הסופר סמי מיכאל, מגדולי הסופרים בישראל, הלך לעולמו בגיל 97. רבים מספריו - בהם "חצוצרה בוואדי", "חסות", "סופה בין הדקלים" ו"חופן של ערפל" - הפכו נכסי צאן ברזל וזכו להכרה ממסדית. עם היוודע דבר מותו היום (ב'), פוליטיקאים רבים, אנשי התרבות ואנשי הרוח ספדו לו.
"תרומתו של סמי מיכאל ז"ל לתרבות ולהוויה הישראלית לא תסולא בפז", פרסם הנשיא יצחק הרצוג. "הנער שעלה מעיראק, גישר ותיווך בין נדבכי הזהות השונים שלו, והציב פסיפס נהדר של ישראליות בחלון הראווה שלנו כעם וכמדינה. בין עלייה לשורשיות ישראלית, בין חספוס בוטה לעיתים לרכות מלטפת, בין פריפריה למרכז, בין כלל עדות ישראל לבין עצמן ולבין ערביי ישראל והמזרח התיכון - הוא תמיד ידע לפסוע מעדנות, ללקט מכאן ומכאן, ולא לוותר לרגע על עמוד שדרה ערכי, חברתי, רגיש ומלא חיים.
"הוא היה ענק שבענקים, אשר זכה לכבוד רב בישראל ובעולם כולו, הותיר אחריו נכסי צאן ברזל שהפכו את ארון הספרים שלנו לעשיר ומרהיב, ובה בעת השיא ערך רב למארג הדעות ותפיסות העולם החברתיות בישראל. תנחומים למשפחתו, אוהביו, ויקיריו. יהי זכרו ברוך".
שר התרבות והספורט מיקי זוהר מסר: "הצטערתי מאוד לשמוע על פטירתו של הסופר סמי מיכאל ז"ל, איש של מילים ודעת שחי חיים ארוכים ומלאים, שפעל ללא לאות למען צדק, שוויון וערכים חברתיים. התרבות והספרות הישראלית נהנו והתפארו מעבודתו. מורשתו, הישגיו החברתיים ויצירותיו, ימשיכו לפאר את הספרות הישראלית ויישמרו לעד בספר החיים של התרבות הישראלית, יצירות המנצחות את מבחן הזמן. תנחומיי הכנים למשפחתו".
"מחזאי ולוחם שלום", כינה אותו ראש האופוזיציה יאיר לפיד, "הוא הותיר אחריו תרבות מופלאה שהשאירה לנו ארון ספרים מלא שתורגם לשפות רבות. איש מיוחד במינו, אשר זכה בשלל פרסים על מפעל חייו. איש חכם ונעים הליכות. סמי יחסר לנו כאן, ובעיקר כתיבתו וספריו".
"איכשהו אני עדיין מתקשה להאמין שהוא כבר לא איתנו", כתבה זהבה גלאון ברשתות החברתיות. "זכינו בכל יום עמו. הוא היה גם פעיל פוליטי ובעיקר סופר נפלא שידע לראות גם את מה שהישראלים התעקשו להחמיץ, אבל לפני הכול היה מי שהאנושיות בו עלתה על גדותיה ונשפכה לצדדים. כל מי שפגש אותו לא יכול היה לפספס את זה. היה שלום סמי, תודה על היותך".
3 צפייה בגלריה
"סופר מקורי שלא היסס לבקר את החברה הישראלית לטוב ולרע". סמי מיכאל
(צילום: אלעד גרשגורן)
גם המשורר ארז ביטון ספד לו בשיחה עם ynet: "סמי מיכאל היה מגדולי הסופרים העבריים שלנו. הוא היה דוגמת מופת של הגירה חיובית של מי שעלה בגיל מבוגר יחסית. ללא עברית הוא צמח במסגרת תרבותית ערבית בעיראק וידע לחלץ את עצמו ממוסכמות והציב את עצמו כסופר מקורי שלא היסס לבקר את החברה הישראלית לטוב ולרע. בספרו 'שווים ושווים יותר' הוא פרץ דרך בדיון על ההגירה של יהודי המזרח ויצר תחת ידיו כמה רומנים פורצי דרך כמו 'חצוצרה בוואדי' ו'ויקטוריה', ונתן ביטוי לחיי היהודים בעיראק גם בתהליך קליטתם הלא פשוט בישראל".
המשורר והסופר סמי שלום שטרית סיפר ל-ynet: "סמי מיכאל הוא מה שאנו מכנים 'לייט בלומר'. את הרומן הראשון שלו 'שווים ושווים יותר' הוא פרסם ב-1974 בגיל 48. המעבר משפת אימו והשכלתו הערבית לעברית בישראל גזלה ממנו ומאיתנו שנים רבות וטובות. אבל היה שווה להמתין. הרומן הראשון הזה היה כתב אשמה חריף נגד יחסה של מדינת ישראל לעולים המזרחים, ובעיקר תחושת ההשפלה. סמי מיכאל ידע לתפוס את הרגע, גם ב'חצוצרה בוואדי' המהדהד את המשבר האידיאולוגי שהוא עובר עם המפלגה הקומוניסטית. הוא לא מוצא לעצמו בית אידיאולוגי בישראל שנים רבות מאוד.
