בבואו של אדם לייסד מערכת יחסים עם הסדרות שהוא צופה בהן - סליחה היא מרכיב חשוב במשוואה. אם הוא רוצה ליהנות מכל נקודות העונג שהוצפנו לתוך הסדרה הוא צריך למצוא בליבו את המקום לסלוח לחורים בעלילה, להסכים להעלים עין מתפניות בלתי הגיוניות ובאופן כללי לחבק גם את החסרונות. הכול, כמובן, בגבול הסביר. לפעמים מגיע הרגע שבו האיזון העדין הזה נשבר והקשר מתחיל להתערער, אבל כל עוד המאזן נשמר - כמו שאמר טל ברודי - אנחנו על הספה ואנחנו נשארים על הספה.
"בשבילי אתם מתים" - טריילר
העונה השלישית והאחרונה של "בשבילי אתם מתים", שעלתה אתמול (ה') במאמא נטפליקס, היא דוגמא טובה למערכת יחסים כזאת בין צופה לסדרה. אחרי עונה ראשונה מצוינת שהפליאה בשילוב בין קומדיה שחורה לא סטנדרטית, דרמה רגשית על חברות ועלילת מתח שלא נחה לרגע, הגיעה עונה שנייה שאתגרה את הסלחנות של הצופה עם עלילה מעט טלנובלית ויותר מידי צירופי מקרים - אבל עדיין עבדה. המאזניים נטו לטובתה בעיקר בזכות המשחק הנהדר של שתי השחקניות הראשיות, כריסטינה אפלגייט ולינדה קרדליני, שמגלמות את הזוג המוזר ג'ן וג'ודי, והיכולת של היוצרת ליז פלדמן לנטרל את הסכריניות עם תגובת נגד מהירה של ציניות ומודעות עצמית.
העונה השלישית תיזכר בעיקר כזאת שככל הנראה מסמנת את סיומה של קריירת המשחק של אפלגייט, שבמהלך צילומי העונה השלישית אובחנה עם טרשת נפוצה. השבוע היא הגיעה לטקס קבלת כוכב על שמה בשדרות הכוכבים ההוליוודית, לראשונה מאז שנודע על דבר האבחון, כשהיא נשענת על מקל הליכה. צילומי העונה הופסקו לחמישה חודשים לאחר שאפלגייט קיבלה את האבחון והם הושלמו כשהם מותאמים למצבה החדש, גם אם זה אומר שאיש סאונד כרע מחוץ לפריים והחזיק לה את הרגליים כדי לשמור אותה יציבה. המחלה של אפלגייט אינה סוד - וסודות הם אחד המנועים החזקים ביותר של "בשבילי אתם מתים" - אבל הידיעה לגביה היא אחד מאותם מקרים שבהם המציאות שמאחורי הקלעים מעניקה רובד נוסף של משמעות לסדרה עצמה, בטח כשהיא מתפלשת מלכתחילה בפטאליות של הקיום האנושי.
החיבור בין ג'ן לג'ודי ממשיך לספר את סיפורן של שתי נשים שונות לכאורה שנקשרות הודות לסודות ולטראומות המשותפות שלהן. גם בעונה השלישית הן נמצאות במנוסה – גם מה-FBI, גם מהאנשים הקרובים אליהן (ג'יימס מרסדן ממשיך לגלם פה את בן, אחיו התאום הזהה של סטיב, האקס של ג'ודי וקורבן התקף הזעם של ג'ן), וגם מהמשטרה, מגזרות הגורל שמונחתות עליהן ומעצמן. החברות שלהן עומדת במבחן שוב ושוב, ומנגד הקצב המהיר של ההתפתחויות והטוויסטים מחזיקים את היסודות העלילתיים. ההומור המהיר של הסדרה קצת פחות אמין בסצנות האפלות יותר אבל עדיין מהנה, ומי ששמח להיפגש עם קייטי סגל בעונה הקודמת כאמה של ג'ודי, ירגיש איזה מיתר רוטט כשהיא וג'ן יחלקו סצנה לקראת סוף העונה (פגי וקלי באנדי שוב ביחד!).
גם האופן הבלתי הפיך שבו הסדרה מסתיימת, הגם שהוא מסתכן בצ'יזיות, נותר נאמן ל-DNA של הסדרה שהופקה, נכתבה ושוחקה בעיקר על ידי נשים. המסר של פלדמן בצורת מערכת היחסים של ג'ודי וג'ן, שתי נשים שנשארות יחד, לא משנה מה קורה, כי הן מקפידות לגלות את האמת (בסופו של דבר) האחת לשנייה, בהחלט שורד ונוכח גם שם. אבל והתחלה חדשה נשזרים זה בזו ו"בשבילי אתם מתים" מובאת אל מנוחתה הנכונה בדיוק בזמן, מהלך טלוויזיוני שאי אפשר להפחית בחשיבותו.
