את הלהיט הכי גדול שלו, שצבר מיליוני האזנות בסטרימינג ומושמע באופן קבוע בחתונות ובמסיבות - עמרי סמדר לא היה מסוגל לנגן בשנה החולפת. זה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שמדובר ברמיקס לאחד משיריה השמחים ביותר של יהודית רביץ - ״עכשיו הכל בסדר״. "מאז 7 באוקטובר מאוד קשה לי לבצע את השיר הזה בהופעות", מספר סמדר בריאיון ל-ynet. "הסמפול של הטקסט והמסר שלו הוא כל כך מובהק - ׳עכשיו הכל בסדר / שינוי מורגש באוויר׳ - כשמסביב כלום פה לא בסדר. זה דיסוננס שלי כאמן מאוד קשה ליישב אותו".
אפילו אם טרם נתקלם בשמו, סביר ששמעתם את העיבוד המדובר של הדי-ג׳יי-מפיק-מוזיקאי - שיצא לפני כחמש שנים וממשיך להגיע לקהל חדש. סמדר לקח את הלהיט מ״גלוי ונעלם״, אלבומה השני של רביץ, שהלחינה את מילותיו של יעקב גלעד, ותיבל אותו בהשראה ממחוזות הדיסקו האירופיים א-לה ג׳ורג׳ו מורודר, אבי האיטלו-דיסקו, וצ׳רונה הצרפתי.
חשבתי שאולי יש פה אמירה, שאתה לא מבצע אותו מתוך רצון מסוים לא להיות ׳קראוד-פליזר׳.
״זה לא מהמקום הזה בכלל. דווקא אני כן פליזר בהופעות - אני נהנה לתת לאנשים מה שהם באו לשמוע. אני תמיד אתן דברים חדשים, אאתגר, אחדש ואזיז - בשביל הכיף שלי. אני בא מעולמות הדי-ג'יי שאני אף פעם לא מכין סטים מראש, אז מאוד חשוב לי דווקא לתת את ה׳להיטים׳. בשביל זה אנשים באו ואני לא מנסה להיות באיזו פוזה״.
אתה חושב שתחזור לבצע אותו בעתיד?
״אני אחזור. ביצעתי אותו פעם אחת, בפורים. לא תכננתי והשארתי אותו בכוכבית של ׳נראה מה יהיה׳. כולם היו מחופשים והקהל היה בטירוף. הם התחילו לשיר אותו ואמרתי להם, ׳אוקיי, נעשה את זה, [אבל] נתייחס לזה כתפילה ליום שבו נוכל להרגיש שזה הגיע׳. הרגשתי שאני חייב לתווך את זה, לא רציתי שיהיו אנשים שזה יטרגר אותם, ירגיש להם לא נכון או לא במקום. אני תמיד רגיש, אבל בתקופה הזאת שכולנו סופר-רגישים חשוב לי להרגיש מה נכון, מה לא״.
לצד השירים שממתינים לימים טובים יותר, טראק חדש ומקורי שדווקא נמצא באופן קבוע בכל הסטים של סמדר הוא Bring Them Home. השיר נכתב בעקבות פנייה משותפת של מטה משפחות החטופים והאמנית נועה קלגסבלד, בסך הכול יומיים אחרי הטבח הנורא. ״הייתה להם יוזמה בניסיון לעורר מודעות בעולם לחטופים, שחייבים לשחרר אותם כמה שיותר מהר. רצו שאנשים בחו״ל ייחשפו [לנושא] דרך מסיבה״, הוא מסביר. ״אני מבצע אותו בכל הופעה וגם מספר על השיר. הוא בנוי משברי מילים שלא מתחברים למשפט. בסיטואציה של הופעה או מסיבה הקהל לא קולט כל כך מה קורה, ורק בסוף הקטע יש את הנאום האגדי של ביידן שהוא נתן בקונגרס שסימפלתי. זו הדרך שלי להגיד משהו למענם, דרך המוזיקה והאמנות. נורא חשוב לי להמשיך לבצע אותו כל עוד יש לנו חטופים שם״.
