מאור זגורי, נשוי לשחקנית חן אמסלם פלוס שניים, נולד בשנת 1981 בבאר־שבע וגדל בערבה. למד בבית הספר היסודי "שיטים" במרכז ספיר. בגיל שלוש התחיל לצייר ובגיל ארבע כבר ידע קרוא וכתוב. למד בתיכון מקיף ו' באר־שבע במגמת ציור ואמנות פלסטית. התגייס לצה"ל בשנת 2000 ושירת כלוחם בתותחנים. בגיל 24 התקבל ללימודי משחק בסמינר הקיבוצים, שם כתב וביים את היצירה הראשונה שלו – ההצגה “בתולים" על פי סיפור קצר שכתב בשמירה בצבא. כתב וביים את סדרת הלהיט “זגורי אימפריה" וביים את הסדרה “שבאבניקים" ב־HOT. העלה 15 מחזות פרי עטו בתיאטרון הישראלי, רובן בהבימה ובקאמרי. בקרוב יעלה בבתי הקולנוע סרטו החדש “בתולים". בחורף 2023 תעלה העונה החדשה של “זגורי אימפריה", "בעזרת השם", הוא מבקש להוסיף.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לפני ענייני אמנות, מזל טוב מאוחר להולדת הילד. במה שונים החיים עם שני ילדים מאשר עם אחד?
"עכשיו צריך שני בייביסיטרים! חן לא מרשה בייביסיטר אחד לשניהם. אז אם רוצים לצאת בערבים, צריך לדאוג שלכל ילד יהיה מבוגר אחראי. אז הלכה הספונטניות. אה, וזה גם חייב להיות בן משפחה או חבר/ה מאוד־מאוד־מאוד־מאוד קרוב/ה. בייביסיטרים זרים לא באים בחשבון".
במשפחה משלימים עם זה?
"משלימים? הם אלה שצריכים להוציא את זה לפועל. האמת היא שאנחנו מאוד מוקפים בעזרה מצד הדודים והדודות והסבים והסבתות. אין רגע דל בבית שלנו, כמעט תמיד יש פה מלא אנשים".
איך עברה הלידה? חן סיפרה, ואני בסך הכול מצטט, שהבאת לה קרטיב דובדבן בפתיחה 6.
"בלידה הראשונה חן הגיעה אופרטיבית מאוד ובגישה של 'אחריי לקרב!' ובסוף הייתה לידה קשה יחסית - אמא שלה התעלפה ואני נרדמתי אחרי שבוע חזרות בתיאטרון. אז הפעם באנו באיזי עם ארטיקים וצחוקים, והאמת היא שהכול זרם הרבה יותר בקלות. שיעור לחיים?"
רגע, שאלה חשובה באמת. מה הקרטיב הכי טעים לדעתך? עוד נגלה שאתה מאנשי מנטה זרחני.
"אין סכנה כזו. ענבים או אננס. אגב, יש לך מושג למה ארטיק אננס הוא לבן?"
לא ממש, אבל מרגיש שהתקרבנו, אז אשמח לשמוע על הרגע של הלידה. היו אמונות תפלות לפני ואחרי?
"חן מנהלת מערכת כל כך סבוכה של אמונות תפלות כך שהפסקתי לעקוב כבר ב־2014. אל תצחק. מדובר במטריקס מסועף ומנומק לפרטי חוקים על כל דבר שתגיד, תעשה או תחשוב. לדוגמה, אחרי הלידה היא החליטה שאסור שהתינוק יהיה מחוץ לבית בחשיכה. למה? אין לי מושג. אתה יודע כמה פעמים נאלצנו לרוץ הביתה מהים לפני שהשמש תשקע?"
מצחיק! השמות של הילדים שלכם לא טריוויאליים. מי המציא ולמה?
"לאב (LOVE) היה רעיון שלי. אנשים אומרים לי שזה מקורי אבל אני באמת לא מבין איך אין בכל העולם מיליארד ילדים שקוראים להם ‘אהבה’. נראה לי הרבה יותר טריוויאלי מ’נועם’ או ‘שקד’. הירו (HERO) היה רעיון של חן, על שם סבא שלה מצד האמא שהיה יפני".
אה?
"סתם... סתם".
חן סיפרה באינסטגרם שבברית היו צחוקים והמוהל התבלבל. לרך הנולד שלום?
