הסוויטה בסגנון אוריינטלי במלון אקסלסיור בלידו של ונציה חשבה שהיא כבר ראתה הכול: כוכבי קולנוע ורוקרים הלומי אלכוהול וסמים, יוצרים אקסצנטריים נרגנים וסטאריות גחמניות ותובעניות עטויות לוק ביזארי, אבל שום דבר לא הכין אותה לביקורה של גרטה גרוויג בפיג'מת משי בוהקת. "זו פיג'מה פנסית תוצרת גוצ'י", הסבירה גרוויג, "פשוט חגגנו ובילינו אתמול עד מאוחר בלילה וחשבתי שזה יהיה נחמד לבוא ככה לריאיון".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בשנים האחרונות הפכה גרוויג מגיבורת ההיפסטרים ונסיכת אינדי לאחת הבמאיות המבטיחות והמפתיעות של בירת הסרטים. היא אפילו שוקדת כעת על הסרט המסקרן ומעורר הציפיות על מעללי הבובות המיתולוגיות ברבי וקן, שבו יככבו מרגו רובי וראיין גוסלינג. בינתיים, אפשר לראות את גרוויג ב"רעש לבן", סרטו של בן זוגה, הבמאי נואה באומבך, שפתח את פסטיבל ונציה והתחרה על פרס "אריה הזהב". אחרי חמש שנים שבהן גרוויג התמסרה לבימוי היא שוב מפגינה את יכולות המשחק שלה. "הרגשתי שעשיתי המון עבודה גם בלי שעמדתי מול המצלמה, אבל כן התגעגעתי, במובן שאני מרגישה שמשחק הוא נקודת המגע הראשונה שלי עם מה שאני אוהבת בסיפורים ובעבודה עליהם עם אחרים".
מה גרם לך לחזור לרצות לשחק אחרי שנים של בימוי?
"קראתי את הספר 'רעש לבן' כשהייתי בת 19, ועבר הרבה זמן מאז, אבל עדיין זכרתי בדיוק לא מעט מהשורות שהופיעו בו. חשבתי בזמנו שמדובר בספר מבריק, משוגע עם הומור קודר ונהדר. כשנואה החל לעבוד על הפרויקט הוא ביקש ממני לקרוא שוב את הספר והתרשמתי מאוד - יש משהו באיכות, בשפה ובשוונג - שנראה שדון דלילו, הסופר, נכנס אליו בזמן הכתיבה - שגורם לך להרים מבט מהדף ולרצות להקריא קטעים מסוימים בקול. ידעתי מיד איך אני רוצה שבאבט, הדמות שלי, תהיה - איך היא תיראה ואיך היא תרגיש. אמרתי לנואה שאני מאוד רוצה לשחק אותה וכמובן שמחתי שהוא הסכים - גם אם היה אומר לי לא ומסרב להעניק לי את התפקיד, הייתי מקבלת את ההחלטה שלו. דיברנו הרבה בזמן כשהוא כתב את התסריט ובנינו יחד את איך שהסרט ייראה".
"רעש לבן" שמוקרן בבתי הקולנוע בארץ וב-30.12 יעלה בנטפליקס, הוא עיבוד לספר מ-1985. סאטירה על עולם האקדמיה שבמרכזה ניצב פרופ' ג'ייק גלדני (אדם דרייבר) שמגיע מעיירה קטנה, המכהן כראש הפקולטה ללימודי היטלר. גרוויג מגלמת את באבט, אשת הפרופסור. השניים מגדלים ארבעה ילדים, שרק בן הזקונים הוא המשותף. באבט בוגדת בבעלה עם מדען מהשירות החשאי. בתמורה לסקס, המדען מספק לה תרופה נוגדת חרדת מוות. חלק מהצופים ומהצופות ב"רעש לבן" עשויים לא לזהות את גרוויג, מאחר שהיא מופיעה בסרט חמושה בלוק מתולתל במיוחד. "זה לא השיער הטבעי שלי", היא אומרת. "כל יום כששמתי עליי את הפאה הרגשתי שהנה באבט ועכשיו אני יכולה לשחק את התפקיד. האם יותר כיף לשחק נשים מתולתלות נוסח באבט? אני לא יודעת, אבל שמחתי לקבל את השיער שלה".
הבאת חלק מהפחדים האישיים שלך לתפקיד?
"אני מנסה להישאר מחוברת לפחדים שלי, ומשתדלת לא להתחמק מהם. חלק מההתמסרות הרגשית שלי זה לקרוא, ופתאום הבנתי מכמה דברים התחמקתי. למשל, מספרים נורא יפים על המוות. נמנעתי מהם כי גם אני, בדומה לרבים אחרים, לא רוצה להסתכל למוות בעיניים".
היית אומרת שהדינמיקה בינך לבין נואה השתנתה ביחס לסרטים הקודמים שעשיתם יחד ובהתחשב בניסיון שצברת מאז?
