כשבנצי ברופמן מתחיל לעבוד על ציור חדש במרחב הציבורי, בין אם זה בארץ ובין אם זה בחו"ל, תמיד יעצרו סקרנים לצפות בעבודה שלו. כשזה קורה ברחבי שכונת שורדיץ' בריק ליין בלונדון, שהפכה למעוז גרפיטי ידוע, אף אחד מהתיירים הישראלים שמקיפים אותו לא יודעים שמדובר באחד משלנו, ממגדל העמק. "תמיד יש אחד ששואל אם אני בנקסי, אז אני אומר לא, אני בנצי. ויזואלית אנחנו לא דומים בסגנון בכלל. כי הוא יותר סטנסיל סטייל, ואני יותר ריאליסטי אבל זה מצחיק".
לא בנקסי, בנצי: אמן הגרפיטי שהגיע ממגדל העמק ללונדון
(צילום: אסף מגל)
זהותו של בנקסי האגדי, עדיין נמצאת בגדר השערות. יש הטוענים שהוא סולנה של להקת מאסיב אטאק ואחרים טוענים שזו בכלל קבוצת אמנים שפועלים יחד תחת אותו שם. אבל החותם שלו, שהפך ציורי קיר לאמנות בעלת הכרה ותג מחיר גבוה, מורגשת. גרפיטי הוא כבר מזמן לא ונדליזם במרחב הציבורי אלא דרך ביטוי לגיטימית ומונגשת לכל מי שעובר ברחוב.
"פעם אחת ציירתי בקריית שמונה על קיר של עסק ועצרה ניידת והשוטר יצא מהניידת. הייתי בטוח שהוא הולך להגיד לי בוא לפה! מה אתה עושה?! או משהו כזה. אבל הדבר הראשון שהוא אמר זה: איזה מגניב, זה חייב לקרות בעוד מקומות".
הדימוי של אמן גרפיטי פרוע שעובר על החוק ומרסס בכל מקום רחוק ממך?
"גרפיטי מבחינתי זה במקום השני אחרי בני אדם, ולכן אני לא פוגע ברכוש, גם אם נדמה שהוא ישן ובלוי ולא שייך לאף אחד".
יום שמוקדש לגרפיטי
בנצי ברופמן (38) גדל וחי גם היום במגדל העמק, הוא אוטודידקט שמעולם לא למד ציור באופן פורמלי, ויתרה מכך - לא התקבל בתיכון למגמת אמנות בגלל ציונים נמוכים במקצועות אחרים בשל הפרעת קשב וריכוז. "כל מחברת, היסטוריה או מתמטיקה, התחילה בכותרת יפה שהנה אני הולך להיות תלמיד השנה, אבל הדף השני כבר היה עם ציורים".
את ציוריו אפשר לראות בתל אביב, ראשון לציון, חיפה, עפולה, טבריה, נשר, אילת וגם בברצלונה אמסטרדם, וינה, מוסקבה וכאמור בלונדון. הקירות הם לרוב בכניסה לבתי עסק המזמינים אותו לקשט את החזיתות, או מקומות המיועדים לכך מראש. את הציורים הוא עושה ללא סקיצות או שבלונות - הכל מהראש. בין ציורים עבור "הנשמה", הוא מתפרנס מעיצוב עסקים, חללים והעברת הפעלות ימי הולדת בנושא גרפיטי.
