חוסר תשומת לב לפרטים הקטנים הובילה אותי לשאול את אריק פולידו, הגיטריסט והסולן של להקת מידלייק הנפלאה, מאיפה הוא מקיים את שיחת הזום שלנו. זאת שעת בוקר מאוחרת בעיירה דנטון, טקסס, היכן שמידלייק נוסדה והמקום שבו חבריה עדיין גרים. ההיגיון אמר: הוא בטח בבית. אבל התשובה הייתה אחרת. "אה, אני לא בבית. האמת שאני בבר ששייך לנו".
אוקיי, זה בטח חמש אחר הצהריים איפשהו.
"לא לא", הוא צוחק, "אני לא פה בשביל לשתות מוקדם, הייתה לי כאן פגישה לפני הריאיון. אני שותה קפה".
שמע, להיות בלהקת רוק וגם להיות הבעלים של בר – קצת מסוכן.
"זה יכול להיות קצת מסוכן, כן. החישוב הראשוני הוא שזה לא משנה אם היה לנו יום טוב באולפן או יום רע - לפחות יש לנו בר במרחק של זריקת אבן מהאולפן שלנו".
אחרי תשע שנות שתיקה, כשהם קרובים יותר לסיום השותפות מאשר להמשכיותה, למידלייק ולאוהדים יש סיבה טובה להרים כוסית - For The Sake Of Bethel Woods האלבום החדש (החמישי בלבד במספר) של הלהקה, והראשון שלה מאז Antiphon היפה מ-2013. מאז שנוסדו בסוף המאה הקודמת, מידלייק הייתה הרוח החיה במפרשי התחייה של האינדי-פולק והרוק הפסיכדלי, כאילו שנות ה-70 לא חלפו מעולם. האלבום השני שלהם, The Trials of Van Occupanther, הוא יצירת מופת שלא ממש נופלת מהאלבומים שעליהם חברי הלהקה גדלו.
מאז יצא בשנת 2006, קרו כמה דברים: כוכבת הפופ אלי גולדינג ביצעה את Roscoe הנהדר מאותו אלבום והביאה אותו לקהל חדש, הסולן טים סמית' עזב את הלהקה אחרי האלבום השלישי, The Courage of Others, פולידו החליף אותו ואז - הלהקה יצאה להפסקה ממושכת. המעריצים נותרו שנים ארוכות ללא הרמוניות קוליות וסולואים סוחפים. "היחסים שלנו לא היו כל כך בריאים וגם רציתי לעשות דברים אחרים", פולידו מסביר. "15 שנה עשינו את מידלייק עד אז, ולא היה הרבה זמן לשום דבר חוץ מזה: אלבום סולו, פרויקט צד או אפילו להתחיל משפחה. דברים היו צריכים להתאזן כדי שנחזור מהסיבות הנכונות. וזה לקח זמן".
פולידו מספר שהחברים במידלייק אף פעם לא ניתקו מגע, אבל הקאמבק הסופי הגיע ממקום בלתי צפוי: "אביו המנוח של ג'סי, הקלידן שלנו, בא אליו בחלום", מספר פולידו, "והוא אמר לו: אתה צריך להחזיר את הלהקה".
וואו.
"זה היה הרגע הכי פואטי ויפה במסע הזה. כולנו אהבנו אותו מאוד וזה גרם לנו לחשוב: מה אנחנו עושים? אנחנו חברים ואנחנו נהנים לעשות מוזיקה ביחד. אז עוד לא ידענו שתהיה מגפה, וכשהיא הגיעה, הבנו שממילא אין לנו לאן ללכת. אז החלטנו לחבק את המתנה שהיא אנחנו".
For The Sake Of Bethel Woods הוא אלבום של מידלייק מודל 2022, עם שורשים נטועים בעבר, אבל זה אלבום שגם קשוב לצורך של החברים להתפתח לכיוונים חדשים. זה לא שהם התחילו לעשות היפ הופ או טכנו, אבל שירים פנטסטיים כמו Exile או Meanwhile מרחיבים את היריעה של מידלייק ומחזירים אותם לימים בהם כולם היו סטודנטים ללימודי ג'אז במכללה המקומית והמפורסמת. "בשנתיים האחרונות הייתה תחושה מאוד קשה של אובדן", מסביר פולידו, "ומידלייק תמיד רצתה לתת את הצד השני, את התחושה של תקווה. רצינו ליצור משהו יפה מתוך כל מה שקורה. לכן אני גם לא רוצה שדברים יחזרו להיות 'נורמליים', אני רוצה לגדול ולהתבגר ולהגיע למקום טוב יותר ממה שהיינו".
איך היה המעבר מהרומנטיקה של הקאמבק למציאות של העבודה באולפן?
