אפילו בימים של מחלוקת ושל שיבושים לאומיים אפשר לאתר כמה דברים שיכולים להתקבל בהסכמה חוצת מחנות, כמו למשל את "הנסיך הגדול", השיר החדש של יוני רכטר למילים של יהונתן גפן. השיר החדש והמאוד יפה הזה, שהוקלט בהופעה של רכטר באמפי שוני, הוא בעצם שיר ישן. אפילו ישן מאוד. "בתחילת שנות ה-80, אחרי 'הכבש השישה עשר', עלה רעיון לעשות עוד תקליט ילדים", רכטר מספר בראיון ל-ynet.
יוני רכטר בביצוע לייב של השיר "הנסיך הגדול"
(צילום: אביעד פוקס, עריכה: רועי חלד)
"יהונתן הוציא אז את 'ספר שלם על חתול אחד', ספר הילדים שלו, והתחלנו לעבוד על שירים מתוכו. גידי גוב היה בעניין מהרגע הראשון, אבל דויד ברוזה לא היה אז בארץ וגם יהודית (רביץ, א"ש) לא הייתה פנויה להשתתף בפרויקט, ופנינו לדפנה ארמוני. יהונתן שלח לי את הטקסט הזה של 'הנסיך הגדול' שיש בו עצבות מאוד גדולה, עם שורות כמו 'ועדיין אני מצפה לשובו, תלתלי שיבה של זהב על ראשו, ואם בשעה ארבע יבוא, אתחיל להיות מאושר בשלוש'. אבל עצבות היא תמיד חלק מחיינו, ולמרות שגידי מאוד אהב את השיר לא הצלחנו לסיים אותו, כי לפעמים יש שירים שלא יוצאים בסוף".
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
להתחיל שיר מבלי לסיים אותו, או לסיים אותו עם שותף אחר, הוא לא עניין כל כך חדש אצל רכטר, שאומר שלא מעט משיריו שהתחילו למשל, עם יהודית רביץ או אריק איינשטיין, מצאו בסוף מקום אחר. גם מהספר ההוא של גפן היו עד כמה שירים שרכטר עבד עליהם אז, ואולי הוא ישלים בקרוב. שניים שכן ראו אור בהמשך הם "כמה שרציתי כלב", שהופיע באלבום של אריק איינשטיין, ו"פנינה", שהיווה מיני איחוד של חברי הכבש השישה עשר.
לרכטר היו לא מעט שירים בקריירה שנולדו במהירות, ל"הנסיך הגדול" זה לקח כאמור כמעט ארבעה עשורים שלמים. "לפני כחודש וחצי עשיתי מופע לכל המשפחה באמפי שוני, כמו זה שיתקיים בקרוב (22 ביולי בקו רקיע שבפארק אריאל שרון, א"ש), והקשבתי להקלטה שעשיתי עם גידי בתחילת שנות ה-80 והחלטתי לסיים אותו. הלחנתי עוד חתיכה והשלמתי את הכתיבה והמבנה של השיר. שרנו את השיר לראשונה במופע בשוני, ובגלל שהמופעים היום מוקלטים בערוצים, בהחלט אפשר עם קצת שיפוצים באולפן לשחרר אותו בלי בעיה". רכטר אומר שגוב עדיין לא שמע את השיר, אבל כשאני מציע לו שישלח לו אותו - כי הוא בטח ישמח, הוא מקבל את הרעיון ומוסיף בחיוך שהוא לא יודע "אם גידי בכלל זוכר את זה".
הדמיון בין "הנסיך הגדול" ל"הנסיך הקטן", מהקלאסיקות הכי אהובות שכתב גפן, לא מתקיים רק בטקסט. השיר החדש של רכטר שאותו מבצעים ביחד איתו איתי פרל ויעל צבי, מסתיים ברפרור מוזיקלי ל"הנסיך הקטן" שלא היה שם במקור. "זה משהו שבא לי עכשיו, גם בגלל ההיעלמות של יהונתן ושל הנסיך הקטן מחיינו ביחד עם הגעגוע וההשלמה שיש ב'הנסיך הגדול'", מסביר רכטר, "חיפשתי את העיבוד המדויק ואת התפקידים שעשו במקור שם טוב לוי ושלמה יידוב וכתבתי את זה לנגנים שלי, כדי לאזכר את החיים דרך הביצוע הזה".
מה ההבדל בעיניך בין כתיבה לילדים לבין כתיבה למבוגרים? הלחנים שלך הם לא בדיוק פשוטים.
"מה שבעצם קובע בכתיבת שיר הוא הטקסט, ואני תמיד מתייחס לדרמה שיש בו. ב'הילדה הכי יפה בגן' למשל, אני מתייחס לילד שמסתכל על הילדה ולא חושב שהיא אי פעם תסתכל עליו, והוא לא מבין איך היא יכולה להיות עצובה כי בעיניו היא אלה, ויש פה דרמה גדולה בעולם של הילד ההוא. אבל באותה המידה אני יכול לכתוב שיר על בית אבות שבו אחד הדיירים מתאהב במישהי אחרת. 'הנסיך הגדול' הוא לא שיר לילדים, הוא שיר שמיועד לכולם, גם למבוגרים. הוא שיר געגוע על ילד קטן בן 40 ויש בו ציניות וכאב".
