שחקנים וכותבים בהוליווד שובתים ביחד בפעם הראשונה זה למעלה מ-60 שנה. הם שובתים כבר כמה חודשים ורואים בכך מאבק הישרדות קיומי, כיוון שהם חושדים שהתאגידים מבקשים לקצץ את עלויות שכר העבודה עד לאפס. חדרי הכותבים התכווצו. תשלומי תמלוגים, שבעבר הספיקו כשכר למחיה, מסתכמים בחופן דולרים. אז איך כולם מרגישים? שוחחנו עם עובדים מכל קצות התעשייה - משחקנים דרך כותבים ועד מפעילי מצלמה. הם שיתפו אותנו במידע על המשכורות שלהם, על תשלומי התמלוגים הזעומים שהם מקבלים, וכיצד הם שורדים במהלך השביתה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
4 צפייה בגלריה
השובתים מפגינים מול אולפנים
(צילום: Editorial credit: Elliott Cowand Jr / Shutterstock.com)
אפילו אלה מהם ש"עשו את זה", כביכול, מותחים את התשלומים שהם מקבלים עד לקצה. מתחתיהם, המעמד הבינוני-נמוך בהוליווד נאלץ לעשות חישובים: כמה זמן עוד נותר לי לפני שאיאלץ לחזור למלצרות? עוד מטה בהיררכיה - עוזרים, עורכים ועובדי עזר אחרים. חברי גילדת העובדים IATSE אינם שובתים, אבל למרות זאת אינם עובדים, ומתמודדים עם הדילמה המוסרית האם לחצות את הקווים ולהצטרף לשובתים, מחשש שהאחרונים לא יתמכו בהם ולא יגבו אותם במאבק לעסקה טובה יותר גם עבורם.
מיקום: ניו יורק
שנים בתעשייה: 13
אני סובלת מהפרעה המטולוגית נדירה, ולכן בחירות מקצועיות רבות שלי תלויות בשמירה על ביטוח הבריאות שלי. ללא ביטוח, עלויות הטיפול התרופתי שאני מקבלת מסתכמות ב-15 אלף דולר בחודש. בנובמבר 2020 לוהקתי לתפקיד חוזר - שבעה פרקים - בתוכנית של נטפליקס. היה לי אותו זמן מסך כמו לשניים מהמשתתפים הקבועים בסדרה, אבל לא ניתן לי חוזה המיועד למשתתף קבוע בסדרה. הרווחתי 8,000 דולר לפרק - 56,000 דולר לשבעה פרקים, לפני מס. זהו שכר הוגן, אבל עדיין לא השכר של משתתף קבוע בסדרה. הסוכן שלי נאלץ לשבת לנטפליקס על הראש כדי לוודא שאכן ישלמו לי את מה שמגיע לי לפי תנאי החוזה שחתמתי. הם חותמים איתך חוזה בבלוקים של שני פרקים, אפילו שהם יודעים שהם ישתמשו בך ליותר משני פרקים. הם עושים את זה כי אז הם יכולים לעשות שינויים בחוזה שלך ולשלם לך פחות וגם לבקש ממך להיות זמין ופנוי לכל תקופת הצילומים. חייב להיות תשלום מובטח לכל תקופת הזמינות, ואין תשלום כזה.
לאחד מחבריי היה תפקיד חוזר בתוכנית של FX, והוא קיבל משהו כמו 30 אלף דולר לפרק. חברה אחרת שיחקה בתפקיד קבוע בתוכנית של המפיק דיק וולף, והציעו לה רק 15 אלף דולר לפרק. הסוכנים שלה הצליחו במשא ומתן להעלות את הסכום ל-20 אלף דולר. אין רגולציה. הם ינסו תמיד לשלם לך כמה שפחות, בשיטת מצליח. אני עובדת בחברת סטארט-אפ והשתמשתי בימי היעדרות בתשלום בשביל להגיע לימי הצילומים. לא היה לי אפילו יום חופש אחד במשך 18 חודשים ואורך יום צילום הוא 14 שעות.