"בתקופת מלחמת המפרץ סמי מיכאל סיפר על חלום נשנה וחוזר שבא אליו בשנתו: הוא נוסע לבגדד וכמו בימים הטובים הוא מגיע לבית הקפה שבו ישבו חבריו הקומוניסטים, שתו תה, עישנו, סיפרו וצחקו. לבסוף הגיע החשבון וסמי מיכאל פתח את ארנקו ושלף כמה שטרות, אך אבוי, השטרות הם בשקלים, כסף ישראלי… וכאן הוא התעורר מזיע ומבוהל. וזה חזר על עצמו. החלום הזה לדעתי מסמל את הקרע העצום שנקרע בינינו היהודים הערבים לבין אחינו לתרבות ולדרך בארצות מולדתנו. ברחנו כמו גנבים בלילה והכול נותק ונחתך כמו בגרזן. בכל פעם שנתקלתי בסמי מיכאל שמחתי על כך. פעם אחת הוזמנתי לקרוא את השיר הארוך ביותר שכתבתי, 'קסידה למחמוד דרוויש'. סמי מיכאל ישב מולי בשורה הראשונה והתרגשתי מאוד. זה לקח 18 דקות. כשירדתי מהבמה הוא קם לקראתי ולחץ את ידי בשתי כפותיו והנהן בראשו, ללא מילים. סמי מיכאל היה סופר מוכשר שכתב את הלמות לבו של עם שלם".
"איש רוח משכמו ומעלה שהיה סוכן תרבות מובהק של האמונה בדו קיום ישראלי-פלשתיני בין כל היושבים בין הירדן לים", ספדה לו המשוררת נעם פרתום. "המסר התת קרקעי שרחש בתשתית כל הרומנים של מיכאל שקראתי היה שאין מנוס אלא לקחת אחריות ובעלות אתית על הזהות המזרח תיכונית שלנו. אלה השכנים שלנו וכל עוד אנחנו פה זה לא ישתנה. יום מותו והחברה הישראלית השסועה והמדממת אף פעם בכל שנות תולדותיה לא הייתה רחוקה יותר מתפישת העולם הזאת... סמי היה דובר פוליטי אמיץ וחריף. קולו ועוז ליבו יחסרו ואני מתפללת שמשהו מהאנרגיה הנחושה שלו יחזק את כולנו".
גם מרב מיכאלי כתבה: "היה שלום סמי היקר, ועוד יהיה שלום. על אף שהגיע לגיל 97, הידיעה על מותו מעציבה מאוד. סמי היה ישראל במיטבה, איש בגדד ואיש חיפה, איש שמאל וזכויות אדם, סופר אדיר ואיש רוח ענק ובעיקר איש אמיתי חכם ונעים הליכות. חצוצרה עצובה תנגן היום בוואדיות חיפה".
"סמי מיכאל נולד בבגדאד בשכונה ערבית יהודית משותפת ועבר לחיפה, מקום שיש בו יחסים נורמטיביים בין ערבים ליהודים", אמר איימן עודה, "לפני נאומי הראשון בכנסת הלכתי אליו הביתה וביקשתי ממנו שיעזור לי בנאום. הוא הספיק להשחיל משפט וכתב לי 'האדמה היפה הזו טובה לכולנו, ערבים כיהודים, אם נהפוך אותה לשדה קרב היא תקיא אותנו. אם נזרע יחדיו זרעים של עתיד היא תברך אותנו בכל פירותיה. אנחנו נמשיך את הדרך של סמי עד לשוויון והדמוקרטיה".
האגודה לזכויות האזרח פרסמה אף היא הספד למיכאל, אשר עמד בראשה כנשיא במשך 22 שנה - עד ספטמבר 2023: "האגודה אבלה על מותו של הסופר, איש הרוח ולוחם זכויות האדם סמי מיכאל. מיכאל, איש אהוב וסופר נפלא, היה מורה הדרך שלנו, שותף וחבר. סיפור חייו היווה השראה לכולנו: מהילדות בעיראק, שהובילה אותו לפעילות בתנועה למען זכויות האדם כבר בשנות בית הספר התיכון, בריחתו לאיראן בשנת 1948 לאחר שהוצא נגדו צו מאסר בעיראק בשל פעילותו הפוליטית, ועלייתו לישראל ב-1949, בה המשיך לפעול, לכתוב ולדבר ללא לאות נגד דיכוי וגזענות באשר הם.
"לאורך השנים השתתף סמי בעשרות אירועים של האגודה. בנאומיו הייחודיים, תמיד חדים ונוקבים, ביטא את הכאב והזעם על העוולות בישראל, סימן את המקומות בהם יש לעשת צדק והפיח בנו רוח של תקווה לשינוי ולעשייה. היה שלום סמי. המילים שהותרת לנו וחזונך הם אלו שימשיכו להנחות אותנו. רחל היקרה וכל משפחת מיכאל - אנו מתחייבים כי נמשיך לפעול ברוח החזון של סמי למען עולם מתוקן ולמען זכויות האדם לכל אדם. יהיה זכרו ברוך".