"כן, הבאנו מוהל כזה בדרן וכריזמטי וכשהוא קרא, 'ויהי שמו בישראל?' צעקתי למיקרופון את השם שבחרנו וכל אחד שמע משהו אחר. הרב חשב שקראנו לבן שלנו 'אירו' כמו המטבע. אבא שלי, שהיה סנדק, חשב שקראנו לו ‘נירו’, והייתה אפילו דודה אחת ששמעה ‘זירו’ כמו המשקה. זה בסדר. אפילו אני עוד מתרגל לשם. שמות מקוריים דורשים הסתגלות".
אז שמחה גדולה, ברור. אבל האם יש יותר חרדות פרנסה כשחושבים על העתיד של משפחה שתלויה בשני אמנים?
"ברור. אין משכורת קבועה ואין ביטחון אף פעם. יש תקופות שבהן אני כותב כמה דברים בו־זמנית ויש זמנים שאתה לא יודע מה יהיה בחודש הבא, בקורונה למשל. בגלל זה המקצוע הזה לא מתאים לכל אחד. נדרש מבנה אישיות מאוד גמיש כדי לחיות ככה, בחוסר ודאות".
איך באמת עברת את הקורונה? הקולגות שלך סיפרו על חרדות ודיכאון ועולם שנסגר עליהם בבת אחת.
"אני מודה שגם עבורי זה היה דומה. כולם חשבו שיש לי המון זמן לכתוב בבית ושאני מלא השראה, אבל זו טעות נפוצה. כי כתיבה אינה זמן ההקלדה על המקשים, כתיבה היא אוסף כל מה שאנחנו חווים ביומיום ושמעורר אותנו לתעד. אז אם אתה סגור בבית ואסור לך לצאת, גבולות ההשראה שלך מאוד מוגבלים".
בסרט "בתולים", כמה ממך יש בדמות הנער שבמרכז העלילה?
"הכול זה אני. מהיום, ממי שהייתי פעם או שחלמתי להיות. זה סיפור שנחצב מהקרביים שלי. אוסף חוויות נעורים שהפכו לסיפור קצר, ואז למחזה, ואז להצגה, ואז לתסריט ששוכתב שוב ושוב במשך כמעט שבע שנים. הרבה אנשים טובים נגעו בו לאורך הדרך והם תמיד אמרו לי שזה איכשהו גם הסיפור שלהם. אז בעיניי זה סיפור שלי, שיכול להיות של כל אחד בעולם".
יש בסרט סצנה מאוד נועזת, אחת הנועזות בשנים האחרונות בקולנוע הישראלי. איך היה לצלם אותה?
"קודם כל צריכה להיות הסכמה של כולם על חשיבותה של הסצנה בסרט. לדעתי אסור לסצנת סקס להיות קישוט תסריטאי. היא חייבת להוות מהלך. ובמקרה הזה הסצנה היא שיאו של הסרט ולקראתה חותרת העלילה כולה. הצלם המחונן שצילם את הסרט, בועז יהונתן יעקב, הוא חרדי, כן? עם זקן וכיסוי ראש והכול, וכשהוא צילם את הסצנה הזאת, זה היה מתוך אמונה שלמה בחשיבותה ביצירה. אצלי השחקניות והשחקנים תמיד לוקחים חלק בהחלטות האמנותיות וכל הזמן מתנהל דיאלוג על מה כן ומה לא עושים, ואיך. ליאור רז אמר לי שזו סצנת האהבה הכי מרגשת שהוא ראה מעודו. רוב הפידבקים שאני מקבל הם שזו דווקא סצנה עצובה ולא מינית".
העונה החדשה של “זגורי אימפריה" מתקרבת. מה אתה כן יכול לספר על קווי העלילה?
"העונה החדשה תהיה בעצם גרסה עדכנית לסדרה המוכרת. כי אני לא חושב שבמרחק שנים אפשר לספר סיפור באותו אופן שסיפרתי אותו פעם. הרי אפילו אני לא אותו אדם שהייתי. עם זאת, יש בסדרה דמויות שרוצות עדיין לחיות ולהתבטא, אז אני נותן להן. אז בעונה החדשה הסיפור יתמקד כל פרק בדמות אחרת, ואיתה ייצא למסע אישי. זו תהיה זגורי שונה - אבל עדיין אימפריה".
פרשת משה איבגי עצרה את הסדרה. עבדת איתו, כמובן, ונמנעת מלדבר על הנושא עד היום. מה דעתך על כל מה שקרה והאם לדעתך הוא יכול לחזור לשחק?
