וכך מגיע לסיומו חוזה הענק של נטפליקס וריאן מרפי, המתנה שלא מפסיקה לתת סדרות שאולי אין לכם כבר כוח לקבל. "מפלצות: הסיפור של לייל ואריק מננדז", היא הקלף האחרון ברומן הזה בין היוצר (עם השותף הוותיק שלו, איאן ברנן) וחברת הסטרימינג. במרכזו עומדת פרשייה שהעסיקה לא מעט אנשים בסוף ה-80 ותחילת שנות ה-90 - זוג האחים העשירים שרצחו את ההורים שלהם ועשו או.ג'יי סימפסון לפני שהוא עצמו עשה או.ג'יי סימפסון. זו העונה השניה באנתולוגיה שנפתחה עם "מפלצת: סיפורו של ג'פרי דאהמר", וגם פה מרפי עושה את מה שהוא יודע לעשות: לרכב על אדי ההצלחה של "גלי" ו"סיפור פשע אמריקאי: אמריקה נגד או.ג'יי סימפסון" תוך כדי טוויית טראש מושקע וחסר ניואנסים.
"מפלצות: הסיפור של אריק ולייל מננדז" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
בקיץ 1989 נורו למוות חוזה וקיטי מננדז בביתם בבוורלי הילס. מננדז האב, מהגר קובני, היה דמות ידועה בתעשיית הבידור האמריקנית וחי את החיים הטובים, עד שערב אחד הם הסתיימו. שני הבנים שלהם, לייל בן ה-21 ואריק בן ה-18, דיווחו על הגופות שבסלון בית. האצבע הראשונית הופנתה לעבר המאפיה, אלא שלאחר מספר חודשים התוודה אריק בפני המטפל המפוקפק שלו על ביצוע הרצח הכפול, הקלטות שלו הועברו למשטרה ומשם החל מסע ארוך של שבע שנים, שכלל שני משפטים מסוקרים מאוד, שידור טלוויזיוני וטענות מצד האחים על התעללות מינית איומה מצד אביהם. זה הסתיים בשני מאסרי עולם ללא אפשרות לחנינה לשני האחים.
עם הזמן מרפי התמקצע בסגנון מאוד מסוים - סדרות מושקעות מאוד ויזואלית, שחזורים תקופתיים מוקפדים וצבעוניים, צילום הרמוני ויפה, משחק מוגזם תוך השטחה של הדילמה המרכזית, התמכרות לזעזוע זול ותיעוב כלפי דקויות או מורכבויות. הוא לא משנה את עורו במקרה הזה, וב"מננדז" אפשר למצוא גם מוטיב נוסף שמרפי אוהב לשזור בשתי האנתולוגיות שלו, "סיפור פשע אמריקאי" ו"מפלצות": השאלה האם פושעים אכזריים הופכים לכאלה בעקבות ילדות טראומטית כלשהי, והאם אפשר לסלוח לפושעים האלה, האם הטראומה שעברו עשויה לזכות אותם או לפחות להקל על עונשם. זו שאלה שעשויה להיות מעניינת אם מרפי גם היה יודע איך לענות עליה ולא רק ללעוס אותה.
"הסיפור של לייל ואריק מננדז" נותן לצופים עוד מאותו הדבר, ובגדול הוא מציג עלילה מוכרת למדי על פני זמן ארוך מדי, בסגנון פשטני מדי. הוא נהנה מליהוק מצוין – חוויאר בארדם וקלואי סביני המצוינים בתפקיד חוזה וקיתי מננדז, קופר קוך ("דהאמר") בתפקיד אריק וניקולס אלכסנדר צ'אבס המצוין בתפקיד כפוי-הטובה של לייל, שנע בין תחכום כריזמטי לטפשות ראוותנית ועתירת התקפי זעם. ניית'ן ליין המצוין מגלם פה את דומיניק ויין, כתב של "ואניטי פייר" שמסקר את המשפט, אבל קו העלילה שלו (בתו נרצחה על ידי פסיכופת אחר, ג'ון סוויני) לא נחוץ ולא תורם לסדרה. הטיפול בטענות של האחים על גילוי עריות מצד אביהם הוא לפרקים עדין וכתוב היטב (יש פרק שלם שמצולם מזווית אחת, בו אריק מספר על התעללות שעבר), ולפרקים כולל שחזורים גרוטסקיים שמעידים כי מרפי עצמו לא יודע מה לחשוב – האם להאמין לאחים על ההתעללות שעברו, התעללות שלא הוכחה מעולם בבית המשפט, או שהם בדו את האירועים כדי לנסות ולחמוק מעונש, והמוטיבציה היחידה שלהם לרצח הייתה לרשת את ההון של הוריהם?
אם מרפי ציפה שהצופה יחליט בעצמו, הוא לא מספק לו את החומרים המתאימים. כל אחד מהעדים טוען דבר אחר וכמו שמסביר התובע במשפט השני, האנשים היחידים שהיו עשויים לשפוך אור על הפרשה מתים כרגע. בשני הפרקים האחרונים מתוך תשעה מרפי כבר עייף לגמרי והוא מפקיר את האחים לחלוטין ומציג אותם כשקרנים חסרי-לב שתכננו את הרצח, ואת ההורים שלהם כאנשים עדינים שרק הרעיפו על הילדים שלהם מכל טוב וזכו למות בסלון שלהם מכדור ברקה. ארי גריינור, שמגלמת את הסניגורית של האחים, לזלי אברמסון, עושה גם היא חסד עם התפקיד שלה עד כמה שאפשר, ומכניסה קצת עומק לטקסט נטול עידון. כמו בשנים האחרונות, הסגנון של מרפי הופך גדול יותר מהסיפור שהוא מתיימר לספר.
2 צפייה בגלריה
ילדים מסכנים שעברו התעללות או רוצחים חסרי לב? תחליט, ראיין. מתוך "מפלצות: הסיפור של אריק ולייל מננדז"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
העובדה שמרפי מוציא כל כך הרבה חומרים כנראה עומדת בעוכריהם של התוצרים שלו. הפעם הוא אפילו לא טורח על מקוריות – "סיפור ספורט אמריקאי: ארון הרננדז" היא סדרה שעולה ב-FX האמריקאית בהפרש של יומיים מ"מפלצות", ובמרכזה עומד הסיפור של שחקן ליגת הפוטבול האמריקנית שהורשע ברצח בגיל 27 ואז התאבד בכלאו. גם הרננדז עבר ילדות אלימה והתעללות מינית, גם זהותו המינית (כמו של אריק מרננדז) הייתה בלתי ברורה וגם הוא היה סלב עשיר שעשוי לספק למרפי את הסנסציות שהוא אוהב לפרוש בסדרות שלו. ההיסטוריה מוכיחה שיש מספיק צופים גם לסגנון שמרפי שכלל והתמקצע בו, ואם אי פעם הוא ייתקע בלי מספיק סיפורים לשחזר, הוא תמיד יכול לספר על הפשע המושלם: איך הופכים סיפור טוב לסדרה בינונית.
