השבוע לפני עשר שנים עלה על המסכים סרט קטן בשם "הנוקמים", ושינה את פני הקולנוע. כן, עד כדי כך – שינה את פני הקולנוע, באופן שעדיין מהדהד בעוצמה עשור אחרי, ולא רק בגלל שסרטי ה-MCU (היקום הקולנועי של מארוול) מוסיפים להפציע פעמיים-שלוש בשנה, עם דוגמה עדכנית בדמות "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" שעלה לאקרנים זה עתה. "הנוקמים" שינה את פני הקולנוע בעיקר מכיוון שהיווה את ההוכחה הניצחת לחזון של מארוול והבוס שלה, קווין פייגי – וכפי שכולנו יודעים, החזון הזה עיצב וממשיך לעצב את פני הקולנוע הבלוקבאסטרי, ובדרך גם מותיר את חותמו הברור על תרבות הפופ בכלל.
אקסטרווגנזת האולסטארס הראשונה של ה-MCU – היו עוד כמה מאז, כמובן – הראתה שזה אפשרי, לקחת חבורה של גיבורים שכל אחד הוצג בסרט משלו, ולשלב ביניהם באופן מנצח בפרויקט מאסיבי אחד, עם משהו עבור כל אחד מצופיה. אבל היא לא רק הראתה שזה אפשרי, אלא גם עד כמה זה משתלם, ואת הלקח הנלמד הוליווד לא מפסיקה ליישם מאז.
הימור מסוכן
"הנוקמים" היה הסרט השישי שיצא את שערי מיזם ה-MCU של דיסני/מארוול, שהחל ב-2008. קדמו לו "איירון מן", הראשון מסרטי ה-MCU, ואחריו "הענק הירוק", "איירון מן 2", "תור" ו"קפטן אמריקה: הנוקם הראשון". אולם מצליחים ככל שהיו, אף אחד מהם לא הפך לסנסציה בקנה המידה של הסרט שאיחד את גיבוריהם ב-2012. מאלו, דווקא "איירון מן 2", אולי החלש שבחבורה, נרשם כמצליח ביותר מבחינה קופתית, עם רווחים כוללים של כ-624 מיליון דולר ברחבי העולם. "הנוקמים", רק כדי לסבר את האוזן, גרף יותר מ-1.5 מיליארד דולר עד שסיים את סיבובו עטור הניצחון בבתי הקולנוע, יותר מפי שניים.
מעבר להיותו הסרט המצליח ביותר של 2012, כמובן ("עלייתו של האביר האפל", הסרט השני ברשימת שוברי הקופות של אותה שנה, פיגר מאחור עם 1.08 מיליארד דולר, הפרש של כ-500 מיליון), "הנוקמים" גם הצליח לשבור שלל שיאים נוספים. הוא הפך לסרט השלישי המצליח בכל הזמנים, העיבוד הכי מצליח לקומיקס, סרט גיבורי-העל המצליח אי פעם, ונכון לזמנו, הסרט הרווחי ביותר שיצא את שערי דיסני. יחד עם "אווטאר" ו"הארי פוטר ואוצרות המוות – חלק 2", היה לסרט השלישי שחצה את קו מיליארד הדולר בפחות מ-20 יום. וזוהי רק רשימה חלקית, אולם שווה להיטפל לשיא הבולט ביותר שקבע "הנוקמים" עם יציאתו – הוא רשם את הרווחים הגדולים ביותר בסוף שבוע אחד, צפונה מ-207 מיליון דולר (ב-2015, "עולם היורה" שבר את השיא הנ"ל).