"אתה צודק שהצד הרומנטי יכול להספיק עד גבול מסוים. מה שעשינו הפעם הוא שעבדנו בקבוצות קטנות, ואז התחברנו. ככה כולם הרגישו שהם מושקעים ביצירה. זאת גם הפעם הראשונה שעבדנו עם מפיק חיצוני, ג'ון קונגלטון (זוכה גראמי שעבד עם רבים וטובים, ע"ש). חלק מהדינמיקה הייתה 'בואו נעשה מה שנכון לשיר', לא בהכרח 'מה שמידלייק היו עושים'. אולי אפילו 'בואו נעשה משהו שמידלייק לא היו עושים'".
בקליפ של Bethel Woods מככב מייקל פנה מ"נרקוס: מקסיקו". אתה צופה בסדרה?
"קודם כל כן, אבל מייקל הוא חבר. הוא היה ממש נדיב וזה הסתדר בשני ימי צילום. נחמד שיש לך חברים שיכולים לעשות לך טובה כזאת".
חוץ משחקנים מפורסמים, מידלייק היא חלק מקהילה שצמחה בדנטון, טקסס, העיירה שבה נולד סליי סטון ואיפה שגם נורה ג'ונס החלה את המסע שלה לכיבוש הגלקסיה. אלא שחברי מידלייק בחרו גם להישאר שם, לקנות אולפן וכאמור, גם בר. "נוצרה הערכה קהילתית לאמנות", פולידו מסביר, "בין אם זה שיתופי פעולה או פשוט תמיכה. אין כאן את האופי התחרותי להחריד של מקומות אחרים, ואני חושב שאומנים צריכים את זה יותר ויותר".
אפרופו תמיכה, יצא לכם לחמם את ניל יאנג. קשה לפספס את ההערצה שלכם כלפיו. איך היה?
"לא דיברנו על ספוטיפיי", אומר פולידו בצחוק ומתייחס לסערה שפרצה אחרי שיאנג דרש להסיר את המוזיקה שלו מהפלטפורמה, כל עוד ג'ו רוגן ממשיך להפיץ פייק ניוז בפודקאסט שלו. "הוא היה נחמד, אמר לנו תודה ואפילו עשה איתי סלפי. מה אני אגיד לך, גם לראות את ההופעה שלו מצדי הבמה היה מדהים".
מה הציפייה מלהקות כמו מידלייק, שהן אהובות אבל לא פופולריות כמו ניל יאנג, בסיפור כמו ספוטיפיי?
"אתה מסתכל על האחריות המוסרית של הישויות האלה, החל מהשאלה למי הם נותנים במה ועד לכמה הם משלמים. אבל מהפרספקטיבה של אומן, אתה פשוט מנסה להוציא את המוזיקה שלך. אנחנו קבורים תחת ערמות של אמנים שיש להם הרבה יותר מאזינים ואתה רק מנסה להתקיים. זה הטבע של העולם: קשה להתקיים באזורים האפורים. החיים זה דבר מורכב".
או, הזכרת דברים מורכבים. מה עם הופעה בישראל?
"אז האמת היא שאנחנו אמורים לבוא לישראל. זאת תהיה הפעם הראשונה ואנחנו עוד מנסים להבין איך אפשר לעשות את זה. זה אמור לקרות באזור אוגוסט-ספטמבר".
חדשות מעולות, אבל אתה יודע איך זה בדרכים: עייפות, צפיפות, דיאטה גרועה. אין חשש שהיחסים שוב יהיו מתוחים?
"זאת נקודה טובה, כי להיות בדרכים זה אירוע בפני עצמו והוא לא תמיד קל. לכולנו יש ילדים עכשיו, אז הטור מגיע יחד עם איזון לצד חיי המשפחה. אז דיאטה גרועה זה חלק מזה, אבל גם אין עליך ילד כל הזמן. אז אנחנו נקפיד על טורים לא ארוכים מדי, אבל אנחנו כן מצפים להם".
לסיום, אי אפשר בלי שאלת אלכוהול. מה שותה סולן להקה שהוא גם בעלים של בר?
"הקוקטייל האהוב עליי הוא 'פולידו אולד-פאשן'. זה בעצם אולד-פאשן שבו מוציאים את הסוכר כדי לשים יותר אלכוהול. לפני שהיה לזה שם, הייתי צריך להסביר בכל פעם מה אני רוצה, עד שהצוות אמר לי 'אנחנו מבינים: פשוט תזמין 'פולידו אולד-פאשן'. אז כן, יש קוקטייל על שמי".
אז אם אני אגיע לבר ואזמין את זה, הברמן לא יצחק עליי?
"אתה תקבל. אנשים התחילו להזמין את זה בלי לדעת מי אני בכלל".