הופך שירים שיצאו לפני עשורים רבים - ללהיטים עכשוויים
אפילו אם מסיבות וחיי לילה הם לא כוס התה שלכם, הגיוני שנתקלתם באחד מעיבודיו של סמדר לקלאסיקות ישראליות. הכול התחיל כמחווה לאהובה עוזרי - ״פעמונים״ שדוגם כמובן את ״צלצולי פעמונים״ מ-1999. הרמיקס נוצר בשיתוף פעולה עם רועי שפילמן, נוגן לראשונה ב-2018, עת ציינו שנה לפטירתה ויצא רשמית בינואר 2020. העיבודים הניסיוניים הפכו לפסיפס מוזיקלי חוצה דורות בשם Collage (קולאז׳). בפרויקט הזה, שלו כבר שני חלקים, סמדר מסמפל יצירות מקומיות מוכרות יותר או פחות - החל מיצחק קלפטר, ברי סחרוף ודודו טסה, דרך זהבה בן וריטה ועד למחוזות נדירים כמו שיר חלוצים שכתב דוד פיכמן לעיבוד של אריק רודיך וקובי אושרת, או קטע של הרצל קביליו ולהקת סברס שכתב עמי אסא. המשותף לרשימה המגוונת הזו הוא הסאונד הבלתי-מתפשר שעובר את מבחן הזמן ומושך קהל מגוון לרחבות.
״את רואה את זה גם בהופעה - יש הרבה צעירים בני 20 וגם בני 50 ו-60 בקהל וחבר'ה בגילי סביב 40, זה מדהים. אנשים רוקדים ביחד מכל הגילים. מישהו אמר לי שמה שנורא כיף זה שלא חייבים להכיר את השירים כדי ליהנות, ׳אצלך פשוט כולם באים ורוקדים׳״. סמדר מעבד, גוזר ומטפל באותן יצירות והופך אותן ללהיטים עכשוויים, אפילו שהמקור שלהן יצא לפני עשורים רבים.
ולמרות שהפריצה שלו החלה בקורונה, כשהעולם היה משותק, גם עכשיו בשיא המלחמה סמדר ממשיך להגיע לאוזניים חדשות כשהוא מפלס את דרכו במיינסטרים. הוכחה לכך היא גם הנוכחות שלו בפסטיבלים בארץ, בדומה למגמות שקורות בעולם, לפיהן הסצנה האלקטרונית יוצאת מהנישה האפלולית של המועדונים ומוצאת את דרכה לבמות הגדולות באירועי מוזיקה. כבר בשבוע הבא, ב-12 בספטמבר, הוא יופיע עם ההרכב שלו בפסטיבל מגדה (הגרסה המותאמת למצב הביטחוני של פסטיבל מגידו סנטרל פארק, לשעבר פסטיבל יערות מנשה), לצד שמות כמו פורטיס, ג׳ימבו ג׳יי ועלמה גוב.
לצד הלהקה החיה שאיתו הוא יארח גם את מארק אליהו. ״זה גם חיבור מאוד מעניין והוא קורה פעם ראשונה. מארק כוכב גדול, מוזיקאי ענק״, סמדר מוסיף על שיתוף הפעולה שמתיך מוזיקת עולם למועדונים, מחבר ומוצא את המשותף בין השניים. ״אני בא מעולם הנגינה ואוהב לתת מקום גם לנגנים ולא רק ׳פרונטמנים׳״. במופע הוא צפוי לבצע את החומרים המקוריים שהוא כותב, מלחין ומבצע בעצמו, לצד העיבודים האהובים מתוך Collage 1 ו-Collage 2.
יצא לך להשמיע לאמנים המסומפלים את העיבודים שלך?
