השבוע הסתיימה לה עונתה השנייה של "בית הדרקון", הידועה בקרב רבים בתור הפריקוול של "משחקי הכס". המעריצים אומנם התאכזבו מהפרק האחרון, שהרגיש מעט כמו טריילר בן כ-70 דקות לעונה הבאה, אך ככלל העונה סימנה שיפור לעומת קודמתה, כשצופים רבים אף משווים אותה לעונותיה הראשונות והמוצלחות - שלא לומר אלו ששינו את פני הטלוויזיה כפי שאנחנו מכירים אותה - של סדרת האם.
"בית הדרקון", עונה 2 - טריילר
(באדיבות HBO)
בעונה השנייה "בית הדרקון" הוכיחה שהיא לא רק "עוד סדרת בת", אתם יודעים אותו מוצר טלוויזיוני שיוצא בשנים האחרונות בקצב כמעט מסחרר בניסיון לשחזר הצלחות עבר, ואם נודה גם לרכוב עליהן. כשאת המסך הקטן גודשים ספין-אופים, פריקוולים, סיקוולים, ריבוטים ורימייקים - ההישג של סדרה שמצליחה להיות ראויה בפני עצמה אינו מובן מאליו. אך "בית הדרקון" ממש לא לבד. סדרות בת רבות נוצרו מעבר לים וגם כאן בארץ משנות ה-70 ואילך, חלקן אפילו הצליחו להתעלות על סדרות המקור שלהן - וכעת מערכת תרבות בוחרת את הטובות ביותר.
מתוך רשימה של 50 סדרות, הכוללת קלאסיקות כמו "הג'פרסונים" לצד פנינים מקומיות, בהן "20 פלוס" (ההמשכון של "עניין של זמן", כמובן) מצאנו את הספין-אוף המצליח ביותר בכל הזמנים. לפני שנתחיל, כמה סייגים: הסדרות המודרגות הן סדרות-בת לסדרות אחרות בלבד -פריקוולים/סיקוולים/ספין-אופים לסרטים לא נכללו ברשימה, ובכלל זה גם יקומים סינמטיים אימתניים כמו ה-MCU ו"מלחמת הכוכבים", אז תנשמו עמוק לפני שאתם מתעצבנים ש"וונדה ויז'ן" ו"אנדור" לא פה. הדירוג נקבע באמצעות הצבעה של משוקללת של חברי המערכת על פי דעתם האישית. המומים ש"שלדון הצעיר" נותר בחוץ? חושבים ש"פרייז'ר" היה צריך לנצח? הפנו זעמכם לתגובות. לט'ס גו.
12. אנג'ל
סדרת מקור: "באפי קוטלת הערפדים"
בסוף העונה השלישית של סדרת התיכון-ערפדים האייקונית, אנג'ל (בגילומו של דייויד בוריאנז), הערפד עם הנשמה ואהבתה האסורה של באפי, מודיע בדרמטיות שהוא לא יכול יותר עם מערכת היחסים חסרת העתיד הזו, וזהו, הוא עוזב לעיר המלאכים. הלב של הקוטלת אומנם נשבר - וכך גם של הקהל - אבל סדרה חדשה של היוצר ג'וס ווידון (שבהמשך התגלה כרודן מתעלל, אבל היי, זו הוליווד בשבילכם) נולדה, וכך ב-1999 הגיחה למסך "אנג'ל".
