בוקר טוב, פאטוצ'ים ופאטוצ'ות שכמוכם, שתי דקות לפני הגמר, עוד הדחה אחרונה לפנינו וסוף-סוף רואים את הקצה של העונה הזאת, עונת הכסאח והוואסח. אמש נפרדנו משי, גיבורת תהילת הטיקטוק, הדחה שהנחיתה את מפלס הדציבלים בבית וגם שמה קץ, עונה שלמה מאוחר מידי, למלמולים מתחת לשמיכה והתלך-תבוא האינסופי הזה שהתיש את הצופים. שניר נותר מאחור מוכה וחבול, וכבר טיפס אחריה במדרגות במחווה כלבלבית, שהיא כנראה המקבילה להענקת טסלה בעולם שבחוץ. לא נורא שניר, נשאר לך עוד שבוע, אולי אפילו פחות, עד שיגיע עדכון תוכנה חדש. בינתיים תיצמד להנחיות הקבועות ותנסה להפעיל שיקול דעת.
מתוך "האח הגדול" 2.9.23
(צילום: באדיבות רשת)
שי לא הייתה בחורה טיפשה, פה ושם אפילו אמרה כמה דברי טעם, ולפעמים היא ידעה לקחת רגע ולהביט על הדברים מהצד. במבצע אילוף הסורר והכנעתו היא ידעה בדיוק מה מפריע לה - השוביניזם, השפה המכוערת, הנטייה שלו להגביל אותה בהתקפי קנאה. אבל רוב הזמן היא נפלה לנישת הבהמתיות, שהכריעה אותה בשבועות האחרונים מול סתיו. סליחה על השטחיות, כן? אבל שי היא לא אפילו מסוג הליהוק שמעורר רצון לנתח אותו או להבין את האופן בו תת-המודע שלה עובד או את הנרטיב שלה במהלך הפרקים, והעריכה בעונה הזאת, כמו בעונות האחרונות של "האח", לא אפשרה לדמויות ללכת קדימה אלא רק לצעוד במקום, ובמקרה הטוב להתקדם רוחבית.
לכתבות נוספות בנושא:
תסתכלו עליהם - יענקי, מעתוק, אברהם, כולם בעצם, מדשדשים באותו טייפקאסט כבר שלושה חודשים. מלבד כמה קטעים מהונדסים של רגשנות לא קיבלנו הצצה אמיתית לעולם הפנימי שלהם. סתיו היא כנראה היחידה שהצליחה לפרוץ את תקרת הזכוכית של האח ולייצר לעצמה דמות קצת עגולה, כזאת שאפשר לסלוד ממנה לפרקים ולהתפעל ממנה ברגעים אחרים. זה כמעט מצחיק ששניר עוקץ אותה על זה שהיא הגיעה ל"האח הגדול" כדי להתפרסם. לא, אתה, שבאת להשלים עם אחותך שלא דיברת איתה שבע דקות שלמות לפני תחילת העונה, כי במקרה לא הייתה קליטה בסלולרי, אתה הגעת ל"האח" כדי למצוא מקור מימון לקרן פילנתרופית חדשה, שאתה מקים עבור ילדים בהודו שאין להם לאקרדה במקרר וטסלה בחנייה. תאכל ת'לב.
תודה אחת מגיעה לשי על המעשה הטוב שעשתה בשבוע לפני שהסתלקה, וזה שהעמידה להדחה את ליאל, מה שגרם לו להגר לצד של סתיו ושינה קצת את מערך הכוחות בבית. אין מנוס מלהודות שסתיו וליאל זה זיווג מוצלח טלוויזיונית. נכון, הוא היה עיוור לבריונות של שי ושניר (ושל עצמו) עד לפני שתי דקות בערך, והוא נצמד לסתיו כי היא ברירת המחדל שלו, אבל לפחות שניהם מודעים לזה ועדיין מפיקים את המיטב מהצימוד הזה. ליאל הוא האיש שיודע להציב מול אברהם את העובדה שהוא שינה את דעתו על שניר, הוא זה שיודע לנסח את הכאבים שלו באופן הרהוט ביותר והוא זה שיודע להציב מראה אמיתית מול מעתוק.
השבוע הזה הוקדש בעיקר להרמה פראית ליובל מעתוק, ותסלח לי האלה הטובה, אין לי מושג מאיזו סיבה. צפינו בה מנסה להעיר לשי ושניר בלי לפגוע בהם, מנסה לפסוע על חבל דק מול סתיו בלי לפגוע בה, מנסה להסביר לליאל למה הוא יכול להירגע כי החושים היפים שלה כבר אמרו לה שהוא יהיה בגמר, ואין צורך להעביר אליו נקודות מבלי לפגוע בו. שולחת ליענקי לבבות ומסלסלת לו וירטואלית את הפייעס, ובוכה, בוכה, בוכה כי יש לה לב כל כך טוב. ואיך כולם גומלים לה? שוברים לה את הלב.
מה אתם חושבים, שלהיות חברה של כולם זה כיף? זה קשה מאוד! כן, זה קשה לעמוד מול ביקורת. קשה להכיל את התחושה שפגעת במישהו. קשה לסבול את האפשרות שאתה לא האדם הטהור אבסולוטית שאתה מעוניין להאמין שאתה. אז למה אתם הורסים ליובל מעתוק את האשליה הנעימה שהיא מסוגלת להלך בין כל הטיפות בלי להירטב? למה אתם דורשים ממנה את הדרישה הבלתי אפשרית הזאת, לקחת אחריות על הבחירות שלה? למה אתם מאלצים אותה להודות שהיא פגעה במישהו? היא לא התכוונה לפגוע! רחמים לא ידע! אז יאללה, פסנתרים עצובים, צילומי תקריב של הדמעות של מעתוק וקדימה, נצא לטיול אינסופי ומשמים לאורך שדרת הכוונות הטובות שלה. מקומה בגמר אומנם כבר מובטח אבל כשאתה מגיע ל"האח הגדול", המקום בו הבחירות מתוכננות כך שדיירים יפגעו האחד בשני, אחד הדברים שאפשר לסמוך עליהם הוא שעד הרגע האחרון יהיו לך הזדמנויות לפגוע במישהו ומיד להתקרבן חרישית. בפרק הבא - פרידה אחרונה, עד אז אני מנחה את כולכם להשיב את הסדר על כנו. תהיו חזקים.
