שלושת הסרטים הראשונים בסדרת "בלתי נשכחים" (2014-2010) יצאו בהפרש של שנתיים זה מזה, וסיפקו נחמות רטרו לאלו המתגעגעים לאקשן הגברי המחוספס של ילדותם. הפרק הרביעי "בלתי נשכחים 4" (Expend4bles) מגיע לאחר דרך ייסורים פתלתלה שנמשכה תשע שנים, ומתפקד לכן כרטרו כפול - למזדקני שנות ה-80 ולילדים שנגררו עם אבותיהם לסרטי הסדרה לפני כעשור. לאלו וגם אלו המסר ברור: מוטב היה לשכוח מהסדרה הזו ולהתקדם הלאה. זהו הפרק העלוב ביותר בסדרה שאף פעם לא הצטיינה ביותר מקריצות נוסטלגיות לקהל לא בררני.
כזכור מאחורי סדרת "בלתי נשכחים" נמצא סילבסטר סטאלון. מלבד היותו הכוכב הראשי, הוא ביים את הסרט הראשון, היה תסריטאי-שותף בשלושת הפרקים, והגה את הסיפור שהיה הבסיס לתסריט בחלק השלישי. הוא מגלם את איש הקומנדו ברני רוס, המפקד על הצוות למשימות מיוחדות. החברים בכוח שלו, נציגי הממשל המפקחים על הכוח, והיריבים שמולם התייצבו הלוחמים, כללו בשלושת הפרקים הראשונים שחקנים כמו מיקי רורק, ארנולד שוורצנגר, ברוס וויליס, צ'אק נוריס, ז'אן-קלוד ואן דאם, האריסון פורד, אנטוניו בנדרס, מל גיבסון ו-ווסלי סנייפס. אף אחד מהם לא חוזר לפרק הרביעי.
לביקורות קולנוע נוספות:
סטאלון אומנם נוכח בפרק הרביעי, אבל קשה להאמין שהופעתו תספק את מעריציו המושבעים. עבורו תפקידו של הסרט הוא להעביר את השרביט לכוכב המשנה - ג'ייסון סטיית'האם המגלם בפרקי הסדרה את דמותו של לי כריסמס - סגן המפקד, וחבר הנפש של ברני רוס. מעבר דורי מוצדק לאור מעמדו המבוסס של האחרון ככוכב מוביל בטראש אקשן עכשווי (ע"ע "אימה במצולות: התהום").
גם אם יהיו פרקים נוספים בסדרה סטאלון כבר לא ישחק בהם, אבל בפועל זה המצב כבר בפרק הנוכחי. נראה שהכוכב הסכים לשחק בסרט רק אם הוא יוכל לשבת במשך 90 אחוז מזמן המסך הלא-רב שלו. זה בולט כבר בסצנה המתרחשת קרוב לתחילת הסרט, ובה רוס מביא את כריסמס לבר מפוקפק כדי שיילחם בכמה בריונים, ובכך יחזיר לו את טבעת שאותה רוס הפסיד לילה קודם בהימורים. כל זה קורה כשרוס יושב על כסאו וכמעט לא תורם לקרב. זה כל כך מוזר עד שלרגע מתעורר חשד שלפנינו מקרה נוסף, כמו זה של ברוס וויליס בשנים האחרונות, של שחקן שבגלל הידרדרות בריאותית קשה לא מסוגל לתפקד פיזית כדמות בסרט אקשן, ולכן הסרטים שבהם הוא שיחק בוימו בדרך שכולה ניסיון לעקוף מגבלות אלו. העיקר שייראו שהוא שם. כנראה שזה לא המקרה של סטאלון, אבל עצם עלייתו של חשד זה ממחישה עד כמה נוכחותו בסרט היא לא יותר מיציאה ידי חובה.
חלק קטן מחברי הקבוצה בסרטים הקודמים חוזר. המתאבק רנדי קוטור כטול רוד, כשרוב תפקידו בסרט הוא בדיחות על צורת האוזן שלו, עם גיוון של בדיחת השתנה. דולף לונדגרן הוא גאנר ג'נסן - דמות שמעוצבת בסרט בדרך כה מעוררת רחמים עד שעולה כאן חשד האם סטאלון קימבן בדיחה מרושעת על חשבונו של לונדגרן. אולי זו נקמה מאוחרת על כך שבצילומי "רוקי 4" לונדגרן כמעט הרג את סטאלון במכת אגרוף שמחצה את ליבו. לך תדע.
