אני לא יודעת, אם אני הייתי אמזון פריים, הייתי קצת מודאגת. מאז ספטמבר החברה מאותתת על הכוונה שלה להתחיל לשלב פרסומות בתכני הסטרימינג, והשבוע זה קרה. זה אומר שאם אתם מנויים של אמזון פריים, ישולבו בתכנים שאתם צורכים שתיים-שלוש דקות פרסומת בשעה. לא בא לכם על פרסומות? תוסיפו עוד שלושה דולרים לדמי המנוי. בתור חברה שמוציאה לדרך מהלך שעלול לעלות לה במנויים, הייתי טורחת לגבות את המהלך עם תוכן שלפחות תיאורטית אמור למשוך את המנויים להישאר על הקו. Expats, המיני-סדרה שעלתה שם השבוע, למרות שהיא מתהדרת בשם המפורש, ניקול קידמן, רחוקה מלהיות תוכן כזה.
Expats – טריילר
(באדיבות אמזון פריים)
אני לא יודעת, אם הייתי ניקול קידמן הייתי קצת מודאגת. מאחד השמות הלוהטים בקולנוע האמריקאי וסמן איכות, היא השתחלה בשנים האחרונות לטייפ קאסט שלא עושה איתה חסד. האישה הלבנה, האמידה והדואבת, מסע טלוויזיוני שהחלה ב"שקרים גדולים קטנים" הלא רעה, שם גילמה את האישה המוכה הקרירה והמיוסרת, עברה ב"תשעה זרים מושלמים", שם גילמה את הגורו העשירה, הקרירה והמיוסרת, ב"היית צריכה לדעת" היא גילמה את הפסיכולוגית, אשתו הקרירה והמיוסרת של יו גרנט, ב"שאגה" היא בתה הקרירה והמיוסרת של אישה הסובלת מדמנציה וב"לביאות" היא קצינת CIA קרירה ומיוסרת.
עכשיו, ב-Expats היא אשת משפחה קרירה ומיוסרת שעוברת להונג קונג עם בעלה והילדים בעקבות העבודה שלו, והיא מתקשה למצוא שם את עצמה במיוחד לאור התמודדותה עם טרגדיה אישית באופן קריר ומיוסר. אם קידמן באמת רוצה להתקדם, אולי היא צריכה לשקול לקבל על עצמה תפקידים קצת שונים מאלה שנוטים ללהק אותה אליהם, אבל מאחר ומעולם לא הרגשתי שאיכויות המשחק של קידמן הן משהו לכתוב עליו הביתה, אולי זאת רק אני.
Expats (בתרגום חופשי 'אנשים שגרים במקום שהוא לא ארץ המולדת שלהם') מבוססת על רומן בשם The Expatriates של הסופרת האמריקאית (ילידת הונג קונג) ג'ניס י"ק לי, וכמוהו היא עוקבת אחרי שלוש נשים אמריקאיות שמתגוררות בהונג קונג. האחת, מרסי, אמריקנית צעירה ממוצא קוריאני (ג'י-יונג יו) שמחפשת את עצמה בהונג קונג; השניה, הילארי (סוראיו בלו, "הפסיכיאטר מהדלת ליד"), שנמצאת במשבר אמצע החיים על רקע מערכת היחסים שלה עם בעלה, דיוויד (ג'ק יוסטון) ואי הרצון שלה להביא ילדים; ומרגרט, שמגלמת קידמן, אדריכלית נוף במקצועה שנשואה לקלארק (בריאן טי).
מרגרט הקריבה – באצילות! – את ההגשמה העצמית המקצועית שלה או לפחות דחתה אותה קצת, כדי שבעלה יוכל לקבל את העבודה שרצה בהונג קונג. בינתיים היא נאלצת להסתפק ברמת חיים גבוהה, שכוללת "הלפרית", כלומר מבשלת שמנקה ומטפלת בילדים, ויחסים עכורים עם ההורים של בעלה. "כל החברות שלי בבית הן מנכ"ליות ואמניות", היא רוטנת כשהוא מבקש ממנה לשקול את הארכת החוזה שלו בהונג קונג, "ופה הנשים הן רק רעיות!". הציר המרכזי של הסיפור הוא האסון שאירע למשפחתה של קידמן.
מהסצנה הראשונה בערך אפשר להסיק שמשהו קרה לבן הצעיר של המשפחה, גאס. משהו איום ונורא, ושכולם מתקשים להתאושש מאז. קידמן ממחישה את זה בדרכה הרגילה – היא מנסה מאוד לשמור על מראית עין של נורמליות אבל היא לא מפספסת הזדמנות להפגין פרצופים מסוגפים והתנשפויות מעודנות שמעידות על סערה פנימית אבל מרומזת. התסריט ממשיך לזרוק לנו דגיגונים מוקפדים לגבי הסיפור שקרה וכולנו שואלים – אבל מה קרה? מה קרה? עד שבסוף הפרק השני (מתוך שניים שאמזון העלתה לשרתים שלה) – אנחנו מגלים בדיוק מה קרה. לא משהו שלא תוכלו לדמיין לעצמכם גם בלי קידמן.
לפחות בפתיחת הסדרה, Expats מתווה לעצמה מטרה ברורה ולא בלתי מסקרנת: להתעמק בעולמם של אנשים שגרמו לטרגדיה בחייהם של אחרים. "האם אי פעם סולחים להם? האם הם ממשיכים הלאה?" תוהה הקריינות, שמתייחסת לדמותה של מרסי ומרמזת על האחריות שלה לטרגדיה שאירעה למשפחת קידמן. אבל כבר בשני הפרקים הראשונים הסדרה מתפזרת על כל כך הרבה כיוונים, כשלא ברור אם היא מלגלגת על אנשים פריבילגים וחסרי מודעות או מנסה לומר משהו על אבל ואובדן, או על זרות. ומילא זה, את כל אלה היא מבטאת באופן כל כך משעמם שאין שום דרך לצפות בה מבלי לחוש סוג של טינה כלפי הדמויות על האופן בו הם מבזבזות את חיינו, בניסיון לומר משהו חסר מיקוד על חייהן שלהן. אולי פשוט מדובר בתכסיס מחוכם של אמזון פריים, שפשוט רוצים להביא אותנו למצב שבו נשתוקק כבר לצאת להפסקת פרסומות?