הפעם, הערפד המיוסר הקים צוות חוקרים פרטיים עם קורדיליה (דמות אהובה נוספת מסדרת המקור), ו-ווסלי (דמות לא אהובה במיוחד מהמקור, אך ששובה את לב הקהל בספין-אוף). חוץ מהעלילה החטיפית ומלאת ההומור שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, העובדה ששתי התוכניות שודרו למעשה במקביל מאפשרת רגעי קרוס-אובר מרגשים, שלא יביישו את האיסטר-אגס המארווליים של ימינו, והיו חגיגה למעריצים. יעל אילן
11. בבית של פיסטוק
סדרת מקור: "רגע עם דודלי"
אם נניח בצד לרגע את הסיפור המטריד בואכה "שמישהו יזעיק את המועצה לשלום הילד", שמאחורי הסדרה, שבו ילד מבקר בבית של גבר תימהוני ומתבודד - "בבית של פיסטוק" היא לא רק הספין-אוף הראשון, ככל הנראה, בתולדות הטלוויזיה הישראלית, אלא גם תוכנית ילדים מבריקה שמימשה עד תום את תפקידו של הספין-אוף. הסדרה אפשרה ליוצריה למתוח את גבולות העולם של "רגע עם דודלי" אל מחוזות אדג'יים ומטורללים יותר, ובעיקר הפנתה את הזרקור אל היכולות הווירטואוזיות של ספי ריבלין, מגדולי השחקנים הקומיים שהיו כאן. ואם זה לא מספיק, את כל הכיף הזה היא עטפה בשיר הפתיחה הטוב ביותר של תוכנית ילדים ישראלית מאז ומעולם. אליסף דעואל
10. זינה הנסיכה הלוחמת
סדרת מקור: "הרקולס: המסעות המופלאים"
קודם כל, בואו נגיד מילה על סדרת-המקור: "הרקולס: המסעות המופלאים" הייתה טראש קאמפי שסבל מאפקטים מיוחדים עגומים והכריזמה האפסית של קווין סורבו. "זינה הנסיכה הלוחמת", לעומתה, כבר הייתה משהו אחר לגמרי. עדיין מעט טראשית, עדיין קאמפית, עדיין בעלת אפקטים מיוחדים רעועים, אך עם כמה מעלות שלגמרי הפכו אותה לראויה וממכרת מקודמתה. למשל, לוסי לולס הנפלאה בתפקיד הראשי, או מערכת היחסים המענגת שניהלה עם הסיידקיק שלה גבריאל (רנה אוקונור), שבקושי הצליחה להתמודד עם משיכתה העזה לאמזונה הקשוחה שעימה היא נודדת. הוייב הלסבי החתרני - לא דבר של מה בכך בטלוויזיה של הניינטיז, בטח בסדרה ז'אנרית מעין זו - כמו גם ההתנסויות המרנינות של יוצרי הסדרה (שהעניקו לפרק אחד איכויות של מחזמר, והפכו אחר לסוג של פארודיה משעשעת), חקקו את מקומה של "זינה" בדברי ימי הז'אנר ובכלל. גירל פאואר, ביצ'ס. יוני בינרט
9. מסע בין כוכבים: הדור הבא
סדרת מקור: "מסע בין כוכבים"
במובן הטלוויזיוני, גם "הדור הבא" הייתה משלחת חלוצית ששוגרה אל הלא-נודע: לבדוק האם "מסע בין כוכבים" מסוגלת לחזור לטלוויזיה אחרי כמה הצלחות קולנועיות, עם ספינה חדשה וצוות חדש. כמובן שאף רשת גדולה לא התלהבה מהרעיון היקר - והן אכלו את הכובע: קפטן פיקארד המופלא (פטריק סטיוארט) ניווט את החללית במיומנות עילאית למעמד של קאלט שזכור גם לצופים ולצופות הישראלים בזכות השידור המקומי בשעות אחר הצהריים, איפה שאפשר היום למצוא בעיקר קלינגונים מסוג טלי גוטליב. עינב שיף