״לכולם. אה, כל מי שחי״, סמדר ממהר לתקן בנימוס. ״קלפטר אני יודע שהוא מאוד אהב, אישית לא השמעתי לו, אלא ביקשתי מאוריה הבן שלו, שהוא חבר שלי, להשמיע לו. הוא כמובן בירך ואישר ומאוד אהב. אני חושב שזה מרים לאמנים וכיף להם. בסוף זה משמר את המוזיקה שלהם בתודעה של חבר'ה צעירים, של דורות חדשים. אם אני שם את עצמי במקום אמן בן 60 או 70, שעשה קטע בשנות ה-70 או ה-80 והיום חבר'ה בני 20 וחיילים מבקשים את זה במסיבות ורוקדים - הייתי מתמוגג״.
אבל התגובה יכולה להיות אחרת. הרבה מסמפלים ולא תמיד התגובות של הקהל טובות.
״זה שאפשר גם להרוס שירים - אין ספק״.
בין העיבודים המצליחים והאהובים של סמדר, יש גם את הגרסה שלו ל״דמיון חופשי״ של קלפטר. הרמיקס הפופולרי נכתב בעקבות טרגדיה משפחתית כואבת, כשבן דודתו של סמדר, גדעון רז, נהרג ב-2013 באסון ההתחשמלות בבריכת הדגים בצפון יחד עם חבריו ניר גלסמן ואוריאל בוכריס, ימים בודדים לפני יום הולדתו ה-20. ״ילד צעיר שהיה בא למסיבות שלי״, מספר סמדר. ״ב-30 על הקבר, אמא שלו השמיעה את ׳דמיון חופשי׳, שיר סופר-מצמרר ומרגש, וזה נגע בי והחלטתי שאני עושה עם הקטע הזה משהו״.
עיבודיו של סמדר חותכים בבשר של היצירות המקוריות ומשנים אותן, לפעמים בשיא של משפט. כך גם בשירו של קלפטר, כשבמלאכת הסמפול והגזירה של הטקסט, המוזיקאי הרשה לעצמו לכתוב מחדש את מילותיו כך שיספרו סיפור אחר, אופטימי יותר. ״בטקסט זה ׳אבל את לא איתי / זה רק בראשי׳ - הוצאתי את זה החוצה. אנחנו לא יודעים אם הם ביחד או לא״, הוא מדגים ומוסיף. ״אני מקבל הרבה פידבקים, גם מאנשים שאיבדו חברים במלחמה. זה שיר שיש לו חיבור חזק עם הקהל״.
איך אתה יודע ששיר הוא על-זמני?
״אם אני מרגיש שהוא רלוונטי גם היום, אם אני מרגיש אליו חיבור רגשי, אני לאו דווקא מחפש דברים מוכרים או את הלהיטים. אני אוהב לקחת אלמנט מאוד קטן, לעבוד איתו ולהוסיף הכול מאצלי. ואז בעצם השיר הזה הופך למשהו חדש - אבל שאת מזהה אותו. הגרעין, הדבר הזה שגרם לך לאהוב את השיר המקורי, יישאר. אני מזהה את הקונטקסט התרבותי שלו אצל האוזניים הישראליות, ואני מחליט מה אני רוצה לשמור, מה לא, מה אני חושב שהקהל יודע להשלים לבד בעצמו. המשחק חשוב לתוצאה״.
יהיה Collage 3?
״בעתיד אולי, אבל כרגע אני רוצה להראות עוד דברים״.
״ההופעה הראשונה שלי הייתה מול 10,000 איש, ככה התחלתי״
לפני המועדונים והבמות, סמדר לא סתם בא מעולם הנגינה, אלא מהעולמות הקלאסיים. מי שנולד וגדל בקיבוץ מעגן מיכאל והתחיל לנגן פסנתר בגיל שמונה, מעיד שחלם להיות מלחין קלאסי-מודרני עד שגילה את המוזיקה האלקטרונית. ״גדלתי מצד אחד על מטאליקה, מצד שני על פרודיג'י, הכמיקל בראדרס, פייטלס, הלהקות הגדולות של האלקטרוניקה הבריטית״. האספנות והחיפוש האינטנסיבי של מוזיקה חדשה הובילה אותו לחנויות המיתולוגיות בתל אביב - דיסק סנטר, סופר זאוס ולאוזן השלישית, וגם לעמדת הדי-ג׳יי, כשהיה בסך הכול בן 17. ״לא יודע למה, נתנו לי ולחבר לתקלט בפאב של הקיבוץ״, הוא צוחק.
