תודו שיש בזה מן ההקלה - הצפייה באירוויזיון 2022 כשאנחנו לא מיוצגים בו מורידה מאוד את מפלס המתח הלאומי. נטל ההוכחה הוסר מאיתנו, אנחנו את הפאדיחות שלנו כבר עשינו - מיכאל בן דוד נשר אי שם בחצי הגמר, ואז גרם לנו להיראות מאוד לא-אירופים מול העיניים של חצי מהיבשת – ועכשיו הגיע תורם של כל השאר. כרגע אנחנו סתם צופים בתחרות שירי פופ אירופית, שרועים על הספה, יגעים מהשרב המאוד לא-אירופי שלנו בישראל, ואם נרצה נוכל גם לקחת חלק בספורט הבינלאומי החדש: "מי אוהב אותך יותר, אוקראינה? רוסיה, אנחנו כועסים עלייך מאוד".
מצד שני - סליחה, כן? - תחרות שאנחנו אפילו לא לוקחים בה חלק אבל משאירה אותך ער עד שתיים לפנות בוקר, זה קצת מוגזם. בואו, אירופה, אתם יודעים לקרוא שעון. אפשר להתחיל את הסאגה הזאת קצת יותר מוקדם, בטח כשזהות המדינה המנצחת הייתה כל כך ברורה, עד שאיגוד השידור האירופי הודיע עוד לפני התחרות שהוא נערך לאפשרות שהמדינה שתזכה לא תוכל לקיים את האירוויזיון בשטחה, אהמ, אהמ.
הזכייה של אוקראינה, שהייתה לוקחת את הגביע גם אם הייתה שולחת לבמה את יולי אדלשטיין עם רשימת הצעות החוק לכנסת החדשה, העניקה לכולנו הזדמנות נייטרלית יחסית להעלות את הטענה האהובה עלינו: הכול באירוויזיון הזה פוליטי. אומנם השופטים במדינות השאירו את אוקראינה במקום הרביעי ונתנו את מרב הנקודות לבריטניה, עם הבחור החמוד שהם שהצליחו להגניב מהסיקסטיז, אבל הצופים לא בחלו בהצבעה שאין לה שום קשר למוזיקה עצמה וכל כולה הכרזה על חיבתם לאנדרדוג. אם האירוויזיון היה "חתונמי" (ובשביל לא מעט צופים אני מניחה שהוא אכן היה), אוקראינה הייתה המשודכת הלא-מאוד אטרקטיבית, זו שסבלה התעללויות מהשכנה הנרקיסיסטית שלה ועכשיו היא באה לחפש אהבה מתקנת אצל שאר מדינות אירופה. אז כולם מתנהגים אליה בכפפות של משי ומרימים לה, כן, את נהדרת והשיר שלך מדהים, ומגיע לך שלא יפלשו אלייך מעצמות והנה, קחי קצת נצנצים, זה ישפר לך את מצב הרוח.
אז כן, הכול פוליטי, ואפשר היה להבין את זה כבר כשרוסיה הודרה מהתחרות אחרי שמדינות שונות דרשו שהיא לא תיכנס למועדון, ואף אחד גם לא מנסה להסתיר את זה. להפך, אירופה מתגאה בזה שהיא משתמשת באירוויזיון כדי להפגין סולידריות עם אוקראינה, והנה דעה פחות פופולרית - זה בסדר מבחינתי. בסך הכול אירופה לא נוקטת פה בצעד אמיץ ושנוי במחלוקת אלא עושה את המעשה הנדיב שקל להתאחד סביבו, וכל עוד לא מעורבת בזה אנטישמיות לכאורה ואף אחד לא מאשים אותנו בכלום, אני מציעה שנעלים עין ונסתפק בטרוניות בטוקבקים.
הגיע עד חצי הגמר. הביצוע של מיכאל בן דוד באירוויזיון 2022, טורינו
האירוויזיון עצמו נע בין מופעים נהדרים שהחזיקו במה, כמו זה של ג'יליולה צ'ינקווטי, שהביאה לאיטליה את הדוז פואה ב-1964 כשהיא רק בת 16, או של מיקה, כוכב פופ ואחד משלושת המנחים, כלומר הפחות מביך מביניהם, שברגע שעלה לבמה כולם פתאום הבינו כמה חובבני היה המופע שצפו בו עד אותו הרגע. מעבר לזה באמת קטונתי מלשפוט - מופע הפתיחה של כל המשתתפים מבצעים את Give Peace a Chance של ג'ון לנון, שכלל הרבה גברים עם גיטרות מייללות, היה מרשים למדי. את אווירת הרוק'נרול המשיך מופע הביניים של הלהקה האיטלקית הזוכה מהאירוויזיון הקודם, מונסקין, שמשום מה לא ביצעו את השיר שהביא את האירוויזיון לאיטליה אבל כן העמידו סטנדרטים חדשים של ביגוד יוניסקס שגרם לי להתגרד בעצבנות למרות שאני אישה, ואולי מסביר משהו מהצליעה של הסולן הנאה שלהם במהלך הערב.
כמו בכל אירוויזיון, אי-אפשר היה להימנע ממופע הגימיקים שהפעם דווקא היה מעודן יחסית - טוורקינג של רומניה וספרד עם כל החצוצרה בחוץ, כאילו MeToo לא עברה פה מעולם; שני זמרים נורווגים במסכות זאב (שאגב, התפרצו לפריים של המנחים שלוש פעמים, ספרתי!); סרבית ששטפה ידיים בקערה במהלך השיר; אוסטרלי עם בורקת יהלומים על הפנים ובגזרת ההפקה מסך ירוק שהחזיר אותי לימי "העולם הערב", וד"ש מהחלל מאסטרונאוטית אחת, שהמריאה עם כל החבילות של עלי אקספרס, מה שמסביר את העיכובים. בארץ העבירו את השידור עקיבא נוביק ואסף ליברמן, שבסך הכול נתנו ליווי סביר ומהוגן לתחרות. חוסר העניין של הערוץ בתחרות שישראל לא משתתפת בה בא לידי ביטוי בכתוביות של התרגום הסימולטני, שהופיעו אחת לזמן מה, לא בהכרח בקורלציה למה שאמרו המנחים על המסך. הכי פאסיב-אגרסיב על שם ועדי העובדים של הערוץ הישן.
מי שמתעניין בסטטיסטיקה אולי ירצה לדעת ששישה מתוך עשרת השירים הראשונים אינם דוברי אנגלית, מה שאולי מסמן איזו החזרת עטרה ליושנה והערכה מחודשת לאינדיווידואליות של כל מדינה, ואולי אפילו אנחנו נעז בעתיד לחזור לשפת אימנו, או יותר חשוב, למה שהוכיח את עצמו כמרכיב הלאומי החשוב ביותר בהצלחה שלנו בתחרות בעבר: תימנים. דוז פואה גם לכם.