כשהוא מצויד במסכה עם פילטר, תרסיסי צבע מכל הגוונים, סולם ורמקול עם מוזיקה שמכניסה אותו לאווירה, כל ציור לוקח כמה שעות. השלב המקדים, בו ברופמן מחליט מה תהיה הדמות הצורה שיתיז על הקיר, הוא זה שאורך הכי הרבה זמן. "מגיל מאד צעיר אני נמשך לפורטרטים, הצללות ריאליסטיות. בדרך כלל זה נושא אקטואלי, משהו שצף עכשיו ואז זה גם מתחבר לקהל ולאנשים ברחוב. כשזה רלוונטי לימים אלו, זה מייצר תקשורת וגורם לאנשים לעצור", הוא מסביר. עד כה הוא צייר את דיוקנאותיהם של אנשי תרבות ישראליים רבים כמו אריק איינשטיין, מאיר אריאל, מאיר בנאי, לינוי אשרם, יהודה ברקן. כמו כן צייר את דיוקנאותיהם של מרים פרץ, החייל עמית בן יגאל ז"ל שנהרג בפעילות מבצעית, אחותו שחלתה בסרטן במטרה להעלוץ מודעות למחלה, מהסה אמיני, שבעקבות מותה החלה מחאת החיג'אב באיראן. גם צייר דמויות כמו כנופיית ברמינגהם (פיקי בליינדרס) ואנשים בינלאומיים בולטים כדוגמת טופאק, אמינם, הביטלס, פרדי מרקורי, מסי והרשימה לא נגמרת. "המקום המועדף עליי בעולם הוא לונדון, אני מצייר על קירות חוקיים שמיועדים לכך. ציירתי שם מעל לעשרה ציורים, חלקם נמחק. הייתי שם במקרה כשהמלכה אליזבת' נפטרה וציירתי אותה. התחברתי מאד לציור, אבל יום למחרת מישהו כבר צייר דאפי דאק על הפנים שלה".
3 צפייה בגלריה
"יום למחרת מישהו כבר צייר דאפי דאק על הפנים שלה". המלכה אליזבת - גרפיטי שצייר בנצי ברופמן
(צילום: בנצי ברופמן)
הציור האחרון שבחר לעשות היה דף קרוע עם משפט משיר של יצחק קלפטר שהלך לעולמו לפני כחודש וחצי. את המחווה הוא צייר על תריס ברזל ענקי בעיר התחתית בחיפה, מקום הולדתו של קלפטר ז"ל, סמוך לציור אחר שלו - של יניב קטן קפטן מכבי חיפה לשעבר.
קטן, הינו חלק מפרויקט שלם שברופמן החליט להרים בעצמו והפך לאטרקציה תיירותית בחיפה. גם בזמן הריאיון עצמו פגשנו במקרה משפחה שערכה סיור בין הדמויות השונות שצייר. "מכבי חיפה זו יוזמה שלי. אני לא מעוניין בכסף מזה ולא רוצה כסף, זה לא הרעיון. הייתה תקופה שכדורגל לא התחבר לי עם דמות האמן המיוסר. מבחינתי אני מתקן משהו אדיר בחיי וזה אהבות שזנחתי, לכן זה נטו אהבה נקייה וחזרה לילדות שלי, לשורשים ולאהבה הירוקה שלי".
3 צפייה בגלריה
מצויד במסכה עם פילטר, תרסיסי צבע מכל הגוונים, סולם ורמקול. בנצי ברופמן
(צילום: אסף מגל)
ככה תוכלו למצוא אגדות עבר והווה של המועדון כמו אבי רן, ז"ל, על קיר בכניסה לחיפה סמוך לבית הקברות, את ראובן עטר צייר בטירת כרמל שם נולד, את יניב קטן מיקם בסמוך לסנדביץ' בר של משפחתו. הוא גם צייר את צ'ארון שרי, יענקל'ה שחם, את הקפטן נטע לביא ובקנה עוד מספר שחקנים שהותירו את חותם על המגרש למרגלות הכרמל. "זה יצר מעגל שמתחיל אצלי, עובר לקיר, דרך השחקן, לאוהדי מכבי חיפה ומגיע חזרה אלי דרך הפידבקים".
אתה משקיע בעצם מכיסך כשאתה מצייר ככה ברחוב.
"יש אנשים שאוהבים לשדרג לעצמם את הרכב באלפי שקלים, לקנות בגדים של פראדה. כשאני נוסע לחו"ל לחופשה זוגית עם אשתי, היא יודעת שחוץ מאאוטלטים יש יום שמוקדש לגרפיטי. כל אחד והתשוקה שלו, אצלי במקרה התשוקה היא ציור. כל שטח הוא קנבס מבחינתי, אני יכול לצייר על אבק שנשאר על שמשת מכוניות".
היית רוצה יום אחד גלריה משל עצמך?
"אני לא אמן סטודיו. אני מאוד אוהב לעבוד ברחוב ובפני אנשים. הכרתי הרבה חברים דרך הציור. כשמציעים לי לעשות את זה אני אומר שאחווה בדידות אם אני אעבוד בסטודיו. אני אוהב את האינטראקציה".
