כנראה שברשת 13 שברו לא מעט את הראש בניסיון לפצח את המשבצת של שבע בערב, רגע לפני המהדורה. בערוצים המקבילים מוזגים אליה תוכניות חיסכון וכלכלה, מה שבטח הוביל למסקנה שכדי להתחרות בתוכן מסוים - אנשים שמבינים בכסף ומבקשים להחכים את הצופים – כדאי להציע דווקא את התוכן ההפוך, כלומר לנסות לשמוע דווקא מה דעתם של הצופים על המצב. וכך נפתחה "מדד ישראל", התוכנית החדשה היומית של אברי גלעד, שפרש לא מזמן מהנחיית תוכנית הבוקר של הערוץ, עם הבטחות מלטפות אגו כמו "בפעם הראשונה, תוכנית על הדעות שלכם ולא שלנו" (מי זה שלנו? כנראה 'התקשורת') או "כך משפיעים על הדיבור בישראל באמצעות התוכנית שלנו", ועוד הכרזות שנועדו לגרום לנו להאמין שדעתנו חשובה וראויה להישמע. והינה סוף-סוף מצאנו שרפרף עליו נוכל לטפס ולהכריז עליה, וכן! גם להשפיע על השיח.
תרבות – "מדד ישראל" עם אברי גלעד
(באדיבות רשת)
לפני הכול חשוב לציין, אני לא מזלזלת חלילה בדעות, אבל בואו, יש לנו מספיק מהן. אין צורך בתוכנית כמו "מדד ישראל" כדי לתת במה לדעות אקראיות בסוגיות כמו חמץ בבסיסי צה"ל – בעד או נגד, או האם אנחנו חוששים מהמלחמה באוקראינה. אנחנו אולי מקבלים את התחושה שאנחנו מרחק ברקוד אחד מלהשמיע את קולנו אבל מעבר לאורגזמה רגעית, וגם די מסולפת, כתוצאה מהידיעה שהבענו את דעתנו, אין לדעה הזאת שום משמעות או השפעה. באותה מידה היינו יכולים לכתוב טוקבק או – כמו שמציע גלעד – לצעוק על הטלוויזיה, לפעמים זה הרבה יותר משחרר.
אין לי מושג מה מטרתה של "מדד ישראל", מעבר לצורך הקדוש להעביר את הזמן שבין שבע לשמונה בערב ולהביא קצת יותר צופים אל המהדורה. במה היא תורמת? היא לא באמת מביאה דגימה מהימנה של איזה שהוא הלך רוח בעם. היא מועילה פחות מסקרים פוליטיים בתקופה שאינה תקופת בחירות. למרות ההתרגשות הכנה והנוגעת ללב של אברי גלעד כשהוא מנסה לתמרן בין התקלות ("אני מזכיר לכם שאנחנו בהרצה!"), כאילו העלאת כתובית היא אלמנט חדש שהטלוויזיה מעולם לא התמודדה איתו, אפשר להגיד שהוא מעולם לא עזב את הכיסא הקודם שלו. "מדד ישראל" היא בעצם תוכנית בוקר שמשודרת בערב. התכולה שלה היא סוג של שומר מסך שמידי פעם מבקש את תשומת הלב של הצופים לפעילות כלשהי – התעמלות בוקר או סריקת ברקוד שבאמצעותו יתבקשו להביע את דעתם החשובה על נושאי היום.
התכנים של "מדד ישראל" הם שילוב בין פטריוטיזם-לייט (הרבה "גאווה לאומית" ו"חוד החנית של הדאגה הישראלית", וכמובן התהייה האם הסנקציות הכלכליות שמוטלות על רוסיה לא יופנו יום אחד אלינו, הישראלים) ורפרוף שטחי על סוגיות אחרות, באופן שלא מצריך התעמקות מכבידה מידי והמוח יכול לעכל על אוטומט: יובל המבולבל (מ"הישרדות" של רשת כמובן) עונה על שאלות של עוברים ושבים בקניון ומספק תשובות מכובסות בהתאם; אילת שקד מתראיינת בסגנון עדות הפוליטיקלי קורקט; דיבייט מהיר על שאלת החמץ בבסיסי צה"ל שהעלתה את הנימוקים הכי משומשים בנושא וקליפ של חברי הכנסת במשכן הכנסת, שלווה בשאלה המכשילה – איך אתם רוצים את חברי הכנסת שלכם, מנומסים או 'עסיסיים'? (כלומר בהמתיים)
התוכנית הראשונה הסתיימה בבחירה שלכם, הצופים, באחד מבין שלושה אנשים שעשו משהו חשוב ביממה האחרונה (ראש הממשלה בנט, ש"נסע לקרמלין, בשבת! בניסיון למנוע פיקוח נפש", האתלט ארטיום דולגופיאט, שזכה בזהב בגביע העולם בקטאר או הרב מנחם קורצווייל, שטס מאוקראינה ישר לאמסטרדם כדי להמשיך לסייע לפליטים יהודים שהגיעו לשם). בהתאם לרוח התוכנית, הזוכה יובל על סוס בחוצות העיר, כלומר יזכה למקבילה העדכנית – הופעה על שלטי חוצות דיגיטליים שהעניק לתוכנית, אליבא דה גלעד, חבר שלו, מאיר אדרי. אם דעתי אכן קובעת משהו אז הנה היא: אם "מדד ישראל" היתה גורמת לצופה לרצות לצעוק על הטלוויזיה מצבה עוד היה טוב. כרגע היא פשוט מעוררת אדישות.