8. מלרוז פלייס
סדרת מקור: "בוורלי הילס 90210"
בלא-מעט מובנים "מלרוז פלייס" הפכה יעילה ומושכת לא פחות מסדרת האם שלה, "בוורלי הילס 90210". קודם כל, היא חסכה הרבה כאבי ראש לרשת המשדרת, מאחר שהיא אפשרה לתושבי המתחם היוקרתי להשתרלל ללא הפוגה מבלי שהמרכזייה תוצף בתלונות של הורים זועמים של תיכוניסטים הורמונליים. שנית, העובדה שהדמויות היו באזור הדמדומים שהוא אחרי גיל ההתבגרות המערער, שבו הם זקוקים להשגחה הורית, לגיל שבו המוח שלהם מסיים להתפתח והם נכנעים למוסרות החיים, אפשרה ליוצרים - אהרון ספלינג המפיק ודארן סטאר, התסריטאי - לקחת את הטרלול צעד אחד קדימה. "מלרוז" בהחלט הגשימה את עצמה כטלנובלה קאמפית מהסוג הממכר, עם עלילות מופרכות - דמות נשית שנהרגת ביום חתונתה, קימברלי (מרשה קרוס) המרשעת מתה וחוזרת כדי לפוצץ את הבניין, אמנזיה שתקפה כל דמות שלישית בערך ושלל אירועים משמחים אחרים. חלקם הראוי של האירועים התרחש בקומפלקס הדירות ההוליוודי עם הבריכה, או כמו שניסח את זה בהמשך גרנט שואו (ג'ק ההורס), "ברגע שראיתי שיש בסט בריכה אמיתית ידעתי שהתוכנית תשרוד. תשכח משחקנים, בנאדם. בריכות הן לא עניין זול". סמדר שילוני
7. הפרלמנט
סדרת מקור: "ארץ נהדרת"
אם היה פרויקט "החלטות ממש חכמות בטלוויזיה הישראלית", הרי שהקדשת סדרה שלמה ל"פרלמנט" מדורגת איפשהו בין הפקדת המהדורה של ערוץ 2 בידיים של יונית לוי בת ה-25 להימור של yes על "פאודה". כל אדם סביר מבין את הפוטנציאל, אבל המימוש מראה שהוא היה הרבה יותר גדול ממה שדומיין. למעשה, בעוד "ארץ נהדרת" ממשיכה להתמודד עם מציאות מיטרללת שנעשית לא רלוונטית בקצב הטיקטוק, המערכונים הגדולים של "הפרלמנט" הם ספר הפילוסופיה הישראלי שצריך לקחת בכיס לכל מקום: אתה אף פעם לא יודע מתי תזדקק להם כמו אוויר לנשימה. עינב שיף
6. דריה
סדרת מקור: "ביוויס ובאטהד"
כמעט 30 שנה עברו מאז ש"ביוויס ובאטהד" תרמו צלע שממנה נוצרה "דריה", סדרת האנימציה הנהדרת של MTV, אבל אם תצפו בה היום לא תתנו לה יותר מחמש. ההיפסטרית הראשונה בטלוויזיה, עוד לפני שההיפסטרים ידעו שהם כאלה, גנבה את ההצגה בתור הקונטרה לביוויס ובאטהד ובעצם פנתה לפלח קהל שהיה צמא להכרה, אבל אם הייתם שואלים אותו הוא היה מצהיר שלא באמת אכפת לו. בני נוער שהביטו על העולם החולה והעצוב מהצד והרגישו שממילא אין משמעות לכלום והכול פאקד-אפ, מצאו בדריה נחמה וחברת אמת, וגם זה שהיא הייתה שנונה להפליא לא הזיק. סרקסטית, חכמה, חנונית בלי להתנצל ונונשלנטית, היא הייתה כל מה שבני נוער אאוטסיידרים שמוצאים את עצמם בשוליים החברתיים היו צריכים כדי להרגיש לא לבד. כשהיא חברה לג'יין לין, החברה האמנית שלה, שתיהן התמודדו עם כל הדמויות המחורפנות שסביבן - האבא הטראומתי של דריה, אחותה השטחית והפופולרית והדמויות הסמכותיות הנוקשות במערכת החינוך ועמדו בלחצים החברתיים של הסביבה, הרבה לפני שלהיות נאמן לעצמך, לא משנה כמה אתה מוזר, היה מסר שחברות סטרימינג אהבו לקדם. סמדר שילוני