יותר מכל, הנתון המטורף הזה המחיש את הבאזז העצום שאפף את "הנוקמים" כשהתפוצץ בבתי הקולנוע, תוצר של העמל והזיעה של אנשי ה-MCU, בניצוח של קווין פייגי, במשך ארבע השנים שקדמו ליציאתו (כמו גם קמפיין שיווקי מאסיבי ומוצלח). ולעמל הזה התלווה גם סיכון משמעותי. ב-2008, כשיצא סרטם הראשון "איירון מן", טרם היה ברור קנה המידה של ההימור של דיסני/מארוול – לבנות יקום קולנועי סביב חבורת גיבורי-על מהשורה השנייה של חוברות הקומיקס של מארוול. ברוס באנר/הענק הירוק היה כנראה הפופולרי והמוכר ביותר מהם, אבל אפילו הוא החוויר אל מול הפופולריות של דמויות מארווליות כמו ספיידרמן, אקס-מן וארבעת המופלאים, שלא היו זמינים לדיסני/מארוול עקב הסכמים קודמים של מארוול עם ענקיות מדיה אחרות. הרי מי, להוציא את קהילת חובבי הקומיקס ההארדקוריסטיים יותר, עקב אחרי עלילותיהם של איירון מן, תור, הוקאיי והאלמנה השחורה לפני שסרטי ה-MCU נעצו אותם בתוך המיינסטרים? קפטן אמריקה הוא סיפור מעט שונה, בעיקר בגלל האיקוניות וההיסטוריה הארוכה שלו בחוברות הקומיקס, אולם גם הוא לא בדיוק היה מהדמויות המצליחות יותר של מארוול בשנים שלפני סרטי ה-MCU. ועדיין, פייגי ואנשיו לקחו את כל הגיבורים הפחות-מוכרים הללו, השקיעו סכומי עתק על מנת להביאם למסך באופן אופטימלי (התקציב הממוצע של חמשת סרטי ה-MCU הראשונים היה כ-150 מיליון דולר), ובעיקר, בנו להם יקום משותף – וזאת מבלי לוותר על הערך של כל אחד מהסרטים הללו כסרט Stand Alone, כזה שאפשר לצרוך גם מבלי להתחייב לדיל כולו.
"הנוקמים" היה הסרט הראשון שהמחיש את ערכו של היקום המשותף הזה – והדגים את האפיל שלו, ואת הפוטנציאל האדיר. הוא קיבץ יחד את איירון מן, הוקאיי, תור, קפטן אמריקה, האלמנה השחורה והענק הירוק, העניק להם אויבים משותפים, אג'נדה משותפת וזהות קבוצתית – הנוקמים, חבורת גיבורי העל שתגן על כדור הארץ והאנושות מפני המבקשים את רעתם. ואז, עם כל אלה, הסרט השליך את הגיבורים הללו לתוך קרב-רב מרהיב וסוחף, באטל רויאל כאוטי ברחובות ובשמי ניו יורק שהיה משהו שטרם נראה בעבר, מלבד בחלומותיהם הרטובים של צרכני הקומיקס הוותיקים. שערו בנפשכם את העונג האורגזמי של אלו, כשצפו בדבר הזה.
ג'וס ווידון, היוצר המבריק שעשה לעצמו שם עם "באפי קוטלת הערפדים", היה בחירה אמיצה ומלאת השראה של פייגי כבמאי. אמיצה מכיוון שווידון טרם הוכיח את עצמו עד לאותה נקודה כמי שיכול להוביל בלוקבאסטר בהיקף שכזה ("סרניטי", סרט הבכורה שלו כבמאי, אכזב בקופות), ומלאת השראה מפני שסימני ההיכר שלו – בעיקר הדיאלוגים השנונים והמודעות העצמית הבריאה – התאימו כמו כפפה לאופי שרצה פייגי להעניק לסרטי ה-MCU. ווידון נסך אינטימיות ופמיליאריות בגיבורים הללו, שאותם הכרנו בסרטיהם הפרטניים ולא הרבה מעבר לכך, וקשר ביניהם באופן משכנע וכובש. את הגילויים המכוערים על האיש ועל התנהלותו האגרסיבית, הפוגענית והמטרידה כלפי אנשים שעבדו איתו לאורך הקריירה – בעיקר נשים – נשאיר לטקסטים אחרים אודותיו. עבור הובלת פרויקט הענק של "הנוקמים", כאמור, הוא היה בחירה מושלמת, שהוכיחה את עצמה מעל ומעבר.
