושבתת, במצב רפואי מאוד קשה ומעבר לכאבים ולמיסוך ולסבל והלא-נודע, גם השכיבו אותי על הגב באפס יכולת לזוז. בלי קשר לכאבים, היה אסור לי להרים את הראש בכלל. הרגשתי חסרת ערך, הכאב הכי גדול היה בנפש".
באיזה אופן?
"היה לי מאוד קשה. סבלתי להיות זאת שהילדים מדלגים מעליה כשהם רוצים כוס מים, והם מחפשים עזרה אחרת כי הם יודעים מראש שאמא לא תוכל. ואז הסכמתי לעשות 'מחוברים'. אמרתי להם יאללה, כי אני יכולה לתת משהו מהמקום שלי ויש עוד אנשים שמרגישים ככה, בצורה מטפורית או לא, על הגב, או משהו בחופש שלהם לנוע מתבטל, משהו בשלמות נפגע ונסדק, והרי כי זה תמיד סדוק אבל אנחנו אוהבים להציג את הכל נורא מושלם, בעיקר בעידן הרשתות החברתיות. הרגשתי שאני צריכה לתעד את המסע הזה, שלא ידעתי איך הוא ייגמר, והמצלמה ליוותה אותי, ולראשונה בחיי גם ברגע נורא חזק, כשאני כותבת שיר ולא סתם אני כותבת. הודיעו לי שעבר לי בנס כמה ימים לפני ניתוח, ואני מחליטה באופן ספונטני לארוז את המשפחה ופשוט לטוס לסרי-לנקה. זה רגע לא ייאמן שבו אני על החול, בוכה ולא מאמינה שאני שם ולא קודחים לי עכשיו בראש בחדר ניתוח. ואני יושבת שם ויוצא לי 'מישהו שמח בשבילי'. היה לי רגע של שמחה כל כך גדולה שהשתחררתי מהכאב ואז אמרתי מי יכול בכלל להבין שמחה של מישהי שהייתה על כיסא הנידונים למוות במירכאות כפולות - או שלא - ופשוט קיבלה חנינה מגורלה".
"נס שהתגשם. שלחתי לשלמה ארצי את השיר כמו שהקלטתי בסקיצה בפסנתר עם שירה, באמת לא ברור איך הוא פתאום ענה לי שהוא אוהב את השיר. שלמה ארצי בשבילי הוא הראשון. גם קוראים לו ארצי, מה שתמיד הדהים אותי. אני פריקית של המוזיקה שלו, מכירה הכול ובעל פה, וגם רציתי בעצמי להיות שלמה ארצי. אז מה אם אני אישה? הגעתי ללואי להב, שהפיק את שני אלבומיי הראשונים, אחרי שראיתי שעבד עם שלמה ארצי. הייתי בהלם שארצי שר שיר שלי. הוא שלח לי הקלטה, ושמעתי והתחלתי לבכות".
מרגש.
"ואז הוא כותב, תשלחי תמונות שלך מהילדות. שלחתי לו מלא, ופתאום נוחת אצלי קליפ של תמונות ילדות שלי ושל שלמה ארצי שזורות זו בזו, כאילו עברנו את הילדות ביחד. מה שכל כך מצמרר בזה הוא שאני באמת עברתי את הילדות שלי יחד איתו, אבל הוא לא הכיר אותי. אגב, לא נפגשנו. פעם אחת באתי להופעה שלו, יומיים לפני שהשיר יצא. הוא אמר על הבמה - קרן פלס פה, יוצא לנו שיר ביחד".
פורסם לראשונה: 07:56, 09.06.23
