שיר מהעבר: עשורים ארוכים לאחר שהסופרת ומשוררת הילדים פניה ברגשטיין מילאה את בקשתו של אברהם אייצ'יס, קיבוצניק מגבעת השלושה, ושלחה לו חמישה שירים שכתבה, נמצאו השירים המקוריים בכתב ידה של ברגשטיין במעטפה בעיזבון האישי של בנו, וכך התגלה גם הסיפור המרגש שמאחוריהם.
יעל שהם (82) ממושב כפר מעש היא שקיבלה לידיה את השירים, שהועברו עם מסמכים נוספים לארכיון ההיסטורי של עיריית פתח תקווה. "כמתנדבת בארכיון וכבת קיבוץ גבעת השלושה אני מטפלת בכל החומרים הארכיוניים של הקיבוץ", היא מספרת. "כשיואל אייצ'יס, בנו של אברהם, נפטר בגיל 92 - פנו אליי. הגעתי לקיבוץ ולקחתי ארגז מלא באלבומים, תעודות, מעטפות ותמונות".
את הארגז לקחה שהם לביתה ומשם לארכיון. "התיישבתי והתחלתי להוציא לאט לאט את הדברים מהארגז, בסבלנות רבה, כי זה חומר ישן", היא מתארת. "דבר ראשון הוצאתי אלבומים גדולים, ואז נתקלתי במעטפה חומה סגורה. זה מסוג הדברים שהכי מעניינים ומסקרנים ארכיונאי. הוצאתי דפים צהובים ודקים מאוד מהמעטפה, הסתכלתי ולא האמנתי. אני ומנהלת הארכיון היינו בהתרגשות אדירה, כי לא בכל יום מוצאים דברים כאלה, שירים מקוריים בכתב יד של משוררת כל כך גדולה. גדלתי וגידלתי עליה ועל השירים שלה. מי לא מכיר את 'פרפר נחמד' ו'האוטו שלנו גדול וירוק'? זה נכסי צאן ברזל תרבותי. היד רעדה לי כשהחזקתי את הדפים כתובים בכתב היד של המשוררת שאני מעריצה".
הצעד הבא היה למצוא עם מי לחלוק את התגלית. "ידעתי שבנה היחיד של פניה נהרג במלחמת ששת הימים ונותרו לו ילדים", מספרת שהם. "פניתי לקיבוץ גבת כי יש לנו משפחה שם, והם אמרו שאדבר עם יונת שחר, נכדתה של פניה, שנפטרה ב־1950, שחוקרת את העיזבון שלה. התקשרתי אליה והיא מאוד התעניינה, היא לא הכירה את הסיפור הזה. אברהם היה שר באירועי התרבות של הקיבוץ, ומתברר מהמכתב של פניה שאברהם השתתף בסמינריון וביקש ממנה שתכתוב לו שירים, כדי שיוכל להלחין אותם וללמד את ילדי הגן בגבעת השלושה. במכתב רואים כמה הייתה צנועה: היא שואלת אם תוכל למסור את השירים האלה לפרסום ב'דבר לילדים', ומוסיפה שאם לא - אז זה בסדר גמור".
"השיחה מיעל באה בהפתעה", מספרת הנכדה יונת שחר (64). "שמחתי כמובן. היא התקשרה אליי וסיפרה לי שמצאה מכתב עם חמישה שירים. זה, ככל הנראה, טקסט המקור של השירים וכולם בכתב ידה. כל השירים פורסמו מספר שנים לאחר מכן, כשבחלקם נערכו שינויים קלים. היה מרגש לקבל את חמשת השירים האלה, כי כך למדתי על מועד יצירתם ועל נסיבותיהם. המכתב מלמד על נדיבותה של פניה בהקשר היצירתי. היא מוכנה להעניק משיריה, ובמידת הצורך אף לוותר על פרסומם ב'דבר לילדים' - מקום הפרסום המרכזי של שירי הילדים באותה העת. עוד ניתן להתרשם מקלות הביטוי ומהמגוון העשיר של חוויות הילדות המצויות בהם. לא לחינם מכנה חברה שלי את פניה 'בטהובן של ספרות הילדים'".
"התעלומה לא נפתרה, חסר לי המכתב שהוא שלח לה לפני כן", סיכמה שהם. "במכתב המוקדם שלו הוא מן הסתם הסביר ונימק למה הוא מבקש ממנה שירים. חסרות לי המנגינות שכתב, אם כתב, לאותם השירים. אני יודעת שלשיר 'כלנית' יש לחן, אבל לא אייצ'יס הלחין אותו. אני מעריכה שהוא שלח לה מכתב תודה אחרי שקיבל את השירים, אבל המכתב הזה לא נמצא. אין התרגשות גדולה יותר מאשר למצוא מכתב של פניה, בחיים לא האמנתי שאזכה לגעת בדפים הנדירים האלה, ואני מרגישה שנפלה בחלקי זכות גדולה למצוא אותם".