רבקה פרגוסון יושבת בחדר המלון שמוקדש לראיונות הקידום של "חולית: חלק 2" (שיעלה בהמשך השבוע לאקרנים בישראל) ונראית כאילו היא בכלל בבקתת נופש כלשהי, ולא בגרסת הספיד-דייטינג של קמפיין יחסי הציבור לשובר קופות הוליוודי בעלות אסטרונומית. הסיטואציה מחייבת אותה להיות כאן ולא, ובכן, בבקתת נופש כלשהי. השחקנית השבדית, שפרצה באופרת סבון מקומית והפכה לסופר-סטארית גלובלית בזכות סרטי "משימה בלתי אפשרית", מקבלת את פני הבאים והבאות כשהיא לבושה במעיל עור וישובה בתנוחת לוטוס, כשלצדה כוס תה. "ברוך הבא למשכני הצנוע", היא אומרת ולאף אחד אין ספק: רבקה פרגוסון מרגישה בבית.
הכוונה היא לא רק במלון שבו התכנסנו, בעיר לונדון שבפאתיה היא ובעלה מתגוררים כבר כמה שנים; פרגוסון מרגישה בבית במעמד של כוכבת הוליוודית, שנעה בקלילות בין שוברי קופות כמו "משימה בלתי אפשרית" ושני החלקים של "חולית" לסדרה מדוברת ומוערכת כמו Silo בשירות הסטרימינג אפל TV פלוס. "תיזהר, יש מנורה מעל הראש שלך", היא אומרת ומצביעה לכיוון אמצעי התאורה הסמלי, שנועד לראיונות טלוויזיה. בכל זאת, בעלת הבית לא רוצה שהאורח יחטוף.
לכוכבת אין הרבה זמן. גם בגלל לוח הזמנים הצפוף של היום הארוך, אבל גם כי הראש שלה רץ כמו אצן בגמר האולימפי למרחק מאה מטר. היא מדברת מהר, ואפילו מאוד, באופן שמבטא לדבריה "מוח שעובד כמו כדור קופצני". להרבה אנשים זה לא דבר נעים, אבל מבחינתה, כמי שמדלגת כאילה מפרויקט לפרויקט, בין אם זה באותו ז'אנר או בז'אנר אחר, אין לה ממש ברירה. "הדבר היחיד שמוביל אותי זה לשאול 'מה כבר עשיתי' ואז להגיד 'את זה אני כבר לא עושה'. אני לא רוצה להסתכל על העולם שלי ולהגיד, 'אה, זה מדע בדיוני אז אני אחבר את זה למדע בדיוני אחר, ואז דרמה לדרמה'. לא! אני אינטליגנטית, אני מורכבת והמוח שלי אול אובר דה פלייס".
אז אם אני רוצה לשאול איך "חולית" השפיעה על Silo...
"אני לא רוצה לחשוב על 'חולית' כשאני עושה את Silo. אני לא מחברת אותם. יהיו גם עיתונאים אינטליגנטים שישוו את 'חולית' לאקלים הפוליטי של היום (בריאיון ל-ynet הבמאי דני וילנב ציין בעצמו כי הסרט דן "האם המנהיג כאן כדי לשרת את העם או שהעם נועד לשרת את המנהיג", ע"ש). אבל זה לא הסיפור שלי. זה שלהם".
לעומת זאת, על סיפור הדמות המרתקת של פרגוסון ב"חולית", ובמיוחד בחלק השני, יש לה דבר או שניים לומר. היא מגלמת את ליידי ג'סיקה, אימו של הגיבור, הנסיך פול לבית אטראידיס. ככל שהסרט מתפתח ומעמדה של ג'סיקה מתחזק עקב אי-אלו אירועים, כך מתעורר החשד בנוגע למניעיה האמיתיים ביחס לפול: האם היא רוצה את טובתו בלבד, או שמא גם התועלת הפוליטית מניעה אותה. אה, ויש עוד משהו די מדהים שקורה בתוך הבטן שלה במהלך הסרט ומשפיע על כל נושא האימהות.
פרגוסון, בת 40, כבר התנסתה פעמיים בהבאת חיים לעולם. בנה הבכור כיום אפילו מעט מבוגר יותר מגילו של פול ב"חולית". "העובדה שיש לי ילדים ושנשאתי אותם ברחם בהחלט נותנת לי את היכולת להבין את מערכות היחסים בין אמא לילד", היא אומרת. הרגע המורכב בסיפור, שבו הילד כביכול מתנתק מהאמא והולך לדרכו? לבן שלי היה אמור להיות את זה. הוא כבר אמור להיות שם, הוא עדיין לא".
בסרט יש גבול דק בין האינטרסים שלך כאמא לילד וכאמא לקהילה. איך התמודדת עם האתגר הזה?
"זאת שאלה ממש טובה, כי זה היה מאוד מסובך: לאורך הסרט לא ברור מה המסלול של הדמות. זה לא שהיא קודם כל אמא 'קלאסית' ואז אמא מסוג אחר ואז הצלנו את העולם ואיזה יופי. יש בדמות הזאת את כל המורכבות של דת, פונדמנטליזם, אמונה אמיתית ואמונה מניפולטיבית, שנועדה להשיג את מה שאתה רוצה, ועד כמה רחוק את מוכנה ללכת בשביל והאם תסכני את הילד שלך. היינו צריכים לעבור סצנה אחרי סצנה ולפרק את זה".
פרגוסון שומרת על פנים חתומות בשאלה שמסקרנת רבים: האם היא מופיעה גם בסרט הבא ב"משימה בלתי אפשרית", אחרי אירועי הסרט האחרון. הרי אם יש לקח בסרטים האלה הוא שזה לא משנה אם הדמות מתה, במידת הצורך תמיד אפשר למצוא איך לשלב אותה, אם כי לפחות לפי דברים שאמרה לאחרונה מבחינתה הסיפור גמור: "יש גבול למה שאפשר לעשות עם דמות, ואני גם זכאית לדעתי על כך. אני רוצה שהיא תתפרע, אני מעוניינת בצד האפל, אני לא רוצה להיות חלק מהקבוצה. זה לא מעניין אותי. הרגשתי שלשם זה הולך. זה גם לוקח הרבה זמן לעשות את 'משימה בלתי אפשרית'. עשיתי מאז סדרת טלוויזיה ושני סרטים, והם עדיין עושים את אותו סרט. אבל לך תדע".
בינתיים היא נערכת לעונה הבאה של Silo, שחודשה לאור הביקורות הטובות והנתונים מסבירי הפנים. לגבי סרט נוסף בסאגת "חולית" עוד מוקדם מאוד לדבר: הבמאי, דני וילנב, כבר הביע רצון לעשות חלק שלישי ולאור התוצאות המרהיבות עד כה, זה יהיה עוול אמיתי אם לא יתאפשר לו. לאור ההערצה כלפיו בקרב השחקניות והשחקנים, אם וילנב יהיה שם הם יתייצבו, כלומר מי שהדמות שלו שרדה את הסרט השני. פרגוסון, בהקשר הזה או בכלל, כרגע מוכנה בעיקר לדבר על כוס התה שלה, בידיעה שתכף הכתב מגורש לטובת הבא בתור. "בטח רצית לשאול אם זה ג'ינג'ר ולימון", היא מסכמת, "התשובה היא כן". הודיתי לה על הכנות, קמתי - וחטפתי מכה קלה מהמנורה. "אתה רואה?", היא אומרת, "הייתי צריכה להזהיר אותך".