4 צפייה בגלריה
הפגנה ליד הבניין של נטפליקס בלוס אנג'לס
(Editorial credit: John Doukas / Shutterstock.com)
בשנה שלאחר מכן, שנת 2022, הרווחתי 80 אלף דולר ממשחק. זו הייתה הפעם הראשונה שיכולתי להתפרנס ממשחק בלבד. הצטלמתי לתפקיד קטן בסרט שיהיה מועמד לאוסקר. שילמו לי 8,000 דולר לשבוע - המינימום שנקבע לפי האיגוד. הייתי כוכבת אורחת בשתי דרמות של דיק וולף ובתוכנית Freevee של אמזון, שכמעט לא הניבה לי תמלוגים. ואני כן מקבלת תמלוגים מהדברים שעשיתי בנטפליקס. הם מתחילים ב-49 אחוזים מהשכר שלך ואז השיעורים יורדים. אין דרך לדעת אם העסקה שקיבלת הוגנת. השנה הרווחתי 53 אלף דולר מעבודות משחק ומתמלוגים ביחד. אם מרוויחים קצת יותר מ-26 אלף דולר בשנה מעבודות משחק במסגרת האיגוד המקצועי, אפשר לבחור להשתתף בביטוח הבריאות שלו. אבל חלון הזמן שבו עליי לעמוד בתנאים נמשך מיולי עד יולי. כך שאם לא ארוויח יותר כסף השנה, אאבד את ביטוח הבריאות שלי בספטמבר הבא.
השנה שעברה הייתה יוצאת דופן עבורי. אני צריכה שנה כזו בכל שנה, ולא ככה זה עובד בעסקי המשחק. פעם התשלומים היו מובנים כך ששחקנים יכלו לצלוח גם את השנים השקטות יותר. שחקנים עובדים כמוני - לא אנשים מפורסמים - יכלו לשמור על איכות החיים שלהם גם בשנים השקטות, עד שתגיע הגאות הבאה. ככה אפשר לבנות קריירה.
אני צריכה למצוא משהו אחר בשבוע-שבועיים הקרובים. כבר קרה שעבדתי בארבע עבודות צדדיות בו זמנית. עבדתי במשרה חלקית כנציגת שירות לקוחות מקוון בחברת סטארט-אפ קמעונאית. אם השביתה תימשך ללא הגבלת זמן, אוכל לחיות כך לנצח כי שחקנים הם עקשנים אחד-אחד. נמצא את הדרך לקיים את עצמנו. לאולפנים כמעט לא נשאר חומר. אנחנו יכולים להמשיך בזה לפאקינג נצח.
מיקום: לוס אנג'לס
שנים בתעשייה: 3
לפני העבודה בטלוויזיה הייתי מורה בבית ספר תיכון ציבורי בניו יורק. הרגשתי מוגן בעבודה הזו. השתכרתי למחייתי ויכולתי לחיות בקהילה שבה לימדתי ולהשתתף בכלכלה המקומית. דווקא עכשיו, בתור "כוכב", במירכאות, אני לא מרגיש בטוח מבחינה פיננסית.
בתוכניות טלוויזיה קיבלתי 36 אלף דולר לפרק. 25 אחוזים מהסכום הזה הלכו לנציגים שלי ו-40 אחוזים מהיתרה שולמו כמס. עדיין, זה יותר כסף בשנה ממה שהרווחתי מעולם. ככוכב אורח בתוכנית אחרת לצפייה ישירה (סטרימינג), הרווחתי בערך 5,000 דולר לפרק שבו הופעתי. אני בר מזל - משתייך לאותם 13 אחוזים מאנשי איגוד השחקנים שיש להם עכשיו ביטוח בריאות.