כל המסכים, כל הזמן
האימפקט של "הנוקמים" הורגש בהוליווד באופן כמעט מיידי. קצת יותר משנה לאחר יציאתו של הסרט, שחררו וורנר וחברת DC את "איש הפלדה", סרט שהיווה את יריית הפתיחה ליקום הקולנועי של DC. במקביל, דיסני/מארוול, נלהבים מההצלחה הפנומנלית, המשיכו בתוכניותיהם להעמיק ולהגדיל אקספוננציאלית את היקום הקולנועי של מארוול בדמות שני סרטי MCU נוספים שהגיעו לאקרנים באותה שנה: "איירון מן 3" ו"תור: העולם האפל".
השנים הבאות המחישו את מתודת הבלוקבאסטרים ההוליוודית החדשה: אם אפשר לעשות מזה יקום קולנועי, בואו ננסה. המשכונים, לפחות כפי שהכרנו אותם, זה לחלשים. וכך, במקביל לשלל סרטי ה-MCU שהגיעו אל המסכים פעמיים-שלוש בשנה, וורנר ו-DC המשיכו עם "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק", "ליגת הצדק" ועוד; זיכיון "מהיר ועצבני" השתרש לצדדים עם "הובס ושואו" בכיכובם של דוויין ג'ונסון וג'ייסון סטייתאם; מותג "מלחמת הכוכבים" התרחב עם "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים" ו"סולו: סיפור מלחמת הכוכבים", וגיבורי "אקס מן" מצאו את עצמם מככבים בספין-אופים מזן "לוגן", "דדפול" ו"המוטנטים החדשים", עם כוונות לאיחוד אולסטארי סטייל "הנוקמים" (כוונות שקרסו כאשר דיסני רכשה את פוקס המאה ה-21).
רגע, יש עוד: מותג "הרובוטריקים" ניסה עם "באמבלבי"; אולפני סוני ניסו לבנות יקום קולנועי סביב "ספיידרמן המופלא" בכיכובו של אנדרו גארפילד, כולל תוכניות (שלא צלחו) לסרטים שיתמקדו בנבלי-העל הקלאסיים מחוברות הקומיקס (The Sinister Six), ואולפני יוניברסל ניסו להעלות באוב את המפלצות הקלאסיות שלהם מסרטי שנות ה-30 וה-40 (דרקולה, פרנקנשטיין, איש הזאב והמומיה) במסגרת יקום משותף. "המומיה", בכיכובו של טום קרוז, אמור היה להוות את יריית הפתיחה ליקום המשותף הזה, אך נכשל. הרבה ניסו, אבל אף אחד לא ממש הצליח – לא כמו מארוול וה-MCU. אולי מכיוון שלא היה להם את "הנוקמים" שלהם. ואולי מכיוון שפשוט לא היו הראשונים לעשות זאת.
וגם ברמת התוכן עדיין מורגש הבום הגדול של "הנוקמים" ושל המשכוניו. למשל בריבוי היצירות שעוסקות בריבוי מציאויות או יקומים מקבילים/אלטרנטיביים, מכיוון שכל אלו מספקים שלל תירוצים וסיבות לציוותים מלהיבים סטייל "הנוקמים". "ספיידרמן: ממד העכביש" המצויר שקיבץ יחדיו ספיידרמנים שונים ומשונים מיקומים מקבילים שונים ומוזרים, "ספיידרמן: אין דרך הביתה" שאיחד שלושה ספיידרמנים משלוש סדרות סרטים שונות, ועכשיו "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף", שבין היתר כולל גם כמה קרוסאוברים של גיבורי-על אהובים: כולם רוצים לשחזר שוב את הקסם הזה של "הנוקמים" והמשכוניו, וזה עובד, כפי שתוכיח הקופה המטורפת שגרף "ספיידרמן: אין דרך הביתה" (1.893 מיליארד דולר, יותר מ"הנוקמים" ו"הנוקמים: עידן אולטרון").