5 צפייה בגלריה
״הייתי מתקלט במועדונים בחו״ל ואז חוזר לארץ ובכיתה מנצח על סימפוניה של היידן״. עמרי סמדר
(צילום: אלברט ללמאייב)
אחרי הצבא הגיעה ההחלטה ללמוד מוזיקה באופן רציני. סמדר למד שנתיים במגמת ההלחנה ברימון ובהמשך עבר ללמוד קומפוזיציה קלאסית ותורת המוזיקה באקדמיה למוזיקה בירושלים. ״זה החוג הכי הארד-קור - ותוך כדי זה הייתי די-ג'יי. היה לי עולם מאוד מנוגד. הייתי מתקלט במועדונים בחו״ל ואז חוזר לארץ ובכיתה מנצח על סימפוניה של היידן״. לקראת סוף הלימודים סמדר הבין שהעולם האלקטרוני מושך אותו יותר. ״בקלאסי את כותבת יצירה חודשים - תפקידים לכל הנגנים, לכל ההרכב, חזרות ומעט אנשים באים לשמוע, יש בזה משהו נורא לא מתגמל״, הוא מסביר. ״ויש משהו נורא מספק בלהפיק קטע באולפן - ובלילה לנגן אותו במועדון. זה קסם לי״.
חוץ מלעמדת הדי-ג׳יי, היית יוצא הרבה?
״הייתי בליין רציני - רוקד, שומע, לומד. זה היה גם מה שנורא חסר לי במלחמה, שאין כבר את ההפריה ההדדית הזאת עם קולגות מחו״ל שהיו באים לפה כל הזמן, כל שבוע, והיית יכולה להיחשף להמון דברים אחרים ולפתוח את הראש ולקבל השראות״.
היום כאמור, סמדר מג׳נגל בין שני הכובעים - ממשיך לתקלט במסיבות, בעולם עתיר המסתורין של חיי הלילה, אבל גם מתרגל לתפקיד החדש שהוסיף לעצמו רק לפני שלוש שנים - מוזיקאי שמנגן עם להקה חיה. ״המועדון לעומת הלייב שונה בהרבה מובנים. דווקא כשאני די-ג'יי המטרה שלי זה להיות פחות פליזר. במסיבה אני אף פעם לא יודע מה אני הולך לתקלט עד שאני עולה לעמדה. ובהופעה זה אחרת״, הוא מסביר. ״יש תיאום בין כל כך הרבה גורמים, יש צוות עצום שעובד איתי - הלהקה שלי ואורחים, אנשי תאורה, סאונד, כולם צריכים לדעת בדיוק את התפקיד שלהם, מה הם עושים, מתי. אני מכניס אנשים לאיזשהו סרט-הצגה שהכנתי להם״.
בתור מי שרגיל להוביל סט לבד, ומתחשב בהרבה גורמים - קשה לעבוד איתך?
״לא, אני פדנט, אבל גם מאוד כיפי. אני לא רודן״, הוא צוחק.