"לא. מבחינתי לשחק או לכתוב איתו, הכול מרגיש דומה. מים מאותה באר. זה לא מרגיש כמו חוויות נפרדות, אלא יותר כמו משהו שאנחנו פשוט נהנים לעשות. וזה מבורך. אגב, בזמן החזרות והעשייה העדפתי להיות העלה שנסחף בזרם. בימוי ללא ספק מזכיר לך כמה קשה זה לשחק - וזו תכונה טובה לבמאי, כי זה משאיר אותך מחובר ליכולות של השחקנים ושל השחקניות, וכך אתה גם יודע טוב מאוד כמה זה קשה. הייתי אומרת שב'רעש לבן' לגמרי התמסרתי מהנקודה הזו לבמאי - לא הייתי צריכה לשלוט בתוצר".
גרוויג, בתם של אחות וטכנאי מחשבים מסקרמנטו, קליפורניה, תחגוג בקיץ הקרוב יום הולדת 40. את שמה היא לא קיבלה בגלל השחקנית גרטה גרבו. "אמא שלי התאהבה בצליל של שני ה-G. לאבי קוראים גורדון גרוויג, היא רצתה שגם בשם שלי יהיו שתי G. אם הייתי בן היא הייתה קוראת לי גרגורי. מאחר שנולדתי בת היא קראה לי גרטה".
מה את זוכרת מהילדות שלך?
"אני מחוברת למקום שממנו באתי. זה חלק מהזהות שלי. אני למשל אוהבת לרצות אנשים ואני הייתי משקרת, רק כדי שאוכל לומר את מה שחשבתי שאנשים רוצים לשמוע. יום אחד גילחתי מפאניקה את הגבות, כי מישהי אמרה לי שהן מכוערות - וזה היה מרושע מצידה - קיוויתי שאם אגלח אותן, הן ייעלמו. הצלחתי להעביר יום שלם בלי שאמא שלי תשים לב, כי שמתי את כל השיער שלי על הפנים. ואז היה לי שיעור בלט והייתי צריכה לעשות גולגול, אז אמא שאלה אותי, 'מה עשית לגבות שלך?' ואני כזה, 'אין לי מושג על מה את מדברת', והיא התעקשה, 'אבל ברור שמשהו כן קרה', ואני היתממתי, 'אני לא בטוחה למה את מתכוונת'. ואז היא הראתה לי את הגבות. אז עניתי, 'אה, אולי הן נשרו היום'".
ואיך היה לך חברתית?
"למדתי בבית ספר קתולי אבל לא ממש השתלבתי בקרב בני נוער. הרגשתי כאילו הזמן שלי עוד יגיע. גם בהמשך, כשכבר היו לי חברים, לא הייתי מגניבה והייתי מרצה אנשים. ממש לא הייתי מרדנית. פעם רבתי עם אמא שלי - אני כבר לא זוכרת על מה, הסתכלתי עליה ואמרתי, 'אני החלום של כל הורה: יש לי תחומי עניין, אני לא עושה סמים, אף פעם לא עשיתי סקס ואני מקבלת ציונים טובים. באמת שאין לי מושג מה עוד את רוצה ממני'. והיא ענתה, 'לא אכפת לי'".
בזמן לימודי הפילוסופיה בניו יורק, גרוויג הופיעה בסרטים עצמאיים זעומי תקציב ובסרטי אימה. הפריצה הגדולה הייתה ב-2010, כשבאומבך ליהק אותה ל"גרינברג" לצידו של בן סטילר. השניים התאהבו והבמאי היהודי המבריק נטש למענה את רעייתו השחקנית ג'ניפר ג'ייסון לי. את פרשת הגירושים הזאת הוא שיחזר בהמשך בסרטו זוכה האוסקר "סיפור נישואים". האולפנים הגדולים התקשו להתמודד עם תופעת גרוויג ("הוליווד לא תמיד יודעת איך לאכול אותי, בגלל שאני לא מתאימה לתפקידים סטריאוטיפיים"), אבל יוצרים כמו וודי אלן (שהביא אותה ל"לרומא באהבה") ידעו להעריך את כישרונה ואת איכויותיה. הרכב הרוק "ארקייד פייר" אף ליהק אותה לאחד מהקליפים שלהם, מה שרק העצים את מעמדה בקרב היפסטרים. לפני שלושה שבועות חשפה בתוכנית הלילה של ג'ימי פאלון שהיא מצפה לתינוק שני מבאומבך. את ההריון היא הסתירה במשך שבועות, כפי שעשתה עם התינוק הקודם שהיום הוא בן שלוש.
ב-2012 הפאוור קאפל באומבך-גרוויג יצרו את "פרנסס הא". היא כתבה וכיכבה, הוא היה חתום על הבימוי. הסרט שהסתמך על חומרים מחייה, הביא את סיפורה של פרנסס הא - רקדנית ניו-יורקית מרוששת בת 27, שנפרדת מהחבר שלה וקולטת שהיא צריכה סוף-סוף להתבגר. "זהו סרט על הרגע שבו אתה מסתכל אחורה וקולט: 'אה, הנעורים שלך חלפו'. הרגע הזה עניין אותי, בגלל שגם אני חוויתי אותו. כשהייתי בתוך התהליך לא הייתי מודעת לו, ורק כשהוא הסתיים, כשהייתי בת 27 או 28, חוויתי את הרגע, שבו הבנתי שהנעורים שלי עברו, שישנם דברים שכבר לא יחזרו או לא אעשה יותר, ושעליי לעבור לאורח חיים יותר בוגר".