במונחי תמלוגים, אני מרוויח פחות מ-500 דולר לשנה. זה כמעט מעליב לקבל צ'ק על פחות מדולר ולהפקיד אותו בחשבון הבנק. והם עשו עבודה נוראית בפרסום התוכנית. חברות הסטרימינג משקיעות חלק ניכר מכספן בהשגת מנויים, על חשבון תקציבי השיווק המידלדלים שלהן. הייתי צריך להוציא כסף בכל שנה שבה השתתפתי בתוכנית כדי לשכור את שירותיו של יחצ"ן - בעלות של 6,000 דולר בחודש. ראיתי בזה חלק מחובתי כשחקן ילידי לפרסם את שמי, כיוון שאף אחד לא הכיר אותי. היה לי יחצ"ן במשך ארבעה חודשים מתוך אותה שנה ראשונה, וכך התנדפו להם 24 אלף דולר. וכל זה רק כיוון שני לא סומך על הרשת שלי שתפרסם אותי. לא נראה שיש להם תקציב או יכולת להבין כיצד לפרסם תוכנית טלוויזיה על ילידים אמריקנים. צריך למקד כמטרה את הילידים בקהילת הילידים. צריך להבין מה זה אומר.
בעיניי השביתה איננה רק עניין של עובדים אלא גם עניין פמיניסטי ועניין של גזע. אני לא מופתע שתאוות הבצע התאגידית האקספוננציאלית התרחשה על חשבונם של צבעונים רבים שהתקבלו לתעשייה. השביתה היא הזדמנות לחשוף כמה מהתחלואים של מה שאני רואה כעוד מערכת ניצול, מערכת ניצול קולוניאלי, שבה מעסיקים לבנים מנצלים עובדים והופכים לעשירים מופלגים.
למרבה המזל אגרתי את הכסף שהרווחתי בשתי התוכניות האחרונות ובעבודות דיבוב מזדמנות שעשיתי, מיד כששמעתי בשנה שעברה שייתכן שתהיה שביתה. אני גר בדירה בשכירות מוגנת. קיוויתי שהכסף שהרווחתי בשנים האחרונות בתעשייה ישמש לי להשקעה בבית, אבל זה כל כך רחוק מהמציאות העכשווית שלי. אני מסתדר, אבל זה רק בגלל שחייתי בעוני משך שנים. זו הסביבה שממנה באתי - אנשים עניים. אני יודע איך להיות עני. לפני שקיבלתי את התפקיד בתוכנית הטלוויזיה מכרתי מוצרים מחרוזים כדי לגמור את החודש. אני לא מפחד לחזור לזה. אבל זה לא מה שאני רוצה לעשות. עכשיו אני חי בתחושה של חרדה יום-יומית בגלל מצבי הכלכלי. אני מנצל את הזמן הזה לכתוב סרטים והצעות להפקות כי אני כל כך פוחד שזה כבר לעולם לא יקרה בשבילי.
מיקום: לוס אנג'לס
שנים בתעשייה: 15
הארוס שלי עבד בתוכנית של AMC, וקיבל תמלוגים של יותר מ-60-50 אלף דולר עבור הפרקים הרבים שהשתתף בהם. אני עבדתי בתוכנית בעלת שיעורי צפייה גבוהים הרבה יותר, מהגדולות מסוגה בז'אנר באותה שנה, ומועמדת לפרס אמי, וקיבלתי רק 8,000 דולר. וזה כל מה שאקבל. הייתי יוצרת שותפה בתוכנית של נטפליקס, אבל התמלוגים שקיבלתי מהתוכנית הם מימין לנקודה העשרונית: 27 סנט, 89 סנט. לפעמים אני חוסכת אותם עד שיש לי 15 או 20 דולר ואז אני מפנקת את עצמי וקונה כריך. פעם, אם היית מקבל מעטפה ירוקה - תמלוגי כותבים מגיעים במעטפה ירוקה - היית נושם לרווחה כי כנראה תוכל לשלם את המשכנתה שלך לחמשת החודשים הבאים או אולי תוכל לשלוח את הילדים שלך לבית ספר פרטי באותה שנה. עכשיו, אתה יכול לקנות בזה גלידה, אולי.