"זה נושא מורכב וקשה לי לדבר עליו באהלן־אהלן. אחרי הכול משה שיחק את האבא במשפחה שלי והוא מישהו שלמדתי ממנו המון. זו גם לא לגמרי שאלה הוגנת עבורי. תחשוב: זגורי היה הפרויקט הראשון שלי. הייתי בן 29 כשכתבתי אותו. ילד. מה ידעתי מהחיים? פתאום הכול יצא וכל העולם נופל עליך עם מלא שאלות ומלא אחריות וכל מילה שתגיד היא דין נחרץ. אז ברור שזה נושא מורכב וקשה לי ואני אדבר עליו גלויות בבוא העת".
מה בכל זאת?
"רק אומר שלמרות הלחץ והצעות הכסף כל השנים, נמנעתי מלכתוב עוד עונה בלי דמות כל כך מרכזית בסדרה. אני לא יכול להיות קבלן של אמנות. אני חייב להיות מחובר לחלוטין ליצירה שלי ודעתי השתנתה רק בסגר הראשון, כשנכנסתי לאיזה חשבון נפש והרגשתי צורך לחזור לסדרה. אז פתחתי את הראש וחיפשתי דרך חדשה לספר את המשפחה הזאת בלי הפטריארך. ומצאתי".
יש לך חשש שההפסקה הארוכה בין העונות תפגע ברייטינג של “זגורי אימפריה" הפעם?
"כאמור, זו לא תהיה עונה שלישית קלאסית. זגורי, כזכור, התחילה כדרמה יומית, ואז שבועית, והיום היא דרמה של עשרה פרקים באורך מלא. אז ברור שהרייטינג ישתנה. עולם הטלוויזיה השתנה לגמרי מאז שנטפליקס נכנסה למשחק. לי חשוב יותר שהיצירה תהיה נוכחת בתוך השיח הישראלי ושתהיה לה השפעה ושתגיד משהו. אמנות ללא אמירה היא בידור".
עד כמה הדת תופסת מקום בחיים שלך? יכול להיות שזה התחזק מאז שאתה אבא ובעל משפחה?
"אני מסורתי. אני בא מבית מסורתי. כיום המסורתיות היא תפיסת העולם הכי פופולרית בישראל. בעצם מדובר על אמונה שנעה בין ‘אני אוהב את החיים הטובים’ לבין ‘אני פוחד מאלוהים’, בתיבול של מלא אמונות תפלות וטקסים משפחתיים. נגיד, אנחנו לא מדליקים אש בשבת אבל נוסעים באוטו, לא אוכלים שרצים אבל מחפפים עם הבשר/חלב וכו'. ישנם כאלה שאומרים ‘או שתהיה דתי או שתהיה חילוני’. לא רוצה. עבורי מסורתיות היא הגישה המאוזנת, ובעיניי היא גם מאוד ישראלית".
אגב, תומך בכך ששחקנים ויוצרים יהיו מזוהים פוליטית?
"רק אם זה בוער בהם. לדעתי לאמנים צריכה להיות מעורבות חברתית כלשהי, או בחיים או ביצירות שלהם, וכך להשתמש בהד קולם על מנת לעזור לחלשים, לשנות תפיסות שליליות ולהשפיע לטובה. אני תמיד משתדל שכל יצירה שלי, גם אם היא הכי קלילה ואסקפיסטית – שתגיד משהו חברתי. אפילו קטן. המסר הוא הסיבה לקיומה של האמנות. אבל שכל אחד יעשה את זה בדרכו".
איזו עצה היית נותן למאור זגורי בן ה־16?
"אל תדאג, יבוא יום ובנות עוד יעופו על זה שאתה יצירתי ורגיש".
מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?
"שמע, הכי נמאס לי להיות צודק. סתם. אבל כן. אבל סתם".
מתי היית הכי מאושר?
"וואי. זה כמו לבחור איזה שיר אני הכי אוהב. היו הרבה תקופות יפות. ועודן. כרגע זו תקופה יפה מאוד בחיי. מפתיעה ומפחידה ומרגשת. באופן כללי אני משתדל תמיד לא להיות לא־מאושר, וכן - אני יודע ששלילה על שלילה זה לא תקין בעברית".
תסביר.
