אם בכל שנה הקונספט של ליל הסדר מרגיש כמו ניסוי בבני אדם שנמשך 2,000 שנה ועדיין אף חוקר לא הגיע למסקנה שאפשר לקפל, ערב פסח הקרוב צפוי להיות מסובך פי מיליון. מה נשתנה? ובכן, שבכל הלילות אנחנו מתווכחים כן ביבי-לא ביבי והלילה הזה יש מלחמה בצפון ומלחמה בדרום ואולי גם מלחמה עם איראן וגם 133 חטופים וחטופות בעזה, שחלק ניכר מהם כבר לא יכולים להתפלל לעשות את החג הבא בבית. ואנחנו חשבנו שליל הסגר של 2020 היה מזעזע.
במצב כזה, אפילו חוויית קרינג' גבולית מבחינה מוסרית כמו ספיישל פסח של "בואו לאכול איתי" נשמעת כמו אופציה מנחמת. הריאליטי הוותיק, שממילא גורם לכל סעודה משפחתית להיראות יותר נורמלית ממה שהיא באמת, חזר אמש לכאן 11 לטובת שבוע אולסטאר נטול חמץ, כלומר עוד חמישה פרקים של תאונת דרכים אנושית על רקע קולינרי. וכשהתנאי הוא לבשל באופן שגם ככה גורם לרבים להעדיף את צום יום כיפור, יש לא מעט סיכויים שגם הארוחה עצמה תהיה מרור לסועדים וחרוסת עבור הצופים.
ואכן, כבר ראינו גם ב"בואו לאכול איתי" תפריטים יותר מסקרנים, גם מאת המשתתפים והמשתתפות שהגיעו לסיבוב שני תחת הסכינים המילוליות של שי אביבי והתסריטאית דקלה קידר. אבל מנגד, הליהוק המדויק מתבל את פרקי הספיישל באיזון סביר (ולפעמים אפילו נעים) בין אנשים שלא בהכרח היו נפגשים מחוץ ליקום המצולם של הסדרה. כל הדמויות שנבחרו לשוב - קציעה אלדר (עונה 5), רועי אלעני (העונה האחרונה), אורלי יחזקאל (עונת הבכורה), רועי עידן (עונת הזוגות) וגילי שמחה (עונה 5) הם כמובן "דמויות" שבלטו בצורה כזאת או אחרת בהופעתם המקורית; אבל הם לא נמנים על הספקטרום הקיצוני של הסדרה, והם כמובן לא סיכנו איש מהאורחים והאורחות שלהם בסלמונלה או הכינו ג'לי מקופסה בתור קינוח.
לכן גם כשמתרחשים העימותים הבלתי נמנעים, בין אם על רקע פוליטי, עדתי, נימוסי או בגלל שאורלי יותר סנובית באוכל מהמבקרים של "מישלן", כמעט ואין במהלך הפרקים את הרגעים הקלאסיים שמעוררים צורך עז להסתיר את העיניים או לברוח לטנזניה. ייתכן שהניסיון שהצטבר משפיע, לצד החשד שגם בחדר העריכה הבינו שזה לא בדיוק הזמן לכמויות בלתי נסבלות של התרשעות על חשבון חוסר המודעות העצמית. כך, למשל, אפילו קטע די אגרסיבי בין רועי עידן לגילי מתמוסס ברוח טובה במקום להידרדר למערכה רב-זירתית.
אבל מעל הכול זהו המופע של אלעני, מהאנשים המתוקים שהפציעו על המסך, בן אדם שכשמסתכלים עליו מבינים עד כמה עדיף להיות "אנרכיסט" הומניסט כמוהו מאשר טכנוקרט אטום של המציאות. אומנם הביצועים הגסטרונומיים שלו פחות מרשימים הפעם, אבל בכל פרק אי-אפשר שלא לראות איך הנוכחות שלו מפרקת מתחים בין הקיבוצניקית והימני או בין המטפלת המינית המוחצנת לאישה מבוגרת שלא שמעה על זוקיני. איפה שאלעני לא נמצא הערב, זה בוודאי אחד משולחנות החג שהכי נחמד להסב בהם - והשנה במיוחד.