ורק השנה רכשנו בית. לראשונה בחיי, נאלצתי להשתמש בהשקעות שלי ובחיסכון שלי לפנסיה כי לא הייתה לי כל הכנסה מאז ינואר. עד עכשיו משכתי 50 אלף דולר מסכום שקיוויתי שישמש לי כהכנסה לאחר שאפרוש לגמלאות. אני ממש נאבקת עם זה כי זה עניין גדול מבחינתי כי בילדותי לא היה לי ביטחון כלכלי ולא יכולתי להשקיע בחיסכון לגיל פרישה בכלל. העובדה שנאלצתי להפשיר את החיסכון הזה ולהשתמש בו מפחידה ומביכה אותי.
מיקום: לוס אנג'לס
שנים בתעשייה: 5
עבדתי בתוכנית שהחלה כתוכנית All Access ברשת CBS. אז CBS All Access הפכה לפרמאונט+. אחר כך פרמאונט+ העבירה אותנו לערוץ קומדי סנטרל, כלומר התוכנית החלה כסטרימינג ועברה לכבלים. היה מעניין מאוד לראות את ההבדל בשכר - השכר האישי שלי יותר מהוכפל. הוא עלה -2,000 דולר לשבוע ל-5,000 דולר לפני כל הניכויים. בסופו של דבר הצלחתי להגיע לחלטורה של האיגוד המקצועי. קיבלתי תמלוגים של 200 דולר בערך מעונה מלאה שעבדתי בה ככותבת לפני שהתוכנית עזבה את חברת הסטרימינג. נאמר לי שהתמלוגים ב-Comedy Central גבוהים הרבה יותר.
לאור השכר החדש שלי, עברתי לדירה יפה יותר ויקרה יותר. באמת חשבתי שעשיתי את זה. הרי בנקודה מסוימת עליך לבטוח במומנטום ולקוות שיימשך. ואז, כמובן, התחלתי בשביתה והתוכנית שבה השתתפתי בוטלה. היה מעניין לראות איך השביתה מתחילה ולצפות לסוג של אימה שתנחת עליי. ואני, כאילו, "או, לא, זה מרגיש לי די מוכר".
אני אוכלת הרבה ארוחות צוהריים ברשת המסעדות Bob’s Big Boy. דרו קארי משלם על הארוחות של כל אלה שמציגים שם כרטיס WGA (איגוד התסריטאים) במהלך השביתה. אם אני יוצאת, אני אומרת "אנשים, בואו נלך ל-Bob’s Big Boy!" כשהם הכריזו על זה, חשבתי שחייב להיות גבול. שזו חייבת להיות עסקה חד-פעמית. ואז הבנתי שזה היה לכל ארוחה, לאורך כל השביתה. חשבתי, הוא באמת יכול להרשות את זה לעצמו? והוא בהחלט יכול. ההכרה הזו שמה אותי במקום משפיל - זה רק מדגיש כמה עושר יש במקום הזה. אני לא מנסה לתקוף בזה את דרו קרי או את מישהו אחר. זו הדרך להשתמש בעושר שלך. אבל זה מזכיר לי עד כמה לא נעשה בו שימוש להאכיל אנשים, לשלם לכותבים, דברים כאלה.
הייתה לנו מחאה משותפת של ארגון המורים והכותבים של התוכנית "בית הספר היסודי אבוט". חלק מהכותבים שלנו הולכים להפגנות של עובדי איגוד המלונות. יש כל מיני תנועות עובדים כרגע בלוס אנג'לס ולראות את זה גולש זה די מרגש. לפני כן לא נהגתי ללכת 12-11 ק"מ ביום. ועכשיו זה קורה כמה פעמים בשבוע. כותבים אמורים להיות חכמים וטובים עם מילים, ועכשיו אנחנו נהיים חזקים, שזופים ושריריים. זה כאילו שאנחנו יוצרים את הסיוט הגרוע ביותר עבורם.