"מוכרחים להיות שמחים. בכל מחיר. אני יוצר שחייב להיות מלא חיים כדי להיות פרודוקטיבי ולעורר השראה. עברי לידר כתב: 'ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב' - אז אצלי זה הפוך".
מה הפחד הכי גדול שלך?
"כמו כולם: כרישים. תנינים. נחשים. גבהים. מקומות סגורים. סיוטים. רעידות אדמה. תאונות. מלחמות. טפו־טפו־טפו".
ממש כמו כולם. מתי בכית לאחרונה?
"כשהבן שלי נולד, כשאחותי התחתנה, כשאבא שלי היה בבית חולים, כשהבת שלי נצרבה ממדוזה, כשההצגה שלי ירדה, כשהסרט שלי הוקרן לראשונה... בואנה, מתברר שאני בוכה די הרבה. אבל גם בוא, לא 'בּוּהוּ, בּוּהוּ' כזה. רק דמעות".
לו הייתה לך מכונת זמן, לאן היית חוזר?
"לשנת 2015 ומוציא בעצמי את כל הלהיטים של סטטיק ובן אל והופך להיות פופ־סטאר במקומם".
איזה טיימינג. בדיוק התפרקו.
"באסה. היה שם שילוב נדיר של זמר מחונן ויוצר חתרני שהפכו לגמרי את כל המוזיקה הישראלית והוכיחו שפופ יכול, אשכרה, לשנות את המציאות. שירים שגם אני וגם הבת שלי יכולים לשמוע יחד. ואפרופו אמירה חברתית, הם היו הראשונים לצעוק: 'שמה שמדבר אל הישראלים זה בסים וסלסולים'. היה לזה המון כוח".
מתי אמרת בפעם האחרונה למישהו לסתום את הפה כי דיבר שטויות?
"כל יום בערך, בקבוצת ווטסאפ של החברים שלי מהצבא. זו קבוצה של גברים ללא שום רסן מקלדת, בראשות מנהלי קבוצה בריונים, דיקטטורים מטעם עצמם. אז ברור שמדי פעם יהיו חילופי: "סתום ת'פה, מה אתה מבין מהחיים ש'ך?!?"
ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?
"מההורים שלי, מאשתי ומהילדים שלי, על שאני עובד כל כך הרבה כל הזמן".
נקיפות מצפון?
"אחרי מאנץ'".
מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך?
"פעם אריאנה מלמד כתבה על 'אנחנו המהפכה' (פיילוט שעשיתי בקשת): 'מאור זגורי צריך להתבייש בסרט הזה!' (צוחק) איזו מגזימה. יצא מעולה בעיניי. אני אף פעם לא מתבייש ביצירות שלי. הן נבראו מתוכי והן חלק ממני".
ראיתי שציפי שוחט כתבה ש"בתולים" זה הסרט הישראלי הכי טוב שהיא ראתה מימיה. אולי גם פה הגזימו?
"(צוחק) יש מצב. להגיד לך שלא הסמקתי? הסמקתי, אבל למדתי עם השנים לא להתרסק מביקורת שלילית ולא לעוף מביקורת חיובית. אני עושה מה שאני יודע לעשות הכי טוב ואני מקדיש לזה את חיי. וכשזה נוגע באנשים אני מגשים את המשימה שלי עלי אדמות".
מה הריח האהוב עלייך?
"נענע".
מי היה משחק בתפקיד מאור זגורי בסרט על חייך?
"מאור לוי. אבל הוא כבר עשה את זה ב’בתולים’, אז אם לא הוא, קולין פארל".
מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?
"מי זה קולין פארל?"
מסביר הכול. איזו סדרה כולם צריכים לראות כרגע?
"'העיר הטובה'. תסריט מעולה ועוז זהבי בתפקיד מדהים".
מה הגילטי פלז'ר שלך?
"קוקה־קולה. ויש את הצ'יטוס החדש הזה, הנפוח. אלוהים שישמור אותי".
רגע, קוקה־קולה או זירו?
"קוקה־קולה אדומה. אם כבר גילט, אז שיהיה פלז'ר".
מה האלבום הראשון שהאזנת לו?
"אל תצחק. גיל 12. בן דוד שלי הביא לי קלטת דאבל קאסט. צד A 'ג'ושוע טרי' של U2. צד B: 'את כמו אש' של קובי פרץ. וכשאני חושב על זה, שניהם זה אני".
פורסם לראשונה: 07:34, 09.09.22