המעבר מעמדת הדי-ג׳יי לבמה כמוזיקאי עם להקה היה טבעי אך מפתיע, כשהמנהל שלו גי דרייפוס אירח את ההרכב הצרפתי פולו אנד פאן לפסטיבל בארץ והציע לסמדר לחמם את המופע - אבל בלייב. ״אשכרה באותו זמן לא היה לי הרכב, לא הייתה לי להקה, לא היה לי כלום״, סמדר מספר. ״ואז נזכרתי במישהו שתמיד רוקד במסיבות שלי בשורה הראשונה, שפנה אליי ואמר לי ׳תשמע, בא לי לעשות איתך מוזיקה׳. קוראים לו עופר ביימל והיום הוא המתופף שלי״, הוא מספר בחיוך. ״הרגשתי שזו הצעה שאני לא יכול לסרב לה. דיברתי עם עופר ותוך סוף שבוע אחד הייתה לי להקה. עשיתי טלפונים לחברים שהם מוזיקאים והקמתי הרכב, אני מרגיש שזכיתי בהם״.
אותו ההרכב רץ עם סמדר עד היום ולצידו של ביימל על התופים נמצאים גם גיא לנדאו על הגיטרה ויוגב חרובי על כלי הקשה. לפני שהארבעה הופיעו בבארבי, בשוני, בפסטיבל הפסנתר ובקרוב גם יעלו על במת פסטיבל מגדה - הם עשו את הבכורה שלהם בפארק הלאומי ברמת גן. ״ההופעה הראשונה שלי הייתה מול 10,000 איש, ככה התחלתי״.
למרות שהחלומות הקלאסיים נדחקו לטובת הקריירה האלקטרונית, ואחרי שהעיד בראיונות עבר שלא הצליח לשלב בין שני העולמות - נדמה שכמעט במקרה סמדר מצא את הדרך. בעבודה עם המפיק והדי-ג׳יי ג׳ניה טרסול על אחד השירים באלבום שנמצא בעבודה, השניים חיפשו מקהלה. ״יום אחד ג׳ניה חוזר אליי, ׳שומע, מצאתי את מקהלת נונה מקיבוץ מעגן מיכאל׳. אמרתי לו ׳מה?! זה הקיבוץ שלי, איך אני לא מכיר?'״, הוא מחייך. סמדר יצר קשר עם מנהליה - נטלי וצביקה - וגילה שאלה מכירים את המשפחה שלו. ״זו הייתה סגירת מעגל מטורפת בשבילי. באתי לחזרה, לקיבוץ שנולדתי בו, קצת התביישתי שלא ידעתי שהם קיימים״. סמדר שלמד ניצוח מקהלות מעיד שהחיבור היה סינרגטי ומיידי. ״הם אנשים מקסימים, מוזיקאים נהדרים והנערות עצמן מדהימות, סופר-מקצועניות. אני יכול לכתוב להן כל מיני עיבודים והן פשוט כמו פלאג-אין במחשב בתוכנה, זו עוד הזדמנות בשבילי לבוא לידי ביטוי גם בקטע הזה".
״הייתי מוכן להמשיך לחיות כפוטנציאל לא ממומש״
בין החזרות למופעים השונים, סמדר כאמור מבלה בימים אלה זמן רב באולפן בעבודה אינטנסיבית על אלבום חדש ובינלאומי שצפוי לצאת בשנה הבאה. בשונה מהעיבודים הישראליים, עיקר העבודה כאן היא על חומרים מקוריים באנגלית. "היה לי חשוב להרחיב את היריעה שלי. הייתי כותב שירים בתור נער, והייתה לי להקת רוק כשהייתי ילד, ועזבתי את זה והייתי עמוק במוזיקה אינסטרומנטלית. בעולמות האלקטרוניים הטקסטים הם מאוד מינימליסטיים, Move your body Feel the music״, הוא שר וצוחק. ״בעצם השיר What Would You Do If I Told You This Is A Dream פתח לי את זה. שיר שכתבתי ואני שר, וראיתי שהוא מאוד מרגש אנשים אפילו שזה לא שיר פופי במבנה קונבנציונלי של בית-פזמון. הוא פשוט שתי שורות שחוזרות על עצמן. אבל גם שתי שורות שחוזרות על עצמן מסוגלות לרגש ולפגוע במקום מיוחד אצל המאזין״.