המצטרפת הבולטת לכוח היא מייגן פוקס בתפקיד סוכנת ה-CIA ג'ינה, שיש לה זוגיות לא יציבה ומאוד תחרותית עם לי כריסמס. לג'ינה, עם שפתיה גדושות הסיליקון של פוקס, תמיד יש ליפסטיק מושלם - גם כשהיא רבה עם בן הזוג, מתגפפת לאחר "סקס סוער", או באמצע פעולת קומנדו. רמת האמינות שלה כלוחמת היא אפס, אבל לפחות היא מגלמת באופן משכנע דמות בלתי נסבלת. מצטרפים נוספים הם קרטיס "50 סנט" ג'קסון כ"איזי דיי", דמות שלא מותירה כל חותם, ג'ייקוב סיפיו המגלם את גאלן, בנו של גאלגו (אנטוניו בנדרס) חבר הקבוצה בפרק השלישי שלא חזר לפרק הרביעי. סיפיו מזכיר במראה את בנדרס הצעיר, ומבצע חיקוי גס של בנדרס בגרסת "החתול של שרק" עם תוספת רמיזות של סטיות מיניות. עוד תפקיד שמעורר חשד שהוא עוצב כאקט של סגירת חשבון עם השחקן שנטש את הפרק הנוכחי. ישנה גם הדוגמנית הוייטנאמית-אמריקנית לוי טראן, שאמורה לגלם דמות "פרועה" ואולי זה אף היה קורה אם התסריטאים היו טורחים לכתוב לה דמות. אחרון חביב הוא השחקן אנדי גרסיה, שבשאריות הקריירה שלו מגלם את דמותו של מארש, סוכן CIA בכיר שמפקח על הצוות, ושקשה מאוד לחבב.
שני השחקנים האחרונים שמצטרפים לסרט הם אייקונים של אקשן אסייתי, שיכולותיהם המוכחות כמעט ולא מנוצלות. בצד של הטובים נמצא דצ'ה שאותו מגלם כוכב האקשן התאילנדי טוני ג'ה, השחקן שהפך לשם דבר בזכות שלושת סרטי Ong-Bak. בדרך המדגימה את האופן היצירתי שבו "הבלתי נשכחים 4" חותר תחת כל פוטנציאל שהיה לו, ג'ה מגלם דמות של לוחם שנטש את דרך הלחימה. לכן היכולות שלו מודגמות, באופן רחוק ממספק, רק בסצנה בודדת. מהצד של הרעים נמצא איקו אואיס האינדונזי, מסרטי "הפריצה" המופלאים. כאן הוא מגלם את דמותו של סוארטו, טרוריסט שהניח ידיו על נשק גרעיני לובי, ועומד לנסות להתחיל מלחמת עולם שלישית. מסתבר שבמלחמת השמדה של כל המין האנושי הגיוני להניח שניתן להרוויח הרבה כסף.
העלילה בנויה על תבנית שבלונית של שתי סצנות אקשן גדולות. הראשונה מסתיימת במשבר, השנייה, שהיא 40 הדקות האחרונות של הסרט, בתיקון המשבר. מה בדיוק קורה - זה לא ממש משנה. בקטעי האקשן יש עבודת מסכים ירוקים ו-CGI ירודה עד לרמה של הסחת דעת. בשונה מהסרט הקודם שניסה להביא קהל נרחב עם דירוג PG-13, לסרט הנוכחי יש דירוג R. אז כמה סכינים משספות צוואר, אבל עדיין השפרצות הדם הדיגיטליות לוקות בחוסר אמינות. בין לבין, כמקובל בסדרה, התחכמויות נמוכות מצח בדיאלוג בין הדמויות - בעיקר בברומנס של רוס וכריסמס.
ה-DNA של סדרת "הבלתי נשכחים" הוא לתפקד כמסלקה של שחקני אקשן. עם המעבר הדורי המתרחש בסרט זה, יש ניסיון לעצב מחדש את הסדרה באמצעות התבססות על שחקנים צעירים. תאהבו או לא את הסרטים הקודמים, אבל אי-אפשר להתווכח עם המוניטין שהביאו איתם השחקנים הוותיקים. איזה משקל סגולי יש לשחקנים שעליהם מנסה הסדרה מנסה כעת להתבסס? כמעט כלום.
אז אולי כעת יהיה לסדרה ערך חדש עבור קהל היעד המזדקן. למשל, בפרק הנוכחי יש שני טוויסטים עלילתיים צפויים באופן מחפיר, וניתן להשתמש בהם כמבחן קוגניציה לצופים. אם לא צפיתם טוויסט אחד - מומלץ ללכת לבדיקה כדי לשלול אפשרות של הידרדרות קוגניטיבית. אם פספסתם את שני הטוויסטים, כנראה שמומלץ להתחיל "לסדר את עניינך" לפני איבוד סופי של הצלילות. קשה להאמין שיהיה ערך לסרטים הבאים מכל בחינה אחרת.