3 צפייה בגלריה
"בדרך כלל כשקהל שומע שיר בפעם הראשונה הוא מגיב בנימוס, ולוקח לו זמן לקלוט את המסר". יוני רכטר
(צילום: אביגיל עוזי)
כשאני שואל את רכטר איך הגיבו לשיר בהופעה שבה הוא נחשף הוא מסביר ש"בדרך כלל כשקהל שומע שיר בפעם הראשונה הוא מגיב בנימוס, ולוקח לו זמן לקלוט את המסר, אבל אתה זורע זרע שינבוט בהמשך. גם כשאני חלק מקהל ואני שומע שיר חדש אני אומר לעצמי שבטח בפעם הבאה אבין אותו טוב יותר. אבל בהופעה ההיא הרגשתי שהקהל מאוד אהב את 'הנסיך הגדול', כי הוא הגיע אחרי שיר מרים וגם בגלל ההקשר למוות של גפן".
כתבת הרבה לילדים - "הכבש השישה עשר", אלבומים עם אריק איינשטיין, "איתמר פוגש ארנב" עם הפילהרמונית, והאלבום האחרון שלך "יוני ג'ירף". כשאתה מופיע וכותב עבורם אתה מזהה בהם את הילד שהיית פעם?
"בהופעה הזאת בניתי תוכנית שיש בה הרבה יותר שירי ילדים, אבל אני חוזר בה גם לשירים מוכרים שלי ל'מבוגרים'. יש מעבר בין השנים והדורות וניסיון לספק את הרצון של כולם, גם בגלל שבשעות של ההופעות האלו הילדים עוד ערים (הוא מחייך, א"ש), אבל אנחנו מנגנים גם קטעים אינסטרומנטליים וג'אזיים שאני רוצה שהילדים ישמעו. השילוב הזה הוא מאוד כיף ואני מרגיש שאני בשל לזה ויכול להכיל את זה היום. הגעתי למקום שבו אני יכול לדבר לקהל יותר רחב ועדיין להישאר נאמן לעצמי, ואני שמח שאנשים נהנים ומקבלים את זה".
יש לך איזו מחשבה לאחד את חברי הכבש השישה עשר לזכרו של גפן?
"כל כמה שנים זה עולה ויש פגישות, אבל הבעיה של 'הכבש' היא שמדובר באלבום של 40 דקות. היום יש לי יותר ניסיון כדי לעשות משהו עם זה, אבל אז לא היו לנו מספיק חומרים וגם היו בינינו חילוקי דעות פה ושם ואיכשהו זה התמוסס. היום יש פחות סיכוי לאיחוד שכזה כי יהודית די פרשה, וכל אחד מאיתנו עסוק בעניינים שלו. ב'פנינה' פניתי לכל אחד מהם באופן אישי ולשמחתי אפילו יהודית הסכימה לבוא. הלוואי שנקליט עוד משהו ביחד, אבל אני לא רואה את זה קורה בעתיד הקרוב".
קריירת הסולו שלך מתנהלת בקצב די איטי - הוצאת אלבום בערך פעם בעשור. אתה עובד עכשיו על אלבום חדש?
רכטר מחייך, "זה נכון שהקלטתי מעט כסולן, אבל עשיתי המון בין לבין כי לעשות אלבום אישי תמיד יבוא על חשבון משהו אחר ותמיד יש עוד מחויבויות ושיקולים נוספים. אני כל הזמן עובד, הלחנתי עכשיו מוזיקה לסרט אנימציה ולא מזמן כתבתי יצירה גדולה וגם הלחנתי אופרה. להקליט אלבום היום זה פחות מעשי, כי זה גם נורא מורכב וגם כי היום כבר אין אלבומים, אז מה שאפשר זה להוציא שיר בודד מדי פעם וגם זה מאוד כיף".
איבדת לא מעט שותפים לדרך בשנים האחרונות – עלי מוהר, אריק איינשטיין, יצחק קלפטר, ועכשיו גם גפן. איך מוצאים נחמה?
"יהונתן ואני היינו בקשר והוא נהג לשלוח לי ספרים שלו ואני שלחתי לו אלבומים שלי, אבל היחסים בינינו היו יותר מקצועיים, כמו הקשר שלי עם קלפטר, אבל אני בהחלט מבכה את לכתם. עלי ואריק היו מאוד קרובים אלי והם עדיין חיים בי בצורה נורא עמוקה. עלי הוא אבדה נורא גודלה ולא הצלחתי למצוא לו תחליף ואני עדיין חולם עליו והוא ביטא משהו עמוק בתוכי. גם המוות של מאיר שלו ומאיר ויזלטיר שהיו מהדור שקצת מעלי הוא מעציב והוא מטיל עלינו אחריות כבדה לשאת את הלפיד. זה עצוב, אבל אלו החיים".