אפילו שיצא ב-2022, אותו קטע מדובר שואל שאלה שרבים מהרהרים בה אחרי 7 באוקטובר – ׳האם תמשיכו לרקוד?׳. ״ברקע של המלחמה וכל מה שאנחנו עוברים, האם אנחנו ממשיכים לחיות למרות הכול?״, הוא אומר. ״יש לזה הרבה משמעויות. הבנתי שיש לי מה להגיד, לא רק בעיבודים ורמיקסים, והתחלתי לכתוב לפני כמה שנים. יש לי כמה שירים שהפקתי והם פשוט שכבו במגירה, לא הוצאתי אותם אף פעם, פשוט ידעתי שיום יבוא וימצאו את המקום שלהם״.
סמדר לא חשף את שיתופי הפעולה הצפויים באלבום החדש - מחו״ל ומהארץ - אבל גילה שכבר ניגן חלק מהשירים, ומבטיח שגם בו נשמע עוד משירתו. ״אני גם לא זמר במובן ה'זמרי' של המילה״, הוא מעיד. ״אני לא מחזיק מעצמי איזה פרסונה ווקאלית. תמיד ראיתי את עצמי מאחורי העמדה; כותב שירים, מלחין. הקטע של לפתוח מיקרופון ולשיר זה חלק מהתהליך שאני עובר. אף פעם לא הראיתי את הצד הזה שלי. אז הנה יצאתי לסוג של קדמת הבמה, והתחלתי לנגן לייב עם החברים שלי. זה עוד שלב באבולוציה. כאמן אני אוהב כל הזמן להתפתח, ואתה לא נשאר ׳וואן טריק פוני׳ או נכנס לנישה מסוימת״.
איך אתה מתמודד עם ההצלחה שאתה זוכה לה סוף-סוף?
״חיכיתי לזה, זה לקח זמן. אני מאוד שמח שזה קרה. אני לא יכול להגיד שזה הפתיע אותי כי האמנתי בעצמי. הייתי מוכן להמשיך לחיות כפוטנציאל לא ממומש. אני עדיין לא מרגיש שמימשתי אלא שרק התחלנו, שיש לי עוד מה לעשות ועוד לאן להתפתח. ההצלחה המסחרית כן מעמידה בפניי הרבה התלבטויות, אני לא מנסה להתחבב על אנשים או לחפש את הדברים הפופיים והקלילים. אבל אני חושב שאם אני אשאר נאמן למוזיקה שלי דרך האמנות הדברים יגיעו. האמנות שלי מספיק קומוניקטיבית בשביל לקיים גם אמת וגם הצלחה מסחרית ביחד״.
במקביל בימים אלה הוא פותח חברת תקליטים שנקראת Ganuz Records שהתפתחה מליין מסיבות שבהובלתו. ״זה בית למוזיקה אלקטרונית, דברים שמיועדים לרחבות לחו״ל, למועדונים, לסצנה הקלאבית". אירוע ההשקה יתקיים באוקטובר במהלך Amsterdam Dance Event, פסטיבל מהגדולים בעולם שמושך אליו 400,000 בני אדם לאלפי אירועים שמתקיימים במאות מועדונים ברחבי העיר ההולנדית.
יש חששות לקיים את ההשקה במדינה זרה בתקופה כזו?
״כמו כל דבר שאת מפיקה וצריכה שאנשים יקנו כרטיס ויבואו אז ברור שיש חששות מהכובע של מי שמפיק ויוזם. נקרא לזה הימור או אתגר, לעשות אירוע בטריטוריה שאין לי בה דריסה. אנחנו עושים משהו חדש, זה מרגש מאוד, יש תמיכה. המוזיקה של גנוז היא מאוד קלאבית ובינלאומית, בשפה אוניברסלית. בקטע הזה אין לי חששות, אני לא רואה איך פוליטיקה מצליחה להשתחל לתוך הדבר הזה״.