5. בית הדרקון
סדרת מקור: "משחקי הכס"
די, עזבו השוואות. באמת שאין צורך, אפילו אם יוצרי "בית הדרקון" עשו את הטעות האקוטית של להשתמש בנעימת הנושא המיתולוגית של "משחקי הכס" כדי לסמן "אנחנו מאותו עולם! גם לנו יש משחקי כס! אל תזפזפו!". עונתה השנייה של "בית הדרקון" המחישה - בדם ואש, ופיתוח נאה של הדמויות ומניעיהן, וכמה סצנות עוצרות נשימה - שהיא פה כדי להישאר. לפחות עד עונתה הרביעית, שתהיה גם האחרונה. וטוב שכך, גם ברמת מסגרת הזמן הפרופורציונלית, שכן חלילה לה מלהידרדר למחוזות ה-WTF של הסדרה-האם בעונותיה האחרונות והמושמצות, וגם זה שהיא בכלל פה - סדרת פנטזיה אפית, מושקעת ועתירת אינטריגות, שלא מזלזלת באינטליגנציה של צופיה ומציגה דמויות מרובדות ומיוסרות שיש להן מה להפסיד. אחרי עונה ראשונה מגומגמת שאיבדה פוקוס בשל שלל קפיצות-זמן מבלבלות, העונה השנייה של "בית הדרקון" נתנה בראש והוכיחה שהיא ראויה להיכלל ברשימה הזאת. כן, גם אם לגמרי היינו יכולים בלי נדודי השינה המתישים של דיימון (מאט סמית') במסדרונות הטחובים של הארנהול. קח קלונקס ושחרר אותנו, אבא'לה. יוני בינרט
4. הטובות לקרב
סדרת מקור: "האישה הטובה"
רבים חושבים, ובצדק, ש"הטובות לקרב" עולה על סדרת האם: היא הרבה יותר מצחיקה, לוקחת את עצמה פחות ברצינות וקיצונית יותר - ממש כמו המציאות שבה היא משודרת. דיאן לוקהרט, שמובילה את הספין-אוף, היא דמות של פעם בחיים: קשה לדמיין פנים טובות יותר ל-99 הבעיות של השמאל. היעדר חוש צדק היא לא אחת מהן. עורכת הדין העשויה ללא חת, בגילומה של כריסטין ברנסקי, לא מפסיקה להטיל בעצמה ספק, לשאוף להגן על החלשות ולעמוד מאחורי מיעוטים. היא תמיד עושה את הכי טוב שהיא יכולה ותמיד לוקחת אחריות. מנהיגה אמיתית, וכך יצא - גם השורדת האחרונה מ"האישה הטובה", שהייתה אהובה מאוד ומוערכת גם כן. לוקהרט מוכיחה שאף פעם לא מאוחר מדי להתחיל מחדש, לא משנה באיזה גיל. ברנסקי, שזכתה באמי על ״סיביל״, זוכה לפרוש פה את מגוון צבעיה ולהבריק בדמות גדולה כפי שתמיד הגיע לה. ניצן פינקו
9 צפייה בגלריה
קיצונית יותר - ממש כמו המציאות שבה היא משודרת. מתוך "הטובות לקרב"
(צילום: Elizabeth Fisher/Paramount, באדיבות yes)
3. סמוך על סול
סדרת מקור: "שובר שורות"
"סמוך על סול" לא הייתה ספין-אוף של "שובר שורות", אלא אנטיתזה שלה: במקום שרשרת של קליימקסים אינטנסיביים - פרקים איטיים להפליא. במקום חתירה למגע כמו יחידה קרבית - מרתון של צבים. ובמקום גיבור בלתי צפוי שכולם רוצים לדעת מה יקרה לו בסוף - אנטי-גיבור טרגי שכולם כבר הבינו שאין לו סיכוי להינצל. העובדה שמתוך זה יצאה סדרה שלא רק שמה בצל את המקור אלא מסומנת כאחת הגדולות בהיסטוריה היא הישג שרק דבר אחד יותר מרהיב ממנו: החליפות של סול גודמן, הפרקליט שאף אחד לא רוצה אבל כולם יודעים שהם צריכים. עינב שיף