אחרי שכתבה מספר תסריטים, גרוויג חשה בשלה לעבור לבימוי. הסרט הראשון היה "ליידי בירד" (2017) - דרמה קומית שגם בו גרוויג השתמשה בחומרים מהביוגרפיה שלה - סיפור התבגרות של נערה מסקרמנטו, קליפורניה, המכנה עצמה ליידי בירד, שגילמה סירשה רונאן. הנערה מתקבלת לקבוצת תיאטרון וחולמת לעקור לניו יורק. הסרט היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר, וזכה בשני פרסי גלובוס הזהב: הסרט הקומי המצטיין ופרס השחקנית הטובה ביותר. "היה לי נאום שלם שהכנתי, אבל ברגע שעליתי לבמה שום דבר מזה לא יצא החוצה. הסתכלתי מהבמה וראיתי את אופרה וינפרי וסטיבן ספילברג ונכנסתי למצב של איזה אושר נשגב ופשוט אמרתי תודה המון פעמים".
עיבדת את "נשים קטנות" שגרף אוסקר על תלבושות ושש מועמדויות נוספות. היו גברים שאמרו שהם לא ילכו לראות סרט בעל שם כזה.
"דיברתי עם המון גברים מקסימים שאהבו את הסרט. אף גבר לא ניגש אליי לומר, 'היי, אני בחיים לא אלך לראות את הסרט שלך'. המון גברים אמרו לי שהם הלכו לראות את הסרט עם הנשים והבנות שלהם. והיו כאלה שהתוודו שהם צפו בסרט לבד ובכו, וזו הייתה עבורי תחושה נהדרת".
כמה השפיעה מהפכת "מי טו" על נשים מסביבך ועלייך?
"כשהתפוצצה פרשת הארווי וויינשטיין הרגשתי כל כך רע עבור כל הנשים האלה, והבנתי מעומק הלב איפה הן היו אז, במיוחד הצעירות שעוד למדו בקולג', שפשוט כל כך התלהבו מסרטים ומתעשיית הקולנוע ומצאו את עצמן בעמדה שבה הן לא ידעו איך להגיד לא, אבל גם לא ידעו איך לצאת מזה, ואיך שהן הרגישו שגוברים עליהן - ולכן הן פחדו לפצות פה. אני גם מרגישה שצריכות להיות יותר נשים בעמדות כוח. לא שנשים הן קסם או אנשים מושלמים, אבל עליהן לקבל מושב בשולחן ההחלטות, ואז לדברים בנוסח וויינשטיין יהיה הרבה פחות סיכוי לקרות".
הפערים בין נשים לגברים קורים עדיין. הכי קל לראות את זה בשכר. נשים מקבלות 70 סנט על כל דולר שמקבל גבר.
"המצב הרבה יותר גרוע אצל נשים שאינן לבנות. מצד שני יש בי תקווה. הודות למי טו הדברים הולכים להשתנות הרבה יותר מהר. ברגע זה יש הרבה יותר מאמץ מצד האולפנים לקחת נשים שיהיו תסריטאיות, במאיות ומפיקות. עכשיו כשאולפנים מחפשים עם מי לעבוד הם ישאלו את עצמם - כמו שהם אמורים - 'האם יש אישה שמתאימה לפרויקט הזה?' וזה שינוי חשוב להחריד. ושוב, אם אני הייתי מנהלת אולפן, הייתי חושבת שזה גם עסק לא רע, לאור התגובה של הקהל לסרטים שנעשו בידי נשים על נשים ושהצליחו בגדול. אז נעשו צעדי ענק, אבל עלינו להמשיך ולהתקדם הלאה: להמשיך לכתוב, להמשיך ליצור, להמשיך לעשות. הסוד טמון בעשייה".
ואכן, האולפנים הגדולים מתחילים להפנים את המסר וגרוויג חתומה על שני פרויקטים גדולים שנמצאים בעשייה: כתיבת התסריט של "שלגייה" וכתיבה (יחד עם באומבך) ובימוי של "ברבי". "התחלת הכתיבה של ברבי הרגישה כמו ורטיגו, 'מאיפה מתחילים בכלל ומה יהיה הסיפור?'" התוודתה לאחרונה בפודקאסט של הזמרת דואה ליפה. "התחושה שליוותה אותי היא שידעתי שהפרויקט הזה יהיה סוג של בעתה מעניינת. בדרך כלל שם קורים הדברים הכי טובים, כשאני מרגישה שאני מפחדת מזה. כל מקום שבו אני מרגישה כאילו זה יכול להיות סוף הקריירה שלי זו הנקודה שבה זה אומר שכדאי שאלך על זה".
איך לא ליהקת את באומבך החתיך לתפקיד קן?
"זו סוגיה שאתה צריך להעלות מול האחים וורנר".