מיקום: לוס אנג'לס
שנים בתעשייה: 10
התחלתי כעוזר הפקה, ואז הגעתי למשרת עוזר כותב, מתאם תסריט, ולבסוף כותב בסיטקום. ואז התחילה המגפה. הסיטקום הסתיים. ואחרי שאמרתי לעצמי "לעולם לא אהיה סגל עזר יותר", חזרתי להיות מתאם תסריט בסיטקום אחר. ואז ציוותו אותי שוב לעונה השנייה של התוכנית הזו, ואז גם זה בוטל. אחת הסיבות לכך שהשביתה חשובה לי היא שהתלבטתי בין להיות כותב מוכר ובין להתחיל מחדש בכל פעם, כיוון שהתוכניות האלה התבטלו כל כך מהר והיו להן כל כך מעט פרקים.
יש לחץ עם הכסף. בשבוע שעבר הייתי מעורב בתאונת דרכים, שלמזלי הייתה רק קצת נוראית, והתקשרו אליי מהביטוח לפני כמה ימים ואמרו לי שהרכב שלי טוטאל לוס. זה היה כל כך מבאס. אהבתי את המכונית הזו. ואז אמרו לי שאני אקבל בחזרה כמעט 20 אלף דולר בשבילה. אני בכזה לחץ כלכלי שאמרתי, וואו, זה מדהים! זה כמו להיות מתאם תסריט למשך עשרה שבועות! אני לא קונה רכב חדש בכסף הזה, לפחות לא עכשיו. זה יעזור לי להשאיר את הראש מעל המים עד לסוף השביתה.
מיקום: לוס אנג'לס
שנים בתעשייה: 10
אני מקבל דמי אבטלה, כך שאני מרוויח בערך 400 דולר בשבוע אחרי מס, שזה ממש כלום בלוס אנג'לס. הארוסה שלי - שהייתה עוזרת של מפיק מנהל - ואני, שנינו מובטלים. בשבועיים האחרונים עזרתי לחבר להרים תוכנית בשידור חי ביוטיוב - להרכיב ציוד, לחבר כבלים, דברים כאלה. הרווחתי יותר ממה שהייתי מרוויח כעוזר אישי. בממוצע זה היה בערך 375 דולר ליום. לפני כמה חודשים הצטרפתי לקרן קהילת הבידור וקיבלתי סכום כסף יפה מזה - אולי 1,600 דולר. בדיוק לפני שהתחילה השביתה, היה כותב אחד בתוכנית שעבדתי בה שהיה ממש נחמד ונתן לי 1,000 דולר.
דיברתי עם חברה שגם היא בתפקיד עזר והיא הייתה מודאגת שכשהם יגיעו לעסקה עם האולפנים, הם יפחיתו במספר תפקידי סגל העזר. אני רק מקווה שהתוצאה לא תהיה "היי, בואו נדפוק את האנשים שלמטה עוד יותר בתעשייה שכבר די לא יציבה גם ככה".
יש סניף טרגט ממש במורד הרחוב ממני, אז הגשתי מועמדות. אמרתי לעצמי, כאילו, למה לא? זה במרחק הליכה. זה היה ביזרי, כי צריך לעשות ריאיון וירטואלי, וזה אומר שהם נותנים לך שאלות ואתה מקליט את התשובות בווידאו. זה מאוד ברוח של "מראה שחורה". לא התקבלתי.
מיקום: לוס אנג'לס
שנים בתעשייה: 8
הרווחתי בערך 23.50 דולר לשעה ב-AMC. לפני זה הייתי עוזר כותב בתוכנית של רשת פיקוק, ושם הרווחתי בערך אותו דבר. זה היה בטווח שבין 1,100 ו-1,200 דולר לשבוע.
