בוקר טוב. אוי אוי אוי. וכעת לקוראינו בשפת היידיש - אוי ויי זמיר. אשר יגורתי בא, אלית היא המנצחת בעונה הזאת של הישרדות. כלומר, זאת מתיחת אחד באפריל, נכון? אין מצב שהאישה שהכי הכי פחות הגיע לה, שה"משחק" שלה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, היה רצף של התקרבנויות, תלונות, טענות שבחיים עצמם היא מסמר הערב, רכיבה על אנשים כמו שיקר, חזרה למשחק לאחר שכבר הודחה בזכות אצבע בעין של ההפקה, היא השורדת האחרונה. ומילא כל אלה, האישה שלא הייתה לה אפילו עצם אחת מבדרת בגוף וכל דקות המסך שלה היו גבעות של להג אינסופי שבאמת לא תרם דבר, קטפה את המיליון מול אנשים שאשכרה שיחקו את המשחק. וזה עוד כשהיא מקבלת את העריכה הטובה והמחמיאה ביותר שכסף יכול לתת. תחשבו על זה - ההפקה יודעת מי זכה כשהיא חוזרת מהצילומים עם חומרי הגלם. אחד התפקידים של העורך הוא לחבב את המנצח על הצופה ולגרום לאחרון להרגיש שהאדם הנכון ניצח. זאת הגרסה הכי טובה של אלית שההפקה הצליחה לייצר.
רגע הזכייה, מתוך גמר "הישרדות"
(באדיבות: רשת)
ולאן נפנה את האשם? ותסלחו לי שאני לא רוצה לדבר על המחאה, אני רוצה לדבר על זכות הבחירה. האם הדמוקרטיה היא זו שהכזיבה כאן? זאת שעבורה אנחנו סופגים מכת"זיות, שוטים, אלות, ממים גרועים, האם כשנותנים את הדמוקרטיה לאנשים הלא נכונים היא הופכת לכלי משחית? ומה שמים להם שם, במים של וילת המושבעים, שגורם לשחקנים שהגיעו עם הצהרת כוונות שכולה אסטרטגיה ואהבה לפורמט, להפוך במחי הדחה אחת לפעוטות קטנוניים מוכי טנטרום ושיכורי כוח, שכל מה שהם יודעים זה "אני ואני ואני, ואם לא אני גם לא אתם"? תסלח לי האלה הטובה, אני מלקה את עצמי על שמחשבת כפירה כזאת עלתה במוחי, אבל אולי כדאי לשקול שוב את העברת הכוח לצופים? איכשהו יש לי תחושה שכל בחירה תהיה טובה יותר מהבחירה שנעשתה אתמול.
לביקורת טלוויזיה נוספות:
זה היה גמר משמים, בדומה למופעי הגמר האחרונים, שהפכו עם השנים לפסטיגלים שפונים בעיקר לבני טרום-התבגרות ואנשים שרוצים לראות את טל ומאיה קיי מתנשקים. אותה קיי גם גרפה את תואר אהובת הקהל, ואנחנו נאלצנו להסתפק בתמהיל הצדקני הרגיל: שוב חפירות על הרומן, גיא זו-ארץ מנצל את עמדת המרות שלו ומנסה בכוח לעשות סולחה בין טל וגל (ידידי, אל תשאל שאלות ולא תקבל בתשובה שקרים). סהר מחייך כמו משוגע כשהוא חוזר ואומר שלא חשב שבגמר יהיו ארבעה שורדים ושאם היה יודע אולי לא היה לוקח את אלית. בין לבין הושלכנו אל ספירת הקולות בהמשכים, שהיא חווית צפייה ששקולה להפרעת אכילה. באינפורמציה המעניינת באמת, כלומר איזה חתול שחור עבר בין השורדים אחרי שחזרו לארץ, למה אבירן לא הגיע לגמר, על מה הוא מסוכסך עם ההפקה ומי העיוור שהלביש את המושבעים (חוץ מאלית, שיש לציין שנראתה נפלא ואולי בגלל זה זכתה), בכל אלה זו-ארץ נגע במקל בשיחת הגמר, אבל שום פרט פוקח עיניים שישפוך אור על התוצאות לא נאמר שם.