האפקט של "הנוקמים" ניכר גם על המסך הקטן, מאחר וגם שם התפתח וממשיך להתפתח היקום הקולנועי של מארוול. מהפכת הסטרימינג, שהחלה פחות משנה אחרי ש"הנוקמים" כבש את העולם (עם "בית הקלפים" של נטפליקס כסנונית ראשונה), התאימה בול לשאיפות ההתפשטות של ה-MCU. אלא שההתחלה, עם ניסיונות לא מאוד מוצלחים לבנות מיני-יקום מחוספס וריאליסטי יותר של גיבורי מארוול בשיתוף עם נטפליקס, לא כל כך עבדה. סדרות "המגינים" – "דרדוויל", "ג'סיקה ג'ונס", "לוק קייג'", "אגרוף הברזל", "המעניש" ו"המגינים" – אמנם הרחיבו את היקום הקולנועי של מארוול, אולם לא התגלו כמציאות גדולות.
את התיקון עשתה מארוול עם הסדרות שלה שעלו בשירות הסטרימינג דיסני+ – "וונדה-ויז'ן", "הפלקון וחייל החורף", "לוקי", "הוקאיי", What If?, ועכשיו גם "מון נייט". וכמובן שאם מארוול עושה את זה, היתר ירצו גם. בשנים האחרונות לוקאספילם משקיעה את מרצה וממונה בסדרות טלוויזיה שמרחיבות את העולם של "מלחמת הכוכבים", מגמה שרק מתחזקת לאור ההצלחה הגדולה (והמוצדקת) של "המנדלוריאן". ובינתיים, גם היקום הקולנועי של DC מוסיף בכל העת להתרחב באמצעות סדרות כמו "גות'האם", "טיטאנים", "פניוורת'" ו"פיסמייקר", כשצמד סדרות טלוויזיה שממשיכות את הסיפור של "באטמן" מודל 2022, אחת שעוסקת בנבל הפינגווין והשנייה סובבת שלל נבלים הכלואים במוסד ארקהאם, כבר קיבלו אור ירוק.
הקבר של הוליווד?
באופן טבעי, ההשפעה העזה של "הנוקמים" על התעשייה - ואיתה, מכיוון שהצלחת הסרט עיצבה את המיזם כולו, ההשפעה של מפעל ה-MCU על הקולנוע - ניכרת גם בקולות המבכים את ערכה השלילי של ההשפעה הזאת. ולא חסרים כאלה, ממרטין סקורסזה ("סרטי מארוול הם לא קולנוע") ועד לפרנסיס פורד קופולה ("סקורסזה עוד היה נדיב במילותיו"). אבל הקטגורים הרבים לא נסמכים רק על הטעם האישי שלהם, אלא על האפקט של סרטי ה-MCU על כל מה שאיננו בלוקבאסטר הוליוודי - בעיקר תחום הביניים של הקולנוע הפופולרי, סרטים בעלי תקציב בינוני של 70-20 מיליון דולר, סכומים שבקושי מכסים את המשכורות בסרט גיבורי-על מצוי. "דרמות משפטיות, כל הדברים האלה, אי אפשר לעשות אותם", העיד מאט דיימון בריאיון ל"ניו יורק טיימס" בשנה שעברה, "אתה רוצה את הדבר הכי נגיש שאתה יכול לעשות, ברמה של שפה ותרבות. ומה זה הדבר הזה? סרט גיבורי-על".
עבור אולדסקולרים מזן סקורסזה וקופולה, רומנטיקנים של האמנות השביעית ומגיבוריה הבולטים, ההצלחה של ה-MCU מבשרת אפוקליפסה. עבורם, "הנוקמים" - והאפקט של הסרט על התעשייה - היווה אקורד סיום. אבל יש גם מי שמקונן על מה ש"הנוקמים" וסרטי ה-MCU עשו לתעשיית שוברי הקופות. "הוליווד איבדה את התפיסה לפיה יש יותר מדרך אחת לעשות בלוקבאסטר", נכתב במאמר שהופיע באתר של פורבס לפני כשבוע, מאמר שהסתיים בנבואה קודרת באשר לנזק שנגרם לתעשייה: "מתן עדיפות לזיכיונות מסועפים נטל מהוליווד את ההזדמנות האחרונה שלה להילחם בסטרימינג כנקודת מפנה בתרבות הפופ... 'הנוקמים' היה להיט ייחודי שלא ניתן לשכפל בקלות, וייתכן שהוליווד חפרה לעצמה את הקבר שלה כשהוכיחה את זה".
