באחד הקטעים בסרט קידום האלבום החדש של סטטיק, ששודר אמש (ג') בקשת, מגיע צוות של גיא פינס לראיין את הבחור ולהתרשם מהווילה בקיסריה, שאליה הוא עבר עם הפמליה שלו כדי לעבוד על האלבום. "אני מבקש שזה לא ייכנס לכתבה", זועם אחד מאנשי שלומו שתיאם את הריאיון, כשלאוויר נזרקת שאלה על בן-אל תבורי, טריטוריה שהוסכם מראש שכף רגלה של העיתונאית לא תדרוך בה לעולם. העיתונאית נסוגה, החבורה מתפזרת וסטטיק מפטיר בחיוך "ברור שזה ייכנס".
מתוך "לירז - הגירושים הכפולים של סטטיק"
(צילום: קשת)
אי אפשר שלא לחשוב על הרגע הזה, שמדגים את המודעות של סטטיק (לירז רוסו) לאופן שבו פועלת מכונת התקשורת, כשעשרים דקות מאוחר יותר הוא מייבב למצלמה מול סרטון החתונה שלו עם מי שהיום היא גרושתו, ואז זז הצידה כדי להתאושש. המיומנות של סטטיק כמרואיין, הרהיטות שלו, ההבנה של המכניזם המניפולטיבי של ריאיון חשוף פועלת במקרה הזה לרעתו. את המוצר הכי מבוקש היום בתעשיית הריאליטי, זה שמלהקים ועורכים מוכנים להרוג בשבילו, להלן אותנטיות, הוא לא מצליח לספק. אפשר להעריך את רוסו על החדות, האינטליגנציה, אולי אפילו על הנכונות להיחשף במידה, אבל לא קל להאמין לו.
כבר משורת הקידום לסרט, "סטטיק חושף את הכל", עולה ניחוח של פארודיה. זה מתחיל מהקונטרסט העצום בין החשיבות הדרמטית שנידפת מהשם ובין האירועים שסטטיק מצופה לחשוף הכול לגביהם – בואו, מדובר בשאלה האם סטטיק בגד בגרושתו כשהיא הייתה בבית "האח הגדול" וכמה מכוער היה הקרע בינו ובין השותף שלו ליצירה מוזיקלית, בן-אל תבורי. לא יצוצו פה הקלטות חדשות ממלחמת יום כיפור, תודה לאל, אפשר להרגיע עם הפומפוזיות.
ומילא זה, "סטטיק חושף הכל" מרים להנחתה צהובה אבל מתרסק אל האנטי-קליימקס – הרומן מחוץ לנישואים מוכחש לעילא (התקשורת אשמה!) והבעיה של בן-אל היא שהוא אכול רגשי-נחיתות (כולל סרטון שלו מתחרפן בוואן, שאלוהים יודע למה הוא צולם מלכתחילה ועוד פחות למה מן הראוי לשלב אותו בסרט). אין כאן הכאה על חטא, חשבון נפש או סתם גילויים מרעישים שיצדיקו את הבילד אפ. נחתום בזה שהסרט נוצר ונערך בחברת ההפקה של המנהל האישי של סטטיק, יואב גרוס, משובצים בו שירי האלבום (או כמו שמישהו בטוויטר ציין: מחזמר!) והוא שודר ממש ערב יציאתו של האלבום החדש, ותבינו למה הסרט הזה עובר יותר כקידום מכירות ציני א-לה הארי ומייגן ופחות כחשיפה כנה.
מבחינת התוכן בהחלט עלו ובאו כל החשודים הרגילים – העובדה שלירז רוסו מאומץ, המהמורות הרגשיות שהוא צלח כילד, הקושי עם ההצלחה והפרסום שהגיע איתה, הקונפליקט בינו, לירז, ובין הדמות התקשורתית שלו, סטטיק, משל היו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד וכולי וכולי, בניחוח המיוסר המתבקש. סטטיק גם נתן את כל השואו, כולל צעדה בסלואו-מושן בוואנזי זברה עם כל הבלינג-בלינג אל כיסא המרואיין, רגעי התעוררות בווילה, צחוקים באולפן וקרדיטים מגניבים לחברים המוזיקאים שלו (כוריאוגרף ואח על מלא) וגם סצנה משותפת עם גרושתו, שרית, שתתן את הסטאמפה לייצוב היחסים.
בריאיון איתו סטטיק ציין שבתקשורת הוא עצמו נתפס כמוח שמאחורי "סטטיק ובן-אל", ואילו תבורי היה הזמר שבא להרים (מי שציפה להבהרה מסטטיק שמדובר בתפיסה שגויה, התבדה לרעה, כמו שאומרת לימור של אורנה בנאי). סטטיק הוא ללא ספק פיגורה טלוויזיונית מבדרת וחכמה, הוא יודע לנווט במבוך התקשורתי ולתווך את עצמו כמרואיין. אבל בשורה התחתונה, בחישוב הקר, לא בטוח שהסרט הזה המציא את סטטיק מחדש, כמו שהוא קיווה, או הציע לקהל שלו פן אנושי וחם יותר (ואגב, מהאזנה זריזה לאלבום, גם הוא לא). בסופו של יום סטטיק אומנם קיבל את החשיפה שלו, אבל הצופים לא ממש קיבלו את החשיפה של סטטיק. נקודת האור: כמו שזה נראה, נפתחה פה חזית שהפילוג הנוכחי בעם יחוויר לעומתה, כלומר חומר מצוין לסרט המשך. כמקובל בענף, איחלתי לכל הצדדים בהצלחה.
