מהפך בצמרת: במשך כשני עשורים, בוב דילן התנוסס בגאון בראש רשימת "500 השירים הגדולים ביותר בכל הזמנים" של מגזין המוזיקה הוותיק והמשפיע "רולינג סטון". כעת הוא נאלץ לפנות את מקומו לטובת הזמרת אריתה פרנקלין, בדירוג החדש ומלא ההפתעות של המגזין. בהכנת הרשימה העדכנית השתתפו עשרות מוזיקאים, אנשים מהתעשייה ומבקרי מוזיקה, שהציגו מסר חד וברור - הזמנים משתנים.
את הרשימה של שנת 2021 פותחת כאמור אריתה פרנקלין, עם השיר Respect שיצא בשנת 1967 ושהוקלט במקור על ידי אוטיס רידינג. באופן שהפתיע קוראים רבים, למקום השני התברג הרכב הראפ פאבליק אנמי, עם השיר החברתי-אקטיביסטי Fight the Power. למקום השלישי נכנס סם קוק, עם השיר העדין והאופטימי A Change is Gonna Come.
זוכה פרס נובל לספרות, בוב דילן, ששירו Lika a Rolling Stone ניצב בראש הרשימה עד ממש לאחרונה, מצא את עצמו במקום הרביעי והמכובד. אחריו השתבצו, על פי הסדר: להקת נירוונה עם Smells like Teen Spirit, מרווין גיי עם What's Going On, הביטלס עם Strawberry Fields Forever, מיסי אליוט עם Get Ur Freak On, פליטווד מק עם Dreams והצמד אאוטקסט עם להיט המסיבות Hey Ya במקום העשירי.
בעשירייה הבאה, מן המקום ה-11 ועד ה-20, השתבצו Dancing on My Own של הזמרת השבדית רובין, Imagine של ג'ון לנון (שרק לאחרונה ניסינו להסביר למה רבים כל כך שונאים אותו), Purple Rain של פרינס, Bohemian Raphsody של להקת קווין, Crazy in Love של בני הזוג ביונסה וג'יי זי, I Want to Hold Your Hand של הביטלס, Waterloo Sunset של הקינקס, Gimmie Shelter של להקת הרולינג סטונס, Superstition של סטיבי וונדר והמנון האהבה העל-זמני God Only Knows של הביצ' בויז.
כצפוי, כיוון שמדובר במגזין אמריקני, הרשימה מבוססת בעיקרה על שירים באנגלית, ובעיקר מארצות הברית. ובמילים אחרות: אל תתאכזבו כשלא תמצאו שם את "עטור מצחך" או את פריד אל אטרש. וקצת סטטיסטיקות: העשור שהכניס הכי הרבה שירים לרשימה הוא שנות ה-70, עם 144 מתוך 500 השירים,; אחריו מגיעות שנות ה-60, עם 108 שירים, ולאחר מכן שנות ה-80 עם 80 שירים. רק שלושה מתוך השירים ברשימה הוקלטו בעשור הנוכחי, כלומר מאז תחילת שנת 2020, ובהם השיר Dynamite של להקת הפופ הקוריאנית BTS.
כצפוי, לאחר הדירוגים מגיעות התגובות הנדהמות והמזדעזעות. גולשים רבים ברשת טוענים, למשל, כי הדירוג המחודש הוא למעשה מיושן למדי, או שהוא מונע מתוך שאיפה לעשות תיקון פוליטי ולא משיקולים אמנותיים. עם זאת, אחרים בירכו על הרשימה המרעננת והסבירו כי מדובר בצדק היסטורי ומוזיקלי. ויש גם את הקבוצה השלישית, של קוראים שמזכירים שמדובר בסך הכל בבידור, ושעדיף להאזין למוזיקה מצוינת באשר להתפלש בוויכוחים אינסופיים.
