בשנות ה-70, כשההיפ הופ עוד היה בחיתוליו, המיקסטייפ - אוסף של שירים שהוקלט בהופעות או במסיבות - היה חלון הראווה שלו. המיקסטייפ היה הדרך של חלוצי הז'אנר כמו Dj Kool Herc ואפריקה באמבאטה להפיץ את הבשורה המוזיקלית שלהם. עם השנים הפך המיקסטייפ ממוצר מחתרתי לחלק בלתי נפרד מתעשיית ההיפ הופ. גם ההגדרה של המונח מיקסטייפ נהייתה רחבה ופלואידית יותר. מיקסטייפ יכול להיות סט של די.ג'יי שמציג לראווה את יכולות המיקס שלו, ועל הדרך חושף את הקהל לראפרים חדשים ומוכשרים, ויכול להיות גם אלבום מעט פחות פורמלי ומחייב של ראפר חדש או אפילו של ראפר מוכר וידוע.
לא במקרה מארגני מופע ההיפ הופ ההמוני, "כל הקופה", שנערך אתמול (שבת) בהיכל מנורה מבטחים המפוצץ, הגדירו אותו כ"מיקסטייפ על במה". התחושה בהיכל הייתה כמו בהאזנה לסט של די.ג'יי מיומן במיוחד, כזה שיודע לייצר מעברים כה חלקים בין רצועה לרצועה, כך שאינך מבחין אפילו שהשירים מתחלפים. במשך ארבע שעות עלו בזה אחר זה לבמה האובלית במרכז ההיכל כמעט כל המי ומי של סצנת ההיפ הופ הישראלית העכשווית. מראפרים צעירים ומבטיחים ועד לכוכבי העל של הז'אנר. כולם קיבלו את דקות התהילה שלהם, וכולם התחלפו בקצב פשוט מסחרר.
יותר מכל השיאים - והיו לא מעט כאלה - ההופעות המצוינות של בכירי סצנת ההיפ הופ הישראלית והאווירה המטורפת ביציעים המלאים, הדבר שבלט יותר מהכול אתמול היה הזרימה המדהימה של המופע. פילוני (דני קרק), איש שב"ק ס' ויוזם הערב הזה ונועם פיינגולד, המנהל האמנותי, הצליחו לייצר מופע ארוך במיוחד ללא לחיצה קצרה אחת על הברקס. כל ראפר שסיים את חלקו השאיר את המכונית מונעת עם המפתחות בפנים. בתוך שניות ספורות הראפר הבא בתור כבר לחץ על הדוושה וכבש את הבמה.
כשעלה מופע "כל הקופה" המקורי ב-2002, גם אז ביוזמתו של פילוני, הוא שימש כתמונת ניצחון לדור הקודם של ההיפ הופ הישראלי, שזכה לפופולריות אדירה עם אמנים כמו סאבלימינל והצל, מוקי, הדג נחש וכלא 6. 20 שנה אחרי, כשראפרים כמו טונה ורביד פלוטניק יכולים להוסיף את המילים "סולד אאוט" כשם האמצעי שלהם בתעודת הזהות, כשנגה ארז כובשת במות בעולם ומגיעה עד לתוכנית של ג'ימי קימל ולהיט של ג'ימבו ג'יי זוכה למחווה ב"ארץ נהדרת", מובן מאליו שגם הדור הנוכחי ראוי למופע ניצחון. "כל הקופה" סיפק לחבורה המוכשרת והגדולה הזו בדיוק את הכבוד שמגיע לה.
חלקו הראשון של המופע הוקדש בעיקרו לראפרים צעירים ומעט פחות מפורסמים, כאלו שנמצאים על סף פריצה. יפה היה לראות איך גם שמות פחות מוכרים כמו שלישיית "הלם תרבות" או אברהם לגסה המצוין, שבימים כתיקונם מופיעים לבטח מול קהלים קטנים בהרבה, מפגינים ביטחון עצום, משדרים טונות של אנרגיות לקהל ומנצלים עד תום את במת ה-360 מעלות.
ממש כמו הראפרים, גם הצד הטכני של הערב לא אכזב. סאונד טוב במופע היפ הופ הוא לא דבר מובן מאליו. הקהל הישראלי כבר ידע הופעות ראפ בעבר, גם כאלו של הרכבים בינלאומיים מעולים, שהוחרבו לגמרי באשמת סאונד גרוע. אתמול, לעומת זאת, האיזון בין הבאסים, הביטים, המוזיקה החיה והראפ היה מושלם. גם מסכי הווידאו בהיכל עשו עבודה מצוינת, והעניקו לקהל שלל זוויות צפייה על המופע.
גורי אלפי, שגריר ותיק של המוזיקה השחורה בישראל עוד מימי תוכנית הרדיו "עסק שחור" ולהקת "פאנקנשטיין", היה אמון על ההנחיה של הערב הגדוש הזה. בניגוד למוזיקה עצמה שזרמה כמו מים, דווקא קטעי ההנחיה לא היו מושחזים מספיק. גורי, קומיקאי בחסד, שלף מפעם לפעם פאנצ'ים מצוינים ("לא ראיתי כל כך הרבה סמים באולם הזה מאז אולסי פרי"), אבל גם נקלע לגאגים מתישים ומעיקים כמו קטע ארוך מדי שבו הוא ותמיר בר ("שם טוב האבי") הזמינו בכאילו אוכל לקהל.