יש לי חלטורה מהצד. אני עובד כשופט כדורסל לנוער ובתיכונים. אפשר להרוויח בין 35 ל-40 דולר למשחק. לאחרונה עשיתי עשרה משחקים ברציפות. זה היה הרבה עבודה אבל הבאתי הביתה בערך 300 דולר באותו יום. הגשתי בקשה לדמי אבטלה זמן לא רב אחרי שהתוכנית האחרונה שהשתתפתי בה הסתיימה. זמן קצר לפני השביתה קיבלתי תפקיד ככותב משותף בפרק הסיום. כל העניין נגמר לפני שהצלחנו לסיים אותו. קיבלנו מתווה, מסרנו אותו, והגענו לטיוטה ראשונה שבועיים לפני שהשביתה התחילה. שילמו לי על המתווה. התשלום עבור הטיוטה הראשונה היה בסביבות 2,000 דולר. אין לי מושג אם יש לי זכויות לתשלום לאחר תקופה כל כך ארוכה. אין לי צוות שאני יכול לפנות אליו ולשאול, כאילו, "מה קורה עם התשלום?"
מיקום: ניו יורק
שנים בתעשייה: 10
כשהחלה השביתה, עבדתי במשרה מלאה כבר במשך זמן מה. פוטרתי, ולא ציפיתי שזה יקרה. מאז אני עובד במשלוחים כדי להרוויח קצת כסף מהצד. מכרתי דברים באיביי. דמי אבטלה זה בסך הכול 500 דולר בשבוע, ואם יש לך משכנתה וילד ואתה רגיל שיש לך סכום כסף קבוע שנכנס, אתה צריך למצוא תוספת בכל דרך אפשרית.
האמת, לא מתאים לי השביתה הזו. אני לא כותב. אני לא הולך להרוויח שום דבר מזה בסופו של דבר. כל מה שאני אראה מזה, זה משכורות אבודות בשווי של 60 אלף דולר. והם רוצים שנדבר על סולידריות, וכל החארטה הזו. זה מגוחך. זה כאילו, "תשבתו איתנו, ותאבדו את תלוש המשכורת שלכם, חודש אחרי חודש, ותאבדו את הבית שלכם להוצאה לפועל". אני פשוט לא מסכים עם זה. אני חושב שיש פה צד תאב בצע שנלחם בצד תאב בצע אחר. יש לי חברים בטוויטר שבוכים שהם עניים אבל אני יודע שהם עשו טונות של כסף במהלך השנים כמפיקים מנהלים. תחשבו על עוזר הפקה שמרוויח 1,000 דולר בשבוע ועובד מתלוש לתלוש כדי לשלם שכר דירה ולקנות אוכל לאותו שבוע או חודש. כל מה שרוצים זה לדבר על הכותבים, אבל אלה האנשים שמושפעים מהמצב במידה הגדולה ביותר. הם לא יראו שום דבר בסוף כל הדבר הזה.
אני מכבד רבות מהדרישות של הכותבים. אני חושב שנושא התמלוגים בסטרימינג זה משהו שצריך לטפל בו. אני מבין את זה. אבל אין לי יותר מדי אמפתיה כשאני קורא את החוזה הקודם שלהם ורואה את משכורות המינימום שלהם. רבות מהתוכניות שמשודרות בשעות הלילה המאוחרות נמשכות בערך 40 עד 42 שבועות. המינימום שלהן הוא בסביבות 5,000 דולר לשבוע. וזה המינימום. זה הרבה יותר ממה שהרווחתי אי פעם בשנה שלמה.
אני רק מקווה שהתעשייה ככלל תתחיל להבין שזה לא השחקנים והכותבים שעושים סרטים וטלוויזיה. הרבה אנשים לא רואים את האור בקצה המנהרה הזו. הייתי שמח אם מחשבהכזו הייתה עוברת בראש של האנשים האלה, "הנה קרן סיוע של 100 דולר בשבוע למוצרי מכולת שבה הכותבים מקבלים עדיפות, אבל גם אתה יכול להצטרף לרשימה הזאת".