סמוך על סול, עונה 6 – טריילר
(באדיבות AMC)
2. פרייז'ר
סדרת מקור: "חופשי על הבר"
בספר דברי הימים של הקומדיות שמור ל"פרייז'ר" מקום של כבוד, כאחת מסדרות-הבת היחידות בז'אנר שהצליחה לא רק להשתוות לסדרת האם אלא להתעלות עליה. אין ספק, "פרייז'ר" היא אחת הקומדיות המוצלחות ביותר מבחינת כתיבה ומשחק שהטלוויזיה שלכם זכתה לשדר, והיא עדיין שומרת בגאון על התואר גם היום, יותר מ-20 שנה לאחר שירדה מהמסך. קלסי גרמר יכול לטפוח לעצמו על השכם - פרייז'ר קריין שלו, הפסיכיאטר הסנוב שגר בסיאטל עם אבא שלו ואחיו הצעיר והסנוב לא פחות, לא זכה באור מן ההפקר. הוא היה אמור להגיח לסדרת האם המצליחה, "חופשי על הבר", לכמות מוגבלת של פרקים והפך לדמות קבועה בזכות היכולות הקומיות שלו, עד שקיבל סדרה משלו. "פרייז'ר" הייתה (ועודנה!) כל כך מוצלחת שהיא החזיקה את המסך במשך 11 עונות, ממש כמו "חופשי על הבר", עם נסיגות מינוריות באיכות הכתיבה ו(כמעט) בלי בריחה לאזורי נוחות. היא נעה בין סלפסטיק להומור מתוחכם ושנון, והשחקנים שלה ליהטטו בכל אלה בלי מאמץ. 37 פרסי אמי, רבותיי, לא יכולים לטעות! סמדר שילוני
1. משפחת סימפסון
סדרת מקור: "המופע של טרייסי אולמן"
ייתכן שרבים מכם מופתעים לפגוש כאן את המשפחה הצהובה המפורסמת, אולי אפילו כועסים. אבל סדרת הלהיט מבית אולפני פוקס המאה ה-20 (ומאז פשוט המאה ה-20), החלה את דרכה כפינה קבועה בתוכנית המערכונים של טרייס אולמן עוד ב-1987. הסרטונים הקצרים שודרו למשך שלוש עונות בתוכנית הבידור האמריקנית, ואז קיבלו חיים משל עצמם בתוכנית פריים-טיים בת חצי שעה - והשאר היסטוריה.
קלסי גרמר ופירס מתוך "משפחת סימפסון"
(פוקס)
מאז שעלתה לאוויר ברשת פוקס ב-1989, הסיטקום המצויר רץ במשך 35 עונות, והיד עוד נטויה (לא בטוח שזה דבר טוב, אבל ניחא). בדרך, הוא הפך ללא-פחות ממעצמה. עד אמצע שנות ה-90 הסימפסונים היו לחלק בלתי נפרד מתרבות הפופ עם רפרנסים ומרצ'נדייז כיד המלך. הכוכבים הגדולים בעולם נעמדו בתור כדי להתארח בפרקים, ממייקל ג'קסון ועד האחים קריין מהמקום השני במצעד שלנו. אומנם לא מדובר בספין-אוף קלאסי, שכן הדמויות ב"משפחת סימפסון" לא היו דמויות ב"מופע של טרייסי אולמן", אך הסדרה החדשה הגשימה את המהות של ספין-אוף: לקחה דמויות שהוצגו לראשונה בתוכנית אחרת והרחיבה את העולם והסיפור שלהן לאין שיעור. אז נכון שבשלב זה קצת מוזר להתייחס לסדרה כספין-אוף, אך לפחות במונחי הפקה היא אכן כזו - וודאי זו עם ההשפעה התרבותית הגדולה ביותר בהיסטוריה. יעל אילן
