זה אף פעם לא מזיק שיש אדם אחד או שניים שאפשר להפיל עליהם את האחריות או התהילה. יודע כל תסריטאי, כולל התסריטאים של מבצע "מגן וחץ" מלפני שבועיים, שזה הרבה יותר פשוט לרדוף אחרי אדם אחד שהוא מקור כל הרשע, מאשר לטפל או לתאר מצב מורכב שמעורבים בו הרבה אנשים. "רוחות ביירות", סדרת הדוקו-אקשן (ייתכן שהמצאתי הרגע ז'אנר, לא אכחיש) שיצרו אבי יששכרוף וליאור רז - האבא והאמא של "פאודה" - מתמקדת גם היא באיש אחד רע מאוד. עימאד מורנייה, שהחל את הקריירה שלו בטרור כשומר ראש של ערפאת בלבנון, הפך לראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה והוציא לפועל עשרות פיגועים, עד שחוסל במבצע משותף של המוסד הישראלי וה-CIA האמריקני. בניגוד לרוב המקרים שבהם המהירות שבה מוחלפים אנשים רעים שמחוסלים באנשים רעים אחרים, במקרה של מורנייה הוצאתו מהמשוואה באמת הביאה להאטה משמעותית בפעילות הטרור של הארגון שהוביל.
"רוחות ביירות" - טריילר
(באדיבות שואוטיים)
"רוחות ביירות" (שמשודרת בארצות הברית בשואוטיים ובארץ ב-yes) נוצרה מתוך חזון של סרט דוקו על פועלו של מורנייה, שהחל את דרכו אי אז בתחילת שנות ה-80, כשישראל עדיין הייתה בלבנון. על פניו יש פה סיפור מרתק - מורנייה התחבר עם החיזבאללה והאיראנים ועם הזמן הרוויח ביושר את הכינוי "אדריכל הטרור". הוא נחשב לאיש שהצליח להכשיר את פיגועי ההתאבדות למרות האיסור בדת האיסלאמית על נטילת נפש עצמית כשהפך את האקט לקדוש. הוא היה מלא שנאה למערב ולא היסס לבטא את זה, מה שהעמיד אותו על הכוונת של ארצות הברית וישראל, אבל מורנייה היה מתוחכם מספיק כדי להתחמק. רק ב- 2008, יותר משני עשורים לאחר מלחמת לבנון הראשונה, הוא חוסל במבצע התנקשות מורכב, חומר גלם מושלם לדוקו, רק עם בעיה אחת: האנשים שהיו מעורבים בסיפור ויכלו לשפוך אור על הפרשה, מהצד הישראלי וגם האמריקני, לא הסכימו לדבר.
לכתבות נוספות במדור טלוויזיה:
כנראה שבנקודה הזאת הסדרה התגלגלה ועברה פאזה אל דרמת אקשן, אבל מי שזה לא יהיה התקשה לוותר על חלק מהחומרים הדוקומנטריים כמו גם על העדויות שכן הושגו. וכך, בפרק הראשון (וכנראה גם בשלושה שיבואו אחריו), בין סצנות דרמה מופקות היטב בהן השחקן אמיר חורי מגלם את מורנייה הצעיר, משובצות משם מה גם טסטמוניות של עיתונאים, סוכני מוסד ו-CIA או פרשנים שונים שמתארים את ההתרחשות האמיתית סביבו - מנקודת מבט אמריקנית וישראלית. מכיוון שרוב המשקל של הסדרה מונח על הקטעים המומחזים ופחות על העדויות, לרגעים נדמה שאולי גם העדויות הן מתוסרטות והן חלק מסוג של אקשן-קומנטרי מוזר, אבל לא, זה מה שזה.
הסיפור סביב מורנייה הוא לא רק סיפור על התחמקות של טרוריסט אכזר מכוחות הביטחון. ארצות הברית הייתה מעורבת בלבנון כמו שהייתה מעורבת במהפכה באיראן, ומורנייה, כמו אחרים מסוגו, ניזונים לא פעם משנאת המערב על חלקה בהורדה והעלאה מכוונת של משטרים לפי האינטרסים הלאומיים והבטחוניים שלה. "חשבנו שאנחנו משכיני שלום אבל המקומיים ראו בנו אויבים, היינו במלחמה בלי לדעת שאנחנו במלחמה", אמרה אחת המרואיינות בסדרה. לפחות לפי הפרק הראשון מתוך ארבעה שעלה בסוף השבוע, "רוחות ביירות" מצטיינת בעיקר בגזרת האקשן והריגול, אבל מרפה את האחיזה מול השאלות העמוקות יותר - עד כמה הייתה ארצות הברית מעורבת בלבנון ולמה.
3 צפייה בגלריה
מצטיינת בעיקר בגזרת האקשן והריגול, אבל מרפה את האחיזה מול השאלות העמוקות יותר. מתוך "רוחות ביירות"
(צילום: Sifeddine Elamine/SHOWTIME באדיבוות yes)
כשהיא מדלגת בין זמנים (תחילת שנות ה-80 ועלייתו של מוריינה מול התקופה בה התנקשו בחייו, בפרקים המאוחרים יותר יגלם אותו הישאם סולימאן) ובין שפות וז'אנרים, "רוחות ביירות" מנסה ליישם את הנוסחה המוצלחת של "פאודה", לפיה האדם הרע הוא אנושי כמו כולנו רק בצד השני של הגבול. בסצנה הראשונה בה אנחנו פוגשים את עימאד הוא מגן על אדם זקן ברחוב שנסחט על ידי חיילים מושחתים. יש לו אישה שרוצה חיים שקטים ושפויים ודי מחבבת את המערב, או לפחות את הטעם שלו בבגדים.
3 צפייה בגלריה
סדרת דוקו על המרדף אחרי מורנייה הייתה ממגנטת יותר צופים. מתוך "רוחות ביירות"
(צילום: Sifeddine Elamine/SHOWTIME באדיבוות yes)
השיטה הזאת קצת מוזרה במקרה של מורנייה, אדם אמיתי עם רקורד אכזרי מאוד, והתסריט והדיאלוגים גם לא משקיעים הרבה בניסיון להציג את המורכבות האנושית שלו. אנחנו מקבלים בעיקר סצנות שהן מראי מקום, שמסמנים לצופה איך להרגיש לגביו אבל לא בונים את הדמות שלו בצורה אמינה והדרגתית. אנחנו מבינים מה היוצרים ביקשו להגיד לנו, עליו ועל דמויות אחרות, אבל לא נוצרת סחיפה של הצופה אל תוך הסיפור. במובן מסוים סדרת דוקו על המרדף אחרי מורנייה הייתה ממגנטת יותר צופים, אבל אתם יודעים איך זה, לפעמים צריך להסתפק בדמיון.