אורי שוחט, וויב איש, טדי נגוסה ורביד פלוטניק במופע "כל הקופה"
השיא הבולט הראשון של הערב היה ההופעה של חבורת "שיגולה", חברת התקליטים של מיכאל כהן (כהן מ"כהן את מושון") ודי.ג'יי מש (מישר כהן). כמו במופע ההיאבקות הבידורי "רויאל ראמבל", שבו מצטרפים בזה אחר זה מתאבקים לזירה, כך מה שהתחיל כמופע סולו של מש הפך תוך כדי תנועה להופעה מרובעת עם כהן, עדן דרסו הנפלאה, ווייב איש (אור שושנה), מההפתעות הנעימות של הערב - ראפר עם אנרגיות יוצאות דופן שמשדרג באוטומט כל ראפר שהוא נמצא לידו. הוא עשה זאת מצוין לחבורת שיגולה, ועשה זאת לא פחות טוב גם כשהתארח עם חבורת הראפרים בניצוחו של די.ג'יי אורי שוחט: לוקץ', סימה נון, פלד, טדי נגוסה ורביד פלוטניק, שהגיח להופעת אורח קצרה לפני החלק המרכזי שלו.
אחרי קטע מעבר נוסף של גורי, עלה לבמה בשמלה לבנה ומכנסיים רחבים אפילו ביחס לראפר, עטר מיינר. הוא עלה לכותרות הקיץ כשהופעתו המתוכננת בפסטיבל אינדינגב בוטלה בעקבות טענות שהעלתה נגדו מוזיקאית על "פגיעה פיזית ונפשית". כאן לעומת זאת, הוא זכה לתשואות רמות ולקהל אוהד שצרח את מילות שיריו בהתלהבות. אקו שעלתה מאוחר יותר לא הייתה זקוקה ליותר מהופעה קצרצרה ותזזיתית כדי להדגים מדוע היא אחת מהפרפורמריות הטובות ביותר כיום במוזיקה הישראלית. הסטייל, הנוכחות, הטוורקינג, הפלואו המושלם – יש לה את החבילה המלאה.
שיאו של הערב היה בחלקו האחרון, אז עלו בזה אחר זה התותחים הכבדים של הסצנה. ג'ימבו ג'יי, חמוש בלהקת ספא הנהדרת, אומנם עלה לבמה בתחפושת של דב פנדה, אך נפטר ממנה כעבור כמה שניות ונשאר בחולצה לבנה ובג'ינס. הנונשלנט הזה הוא מעוצמותיו הבולטות. אחרי ביצוע מצוין ל"סתלבט בקיבוץ", הוא הזמין את סימה נון, כוכבת עולה בסצנה, ששדרגה פלאים את "חתולים" המבריק.
רגע מעט מוזר ומפתיע היה כשגיטריסט עם מוהיקן ובלי חולצה וחבורת גברים בקפוצ'ונים ודגלים שחורים עם לוק של אוהדי כדורגל חוליגנים ואנרכיסטים (אחד מהם אפילו נופף על הבמה בדגל של מכבי חיפה), עלו לבמה ובלבלו את הקהל עם וייב של הופעת Pאנק. מהר מאוד הסדר הושב על כנו, וההיפ הופ שב לתת בראש – כשהתברר היה שמדובר בחבורה של פלד, הראפר הוותיק עם הרסטות, שנתן הופעה ארוכה יחסית לערב ומפוצצת באנרגיות.
נגה ארז במופע ״כל הקופה״
(באדיבות כל הקופה/עופר מנחם תקשורת ויחסי ציבור)
למרות שסגנונה המוזיקלי של נגה ארז מעט שונה משל רוב משתתפי הערב, ונוטה אל מחוזות הדאנס האלקטרוני, היא השתחלה אל המופע כמו כפפה ליד. מילת המפתח במופע הזה היא אנרגיה - ולארז, חיית במה מלאת כריזמה, יש מספיק ממנה כדי להפעיל שלוש תחנות כוח. היא הטריפה את הקהל עם הלהיטים שלה End of the Road ו-Views ויצרה רגע נשי מנצח כשאירחה את סימה נון ועדן דרסו.
שני האמנים האחרונים היו כצפוי שני הכוהנים הגדולים של הסצנה כיום: טונה ורביד פלוטניק. טונה הוא הראשון מביניהם שעלה לקטע הסולו שלו. כמו בתפילה המונית במקדש, אלפי האנשים בהיכל זמזמו כל מילה ומילה משיריו. בליווי של הלהקה המצוינת שלו בראשותו של ניר דנן, הוא שיגר לאוויר בזה אחר זה להיטים כמו "רוק 30" (עם אירוח קצר של גורי), "בסיבוב", "סחרחורת", "מרפקים", "י'א2" – ובאופן מתבקש צירף לבמה את פלוטניק לשיר "עב"מ" שבו התארח גם במקור.
שיתוף הפעולה העוצמתי הזה בין שני הרוק סטארים של ההיפ הופ הישראלי נתן גם את האות לתחילת החלק של פלוטניק. מדהים איך אפילו אולם ענק כמו היכל מנורה מבטחים מרגיש קטן על הראפר האדיר הזה. הוא השתולל, חטף את הבסיסטית ואת דנן לטובת חגיגה משותפת על הבמה, טיפס על מערכת התופים, אירח את תמיר בר לביצוע המתבקש ל"האזרח הקטן" של שם טוב האבי, פוצץ את ההיכל על ממש בביצוע ענק ל"בור ועם הארץ" – וחתם ערב מושלם בביצוע משותף עם ג'ימבו ג'יי ל"סמוראי". האור שנדלק בבת אחת בסיום וחשף את פרצופיהם הנדהמים/המומים/מאושרים של אלפי האנשים בקהל סיפק את החותמת: ההיפ הופ הישראלי נמצא במקום מצוין.