הגמר הזה והתוצאה שלו היו מדכאים פחות אלמלא העונה שקדמה להם. זאת הייתה עונה לא רעה בסולם "הישרדות" ישראל: היא הכילה מהלכים יפים, אנשים הודו בריש גלי שהם מעוניינים לזכות (!) ושהם מוכנים להדיח אנשים בשביל זה (!!). הצהרות שהן שוות ערך להתאבדות בוורסיה המוסרנית הציונית. היו לנו שני פסלוני חסינות, אחד מהם שימש למהלך יפה למדיי (אם כי מבוזבז, אבל עדיין יפה), השני הלך עם המתמודדת המובילה עד לגמר. היו הדחות מפתיעות, מתמודדים אינטליגנטים, ואפילו שהמילה בוגד נשמעה יותר פעמים מחורים במצה, הזדקפו מולה לא מעט אסטרטגים שעמדו על זכותם לשחק את המשחק. בסך הכול הורגשה מגמת שיפור מעונות הסלבס הקודמות, מה שהופך את הסיומת הזאת ליריקה בפרצופו של הצופה. כמובן שהזוכה הייתה צריכה להיות גל, שהייתה היחידה שגם הצליחה להתנסח ברהיטות במועצת השבט האחרונה (לא הייתי בוחרת בה כחברה, כן? לג'וב הזה הייתי לוקחת בלי להסס את קייסי). גם את טל הייתי מכילה כשורד האחרון. אפילו את סהר הייתי מעכלת. אבל אלית? ביץ' פליז.
3 צפייה בגלריה
הגמר הזה והתוצאה שלו היו מדכאים פחות אלמלא העונה שקדמה להם. מתוך גמר "הישרדות"
(צילום: מיכאל טומרקין)
ההמחשה הטובה ביותר לעניות הבחירה הזאת היא הידיעה שגל לא הייתה יכולה לעשות שום דבר אחרת כדי לשפר את הסיכויים שלה לזכות. אלית הייתה בסך הכול העז הנכונה בגמר שבו המושבעים לא סבלו אף אחד ושכנעו את עצמם שהם שליחיו של הצדק, וגם לשם היא הגיעה בזכות מנה הגונה של מזל ואבן אחת בלתי מתכלה. כלומר ויביים חזקים לעונה הראשונה של דן מנו ונעמה קסרי, רק שפה לא ברור עד כמה ההפקה התערבה ובמי בדיוק הם נוקמים. היא הייתה נסיכת האקראיות. לא הייתה לה אפילו נקודת זכות אחת לזקוף לזכות עצמה במעמד ההצבעה הסופית, וכל מה שהיא הצליחה לומר היה "ישבתי מהצד והסתכלתי - זאת הייתה האסטרטגיה שלי".
3 צפייה בגלריה
נאלצנו להסתפק בתמהיל הצדקני הרגיל. רביעיית הגמר, מתוך גמר "הישרדות"
(צילום: מיכאל טומרקין)
נכון, גם בהישרדות ארה"ב היו זוכים שרכבו על מישהו עד לגמר ולא התלכלכו, זאת כנראה תופעת לוואי בלתי נמנעת של הפורמט, אבל ההבדל הוא במינון ובגסות התפרים. שם מדובר בפאלטה, פה מדובר במגמה. שם מדובר בצפרדע שאפשר להתווכח עליה, פה היא נתקעת בגרון. אז אם ביבי עומד לחתוך רוחבית את תקציבי משרדי הממשלה לטובת הקמת מיליציה לבן גביר, אני חושבת שזאת הזדמנות טובה לנסות לנגב חלק מהתקציב לטובת חינוך. חינוך המושבעים, חינוך השורדים, חינוך המלוהקים, השינוי יתחיל בתוכנו. עד לעונה הבאה, תהיו חזקים.