7 צפייה בגלריה
להיט ייחודי שלא ניתן לשכפל. זאת אומרת, חוץ מכשזה נעשה באותו השם. מתוך "הנוקמים: מלחמת האינסוף"
במילים אחרות: מרוב שהתעשייה ההוליוודית ניסתה לשכפל את ההצלחה של "הנוקמים", היא הפכה את עצמה להומוגנית, הולכת על בטוח, אובססיבית לגיבורי-על וסרטים/מיזמים שיחברו ביניהם להרפתקאות משותפות. הרצון להעניק לצופה חבילות בידור אופטימליות, כאלו שמציעות משהו עבור כל אחד, תמיד עמד בבסיס אסטרטגיית הבלוקבאסטרים ההוליוודית - אלא שבשנים האחרונות, בהשפעת סיפור ההצלחה המטורף של ה-MCU, חבילות הבידור הללו שייכות לז'אנר אחד בלבד. והנתונים תומכים בכך: חמישה מתוך ששת הסרטים המצליחים ביותר קופתית בארצות הברית במהלך 2021 היו סרטי גיבורי-על. ארבעה מהם היו של מארוול, החמישי היה "ונום 2", והסרט השישי היה "מהיר ועצבני 9", נצר נוסף לזיכיון פופולרי שלמד מ"הנוקמים" והיקום הקולנועי של מארוול איך להשתרש לכיוונים נוספים, ואת הערך של ציוות גיבוריו על המסך. מסתבר ש"הנוקמים" נקמו בעיקר בתעשייה שהניבה אותם. אלא שקולנוע הבלוקבאסטרים - והקולנוע העצמאי, שכבר מזמן הודר לסינמטקים ועולמות הסטרימינג - הם לא היחידים שמשלמים את מחיר ההצלחה של "הנוקמים". במובן מסוים, גם מיזם ה-MCU הנמשך משלם על ההצלחה הזאת.
בעוד ש"הנוקמים: עידן אולטרון" אכזב מעט כשיצא לבתי הקולנוע ב-2015, צמד סרטי הסיום של הסאגה - "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ו"הנוקמים: סוף המשחק" - הפכו לשוברי קופות אימתניים (השני מהם אוחז בתואר הסרט השני המצליח בכל הזמנים אחרי "אווטאר"), וסגרו בקול תרועה רמה את פרק "הנוקמים" של ה-MCU. העתיד, עם זאת, נראה ורוד הרבה פחות.
"נצחיים", ניסיון של מארוול להציג בפני הצופים קאדר נוסף של גיבורי-על פחות מוכרים, נרשם ככישלון - אולי הגדול בתולדות הזיכיון בן 13 השנים. במהלך השנתיים הקרובות עתידים לצאת עוד חמישה סרטים במסגרת ה-MCU: "תור: אהבה ורעם", "הפנתר השחור: וואקנדה לנצח", "אנטמן והצרעה: קוואנטומאניה", "שומרי הגלקסיה: חלק 3" והמשכון ל"קפטן מארוול" בשם "המופלאות". אף אחד מהסרטים הללו לא מעורר ציפייה כמו שעורר בשעתו "הנוקמים", וכפי שעוררו המשכוניו. אף אחד מהם לא צפוי לעשות ל-MCU את אותו מפץ גדול שעשה הציוות הראשון והמפואר של גיבורי-העל לבית מארוול. 10 שנים חלפו מאז "הנוקמים", וטרם קמו להם יורשים ראויים. ייתכן שזה כבר לא יקרה.
