אפשר להגיד הרבה דברים על האלגוריתם והשבלוניות של נטפליקס, אבל אי אפשר לקחת ממנה את הטבעיות שבה היא הכניסה לחיינו טלוויזיה בשפה זרה. התזונה הטלוויזיונית של רובנו התמקדה בעיקר בטלוויזיה באנגלית אמריקנית או בריטית, טלנובלות בספרדית ופה ושם גם הסכמנו בנדיבות להכיל צרפתית או דנית. עד שהגיעה ענקית הסטרימינג ולימדה אותנו שיש עוד מדינות בעולם. ומה אתם יודעים, מסתבר שאפשר להגמיש גם את עור התוף. חלפו הימים שבהם הסדרות האסייתיות היו נחלתם האמנותית של אניני הטעם. הטלוויזיה הקוריאנית הנוכחית מייצרת להיטים מסחריים, לפעמים נוסחתיים, והיא צולחת את מכשול השפה והתרבות ומפלסת את דרכה אל יציעי הכבוד של נטפליקס גם במצעדי הצפייה.
"חיוך מלכותי", טריילר
(צילום: באדיבות נטפליקס)
והנה נוסחה שאתם כבר מכירים היטב: קומדיה רומנטית ובמרכזה סיפור אהבה בין גבר עשיר מאוד ומעט קפוץ, לאישה מקסימה שמה לעשות, לא הצליחה להתקמבן על הורים מהאלפיון העליון. אבל היי, יש לה עמוד שדרה ושמחת חיים שימיסו כל מכשול מעמדי. ל"חיוך מלכותי" הקוריאנית, שעלתה לאחרונה בנטפליקס, יש את כל אלה פלוס בונוס - אמירה אידיאולוגית על הקפיטליזם והאופן שבו מעמד האנשים הטחונים מכביד את זרועו על העובד הפשוט. נכון, הייתם שם, צפיתם בזה, התמוגגתם בסוף כשהכול הסתדר, אבל אם זה עשוי טוב, לא תהיה לכם שום התנגדות לעלות לעוד סיבוב, ו"חיוך מלכותי" (King the Land) בהחלט תספק את חובבי הז'אנר.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
גו וון (לי ג'ון הו), הצלע הגברית, הוא בנו של איל הון קוריאני שמחזיק באימפריה עסקית בשם "קינג", שבין היתר מאכלסת מלון עם אותו השם. הוא קר רוח, אוהב צדק, בגדים יקרים וסקסי מדי אפילו בשביל חליפות היוקרה שנתפרות עבורו. כיאה לגבר קשה להשגה, הוא לא אוהב חיוכים ("החיוך המזויף של הקפיטליזם", הוא מסנן למראה אחת העובדות במלון של אבא שלו) ויש איזה עניין בלתי פתור עם אמא שלו – הוא לא יודע מי היא. ברקע אחותו למחצה שמנהלת את המלון, מנסה להכשיל כל ניסיון של האב להכניס את גו וון לעניינים. הוא לא מתעניין בכסף, ולמה שיתעניין? יש לו די והותר ממנו, אבל הוא כן מתעקש להישאר בסביבה כדי לנסות לברר מי זאת אמא שלו ומה עלה בגורלה. גיבור חתיך עם סיפור טראגי? צ'ק. אויבים מהבית? צ'ק. פנקס צ'קים? צ'ק.
2 צפייה בגלריה
משחק נהדר וכימיה מושלמת בין שני הגיבורים. מתוך "King The Land"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
צ'אן סא-ראנג היא בחורה יפהפייה ורגילה בתכלית, שמאז שהיא ילדה חלמה לעבוד במלון. עכשיו, בעקבות שרשרת מקרים ממוזלים ושילוב מפעים של כישרונות, היא מצליחה להתקדם תוך שתי דקות מניגוב זיעה בחדר הכושר במלון לעבודה בלובי. סא ראנג ושתי החברות שלה שמחות בחלקן למרות שלכולן יש בוסיות מהגיהינום, והן אוהבות לחגוג את החיים. מפה לשם הקוריאנים לוקחים את הזמן - אחרי אקספוזיציה עצומה של שעה לפחות - שני הגיבורים הכריזמטיים נפגשים, בנסיבות לא כל כך נעימות, וכמו בכל הרמה מוצלחת להנחתה, גם סיפור האהבה שלהם מתחיל מיחסי שנאה ותיעוב. אבל אל דאגה, ממש לפי כל כללי הטקס והמינונים המדויקים של הפורמולה, לאט ובנחישות, וון וסא ראנג הולכים ומתקרבים. היא מלמדת אותו ליהנות מהפשטות, ומכמה שזה לא הוגן שהעשירים שופטים את העניים. הוא לומד להיפתח רגשית, להבין את חסך האם שלו ולהודות שהוא לא מושלם. הוא גם קונה עבורה דברים יפים, כי הוא יכול. בסך הכול עסקה משתלמת לכל הצדדים.
2 צפייה בגלריה
לצד כל הרומנטיקה, גם מציגה אמירה אידיאולוגית על הקפיטליזם. מתוך "King The Land"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
זה נכון שההכלה שפיתחנו עם החשיפה ללהיטים הקוריאנים גורמת לנו לפעמים להחליק להם אלמנטים שהיינו מתרעמים עליהם בטלוויזיה האמריקנית. קלישאות מהסוג הצפוי ביותר וקומדיה מאולצת לעתים עוברות לא רע כשהן מלוות במנטליות זרה, דרך תרבות מסקרנת ותפיסה חברתית לא מוכרת. אבל חייבים לתת ל"חיוך מלכותי" את מה ששייך לה - צילומים יפהפיים, שחקנים כריזמטיים, קצב איטי אבל אמין ובעיקר משחק נהדר וכימיה מושלמת בין שני הגיבורים שלה. כל אלה הופכים את ברידג'רטון הקוריאנית לבונבוניירה אקזוטית וחמודה. אפילו ההמשך המוגזם של הפרקים, בני השעה כל אחד, מחליק בקלילות בגרון. שישה פרקים מתוך 16 כבר עלו, העלילה ממשיכה להתקדם באופן בהחלט ניתן לעיכול ו"חיוך מלכותי" מוכיחה שגם יישום קלישאות הוא מדע מדויק, אם רק מבצעים אותו נכון.
